יקיריי,

למה עוד ''הכרות''?

כי התבקשתי לספר קצת, ''בכמה מילים'', על עצמי (אני לא מתחייבת מראש ''כמה''... כמה שיבוא לי) וזאת, כדי לפתוח את לבכם ולעשותכם קשובים לדברי.

אז אם קורותי (המצונזרים) יכולים לשמש כמתאבן לתכנים שאני באמת רוצה להעביר לכם - מי אני שאעמוד בדרכם.

נולדתי בחיפה המנדטורית, לפני קום המדינה.

מאז שאני זוכרת את עצמי היו מלחמות:  ה''מאורעות'', מלחמת העולם השניה, ''פדאיון'', מבצע קדש, מלחמת ההתשה, מלחמת ששת הימים, פיגועים, לבנון אחת-שתיים, רקטות... אם התנ''ך החסכן במילים, טורח להקדיש משפט שלם למצב של אי-לוחמה ומציין: ''ותשקוט הארץ ארבעים שנה'' סימן שזה היה סוג של נס במזרח התיכון העקוב מדם.

ואומנם אני, ולא רק אני אישית, כולנו  - לא זכינו לפסק זמן ''ארוך'' שכזה, של ארבעים שנות שקט.

מאז שאני זוכרת את עצמי ברכנו כל ילד וילדה שנולדו ואמרנו בין שאר הברכות ומתוך תקווה גדולה, שעד שהקטנים האלה יגיעו לגיל 18..... כבר לא יהיה צבא.

בעלי, סגן אלוף יאיר תל-צור, שהיה מפקד גדוד צנחנים, איבד את חייו בעלות רכבו על מוקש בסיני, כחודש לאחר מלחמת ששת הימים.

באותם ימים ממש, מצאתי גם אני, את עצמי ב''מלחמה'' פרטית על חיי שלי, עקב גידול סרטני, כך שאתם יכולים עכשיו להבין למה אמרתי (בפרק הקודם) שאני יודעת דבר אחד או שניים...

באותם ימים לא ידעתי את מה שאני יודעת היום. כמה חבל, אבל חוסר הידע והחיפוש המתמיד אחר תשובות, הוא שהביא אותי, בסופו של דבר, עד הלום.

אז במקום להצטער על מה שלא ידעתי ועל ה''טעויות'' שעשיתי, ועל הצער והסבל שגרמתי או חוויתי בשל בורותי - אני בוחרת להתנצל, ולא לחזור שוב ושוב על אותן טעויות ואולי אפילו לא לייצר טעויות חדשות, אם אפשר.

בינינו? זה לא הטעויות עצמן. בהן אין כל ''רע''. טעויות הן חלק בלתי נמנע של תהליכי למידה. מה שמיותר בכל הסיפור של חיינו הוא הסבל, ואותו אנחנו יכולים - אם לא למנוע לחלוטין - למזער עד למינימום וזו הנקודה החשובה:

אנחנו לא חייבים לסבול והחיים שלנו לא חייבים להיות ''קשים''.

הזוגיות שלנו יכולה להיות נהדרת. ההורות שלנו יכולה להיות כיף אחד גדול. העבודה שלנו יכולה להיות מהנה. כל דבר בחיינו יכול להיות נהדר ונפלא, ואנחנו יכולים להיות בריאים, מאושרים ועשירים.

זה רק עניין של ידע.

הכל בחיים שלנו הוא פונקציה של ידע.

אם היה לנו הידע שיש לאלוהים - יכולנו להיות אלוהים.

המשך יבוא.

למי שאין סבלנות לקבל את המידע במנות קצובות - ישנו הספר: ''ירח מואר - בקרת איכות חיים''. מומלץ גם למי שכן יש לו סבלנות. זה ספר של מידע ולגבי הקריאה בו נכון לומר ''ויפה שעה אחת קודם''.

שיהיה לכולכם יום מוצלח ושבוע נהדר. כל טוב ואל תהססו להגיב, לשאול ולבקש.

אוהבת אתכם,

רותי.