♦ מאז חזר גלעד שליט לביתו לפני שבוע, מנסים כלי התקשורת לדלות עוד ועוד פרטים על מה שעבר עליו בתקופת השבי, ובעיקר היכן בדיוק הוחבא ♦ שר הביטחון אהוד ברק אמר השבוע כי להערכתו גלעד שליט הוחזק במשך רוב תקופת שביו בדרום רצועת עזה, אך לדבריו המיקום המדויק שבו הוחזק אינו ידוע גם היום ♦ בחמאס הגיבו ואמרו אתמול, כי לא יגלו אף פעם היכן הוא הוחבא ♦ ה"סאנדי טיימס" חשף כי ישראל החמיצה מספר הזדמנויות לחלץ את גלעד ♦ אולם מירב הפרטים על מה שעבר, נכתבו לפני שנתיים בדיוק, בספר "השבוי — מבט מעזה", במלאת שלוש שנים לתקופת שביו של גלעד ♦ מהשוואת הפרטים שכבר פורסמו על ידי בני משפחת שליט, ניתן להווכח עד כמה הספר היה קרוב למציאות ♦

מאת אריה זיסמן

התעלומה היכן בדיוק הוחזק גלעד שליט, לאורך כל חמש שנות שביו, תישאר בלתי פתורה. שליט עצמו אינו יכול לספק תשובות, וגם כאשר ימסור את עדותו בפני גורמי המודיעין בצבא, לא יוכל להצביע על המיקום בו שהה. הערכות יש ויש, אבל אין פרטים מדוייקים.

שלשום התבטא שר הביטחון אהוד ברק בעניין זה (מסגרת נפרדת), ואמר כי להערכתו גלעד שליט, הוחזק למשך רוב תקופת שביו בדרום רצועת עזה. בתגובה מיהרו בחמאס להגיב, וציינו כי לא יחשפו את מקום המסתור שבו הוחזק גלעד שליט בתקופת שביו, והעניין יישמר בסוד.

מי שניסה לשפוך אור על הסוגייה, היה העיתון "סאנדיי טיימס" הלונדוני, באמצעות הכתב עוזי מחניימי. על פי העיתון, המסתמך על מקור בשב"כ, ידעה מערכת המודיעין בישראל כמה פעמים, היכן מוחזק שליט, אך לא פעלה לשחררו, כיון שסיכויי ההצלחה היו קטנים.

האם אכן ידעה מערכת המודיעין היכן נמצא שליט ולא פעלה מחשש לכישלון? האם נעשו כל המאמצים לאתרו במהלך מבצע עופרת יצוקה? מה עשה החמאס כדי לשמור על מידור המידע על המיקום? מתי היו קרובים כוחות הצבא למקום השבי?

ההזדמנויות שהוחמצו

ההזדמנות הראשונה לשחרר את שליט באמצעות פעולה צבאית, נוצרה זמן קצר לאחר חטיפתו ב-2006. היה זה לאחר שתושב עזה, דיווח לשב"כ כי שליט מוחזק במרתף במבנה בדרום הרצועה. המשת"פ הערבי סיפר כי הבית כולו מולכד ומוקף במטעני נפץ.

כח קומנדו ישראלי קיבל את המידע והחל בתיכנון מבצע החילוץ. אולם ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, לא נתן אישור לפעולה, לאחר שקיבל הערכה צבאית, לפיה יש רק 50 אחוזים סיכויים לשחרר את גלעד שליט חי.

מקור בשב"כ דיווח עוד לעיתון הבריטי, כי בחמאס ידעו כל העת שישראל עושה מאמץ לאתר את מיקומו של שליט. עקב כך הקפידו שוביו על חשאיות רבה ולא השתמשו כלל בטלפונים סלולריים מחשש למעקב אחריהם.

המקור הוסיף וגילה כי החמאס העביר את שליט מבית לבית מחשש שהשב"כ יגלה את מקומו. כל מעבר כזה יצר תנועה חריגה, שלא נעלמה מעיני השב"כ. אולם גם אז לא היה יותר מחמישים אחוזים להצלחת פעולה מבצעית, ולפיכך אולמרט המשיך לשלול אישור למבצע צבאי.

על פי העיתון, במהלך מבצע עופרת יצוקה — ב-2009, היה השב"כ משוכנע כי הצליח להתקרב למקום בו הוחזק שליט. "ידענו ששליט היה פצוע ומצאנו באחד מפחי האשפה באיזור, חולצה ספוגה בדם. בדיקה מהירה גילתה כי מדובר בדם של חיה. עקב כך נאלץ כח המשימה לבטל את המבצע ולחזור כלעומת שבא", סיפר המקור בשב"כ לעיתון הבריטי.

ההזדמנות השלישית הגיעה בתקופת ממשלת נתניהו, לאחר שאולמרט סיים את תפקידו. על פי אותו מקור, במהלך 2009, הפעיל הצבא מטוס ריגול ללא טייס במשך 24 שעות ביממה מעל עזה. יום אחד העביר המטוס אותות מיוחדים של תנועה חריגה באחד הבניינים בעזה. המידע הצביע כמעט בבירור על מקום המסתור של שליט. אולם נתניהו סירב לתת אישור לפעולה, כיון שלא היתה זו ראייה ברורה, וכיון שהמידע לא הוצלב עם האנשים בשטח עצמו.

זמן קצר מעל הקרקע

לפני שנתיים בדיוק פורסם ספר שנקרא "השבוי — מבט מעזה", ובו גילויים רבים ומפורטים בעניין השבי של שליט, מה עבר עליו מאז נחטף ועד אותו יום (שלוש שנים לאחר החטיפה). פרטים רבים מהספר פורסמו גם בכתבה ב"יתד השבוע" ועוררו עניין רב.

מחבר הספר העיתונאי סלימאן א-שאפעי, שהיה אז הכתב בעזה של ערוץ החדשות השני, עשה עבודה יסודית ומענינת. הוא עקב על בסיס יומיומי אחר כל הפרטים שפורסמו אודות החייל החטוף. שנה לאחר החטיפה, כשאיש בישראל, כולל השב"כ והמוסד, לא ידע היכן שליט מוחזק, החלו אנשי הקשר שלו להיענות לפניותיו ולספק לו אינפורמציה.

באמצעות שברירי המידע שקיבל, ובאמצעות הסיפורים והתיאורים, החל להבין את התמונה. כאשר הפרטים הוסיפו להצטבר, עלה בראשו הרעיון לכתוב ספר, ולא להסתפק רק בכתבות קצרות. הספר התבסס על שיחותיו עם גורמים בחמאס ומקורות בתוך עזה. לפני פירסומו, עבר הספר צנזורה מלאה. גם משפחת שליט נתנה גיבוי להכנתו, ועמדה בקשר הדוק עם הכותב במהלך איסוף המידע.

באחד הפרקים, מתייחס הספר למקום בו הוחזק שליט. גורם מצרי שהיה קרוב לנושא, צוטט באומרו כי בתקופות מסוימות ידעו גורמי המודיעין בישראל, על מיקומו של שליט בעזה, וכן קלטו את העברתו ממקום למקום. אולם התקופות הללו היו קצרות ומעטות מאוד, ולא אפשרו פעולה צבאית לשחרורו.

רק פעמים ספורות הוחזק שליט מעל הקרקע ולזמן קצר, לצורך העברתו ממקום למקום. המטרה של השובים היתה לברוח מעיניו הבוחנות של השב"כ וממשתפי הפעולה של ישראל ברצועה. השובים הסבירו לשליט, כי הוא נחטף כקלף מיקוח אסטרטגי למען שחרור אסירים פלשתינים, בעיקר אסירי חמאס המוחזקים בכלא הישראלי.

שליט ועופרת יצוקה

הפרטים המעטים והראשונים שכבר נחשפו, תואמים במידה רבה לפרטים שפורסמו בספר.

כך לדוגמא נכתב כי במלאת שנה לחטיפתו, הבחין שליט בהתרגשות ובפעילות חריגה במקום מסתורו. התברר כי שוביו מכינים דף עם נוסח הודעה, אותו יקרא מאוחר יותר בקלטת. לפני ששחררו את הקלטת החוצה, בדקו שוב ושוב, שאין בה סימנים שיכולים לגלות את מקום מחבואם.

הספר מקדיש פרקים נרחבים למה שארע לשליט ולשובים בעת מבצע עופרת יצוקה. מהדברים שנועם שליט, אביו של גלעד סיפר עד כה, עולה כי גלעד שמע את ההפצצות של הצבא והרגיש שהן קרובות אליו.

בספר של א-שאפעי נכתב, כי שליט ושוביו התחבאו באחת הפעמים בבי"ח שיפא בעזה, כשהם מתחזים לפצועים. לאחר מכן הועברו למקום חדש. באחד מימי המלחמה נפתחה בבעיטה דלתו של שליט, וללא אזהרה מוקדמת התנפל עליו אחד השומרים. הוא הכה את שליט בכל חלקי גופו ואף ניסה לחנוק אותו. השומר, שאחיו נהרג מכוחות הצבא, ביקש לנקום את מותו באמצעות מכות לשליט.

בספר גם נכתב כי שליט מעודכן במה שקורה בישראל. שוביו הכניסו לו אמצעי תקשורת והוא צפה ושמע. בכל פעם שהוריו דיברו בתקשורת, עיניו היו מתמלאות דמעות. לעתים שאל את שוביו, אם יש חדשות הנוגעות לשחרורו. הם השיבו שאין חדש. מדי פעם התרוצצו שמועות, כי שליט הועבר למצרים או לאיראן, דבר שלא היה נכון.

"נסעתי למצפה הילה", סיפר אתמול מחבר הספר א-שאפעי, "ואמרתי לאימו של גלעד, שעד אז, מיעטה לדבר בתקשורת, כי בנה רואה ושומע אותה, וכן מודע לכל מה שעושים לשחרורו. לאחר כמה ימים שברה האם את שתיקתה ומאז החלה לדבר ולהתראיין ללא הפסקה".

המשימה: חטיפת 8 חיילים

א-שאפעי אומר, כי כל הדברים שמסופרים כיום בתקשורת, נכתבו כבר על ידו בספר שפורסם כאמור לפני שנתיים בדיוק. לדבריו, כתב כבר בספרו, כי החמאס התייחס בהתחלה לגלעד כחייל בכיבוש הישראלי ולכן התנהגו אליו בצורה קשה. אולם כאשר הבחינו שוביו, שהוא נכנס לדיכאון, אינו אוכל ומאבד משקל ותיאבון, נלחצו מחשש שהקלף שבידם יאבד. לפיכך החליטו לאפשר לו להתעדכן דרך כלי התקשורת הישראלים.

מחבר הספר קבע כבר לפני שנתיים בוודאות, כי גלעד שליט נמצא בעזה ומוחזק בידי ששת שוביו הצמודים אליו ברציפות 24 שעות ביממה. מעגל הסובבים אותו מצומצם מאוד, והמצב הזה נמשך עד לשחרורו.

"מצבו בתחילת ימי השבי הלך והדרדר, והוא בכה ללא הפסק. לאורך כל התקופה בה היה בידי החמאס, עבר שליט תקופות של תסכול ושל ייאוש. לעיתים הוא שובת רעב ומסרב לאכול ימים ארוכים. בכל פעם שנודע לו מהשובים על כישלון נוסף בשיחות, הוא נכנס לדיכאון ושותק", נכתב בספר.

בספר כאמור גילויים רבים. מתברר כי משימתם של חוטפי שליט, הייתה לחטוף מספר חיילים. בבוקר החטיפה, הגיע אחמד אללג´עברי, המפקד העליון של הזרוע הצבאית של החמאס, לדבר עם שמונת המתאבדים לפני כניסתם למנהרה לביצוע הפעולה. הוא אמר להם, שעליהם להביא בתוך שעה קלה קבוצת חיילים, לא אחד. "הישראלים רדומים עכשיו, יש לכם דרך קלה להגיע אליהם", אמר, ועזב את המקום. כאשר חזרו רק עם חייל אחד, נכשלה התוכנית באופן חלקי.

"מתי אחזור הביתה"

הספר המסתמך כאמור על מקורות גלויים וסמויים בחמאס, משרטט את מה שעבר על שליט מרגע החטיפה, כאשר זעק לעזרה כשנגרר פצוע במנהרה, על המקלט בו הוחזק לצד חומרי נפץ, על כדורי ההרגעה שנטל, על המכות שספג מאחד משומריו, על חגיגת יום ההולדת שערך לו החמאס, ועל יחסיו עם ששת שוביו. השאלה ששליט חזר עליה שוב ושוב: מתי אחזור הביתה?

אלשאפעי כותב בספרו, כי אנשי החמאס לא נתנו לאף אחד להתקרב לאזורים שבהם מוחזק גלעד שליט. רק בודדים ידעו היכן הוא נמצא. מדי תקופה הועבר ממקום למקום. במהלך מבצע "עופרת יצוקה" הועבר שליט באמבולנס, מתחת לאפם של כוחות חיל האוויר הישראלי לבי"ח שיפא ומשם למקום מסתור נוסף.

מחבר הספר טען, כי החמאס סירב לאפשר לנציגי הצלה"א לבקר אצל שליט, מחשש שישראל היתה שותלת שבב או משתף פעולה. המשימה היתה לשמור על בריאות תקינה של שליט. אולם המשימה הזו לא היתה פשוטה. שליט היה כלוא במרתפים חשוכים, אי שם בעזה, טראומת החטיפה שעבר, לא הרפתה ממנו והוא נהג להתעורר בבעתה בלילות כשהוא זועק להוריו. שוביו שמרו עליו כפיקדון יקר. מדי עשרים יום, סיפרו אותו במכונת תספורת חשמלית. בחורף רכשו לו בגדים חמים.

פרט נוסף שנכתב בספר קשור למשקפי הראייה שלו. כידוע במהלך החטיפה נשמטו משקפי הראייה שלו, וכך לאורך כל השנה הראשונה שלו בשבי, הוא נותר ללא משקפיים, דבר שהקשה עליו לראות את המתרחש סביבו. אולם בספר נכתב כי "באחד הבקרים הכינו לו שוביו הפתעה ונתנו לו משקפים, אותם רכשו באופטיקה בעזה". פרט זה טרם אומת על ידי גלעד, שיצא מהשבי ללא משקפיים. רק כאשר הגיע לצד הישראלי, הכינו לו בצבא משקפיי ראייה. בעתיד כאשר שליט ידבר, ניתן יהיה לשמוע מה בדיוק היה עם המשקפיים.

"מצבו הנפשי החמיר"

במהלך השבי חקרו אותו שוביו גם לגבי שירותו הצבאי, אך הבינו שהוא לא יוכל לחדש להם הרבה. אט אט השתפר מצבו הפיזי והוא עלה במשקל. שוביו לימדו אותו כמה מילים בערבית כדי להפיג את בדידותו (ובדידותם). דברים אלו תואמים את הפרטים הראשונים ששליט חשף בפני חבריו, כי הוא למד להבין ערבית, אך לא יודע לדבר.

מהספר עולה כי בתקופה הראשונה לאחר החטיפה, הלך והחמיר גם מצבו הנפשי. את ימיו העביר בישיבה בפינת החדר כשהוא שותק במשך שעות ארוכות. לעתים פרץ בבכי היסטרי, החל לצרוח ודרש לדעת מתי ישחררו אותו לביתו. הוא התקשה להירדם וגם שוביו גילו עצבנות וחרדה מהבאות.

במסתור הראשון הוחזק שבועיים. שוביו אמרו לו כי עליו להתחזק. הם לא רצו שימות להם בידיים וכך יפסידו את השלל היקר. ההוראה שקיבלו היתה להאכיל אותו אפילו בכח. לרוב סירב והתנגד, והם היכוהו. בשלב מאוחר יותר, הבין את מצבו והתרצה. לאחר מכן הועבר למקום הנחשב למאובטח, עד כדי כך, שגם במקרה של כיבוש הרצועה כולה, לא ניתן יהיה לאתרו. אתר סודי זה, לא היה מוכר אפילו לאנשי החמאס הבכירים ביותר. רק בתקופת מבצע "עופרת יצוקה" הועבר ליעד שלישי.

השובים הצטוו לנהוג בידידותיות כלפי שליט ולהתייחס אליו כחבר. הם ביקשו ממנו לספר על ביתו ומשפחתו. הוא התנהג באדישות, כמי שיודע את מצבו. רק כעבור זמן נפתח והחל להתעניין במשא ומתן המתנהל לשחרורו. השובים התעללו בו, ואמרו כי הממשלה הזניחה אותו, ולא מוכנה לשחרר אסירים תמורתו.

כך התבצעה החטיפה

הספר מתאר גם את פרטי החטיפה. מתברר כי הקרב כולו, ממכת האש הראשונה ועד לרגע שבו נבלעה החוליה בתוך המנהרה עם שליט, נמשך כרבע שעה עד עשרים דקות בלבד. במהלך המנוסה במנהרה, בדרך לרצועה, התקשו החוטפים להשתלט על החייל החטוף, שהראה סימני התנגדות. הוא דבק בקרקע, התיישב וגרר רגלים.

השובים היכו אותו באכזריות, לאחר שהסירו ממנו את בגדיו, מחשש שהצבא טמן שבבי גילוי וזיהוי בבגדי החיילים. בשלב מסוים של הנסיגה, לנוכח המכות שספג, התייאש שליט ונכנע. כל העת חשב שהם רוצים להרוג אותו והתחנן על חייו.

לאחר שעברו יותר ממחצית הדרך במנהרה, דיווח ראש החוליה למפקדיו באמצעות מכשיר קשר ברשת פנימית של התנועה: "עודנא בסיד ת´מין" — חזרנו עם שלל יקר. על פי התיאורים של החוטפים, נפצע שליט במהלך הארוע, ככל הנראה מרסיס. יומיים לאחר אירוע החטיפה, התפשטה ברפיח שמועה, כי החייל החטוף נמצא באיזור. פלשתיני שגר בשכונה, סיפר כי ראה את השובים לוקחים עימם חייל לבן. מדובר בעדות הראייה היחידה על מצבו של החייל הישראלי, דקות ספורות אחרי חטיפתו.

השובים הבחינו כי מצבו של שליט עלול להדרדר, אם לא יטפלו בידו הפצועה, ולכן הזמינו חובש, שתפר את היד באמצעים פרמטיביים ואכזריים, לקול בכיו וזעקותיו של החטוף. הכל נעשה בתנאי שדה, ללא הרדמה, כאשר השובים מחזיקים בכח את שליט, לבל יזוז בשעת "הטיפול". במשך כמה ימים נשאר החובש לצידו של שליט, ורק לאחר שנדמה היה כי הוא מחלים, עזב את המקום.

לאורך השהות בשבי, פעל הצבא לאתר את שליט, ופעמים רבות הפציץ באיזורים בהם הוסתר החייל. בכל פעם שנשמעו קולות נפץ באזור המסתור, גילה שליט סימני פחד. השובים התעללו בו נפשית ואמרו לו, כי הצבא והמדינה הפקירו אותו, ולכן הם מפציצים את כל האיזור, מבלי שאכפת להם שהוא יהרג.

"לא למסור פרטים"

כאמור כאשר יתפרסם בעתיד הספר של שליט עצמו (מהלך שלבטח יקרה), ניתן יהיה להשוות בין הפרטים שפורסמו בספר של א-שאפעי לפני שנתיים לפרטים שיסופקו על ידי השבוי עצמו.

בינתיים הצבא מבקש משליט שלא להרבות בפרטים. כך היה אתמול גם בביקור של פרס במצפה הילה. שליט הונחה מראש שלא לחשוף יותר מדי פרטים, כיון שהתקשורת היתה גם היא בחדר.

גם פרס הונחה מראש שלא להקשות על שליט ולא לשאול פרטים על תקופת השבי. בצבא אומרים כי יש להניח לשליט, ורק לאחר מכן לתשאל אותו על תקופת השבי. הדבר יעשה על ידי גורמי צבא מומחים בסיוע אנשי רפואה ופסיכולוגים. רק אז יוודעו עוד פרטים רבים על תקופת השבי הארוכה ועל מה שעבר עליו במשך יותר מחמש שנים.

ראיון ראשון של שר הביטחון לאחר העיסקה

ברק: "שליט היה בדרום הרצועה, לא הצלחנו לאתרו"

שר הביטחון, אהוד ברק, התייחס למקום בו הוחזק שליט, ואמר כי מדינת ישראל לא הייתה יכולה לתכנן פעולה לשחרורו, כיון שלא ידעו היכן הוא ממוקם בדיוק. ברק הבהיר כי המידע הצביע על מקום כללי בלבד, אבל כדי לבצע פעולה מבצעית, היה צריך יותר פרטים.

בראיון לתקשורת, סירב ברק להודות, כי מדובר בכישלון של המודיעין הישראלי, אך הודה גם כי לא מדובר ב"אחד מרגעיו הגדולים"....

כאשר נשאל ספציפית היכן היה גלעד, אמר ברק כי הוא שהה בדרום רצועת עזה. "זאת לא הצלחה של המודיעין, אבל אנחנו נלמד את זה ונראה. אני לא חושב שאפשר ישר להכריז על זה ככישלון. האנשים האלה הם חדים מאוד, בין היתר כתוצאה מהידיעה הברורה שכל טעות עלולה לגרום להפרדת הראש מהגוף".

ברק דחה את דבריה של יושבת ראש האופוזיציה, ח"כ לבני, כי חמאס רק התחזק כתוצאה מביצועה של עסקת שליט. "אני לא חושב שחמאס חזק יותר היום", אמר. "בראייה מפוקחת, נמצאנו בחלון הזדמנויות שאם לא היינו פועלים בו, ייתכן שבעתיד לא היה עם מי לדון או על מה לדון".

ברק התייחס גם לתגובותיהן של המשפחות השכולות לרשימת האסירים ששוחררו בשלב הראשון של עסקת שליט, ואמר כי הוא מבין את הכאב של המשפחות השכולות. "מיניתי את ועדת שמגר לפני כמה שנים וסיכמנו שלא נפרסם תוצאות לפני שגלעד יחזור, כדי לא לקיים את הדיון הזה על גבו". ברק הדגיש כי הוועדה תמליץ על נורמות אחרות ועל תהליכים אחרים בכל הקשור למחיר שיש לשלם עבור חטופים.