כותרות TheMarker >
    ';

    רמיאב, סיפורים, שירים, חרוזים וגם דיווחים מצולמים.

    פרוזה, שירה וחריזה ודיווח. אשמח לתגובות.
    =============#==============
    מותר ורצוי להגיב גם לפוסטים ישנים :).
    =============#==============
    לרוב לא אשיב מתחת לתגובה
    אלא במסר אישי ועמכם התודה.

    0

    "תעשה כמוֹנוּ" - זיכרון חוויה - כתב רמיאב

    28 תגובות   יום שני, 24/10/11, 22:57

    "תעשה כמוֹנוּ"  -   זיכרון חוויה    -   כתב רמיאב   -   

     

     

    לפני כעשרים שנה, בתקופה שהייתי מורה במגמת אדריכלות של בי"ס תיכון ידוע בשרון. בסמסטר מסויים הייתי גם מתרגל של קבוצה מתלמידי י"א, בהשלמת עבודות על מחשבים, שנתן המורה לשרטוט ממוחשב בשיעוריו.

     

    המחשבים, של אז, ומסכיהם המסורבלים, עמדו על שולחנות לאורך שלושה מהקירות, כשהלוח וקתדרה נמוכה נמצאים לאורך הקיר הרביעי.

     

    נכנסתי לשעתיים מהשיעור החמישי, לכיתה שהכרתי גם ממקצועות אחרים. באותה תקופה רמת התלמידים במגמות המקצועיות הייתה בעייתית. התלמידים כבר ישבו בזוגות מול המחשבים. לאחר ברכת שלום וקריאת השמות. וידאתי שהם יודעים מה לעשות ואמרתי שאני לרשותם.

     

    הם התחילו להפעיל את המחשבים. להפתעתי ראיתי שחלקם לא עוסקים בשרטוט ורק אחדים מהם מסיימים תרגיל כלשהו. כששאלתי למה לא מתרגלים, התשובה הייתה כי היום בא להם לשחק...

     

    לא עזרו כל גערותיי וניסיונותיי לשכנע. "לא בא להם" על תוכנת השירטוט שלמדו... הם הביאו דיסקטים של משחקים או השתמשו בכאלה שכבר נטענו במחשבים. אינטרנט טרם פעל בבית הספר.

     

    השיעור נמשך בעצלתיים ובעצלנות...  כמעט התייאשתי וישבתי אל שולחן המורה, חושב איך להתגבר על המשבר ובמה להעסיק את עצמי. עברה כחצי שעה.

     

    "אברהם, תעשה כמונו, תשחק גם אתה." פנה אלי התלמיד הטוב, המנהיג של הכיתה, שראה אותי משתעמם. "הנה בסוף החדר יש מחשב פנוי."

     

    "אני לא מכיר משחקים" אמרתי, כי אז המחשב היה משהו רציני בעיניי...

     

    "בוא אני אלמד אותך..."

     

    מה יכולתי לעשות? להמשיך לגעור? לצעוק? להשניא את עצמי עליהם? החלטתי לשתף פעולה ואולי משם, לאט ובטוח, להחזיר אותם למציאות הלמידה.

     

    "טוב..." אמרתי ופניתי לכולם, "אני נותן לכם עוד רבע שעה לשחק, אחרי זה אתם תעבדו ברצינות!"

     

    נשמעו מילמולי הסכמה, לא מרשימים. הלכתי למחשב המרוחק. סובבתי את המסך עם גבו לדלת, ליתר ביטחון, התישבתי מאחוריו כך שראיתי את הכיתה. התלמיד הנחמד הסביר לי איך לשחק במשהו כמו "סוליטר". התלמידים היו מבסוטים והמשחקים נמשכו בשקט. כך עברו כחמש דקות.

     

    פתאום, נשמעה דפיקה בדלת שנפתחה מיד. בפתח עמד מנהל בית הספר שצעד פנימה, בהפתעה גמורה, באומרו: "סליחה על ההפרעה..." ובעקבותיו נכנסו כעשרה גברים ונשים, לבושים בקפידה, שהלכו בטור והסתדרו, פחות או יותר, בשורה כשפניהם לכתה.

     

    כיביתי מיד את המחשב וקמתי לקראתם. לרוב התלמידים לא היה שכל לעשות כמוני, לכבות את המסך...

     

    "זהו אברהם, מורה לאדריכלות," אמר המנהל, "ואנחנו בכיתת המחשבים החדשה שלנו. אלה תלמידי כתה י"א, מהמגמה לאדריכלות..."

     

    את האורחים הוא לא טרח להציג...

     

    נעמדתי לצידו של המנהל. האורחים המכובדים הסתובבו קצת סביב החדר והתבוננו.

     

    "מה זה צריך להיות!?" פרץ בקריאה אחד המבקרים היותר צעירים, "אני רואה כאן על המסכים משחקי מחשב צבעוניים!... מה הם לומדים כאן?!..." כולם הסתכלו אל המנהל ואלי במבטי שאלה...

     

    "מה קורה כאן?" שאל אותי המנהל בתמיהה.

     

    "מה קורה?..." עניתי בפיק ברכיים, כשאני מנסה להרוויח זמן ולהמציא תירוץ, "באתם בלי הודעה מוקדמת בדיוק אחרי שנתתי להם הפסקה, כשסיימו את התרגיל. עשיתי זאת כדי שלא יתפזרו בהפסקה המתקרבת והרשיתי להם לשחק רבע שעה או להכין שעורים בכיתה לפני שנמשיך. זה מה שקורה..."

     

    "אהה... בסדר..." חייך אלי המנהל וגם המלווים שלו המהמו משהו. הם יצאו מהכיתה בלי לומר שלום...

    *    *    *

    בסוף היום הלכתי לחדר המנהל, הבעתי מחאה שלא שלח להודיע לי על הביקור הפתאומי ושאלתי מי היו האורחים.

     

    "לא ידעת?... אלה היו מנהלי משרד החינוך מירושלים ומהמחוז וגם כמה מפקחים מקצועיים שבאו לראות את בית הספר המתפתח..."

     

    "תודה..." אמרתי ויצאתי כל עוד נפשי בי...

     

    *    *    *

    את הפוסט הזה כתבתי בהשראת צפייה בקישור לסרטון שקיבלתי לפני מספר ימים. הסרטון ובמיוחד סיומו הם שעוררו בי את הזיכרונות.

     

    הסרטון בצרפתית, אף שהוא די מובן, הנה תוכנו בעברית מבלי לגלות את העיקר:

     

    מורה צעירה, המלמדת עקרונות הפרספקטיבה, נכנסת לכתה. התלמידים מדהימים אותה (וגם אותכם...) במעשה מסויים. היא לא מגיבה ובתיחכום חינוכי של שיתוף פעולה, מבליגה ומתחילה בשיעור, משרטטת בגיר על הלוח ומסבירה. אחד התלמידים ניגש ללוח וכותב עליו:

    "תעשי כמונו"

    היא עושה... וממשיכה בשיעור... קורה עוד משהו מאחורי גבה כאשר היא מסבירה ופניה אל הלוח. ואז...

    צפו ותראו...

     

     http://www.youtube.com/watch?v=NqbRmtELNiM

     

       איך היא יצאה מהמבוכה?... אני לא יודע... אולי למדה שאסור להפנות את הגב לתלמידים...   קריצה

     

    אבל אני  נזכרתי בסיפור התירוץ שלי וכתבתי.

     

     

     

     

     

    כל  הזכויות  שמורות ©

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/11/11 17:13:
      יש תלמידים שלא רוצים ללמוד. לאלו צריך למצוא מסגרת שלא תפריע לאלו שרוצים ללמוד. המורים לומדים איך ומה ללמד ולא מה לעשות עם תלמידים סוררים. מה שעשית היה פתרון טוב.
        2/11/11 18:56:
      רק לי לא הייתה מורה כזאת...
        31/10/11 13:10:
      לו יהי רמי, מורה שלי! :-)
        29/10/11 09:09:
      חזרתי לככב שקד
        28/10/11 07:36:
      *v*
        27/10/11 11:43:
      זכרונות מענינים, ורעיון הסרטון משגע, ומבוים יפה מאד
        26/10/11 17:27:
      נהנתי מהסיפור, וכמורה לשעבר, אומנם להתעמלות, אבל רגעים כאלה מביכים בכל המקצועות, בעיקר שהמפקחים נוחתים ללא התראה. והקלטת מהיוטיוב ממש מדהימה.
        26/10/11 07:07:
      זה מזכיר לי פתגם עיראקי ישו נושן הַיָּד שֶׁאֵיְנךָ יכָלֹ לִנְשֹׁוךְ אוֹתָה, נַשֵּק אוֹתָה פעם מורה תמיד מורה . זרמת עם תלמידיך , זה יפה .
        26/10/11 01:28:

      וואללה רמיל'ה

      קראתי כל תג ותו בסיפור שלך

      היום זה משעשע אבל מתארת לעצמי מה עבר עליך אז

       

      בכל אופן הצלחת לצאת מזה בשלום מה שלא ברור לנו איך המורה הצרפתייה יצאה מזה קריצה

       

      }{שטוטית והשיר:)

        25/10/11 19:32:
      הוי... מוכר, מוכר... לשמחתי מהעבר הרחוק...
        25/10/11 18:10:
      שתי הערות לגופו של סירטון. 1. לכל מי שעוסק בהוראה שניים רבות יודע שבני הנוער לפעמים יכולים להיות מתוחכמים ואכזריים כאחד וזה איננו משנה באיזה מדינה זה מתרחש ישראל או צרפת. והסרטון רק מוכיח את זה. 2. ברור שהמורה היא אישה צעירה עם מעט ניסיון בהוראה ואולי גם אישיות לא מאוד חזקה. כל אדם שקרא את הספר "הגל" של מורטון רו ורצוי שזה יהיה כל מורה מתחיל יבין שאסור לו בתחלית האיסור להסחף אחרי הצעות התלמידים, הוא המורה, הוא המנהיג ותפקידו להוביל לא להגרר. ובאשר לסיפור שלך.... נהגת נכון. א. כי יש חוזר מנכ"ל שאין להכנס לכיתה מבלי להודיע למורה על הביקור, וטוב עשית שפנית למנהל ודרשת הסבר מי היו האנשים שנכנסו לכיתה. ב. היום זה לא היה קורה לך כי יש בכיתת המחשבים אפשרות למורה לשלוט על המחשבים של התלמידים מהמחשב של המורה כך שאין משחקים, כי לא בא לנו ללמוד. תתנחם יצאת מהעניין בשלום.
        25/10/11 16:02:
      אתה תותח...אין עליך !
        25/10/11 13:13:
      רמי יקר, יופי של סיפור..נהניתי כמו מכל הסיפורים שאתה מביא.....תמיד סוחף...משעשע ומרתק....יום נפלא והמון תודה.....סאלינה
        25/10/11 12:47:

      מצבים מביכים בהפתעה זרועים לנו ביד נדיבה לאורך החיים.

      החוכמה היא, כמו בסיפור המקרה שלך, רמי, איך יוצאים מהם "בכבוד"...?!

      [מגיחה לאט, מעט, מעת לעט...]

        25/10/11 12:35:
      סיפור יפה וסרטון גדול.
        25/10/11 12:16:
      סיטואצייה מוכרת.....ופתרון.....ידוע....:)
        25/10/11 12:15:
      ואתה מאז התמכרת לסוליטר?(:
        25/10/11 11:49:
       

      רמי הב הב הב

       

      מוקסמת כל פעם מחדש מהסיפורים שלך

      איזה יופי של סיפור

      ובכלל...כשאתה מספר זה יוצא יופי

      תודה ויום נפלא

        25/10/11 11:41:
      תודה על הקישור לסרט ....יש גם דברים כאלה ( : ?
        25/10/11 11:35:
      רמי, חוויות של מורים ....אפשר לכתוב ספר משעשע עד דמעות ( :, תודה על הסיפור.
        25/10/11 08:13:
      חוויות ממערכות השכלה יש בשפע. בפרט אלה אותן כופים על הנוער. ואתה לכוד בהם חייבים להכניס משהו למוח נעול ...מה עושים... לא עושים. לא ניתן לעשות זה נעול. צריך לפתוח...אני מרצה בסמינר וזאת ההתמחות שלי... יודע מה אעשה פוסט בנדון...השיטה בגדול היא "חנך לנער ע"פ דרכו"..דרכו ולא דרכי...תאמין לי שככה הצלחתי וברגע שאני אומרת הצלחתי מתגנב הספק...האמנם?
      "חנוך לנער על פי דרכו":-) וכי באמת מה יכולת לעשות? כל ניסיון "להפעיל שרירים" היה מדרדר את המצב. לפעמים צריך לזרום עם הסערה כדי להחזיר את ההגה לכיוון הרצוי. והמנהל/ים המרובעים והמחויטים אלופים בסיסמאות , אבל לחנוך לנער על פי דרכו, אינם יודעים. בכיתה ז'-ח' , היה לי מחנך שיצא לשחק אתנו מחניים. אהבנו אותו, אהבת נפש והיינו מוכנים ללמוד "בשבילו" :-) גם אני, כשהייתי מורה, הייתי משחקת איתם מחניים וג'ולות בהנאה רבה, אפילו שברתי את היד מרוב התלהבות לצבור נקודות:-) והאמן לי, התלמידים היו מוכנים גם ללמוד בזמן ההפסקה. לא חשובה הסיבה, למה זרמת איתם, אם מבחירה או מאין ברירה, זו הייתה ההתנהגות החכמה והנכונה.
        25/10/11 06:56:
      כייף של סיפור
        25/10/11 01:50:
      דבר אחד בטוח - בשעת משבר אתה יודע לגלות תושיה :) מירה
        25/10/11 01:45:
      דודי זכרונו לברכה לימד את הכתות הגבוהות בתיכון בבת ים . אחד מתלמידיו פגש אותי במקרה כבר מספר שנים לאחר סיום לימודיו וסיפר לי שדודי שהיה גבר מרשים נאלץ להתמודד אם חיזורים מצד התלמידות שראו בכיבושו ענין יוקרתי .אחת מהן הגדילה לעשות והגיעה לבושה בחצאית מיני ישבה בספסל הראשון ודאגה שתחתוניה לא יהיו על גופה . כמובן שכדי שלא יהיה ספק היא גם פיסקה את רגליה דודי נכנס לכיתה ומבלי למצמץ פשוט הורה לה לגשת למנהל כדי שידווח להוריה על כך שלביתם חסרים תחתונים
        25/10/11 00:39:

      יפה.

       

       

        25/10/11 00:25:

      הסיוט של כל מורה- הזוי.
      כמורה לשעבר עדיין טבוע בי הפחד מפני ביקור לא צפוי של מנהל ביה"ס ו/או מפקחים.

      לפעמים אפילו חולמת על כך למרות שעברו כבר עשרות שנים.
      רמי, יצאת מזה בכבוד, ולפי הסרטון שהבאת גם בזול...לשון בחוץ

        25/10/11 00:09:
      ((: תודה על השיתוף .. חוויה בהחלט מלחיצה ובכלל לא נעימה ... וזה רק משחקי מחשב .... שכמעט גרמו להתקף לב . ובאשר לתלמיד והמורה .. באמת זה לא מכובד להפנות לתלמידים את הגב ..!

      ארכיון

      פרופיל

      רמיאב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין