במאמר זה אני רוצה לדבר על ניהול מקצועי של ההון האישי בבורסה, החל מהשלבים הראשונים ועד לעבודה המעשית בשטח.
המאמר יתחלק ל-3 חלקים:
בחלק הראשון אעסוק במה שקשור להשקפה המאקרו-כלכלית האישית, שהיא נקודת ההתחלה לכל עסק מצליח, ולא חשוב על איזה תחום מדובר.
בחלק השני אעסוק במעבר הלא פשוט מרמת התיאוריה, או 'החזון', אל המציאות עצמה, ואציג את הנושא של 'זרימת הון', שהיא למעשה המציאות של השווקים הפיננסיים.
בחלק השלישי אעסוק בצד המעשי של ניהול ההון ואציג את העקרונות המרכזיים של העבודה המעשית בשטח, כמו גם צורת עבודה המיישמת את ההבנות הכלליות יותר שהוצגו בחלקים הראשונים של המאמר.

כל סיפור הצלחה מתחיל בחזון אישי.  אם נסתכל על סיפורי ההצלחה המוכרים והמפורסמים ביותר, נוכל לראות שכמעט ללא יוצא מהכלל מה שעומד מאחוריהם אלו אנשים בעלי חזון עסקי או חברתי מסוים שהצליחו להגשים אותו, בדרך זו או אחרת, בעולם האמיתי.
'חזון אישי' הוא מושג מעט מנופח, אבל הכוונה האמיתית במושג זה היא ליכולת האנושית שיש לרובנו להתבונן בעולם מתוך פרספקטיבה מסוימת, באופן כזה שמאפשר לנו להתרומם מעט מעל כל הפרטים הקטנים, מעל הרעש התמידי והבלתי פוסק שמלווה את חיי היומיום שלנו, ולהצליח ולראות תהליכים.
בלעדי היכולת לראות את חיינו כתהליך מסויים, לעולם לא יהיה לנו את הכוח ואת הסבלנות להתמודד עם הקשיים הרבים והאכזבות הגדולות שהם חלק בלתי נפרד מהדרך להגשמתה של כל מטרה משמעותית.

סיפורי הצלחה בשוק ההון אינם שונים במובן זה מסיפורי הצלחה בכל תחום אחר.
כמעט ללא יוצא מהכלל, אנשים שהגיעו להישגים פיננסיים משמעותיים באמצעות השקעה ומסחר בבורסה, הם אנשים בעלי חזון אישי.  מדובר באנשים שמה שמכתיב את מדיניות ההשקעה שלהם היא נקודת המבט האישית שלהם- האופן שבו הם רואים את התהליכים המרכזיים המתרחשים בעולם הפיננסי.

באופן אישי, אני לא מאמין שניתן להגיע להישגים משמעותיים בבורסה ללא הבנה של תהליכים מאקרו-כלכליים בסיסיים, וללא הדבקות במטרה והעקביות הנובעים מהיכולת לראות את כיוונם הכללי.
לכן, הדרך לניהול מקצועי של ההון האישי מוכרחה להתחיל בגיבושה של תפיסת עולם כלכלית כלשהיא.
תפיסת עולם היא לא דבר שניתן ללמד באותו האופן שבו ניתן ללמד את לוח הכפל או אלגברה, כיוון שהיא נובעת מהשילוב הייחודי שבין האישיות שלנו ובין מה שאנחנו לומדים וחווים במציאות.
יחד עם זאת, אין ספק שכדי להצליח ולגבש תפיסת עולם בכל תחום שהוא, עלינו להיחשף למשנותיהם של אלה שכבר עשו זאת. מי שבאמת רוצה להצליח בשווקים הפיננסיים חייב לחפש לעצמו מורים אמיתיים, כלומר אנשים בעלי תפיסת עולם מאקרו-כלכלית כלשהיא שהוא מזדהה עמה. אין משמעות הדבר שעליו לאמץ לעצמו את אופן החשיבה שלהם במלואו וללא יוצא מהכלל, למרות שזה בדרך כלל מה שקורה בשלבים הראשונים.

כעת, אני אציג לפני הקורא מעין תקציר של תפיסת העולם המאקרו כלכלית הנוכחית שלי, ואת קוויה הכלליים של מדיניות ההשקעה הנובעת ממנה. יש לזכור שהמטרה שלי במאמר זה היא לא לשכנע את הקורא שמדיניות ההשקעה שלי היא הטובה והנכונה ביותר, אלא להדגים כיצד עשויה להיראות מדיניות השקעה אישית. כיוון שכך, הניתוחים עצמם יהיו קצרים ותמציתיים ככל שניתן, ועשויים להיראות בלתי מבוססים.

תפיסת העולם המאקרו-כלכלית האישית שלי

חלק 1: משבר החוב העולמי

אנחנו נמצאים כיום בעיצומו של משבר חוב גדול, שהוא התוצאה הישירה של כמה עשרות שנים שבהן העולם המערבי צורך הרבה יותר ממה שהוא מייצר ועושה זאת ע"י הגדלה עקבית של חובותיו.

מכיוון שרמות החוב הן כה גבוהות עד שהן מסכנות את יציבותה של המערכת הפיננסית כולה, בנקים מרכזיים בעולם, ובעיקר הבנק המרכזי של ארה"ב, עסוקים בעיקר בלדאוג לכך שהמערכת תמשיך לתפקד.  בלית ברירה, הם עושים זאת ע"י הזרמה של הון לאותם חלקים של המערכת הפיננסית שנמצאים במצב הקשה ביותר, בין אם מדובר על מדינות כמו יוון, על בנקים, או על מוסדות פיננסיים כמו AIG. מדובר במדיניות של 'סתימת חורים' בסכר, שהמחיר שלה הוא גידול נוסף בחובות הגבוהים, אותם חובות שגרמו לבעייה מלכתחילה.

ההיסטוריה מלמדת אותנו שמדינות ריבוניות שנמצאות במשבר חוב, כלומר מדינות שהגיעו למצב שבו הן אינן מסוגלות למעשה לשלם את החובות שצברו, לא נוהגות להכריז על חדלות פרעון ולפשוט רגל. לחלופין, הן נוהגות לפחת את ערך המטבע שלהן על מנת לשלם את החוב. כלומר, הן משלמות את החוב ע"י זה שהן מדפיסות עוד ועוד כסף (או מדללות את כמות המתכת היקרה במטבע הרשמי שלהן, במידה ומדובר במטבע רשמי עשוי זהב או כסף, כפי שהיה בעבר).

נכון להיום, עושה רושם שמשבר החוב הנוכחי מנוהל באופן דומה, ע"י הדפסה מסיבית של המטבעות החזקים ביותר בעולם - הדולר והיורו.  לטווח הארוך, להדפסה הזו ישנן מספר השלכות השקעה מרכזיות:

א. אינפלציה וקושי בשמירה על ערך הכסף:

הדפסה מסיבית של כסף גורמת לפיחות בערכו של המטבע. כלומר, שכל דולר או יורו שווה פחות ופחות מבחינת כוח הקנייה שלו. משמעות הדבר היא שה'ישיבה' במזומן היא אלטרנטיבה גרועה במיוחד. נוסיף לכך את העובדה שהריבית במשק היא מאוד נמוכה, דבר המשרת למעשה את המדינה שצריכה לשלם ריבית על חובותיה, אבל פוגע בעיקר בחסכונות של האזרח הקטן.  פיחות עקבי של המטבע משמעותו גם שהמחייה שלנו הולכת ומתייקרת, מה שגורר ירידה ברמת החיים הממוצעת.

מבחינת מדיניות ההשקעה, חלק מהאתגר הוא פשוט לשמור על ערכו של הכסף שלנו.

ב. הצורך בביטוח כנגד תרחיש קיצוני אך אפשרי של אובדן אמון במערכת הפיננסית:

הדפסה מסיבית של כסף עשוייה להביא בסופו של דבר לקריסה טוטאלית או כמעט טוטאלית של המטבע. מכיוון שהמטבע שלנו מתבסס בעיקר על אמון במי שמנפיק אותו - המדינה, בהחלט ייתכן מצב שבו האמון הזה אובד, מה שיגרור פאניקה גדולה מאוד. למרות שהתרחיש הזה נראה דמיוני הוא בהחלט אפשרי, וגלי המחאה החברתית ברחבי העולם מצביעים על כך שישנה בעייה הולכת וגוברת של אמון בממשלות. מבחינת מדיניות ההשקעה, משמעות הדבר הוא שעליי לבטח את עצמי כנגד תרחיש קיצוני כזה.

ג. הסיכון העצום בהשקעה באג"ח: 

הדפסה מסיבית של כסף ע"י הגוף הממשלתי משמעותה שההשקעה באג"ח, ובאג"ח ממשלתי בעיקר, היא מסוכנת מאוד.

השקעה באג"ח היא למעשה הלוואה של כסף לגוף המנפיק אותו תמורת ריבית מסויימת.  הלוואה למישהו שנמצא בחובות כבדים מאוד היא מסוכנת והריבית הנמוכה שמקבלים כיום במסלול האג"חי בוודאי שלא מצדיקה זאת.    

חלק 2: צריכת משאבים הולכת וגדלה בעולם שבו המשאבים מוגבלים

העשורים האחרונים התאפיינו בהתפתחות מואצת של העולם השלישי, שמשמעותה צריכה הולכת וגדלה, בקצב מהיר מאוד, של כמעט כל המשאבים הבסיסיים- מתכות, נפט, מזון וכו'.  הדרישה העצומה הזו למשאבים טבעיים מתרחשת על רקע מחסור גדול, הנובע מ-2 סיבות מרכזיות:

1. משאבים הם דבר מוגבל מטבעו, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף. מגבלה ישירה מתרחשת כאשר ישנה כמות מוגבלת של המשאב הזה בעולם, כמו במקרה של נפט למשל. מגבלה עקיפה מתרחשת כאשר ישנו צורך במשאבים מוגבלים באופן ישיר (כמו נפט או אדמה או מים) על מנת לייצר משאבים אחרים- כמו במקרה של תירס, חיטה או סוכר. 

2. העולם המערבי צרך בעשרות השנים האחרונות משאבים טבעיים 'כאילו אין מחר'. מדובר בצריכה חסרת אחריות הנובעת ממנטליות של שפע בלתי מוגבל לכאורה. הצריכה הזו הביאה לכך שמשאבים רבים התדלדלו מאוד (כגון נפט), ולכך שלא נעשתה היערכות מספקת להגדלה מסיבית והכרחית ביכולת הייצור של משאבים אחרים (כמו מזון). 

מסיבות אלה, ההשקעה במשאבים טבעיים לטווח ארוך היא הגיונית ואף מתבקשת. 

משבר החוב העולמי הוא כוח נוסף שעשוי לדחוף את מחיריהם של כל המשאבים הבסיסיים כלפי מעלה, מכיוון ששחיקה בערך המטבע משמעותה מחיר גבוה יותר עבור כל הדברים שאנו זקוקים להם כדי לחיות, וזה גם מבלי שהביקוש יעלה על ההיצע.

כלומר, שההשקעה במשאבים טבעיים היא נכונה מסיבה כפולה- הן מסיבה כלכלית פשוטה של היצע וביקוש והן מסיבה מערכתית פיננסית של מציאות של משבר חוב ואובדן כוח הקנייה של הכסף.

השלכות מעשיות:

א. ישיבה במזומן:

הישיבה במזומן אולי חוסכת ממני את התנודות החדות שיש כיום בנכסים אחרים, אבל היא בעייתית מאוד.  במקרה הטוב כוח הקנייה שלי ילך וישחק בהדרגה, ובמקרה הגרוע יותר, אני עלול לחוות אובדן קיצוני וחריף של כוח קנייה.

משמעות הדבר היא שהחזקה של מזומן כיום מטרתה רק לאפשר ההתמודדות טובה יותר עם תנודות גדולות במחירם של נכסים אחרים, שבהם קיים ביטחון גדול יותר לטווח הארוך.  מדובר הן בהתמודדות רגשית והן בהתמודדות פיננסית, כלומר, ביכולת שלי לנצל ירידות חדות במחיר של נכסים אלה לצורך רכישה שלהם.

ב. השקעה באג"ח: 

עליי להימנע לחלוטין מהשקעה באג"ח. הסיכון פשוט גדול מדיי והתמורה קטנה.

ג. שוק המניות:

לאור המציאות של משבר החוב העולמי ואופן ההתמודדות עמו, היחס שלי לשוק המניות מתחלק ל-2.

מצד אחד, ההגיון מאחורי ה'ישיבה' במניות הוא שקיימת צמיחה כלכלית בריאה בעולם. מכיוון שהעולם צורך יותר ממה שהוא מייצר כבר כמה עשרות שנים, ומממן את הצריכה העודפת הזו ע"י חובות, קשה לדבר על צמיחה כלכלית בריאה.  

מצד שני, שוק המניות, ובמיוחד סקטורים מסויימים, עשוי לספק לי הגנה טובה מפני השחיקה בכוח הקנייה שלי.  מניות של חברות גדולות ויציבות שמחזיקות נכסים אמיתיים כגון נפט, גז, נחושת, דשנים, מזון וכו' עשויות לעלות בערכן, לא כתוצאה מצמיחה אמיתית אלא כתוצאה מירידה בערך המטבע.

מעבר לכך, משבר החוב העולמי והשלכותיו הקשות עשויי לספק לי הזדמנויות קנייה לטווח ארוך. מדובר בעיקר בסקטורים  שאני סבור שיכולים לחוות צמיחה גם במציאות של משבר חוב קשה ובתקופה שלאחר מיכן, שהם בעיקר סקטור הכרייה וסקטור החקלאות.

ד. משאבים טבעיים (או 'סחורות'):

עושה רושם שהדבר הנכון ביותר להשקיע בו כיום, הן מסיבות כלכליות של היצע וביקוש והן מסיבות של בעיות מהותיות במערכת הפיננסית הוא סחורות, כלומר- משאבים טבעיים.

מחירם צפוי לעלות הן מפני שבאופן כללי ההיצע עולה כיום, וכנראה גם בעתיד, על הביקוש, והן מפני שהם עשויים לספק לי הגנה מפני אובדן כוח הקנייה של הכסף. 

ה. זהב:

הזהב הוא אומנם משאב טבעי רגיל ומוגבל, בדומה למשאבים אחרים, אבל יחד עם זאת הוא משחק תפקיד מיוחד במציאות הנוכחית.  מכיוון שלאורך ההיסטוריה כולה בני אדם ייחסו לזהב ערך שאיננו תלוי צורך אמיתי, שהרי אף אחד לא אוכל זהב או גר בבית מזהב וכו', הרי שהערך הזה מתבסס על משהו אחר. מצד אחד, הזהב עשוי למלא תפקיד הדומה לזה של מטבע סחיר, והיו תקופות בהסטוריה שהזהב אכן שימש בתור מטבע רשמי.  אבל מצד שני, הוא מתאפיין בתכונה המנוגדת לאלה של המטבעות הסחירים שלנו- בעוד שאת המטבעות הסחירים שלנו מדפיסים היום כמעט ללא הגבלה, הזהב הוא נכס מוגבל מטבעו. 

השילוב הזה של תכונות ההופכות את הזהב לסוג של מטבע סחיר, אבל גם לשונה ממנו בדיוק בנקודה הכי בעייתית של המערכת הפיננסית שלנו- העובדה שניתן להגדיל את כמות הכסף בעולם כמעט ללא הגבלה ובכך ליצור משבר חוב וקריסה פיננסית, הוא שהופך את הזהב לנכס בעל תפקיד מיוחד במציאות של משבר חוב עולמי.

מכיוון שהזהב ממלא גם תפקיד של משאב טבעי וגם תפקיד של מטבע, בהיותו סחיר מאוד וקל לניוד, צריך להיות לו מקום מרכזי בתיק ההשקעות כיום.      

סיכום חלק א':
לאחר שגיבשתי לעצמי תפיסת עולם כלכלית כלשהיא, תהיה אשר תהיה, והבנתי באופן כללי מהי מדיניות ההשקעה הנובעת ממנה, מגיע השלב שבו אני צריך להפגיש בין ההשקפה שלי ובין העולם האמיתי. בשווקים הפיננסיים, כאשר אנחנו מדברים על העולם 'האמיתי', אנחנו מדברים על זרימת ההון.
חלק ב' של המאמר יעסוק במפגש הלא פשוט שבין תיאוריה ומציאות ובקשיים הנובעים ממנו.

למאמרים נוספים:

http://therulesofthemarket.blogspot.com/