החיים לימדו אותי על אנשים, לפעמים טובים ולפעמים רעים, לפעמים מאכזבים ולפעמים מעודדים, לפעמים אמיתיים ולפעמים שיקריים.
החיים לימדו אותי על אף אחד לא לסמוך, חברים יש בשפע, אך לאינטרסים אין סוף. משפחה לא בוחרים, אף שתומכת היא ואוהבת ללא תנאים, אוייבים יש בשפע, אך אלו רק קנאים.
החיים לימדו אותי את רזי האהבה, היא מעוורת מכאיבה ומלאת אכזבה, היא סוחפת, מעודדת ובאושר ממלאת, היא נושכת ושורטת ופוצעת את הלב.
החיים לימדו אותי אמונה ותקווה, אלוהים יש לכולנו, הוא בליבנו נמצא, הכוח חזק הוא ולא ניתן לעוצרו, אלוהים נושא אותנו על גבו.
החיים לימדו אותי שכל סוף הוא התחלה חדשה, כל טעות רק יותר אנושיים אותנו עושה, שכל האנשים יפים בצורתם שלהם, שתמיכה תימצא במקום האחרון שנחפש.
החיים לימדו אותי אושר וכאב, לפזר את ליחמי בכל אשר אלך, להמשיך ולמלא את רכבת האהבה, כולנו נמצאים כאן רק בזכותה...
כל הזכויות שמורות אין להעתיק ו/או לעשות כל שימוש ללא היתר מראש ובכתב מאת יובל א.נ. 2007© |
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה!
אתה ראוי לכל אחת ואחת מהן!
שבוע נפלא ויצירתי!
אהבה היא חלק גדול מהעניין, אבל היא לא הכל,
בסופו של דבר, הכל נמדד באושר,
יכול להיות אדם שאין לו כלום, לא אהבה, לא כלום, אבל הוא יהיה מאושר,
יכול לעומתו להיות אדם שיש לו הכל, גם אהבה, אבל הוא לא מאושר...
בגלל זה אמרתי, שכאשר אדם שלם עם עצמו, ואוהב את עצמו, למרות המגבלות שיש לכל אחד מאיתנו, הוא יהיה מאושר...
אני אדם מאושר, אבל לקח לי הרבה זמן להבין את זה, למצוא את נקודת האיזון, נקודת המפנה שגרמה לכך,
אצלי זה היה תהליך של קטרזיס, תהליך של ניקוי מהכאב, מהעבר, ומשם הדרך למעלה הייתה מהירה...
אז נכון, אני מתרפק לא אחת על עברי... אבל במידות קטנות ומתונות, לא כאלו שצובטות בפנים...
זאת היא חלק מהתורה, לפחות זאת שאני חיי לפיה...
והנערה בוכה כי הבלוג נקרא מבעד לדמעה שקופה... וזאת התמונה שהכי התאימה לי לשם...
תודה laura על תגובתך,
שמח לראות פנים חדשות אצלי בבלוג,
חייכת אותי...
יובל, אם סיכמנו שאהבה זה הכל (או לפחות חלק מהתורה על רגל אחת) מה יש לך להוסיף לזה?
ולמה הנערה היפה ברקע האתר שלך בוכה?
סיגל יקירתי,
מילותייך הן כאין ואפס למה שאני יכול להגיד עליהן,
אז רק אשלח תודה ענקית,
על המילים ועל המחמאות...
אלה יקרה שלי,
מילותייך לי הן האור...
תודה לך אישה יקרה,
על מי שאת,
ועל מילותייך שתמיד מחמיאות...
הי יובל, מה שלומך?
החיים הם דרך הלימוד הטובה ביותר
וככל שנלמד, נחווה ונתנסה, רק נבין עד כמה אסור על השיעור לוותר..
מאחלת לך שתדע למצוא את הטוב גם בשיעורים הקשים והמכאיבים שלצערנו הם חלק בלתי נפרד מפלאי החיים..
ובייחוד שתעבור רגעי למידה מהנים שיסבו לך המון אושר ותובנות!
מה שבטוח באיכות הכתיבה ובאופיה אתה כבר יכול להעביר שיעורים!
תענוג לקרוא ולהשכיל!
שיהיה סופ"ש נפלא !
יובל
אתה רק בתחילת הדרך
החיים לימדו אותך
ועוד ילמדו...
הכתיבה שלך נוגעת וזה לא סוד
אני מתחברת לכל מילה ומילה
לכל משפט ומשפט.
רוצה לאחל לך חג שמח
ובכל דרך שתבחר
תמיד תגלה את האור...
קטונתי מול מילותייך אסי ידידי,
אז אגיד רק תודה ששוב באת לבקר,
ומחמאות לא שכחת לפזר...
הרי כל הקסם במחר,
היא אי הידיעה מה יביא בחובו...
להמשיך לחייך תמיד (ואיך אפשר שלא, אחרי תגובות כאלו...
)
ותמיד לחיות את היום עד סופו...
תודה לך רונית יקרה על תגובתך המאירה...
מקווה לראותך שוב מבקרת ביצירותיי...
אני לא מתיימר להגיד שלמדתי הכל,
הרי אין אדם בעולם שיכול לקום ולהגיד:
"אני יודע הכל, איני צריך ללמוד עוד דבר..."
החיים הם קסם, כל יום לומדים משהו חדש...
בשבילי לימודי הפסיכולוגיה הם רק בשביל שאני בעתיד אוכל לעזור לאחרים עם בעיותיהם, והרי אוהב בריות אני, אז איך אוכל לא לאהוב את מטופלי...
לעניות דעתי, אדם צריך לאהוב את עצמו דבר ראשון,
רק כך הוא יוכל ללמוד לאהוב אחרים,
והרי זו היא אמנם לא כל התורה... אך לפחות חלקה על רגל אחת...
תודה מיסטי על תגובתך...
ואותי החיים לימדו שכל יום, הם מלמדים אותנו משהו חדש..
ולמדתי גם להבחין בין כותס לכותב טוב
ואתה טוב! יובל :)
יופי של פילוסופויה פיוטית..אהבתי
רזיי החיים, יש בהם הכל, והכל בהם,
ועם כל זה החשוב ביותר הוא לזכור,
לעמוד במקום, להמשיך לנוע,
מה שיש עכשיו לא יהיה מחר,
לקחת מה שיש, ולהמשיך לחייך.
:))
למדת כבר הכל אז מה יועילו לך לימודי הפסיכולוגיה
והאם תוכל לאהוב את מטופליך?
כי הרי זאת התורה על רגל אחת