כותרות TheMarker >
    ';

    אמא שלהם

    הבלוג של סיגל, אמא של אבשלום ורחל, ובו אדבר על קבלה, חינוך, משמעות החיים,ן בכלל, על מה שבא לי... נעים להכיר, מוזמנים להשתתף ולשתף.

    בית הספר: בייבי סיטר/בית חרושת לציונים

    27 תגובות   יום שני, 24/10/11, 20:17

    בית ספר – ביבביסיטר או בית חרושת לציונים?

    הבן שלי, בן 5 ושמונה חודשים, נכנס לא מזמן לכיתה א'.

    אני זוכרת כשהוא רק נולד, חשבתי שבבוא היום אני חייבת לעשות הכל כדי שהוא יקבל חינוך טוב. חינוך אמיתי! אבל כיום, כשהגיעה העת לשלוח אותו אל חיק בתי הספר, אני מוצאת את עצמי חושבת ושואלת "מהו בכלל חינוך אמיתי"??? וברמה הפרקטית, היכן בדיוק נמצא אותו בית הספר שנקרא "טוב"? האם יש דבר כזה בכלל? וכך, תוך כדי תהיות, אני נתקלת בכל אותן שאלות שמציקות לי כאמא כגון, מהי המטרה שאליה הוא צריך לשאוף? האם הוא צריך לשאוף להצלחה כלכלית בחיים? שיהיה לו מקצוע טוב? מעמד? אולי הוא רק צריך להנות מהחיים סתם כך ושרק יהיה בן אדם טוב? אבל... מה זה בכלל בן אדם טוב? מי קובע את זה? ובמילים אחרות, השאלה ששאלתי את עצמי היא בעצם, מהם הערכים שאני צריכה להקנות לו, בכדי שייגדל ויהיה אדם מאושר. הרי, בכל חברה יש ערכים אחרים ויש לאושר משמעות אחרת. יש חברות שבהן אדם טוב הוא אדם שעוזר לחלשים ממנו. יש חברות שבהן צריך להיות אדם פרודוקטיבי ותורם לסביבה שלו. ישנן כאלו שנאמנות למשפחה היא הערך העליון ויש לא מעט חברות שהערכים מבוססים על הדת ואמונה ובכלל, לא חסרות דוגמאות. כלומר, אם לכל חברה, ואפשר להגיד שלכל אדם ואדם בעולם, יש ערכים שונים, אז מהי האמת? אותה אמת שאוכל להעניק לילדי?

    אמת, מעצם הגדרתה היא אחת. לא יכול להיות שיש לכל אדם אמת משלו. זאת לא אמת. מפני שאמת, חייבת להיות משהו קבוע, נצחי ושווה לכולם. האם אין לבני האדם מטרה אחת אמיתית שאליה הם יכולים לחנך, לשאוף אליה? מה אני אתן לילד שלי? אם אין מטרה, אז הכל פתוח, לכן מה זה משנה איזה אדם הוא יהיה? אם אין מטרה, אז הדבר היחיד שחשוב הוא, שילדיי יזכו לכמה שיותר אושר בחיים האלה, אבל בתוך תוכי אני יודעת, שאין דבר כזה ושגם זו, משימה בלתי אפשרית. כל השאלות האלו לא פסקו להטריד אותי בכל השנים הראשונות של בני ודי מהר, גם של ילדתי שהצטרפה למשפחה שנה וחצי אחריו. עשיתי הכל. חקרתי באינטרנט, קראתי מחקרים פסיכולוגיים, פילוסופיים, הלכתי והשתתפתי בשיחות ובדיונים עם פורומים שונים ואנשים משונים וכל דבר רק העלה בי יותר ויותר שאלות, אך מענה לא קיבלתי.

    כשהתחלתי לחפש לילדי בית ספר, בדקתי קודם כל את בתי הספר הפרטיים. הייתי בטוחה שיש כיום אלטרנטיבה למערכת החינוך הרגילה. אני אמנם לא בן אדם עשיר ואפילו לא ממעמד ביניים, כלומר, אין לנו דירה משלנו וצברנו חובות רבים, אבל אני יודעת שהייתי מוכנה לעשות הכל ולעבוד אפילו קשה יותר ממה שאני כיום עובדת, וזאת על מנת למצוא בית ספר שייתן לילד שלי איזה שהוא ערך, או לפחות פחות סבל. בדקתי את כולם אחד אחד. אף אחד מהם לא נותן מענה אמיתי. אף אחד לא יודע איך לחנך ומהי המטרה. לכולם יש מטרות זמניות שלא ממש ברור איך מגיעים אליהן ובכלל, עצם זה שיש חינוך אחד לאלה שיכולים להרשות לעצמם כלכלית וחינוך אחר לאלו שלא, פירוש הדבר הוא שפשוט אין חינוך! מפני שאו שיש חינוך אחד לכולם או שלא. בדקתי גם את בתי הספר הדתיים. אמרתי לעצמי, שאולי שם אני אוכל להגן עליו מפני הסכנות. שם מכבדים את המורים, מכבדים את ההורים. אבל שם אני אצטרך לוותר על דברים אחרים והוא יהיה חייב לשים כיפה או ציצית. יתכן שהייתי מוכנה לזה אם הייתי יודעת שלחינוך הדתי הייתה קיימת תשובה, מענה לאותה מטרה אחת, אמיתית שאני כ"כ מחפשת, אבל גם כאן קיים חושך.

    הבנתי שבעניין הזה אין בעצם הבדל בין בתי ספר פרטיים לממשלתיים, חילוניים או דתיים. הבנתי שאין טעם לשלם יותר כסף או להוסיף מגבלות על הילד שלי, כאשר איש לא נותן מענה לשאלה ולבעייה שלך. וכך לפתע, אתה מבין את הסיבה למצב הקשה שהחינוך בארץ נמצא בו: אין חינוך, מכיוון שאף אחד לא יודע איך לחנך ומה זה אומר בכלל. אף אחד לא יודע לאיזו נקודה אתה צריך להביא את הילד אחרי 12 שנות לימוד, כלומר, מה זה אומר לכוון אותו למקום שבו הוא יהיה אדם מאושר, בחיים מלאי משמעות. אם אין מטרה בחיים ובשיטות החינוך והכל פתוח, אז לא נותרה ברירה אלא לחנך למה שעושה לילד שלך הכי טוב

    אם אתם שואלים אותי, אז חיים רק פעם אחת ולכן דבר ראשון, צריך שלפחות נהנה מזה. שנדע איך לגרום לילדינו ליהנות מהחיים. וזה לא משנה אם זה על חשבון אחרים, מכיוון שגם לאהוב את הזולת ולהתחשב בו, הם אינם ערכים אמיתיים. ואני יודעת, שלכאורה נדמה שיש הורים שאכן מחנכים לערכים כגון אלו, אבל גם זו לא האמת. הרי מה שבעצם הם רוצים, זה רק שלילדיהם יהיו חברים ולכן, בכדי שזה יקרה הוא צריך להתנהג כאילו איכפת לו מאחרים כשלמעשה, לאף אחד מאיתנו לא ממש איכפת מהאחרים. כל הורה רוצה שלילד שלו יהיה טוב. נקודה. ואם החברים עושים טוב לילד שלנו אז הם טובים. וכשהם לא עושים להם טוב, אז הם רעים. אנחנו מחנכים את ילדינו להיות כלפי חוץ "פוליטקלי קורקט", משום שאם נעניק להם עקרונות, שיהיו אחרת מהשאר, הם ישארו בצד.

    הורים, יעשו הכל בשביל הילדים שלהם, כי הם הדבר הכי חשוב לנו בעולם. הם והציונים שלהם. מה הם יעשו אח"כ עם התעודה והציונים, זה לא באמת משנה עכשיו. נחשוב על זה יותר מאוחר - ועכשיו, חייבים להשתיק את המצפון. אנו חייבים שתהיה לנו איזושהי מטרה, גם אם היא שיקרית וזמנית, וגם אם אנחנו יודעים שכלום לא יצא מכל הבגרויות והמאיות או השמיניות. הרי כולם יודעים שאפשר להצליח היום בלי זה ורוב הסיכויים שתעודת הבגרות רק תקשט את הקיר אבל אנחנו משכנעים את עצמנו שהילד לומד, ומקבל ידע. לא חסרים לנו תירוצים וסיסמאות שאנחנו ממלאים לעצמנו את הראש בכדי להצדיק את חוסר המטרה האמיתית, ואת העובדה שאין לנו בעצם מה לתת לילד שלנו.

    הרי לכולנו ברור שבבית ספר לא באמת רוכשים ידע, אלא זהו בייבי סיטר. זהו בית חרושת לציונים. תראה לי מה הציונים שלך ואגיד לך מי אתה, כמה אתה שווה ואם כדאי להיות חבר שלך. אני אתן לילד שלי את המורים הפרטיים הכי טובים, את החוגים הכי טובים, כי הוא חייב להיות הכי טוב מכולם, אחרת, מה זה אומר עלי בתור אמא? הרי חינוך לא באמת נתתי לו אז לפחות שייראו שהשקעתי בו ונתתי לו את הטוב ביותר שכסף יכול לקנות, גם אם הוא לא רוצה, הרי, מה הוא מבין, הוא ילד. ואני האמא, שרוצה לעשות אותו מאושר. את עצמי גם.

    אבל בינינו לבין עצמנו...

    כל מה שאנו עושים הוא רק להשתיק את המצפון בכל דרך אפשרית. אנחנו לא רוצים לדעת, לא רוצים לראות, לא רוצים לשמוע. בתוכנו, אנו יודעים שהמצב חמור ואם באמת נחשוב איך העתיד של הילדים שלנו יראה, לא נישן בלילות. לכל אדם יש פצע פתוח – הילד שלו. הלב שלנו שותת דמעות על הילדים שלנו שאנחנו כ”כ אוהבים. אין לנו יכולת להדאיג את עצמנו גם בחינוך אמיתי, של מעורבות אמיתית ואחריות לא פחות אמיתית וזה כך, כי אנו פוחדים. ובצדק. החברה שלנו חולה, הילדים שלנו סובלים ואנו לא עושים כלום. ומדוע? מפני שאנחנו לא יודעים מה לעשות! אין אף אחד שבא ומראה לנו את הדרך בחשיכה הנוראית הזאת. אם יבוא מישהו, אמיתי, שיגיד לנו את האמת היחידה לאן מכאן הולכים נהיה מוכנים לטפס על הרים, להפוך את העולם, לשלם כל סכום, לעשות הכל!!! רק שמישהו כבר יבוא.

    המהפכה הנוכחית רק מדגישה את המצב עוד יותר. לאף אחד אין דרישות ספציפציות. "העם דורש צדק חברתי" אבל מה זה צדק חברתי בכלל? איך נדרוש ואנחנו לא יודעים מה לדרוש?? ברור שגם לממשלה אין תשובה מפני שגם הם לא אשמים. הם נמצאים באותו חושך כמו כולם. יש רק תחינה אחת שיוצאת מתוך הלב של כולנו – תעזרו לנו להציל את הילדים. אני, ואני מאמינה שלא מעט הורים, לא ישנים בלילות. אני יודעת שאני אכזבתי את הילד שלי אבל אין לי פתרון. גם אני, כמו הרבה הורים, אומרת לעצמי שבית ספר בסדר וסה"כ טוב לו שם. אבל ככל שאני מדחיקה את האמת אני מקבלת "מכה" שמוציאה אותי מהבועה שאני נמצאת.

    אני רואה לפעמים על הפנים שלו את השעמום, את זה שהוא לא מוצא מה לעשות ואיך להרגיע את הרצון שלו שמחפש משהו שאין, ואני רואה כיצד הוא מייד פונה למחשב, לטלוויזיה, לחברים ולעוד עיסוקים שיתנו לו להמשיך להיות בתוך הבועה. וזו כנראה גם אחת הסיבות שההורים שונאים כ"כ את החופש הגדול וחופשות הילדים, כי אז הם צריכים להתמודד עם זה שלילדים אין מה לעשות ולראות זאת מול העיניים שעה שעה. כהורים, אנו לא מבינים איך למלא להם את הזמן הפנוי באופן מועיל. איך לגרום להם ליהנות? תמיד בחופשות, אנו מוצאים עצמנו רצים אחרי זנבנו בכדי למלא להם את היום באטרקציות ובילויים, רק כדי לא לראות על הפנים שלהם שהם משועממים.

    אני יודעת שעוד 10 או 15 שנים הילדים האלה יעמדו בפני הכלום הזה שנתנו להם והם ייפנו לסמים ואלכוהול, בשביל למלא את הריק הזה. הדור הזה כבר לא יוכל לשקר את עצמו. הוא לא יכול סתם למצוא עבודה טובה, להתחתן ולהביא ילדים ולשקר את עצמו שכל זה נותן משהו. זהו דור שיגדל ולא יוכל להיות סתם עוד חלק מהעולם. זהו דור שלא יוכל "לדפוק כרטיס בעבודה" והוא לא יידרוש "צדק חברתי" מכיוון שהוא יידע שאין דבר כזה.אם אנחנו לא נמצא עבור הילדים שלנו את המשמעות האמיתית של החיים, שזה מה שהם בעצם דורשים מאיתנו אז כל החינוך שלנו כשל מפני שהוא אינו חינוך אלא רק דבר אחד: בייבי סיטר... בית חרושת לציונים.

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/1/12 10:26:
      נכון שחינוך משפיע, אבל גם חינוך מהבית, למדי וחנכי אותו על מכשור הסרת שיער בלייזר והוא יגדל להיות מפעיל של המכשור, הכל תלוי בהורים.
        4/11/11 01:40:
      כשהנושא הוא חינוך בדר"כ מומלץ ..חנוך לנער ע"פ דרכו,לדעתי רצוי בשלבים המוקדמים לתת לנער\ה ערכים גבוהים צריך להיות בראש הרשימה לאחר מכן הרגשת שיכות ולבסוף השכלה,תודה.
        3/11/11 19:32:
      ברוכה הבאה סיגל. בין כיתה א' ועד סוף ב' הבן יעבור שינוי גדול ביציבה. תתבונני. אין בית ספר שימנע זאת, אז לא באמת משנה כל השאר.
        3/11/11 17:59:

      ברוכה הבאה.+כוכב.

        3/11/11 10:04:

      שהאחריות חייבת להיות גם של ההורים וגם של מערכת החינוך - כלומר הפוליטיקאים.
      גם הפוליטיקאי הזה הוא אבא או סבא שיש לו אחריות אישית כלפי ילדיו או נכדיו.
      פוליטיקאים לא הגיעו סתם, הם הגיעו מאיתנו. בכל מקום שתסתכל תראה שהפוליטיקאים שיש במדינה מסויימת תואמים לאותה מדינה. פוליטיקאים מושחתים הגיעו ממדינה מושחתת, פוליטיקאים אדישים הגיעו ממדינה אדישה. אי אפשר להגיד שהבעייה היא בשחיתות של המערכת כאשר אנחנו חלק ממנה.


      במידה ויהיה כאן רצון אמיתי לחינוך, מצד כולם, זה יגיע גם לפוליטיקאים. אבל חינוך זה אומר שאין ילד אחד רעב, אין ילד אחד שסובל מהתעללות, אין ילד אחד בודד. חינוך זה לכולם. ואם לא מפנימים את המסר הזה אין על מה לדבר על חינוך.
      כל המוסדות הפרטיים האלה חסרי טעם מכיוון שמראש הם מחנכים את הילדים שם שיש ילדים שלהורים שלהם איכפת ויש להם כסף  ואז הם מרוויחים וכל השאר לא. זה לא חינוך.
      חינוך זה קודם כל דוגמא אישית שהורים צריכים לתת לילדים שלהם. מכאן הכל מתחיל. וזה נמשך למערכת שלמה של ציבור שעוזר אחד לשני.
      היום כל אחד כלוא בבועה שלו. מי שפונה למערכת החינוך הפרטית נמצא בבועה הזאת עוד יותר מכולם. הם לא רואים מה קורה סביבם. הילדים שלהם מבסוטים.

      בקיצור, לא לחפש את האשמה בפוליטיקאים, לחפש בתוך עצמנו, באגואיסטיות שלנו שמפרידה אותנו מאחרים. לתת דוגמא לילדים שלנו ולהתחיל להציל אותם מעתיד של דכאון, סמים ואלכוהול

        3/11/11 07:21:
      לצערי אני יכולה להזדהות. אבל החדשות הטובות - ואולי לא כל כך זה שיש סיכוי. אני מסכימה עם מה שכתבו פה אנשים שחינוך בא מהבית, אבל רוצה לציין שלא מעט מורים הם מורים טובים. ולצערי הכל תלוי במורה. אם הילדים יתקלו במורה טובה במהלך הדרך - פתאות תרי שבית ספר לא נועד רק לעמוד במי"צב, אלא גם לתת ערך מוסף לילדים. וכאן התפקיד שלך - להיות בקשר עם המורה ועם בית ספר ולהלחם שלילד שלך יהיו מורות טובות. להיות בועד כי מה לעשות רק כך אפשר להשפיע ולשמור עליו. לצערי הילדים שלי עברו גיהנום במערכת החינוך, וראינו את ההבדלים בין מורים שאכפת להם לבין מורים שחוקים שכל מה שרצו היה להגיע לשנת השבתון. לגבי שינויים במערכת החינוך - אפשר לדבר על זה עד אינסוף, אבל זה לצערי לא יקרה - המערכת הזאת מושחתת מדי.
        2/11/11 21:44:

      יישר כוח. כל הכבוד. הנה כמה הגיגים, על קצה המזלג:

      לדוגמא, כל ההמצאה של חטיבת הביניים בחטא יסודה - לסדר כסאות למנהלים, סגנים, יועצים וכו'.

       

      אני מדבר כאב לחמישה, ששלושה מהם סיימו תיכון בהצטיינות בשנים האחרונות.

       

      אני עצמי מרצה ומורה 30 שנה, באינספור מסגרות ותכנים.

       

       

      היתה כאן לפני שנה שרת החינוך של פינלנד, מדינה קטנה כמונו באוכלוסיה, בעית שפה זרה, רוסיה נושפת בעורפה - והישגי החינוך הרבה יותר טובים משלנו.

      צעירה כמו גדעון סער שאירח אותה, דברה בענווה - חשוב מאד להקשיב לה.

       

      בפינלנד בית ספר יסודי ותיכון הוא אחד. 10 שנים.

       

      אצלנו ההיפך - 3 בתי ספר - (ומתכננים חטיבה צעירה, ראו הוזהרתם) ריכזו את כיתות ז' - ח' שהיו פעם הבוגרים של היסודי, עם בחינות סקר ומיון, ואת כתה ט' שהיו הצעירים ובעלי יראת כבוד בתיכון - לחטיבת טמטום הורמונלית - בנים - בנות - מקובלים - מקובלות - האח הגדול והטיפש - השרדות ורוח שטות. סיגריות, מסיבות, ומה עוד.

       

      השרה הדגישה גם מערכות אינטנסיביות של עזרה לחלשים בתוך בתי הספר,

      והשתלמות, עדכון ובחינת מורים, שכמדומני לכולם תואר שני.

       

      כנראה שהמורים שלנו הם דור המדבר - צריכים לחכות שיצאו לפנסיה, ובינתיים ייכנסו מורים ידידותיים לטכנולוגיה. הלוואי והיו מתקדמים מהר יותר.

       

      במחשבה שניה, אולי הענין חמור הרבה יותר. תקועים ב - 1905.

       

      אתם יודעים למה בפיזיקה, כולל 5 יחידות, לומדים רק מכניקה וחשמל ושום דבר מודרני ? כי ב- 1905 (!!) הוקמה הסתדרות המורים, ותכניות הלימודים מאז, אפילו את איינשטיין לא הכניסו, כי הוא איחר.

       

      למשל בספרות, מאז ימי ועד היום, מלמדים חצי שנה לפחות את "אנטיגונה" של סופוקלס, שכנראה המורים ב - 1905 למדו באירופה.

       

      מאידך, בתוך מסגרת הנושאים, למשל במתמטיקה ותנ"ך, כל שנתיים ממציא איזה פוסט-דוקטורנט שחזר, שיטת לימוד וחוברות מומלצות שלא נבדקו, ונזרקו לפח בחו"ל, כיצד לבלבל ולסבך את התלמידים והמורים עד לא ידע.

        2/11/11 18:19:

      את  צריכה  לכוון  את  הילד, אבל  לא  לבדר  אותו

      לתת  לו  הזדמנות לגירויים, אבל לא להילחץ כשהוא משועמם

      להציע לו הזדמנות של פגישה עם חבריו לכיתה, עם אפשרויות משחקים (כמו כדור בחצר)

      אבל את לא הליצנית/מדריכת המועדון/ביבי סיטר  שלו

      את בהחלט יכולה  לתת לו  משחק  שילמד להפעיל עצמו, כמו מבוכים (גם במחשב)

      או  הרכבה  של  פאזל על שטיח או שולחן, 

      כלומר לתת לו  "קצה חוט"  למשחק, עם הדרכה  ראשונית

      הוא צריך  לבחור,

      אחרת  הוא  יהיה  תלותי  תמיד  בך,ולא ידע  להתמיד  בשום  דבר

      (יש לי  4  ילדים ,הקטנים בצבא...)

      שמעון

      http://cafe.themarker.com/image/2365478/

        2/11/11 11:25:
      netrider - אני הבאתי אותו לעולם הזה. האחריות לאושר שלו היא עלי (כמובן גם בעלי). אני לא אחראית רק על אוכל, שינה וכו. אדם מבוגר יודע שאחרי שנת הילדות מגיעות שנות הבגרות. ילד לא רואה את זה. אני רואה את המציאות של הרבה ילדים שנמצאים בגיל ההתבגרות ואחריה. אני רואה את השיעמום ואת חוסר התוחלת. אני רואה את הפנייה לאלכוהול וסמים. זאת לא בעייה של ילד אחד או אלף, זאת בעייה של דור שלם שאין לו מטרה אמיתית לחיים. הם רואים את המבוגרים, את השחיתות שיש בעולם, את הכאב, העוני, האכזריות של בני האדם והם לא יכולים שלא להבין שהם לא מנותקים מזה. מבוגרים נמצאים בבועה שלהם, בדירה 4 חדרים עם מרפסת שמש או בית פרטי, עובדים 9 שעות, נוסעים לחו"ל פעמים בשנה. הם כבר לא רוצים יותר מזה בחיים. הם רוצים רק שקט. הילדים רוצים יותר. והם סובלים מזה מאד. אני רואה, עם המון כאב, את הילד שלי ועוד הרבה כמוהו שיושבים על המחשב או על ipod כל היום. ואני מנסה להוציא אותו מזה, מצליחה זמנית. הבכי שהוא בוכה כשאני מפסיקה את המחשב זה כמו התמכרות לכל דבר. אני לא יכולה להתעלם מזה! לכולנו יש פצע בנשמה - הילדים שלנו. ובתוך הלב אנחנו בוכים או מתעלמים. אולי אם כולנו ביחד נמצא פתרון, מטרה אמיתית לילדים שלנו, מטרה אחת, לאן אנו כבני אדם צריכים לשאוף, נציל את הילדים שלנו
        2/11/11 11:11:

      הרבה פעמים בחיים אנחנו לא בוחרים בין טוב לרע אלא בין רע לרע יותר,

      פשוט כי אין ברירה ...

        2/11/11 10:55:

      "אני יודעת שאני אכזבתי את הילד שלי אבל אין לי פתרון",

      מאיפה את יודעת? הוא אמר לך שאיכזבת אותו?

      או שאולי נכון יותר להגיד "איכזבתי את עצמי, לא עמדתי בציפיות שלי מעצמי"? ואולי גם "הילד לא עומד בציפיות שלי"?

      ברור שאין לך פתרון, כשאת לא רואה את הבעיה... ובייחוד כשאת מחפשת פתרונות בחוץ.

      ילדים לא "מתחנכים" ממה שאומרים להם. ילדים "מתחנכים" ממה שהם רואים. מהבחינה הזאת, הילד הוא מראה שלך.

      אם הילד יוצר שיעמום וריקנות, חפשי את הריקנות והשיעמום בחיים שלך.

        2/11/11 10:29:

      כשהילד/הנער מאושר ברור לי שפעלתי טוב עבורו. אין עוררין לגבי מתי הוא מאושר, רק להתבונן בו ולהסתכל לו בעיניים :)

      ברוב בתי הספר ה"רגילים" שראיתי, לצערי מצאתי מכנה משותף שהוא בדר"כ תחרותיות וביח"ר לציונים. לא למהותו של התלמיד כאדם, לא לאושרו.

      ברוב בתי הספר ה"לא-רגילים" שראיתי, ראשית התלמיד הוא אדם בפני עצמו עם כל המשתמע, אח"כ הוא שייך לקבוצה/חבורה של חברים על כל המשתמע, ואח"כ באים הלימודים וללא ציונים (7,8,9) אלא הערכות מילוליות לגבי השגיו ויכולותיו.

      כשלאדם קיים האושר בבסיסו, קל לו יותר להתגבר על אתגר שבדרך.

        30/10/11 10:32:
      יש הבדל בין חינוך ללמידה ... חינוך זה מהביית למידה זה בבצפר..
        30/10/11 10:06:

      צטט: yaelkana 2011-10-25 11:12:59

      אני לא יודעת איזה בית ספר זה אבל לדעתי את קצת לוקחת את זה רחוק מידי. נכון שלא תמיד יינתן ביטוי אישי לילד שלך, אבל מצד שני יש בבית הספר הרבה מאוד הכנה לחיים. אם זה מיומנויות בסיסיות של השכלה ויכולה לימוד, אם זה אימון להרגלי עבודה בריאים וטובים, אם זה הידיעה הזו שאנחנו לא לבד כל אחד עם עצמו אלא גם שייכים לקבוצה כללית וצריך גם ללמוד איך להתנהג בה ומהם הקודים החברתיים. נכון, לפעמים נראה שפספסו את העיקר, אבל תמיד יהיה לו את הבית כדי להעשיר ולמלא ולתת ביטוי אישי יותר ליכולות שלו. בנוסף, גם הבת שלי עלתה לא' השנה ואני רואה גם אלמנטים שראית את. אבל אני גם רואה כבוד הדדי בין תלמיד למורה, רצון אמתי לחנך וילדה שלא כל כך סובלת בבית הספר כמו שאמא שלה סבלה... בהצלחה לאמא הגאה וגם לבנה :)

       

      אני מבינה לגמרי למה את מתכוונת. גם אני אחרי שבוע הרגשתי שזה לא כ"כ נורא כמו שחשבתי. אבל יש כאן שתי בעיות:

      1. מדובר על זמן קצר מאד אחרי הכניסה לבית ספר. תמיד כאשר משהו הוא חדש אז הוא מלהיב. אחרי כמה זמן, אם הוא לא ממשיך לתת גירויים חדשים אז זה יעלם. אני רואה את הבן שלי שכבר עכשיו זה כבר הפסיק להלהיב וכבר התחיל לשעמם אותו. אין להם אתגרים בבית ספר. הכל הופך לשיגרה. כבר עכשיו אני צריכה לעמוד לו על הראש כדי שיכין שיעורי בית. בית ספר זה דבר משעמם במתקונתו הנוכחית וגם שכמעט ואין פעילות גופנית.

      2. אני מדברת על זה שאין שום ערך שהם מקבלים בבית הספר. חוץ מלימודים אין שום דבר שמקבלים שם וגם זה לא יותר מידי. אבל מה עם זה שעוד כמה שנים הם יסתכלו על המציאות ויראו שלא נתנו להם כלום. שום דבר אמיתי ומוחלט לשאוף אליו. אין שום מטרה שהילד מקבל, לא בבית הספר ולא אצל ההורים. כסף זה לא מטרה מכיוון שגם מי שיש לו כסף לא מאושר. אז מה יש לנו לתת להם כדי שהם לא ייפנו לפתרונות אחרים שיעשו להם טוב????? זאת השאלה....

        26/10/11 11:09:
      מה מחכה לו? ציפיות גדולות, אכזבות, הגשמות, התמודדויות, דמעות, חיוכים, שריטות ותסכולים. בית ספר של החיים, סוג של השרדות. אם זכית וניחנת בבן פיקח אז יביא לך על מגש של כסף ציונים גבוהים, אם זכית ויש לך בן חברותי ומקובל אז את תהיי מאושרת. אם זכית ובנך הוא ילד מאושר אז את תהיי בעננים ואם את ברת מזל אז תזכי גם במורה לחיים. רק מה, הדינמיקה של החיים תמיד מאתגרת, ותמיד אַלְיָה וְקוֹץ בָּהּ. אני מאחלת לך שבפזל שלך כל החתיכות יתאימו. בית הספר במקרה שלי הוא לא בייבי סיטר והוא לא מכונת ציונים, בית ספר עבורי זו עוד חובה ברשימת המטלות של החיים.
        26/10/11 08:51:

      צטט: בוריסחנוכייב 2011-10-25 13:37:40

      גהינום, זה מה שמחכה לו. הוא ילמד שם להיות תחרותי, ורק תחרותי, יש מצב שיתקל באלימות פיזית מצד תלמידים אחרים, ולהשפלות מצד מורים מתוסכלים, רוב החומר שהוא ילמד לא ישמש אותו לעולם בחיים האמיתיים, ואם הוא יצחקק חס וחלילה בשיעור ישלחו אתכם לאבחון כדי לתת תירוץ לרייטלין. אה, ורוב הסיכויים הם שהוא יפתח גם חרדת בחינות, זה בגלל התחרותיות המוזכרת לעייל. הבשורות הטובות הן, שאחרי 12 שנים זה נגמר.

       

      זה נכון שזה מה שהוא לומד ממערכת החינוך, אבל מערכת החינוך לא מנותקת משאר הארץ. היא מורכבת מאנשים. גם הם הורים לילדים. הבעייה היא שאתה רואה היום את הילדים ורואה שגם בבית המצב הוא לא שונה. ההורים היום אובדי עצות. האם לתת לילד הכל? האם לתת גבולות? מהם הגבולות בכלל? אני בתור אמא, רואה שיש הרבה מצבים שבהם אתה לא יודע מה לעשות ואיך להגיב ולפעמים אתה נכנע, לפעמים לא. לכל הורה יש את הגבולות שלו. אין אחידות בין ההורים. המצב של החינוך הוא קשה לא רק בגלל המערכת עצמה אלא כי אף אחד לא יודע איך לחנך.

        26/10/11 08:47:

      צטט: yaelkana 2011-10-25 11:12:59

      אני לא יודעת איזה בית ספר זה אבל לדעתי את קצת לוקחת את זה רחוק מידי. נכון שלא תמיד יינתן ביטוי אישי לילד שלך, אבל מצד שני יש בבית הספר הרבה מאוד הכנה לחיים. אם זה מיומנויות בסיסיות של השכלה ויכולה לימוד, אם זה אימון להרגלי עבודה בריאים וטובים, אם זה הידיעה הזו שאנחנו לא לבד כל אחד עם עצמו אלא גם שייכים לקבוצה כללית וצריך גם ללמוד איך להתנהג בה ומהם הקודים החברתיים. נכון, לפעמים נראה שפספסו את העיקר, אבל תמיד יהיה לו את הבית כדי להעשיר ולמלא ולתת ביטוי אישי יותר ליכולות שלו. בנוסף, גם הבת שלי עלתה לא' השנה ואני רואה גם אלמנטים שראית את. אבל אני גם רואה כבוד הדדי בין תלמיד למורה, רצון אמתי לחנך וילדה שלא כל כך סובלת בבית הספר כמו שאמא שלה סבלה... בהצלחה לאמא הגאה וגם לבנה :)

       מ

        26/10/11 08:46:

      צטט: פס רחב 2011-10-25 11:30:30

      מסכימה איתך שאין מענה אמיתי במערכת החינוך לצרכי כל הילדים, יותר מזה אוסיף ואומר שהמערכת כפי שהיא נראית היום מכוונת לבינוניות ושטחיות, אבל אני לא מסכימה איתך שיש אמת אחת, כל ילד בסופו של דבר צומח לתוך ערכי המשפחה שבה הוא גדל. אני שולחת היום שלושה ילדים לבית ספר ממלכתי קיבוצי, מה שכן מספק חממה מסויימת, הילדים שלי לומדים שכדי לעבור מכשולים שונים הם יצטרכו להשתמש במיומנויות שונות ולומדים איך ללמוד, כל השאר זה התפקיד שלי, לכוון, לעניין, לחשוף אותם, אחרת אין ספק שיגדלו לתוך הואקום אותו את מתארת.

       

        25/10/11 22:23:
      השכלה זה מה שנותנים בבית. ידע זה מה שנותנים בבית ספר. יש לך כבר בית ספר פרטי - והוא לא עולה כלום, אם תדעי להשתמש בו גם אם הרמה בבית הספר של ילדך תהייה נמוכה בבית הספר הפרטי ישלים פערים. הבנת?
        25/10/11 17:00:
      חוצפנית.
        25/10/11 16:45:
      נראה שאת יודעת טוב מאוד מה את רוצה בשביל הילד שלך, רק לא בטוחה שמותר לך לרצות זאת ומחפשת "שמישהו יגיד". יש קשר חזק ביותר בין הישגי הילדים לבין השכלת אימם והמצב הסוציו-אקונומי בבית ההורים. כל השאר זה בקטנה. המערכת הציבורית כמובן לא אומרת זאת וממשיכה להלל את עצמה. כך למשל הדיבור אודות ערכים שהזכרת. זה ממש מכבסת מילים. יש פינה בעולם שלא ממחזרים מנטרות על חינוך לערך עצמי? לערך הזולת? לאחריות אדם על חייו? לכבוד להורים? לשיוויון הזדמנויות? חירות המחשבה? בריאות? השכלה? נו - אז זה מה שאת רוצה עבור הילד שלך. לא רק כעתיד חזון (מטרות..) אלא כאן ועכשיו שיחיה חיי הווה ברוח זו. רק לך הזכות והחובה להשיג לו את זה.
        25/10/11 14:58:

      אכן. המערכת רואה את בית הספר כשמרטף וכמוסד מנרמל, ואת ההורים  כיחידות יצרניות-צרכניות. שאר הדברים שציינת   אינם נמצאים בסדר העדיפויות של המערכת.

      מרק טווין טבע את האימרה של..  Don't let schooling interfere with your education    .

      ידע בסיסי (Schooling ) רוכשים במוסדות המקנים ידע. חינוך (Education ) רוכשים בבית.

      בעקבות  שחרור הנשים וכניסתן למקומות העבודה ( אם תחפשי ,תמצאי שהתורמים  הגדולים ביותר של התנועות השונות לשחרור האישה היו בעלי הון כבדים,שמטרתם היתה להגדיל את שוק היצרנים-צרכנים .) נאלצו משפחות רבות להשאיר את ילדיהן הרכים אצל זרים. אם מטפלות בבית,או במוסדות ציבוריים ופרטיים שונים. למעשה, אנשים זרים מחנכים את הילדים הרכים,ומטמיעים את עולם הערכים שלהם בילדים.במיוחד בשנים החשובות של הילדות. לאחר מיכן משתאים מדוע החינוך על הפנים.


        25/10/11 13:59:
      אם הוא ילמד לקרוא ולכתוב זה בסדר
        25/10/11 13:37:
      גהינום, זה מה שמחכה לו. הוא ילמד שם להיות תחרותי, ורק תחרותי, יש מצב שיתקל באלימות פיזית מצד תלמידים אחרים, ולהשפלות מצד מורים מתוסכלים, רוב החומר שהוא ילמד לא ישמש אותו לעולם בחיים האמיתיים, ואם הוא יצחקק חס וחלילה בשיעור ישלחו אתכם לאבחון כדי לתת תירוץ לרייטלין. אה, ורוב הסיכויים הם שהוא יפתח גם חרדת בחינות, זה בגלל התחרותיות המוזכרת לעייל. הבשורות הטובות הן, שאחרי 12 שנים זה נגמר.
        25/10/11 11:30:
      מסכימה איתך שאין מענה אמיתי במערכת החינוך לצרכי כל הילדים, יותר מזה אוסיף ואומר שהמערכת כפי שהיא נראית היום מכוונת לבינוניות ושטחיות, אבל אני לא מסכימה איתך שיש אמת אחת, כל ילד בסופו של דבר צומח לתוך ערכי המשפחה שבה הוא גדל. אני שולחת היום שלושה ילדים לבית ספר ממלכתי קיבוצי, מה שכן מספק חממה מסויימת, הילדים שלי לומדים שכדי לעבור מכשולים שונים הם יצטרכו להשתמש במיומנויות שונות ולומדים איך ללמוד, כל השאר זה התפקיד שלי, לכוון, לעניין, לחשוף אותם, אחרת אין ספק שיגדלו לתוך הואקום אותו את מתארת.
        25/10/11 11:12:
      אני לא יודעת איזה בית ספר זה אבל לדעתי את קצת לוקחת את זה רחוק מידי. נכון שלא תמיד יינתן ביטוי אישי לילד שלך, אבל מצד שני יש בבית הספר הרבה מאוד הכנה לחיים. אם זה מיומנויות בסיסיות של השכלה ויכולה לימוד, אם זה אימון להרגלי עבודה בריאים וטובים, אם זה הידיעה הזו שאנחנו לא לבד כל אחד עם עצמו אלא גם שייכים לקבוצה כללית וצריך גם ללמוד איך להתנהג בה ומהם הקודים החברתיים. נכון, לפעמים נראה שפספסו את העיקר, אבל תמיד יהיה לו את הבית כדי להעשיר ולמלא ולתת ביטוי אישי יותר ליכולות שלו. בנוסף, גם הבת שלי עלתה לא' השנה ואני רואה גם אלמנטים שראית את. אבל אני גם רואה כבוד הדדי בין תלמיד למורה, רצון אמתי לחנך וילדה שלא כל כך סובלת בבית הספר כמו שאמא שלה סבלה... בהצלחה לאמא הגאה וגם לבנה :)

      ארכיון

      פרופיל

      SigalDabach
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין