כותרות TheMarker >
    ';

    I don't have a life, I have facebook


    מה שהיה, היה - ומה שיהיה, אולי.

    © כל הזכויות שמורות.

    המחבר מאשר בזאת שימוש בחומר הכתוב רק אם הודפס על נייר משובח ואך ורק אם נגמר הנייר טואלט בשרותים ואין שום נייר אחר לנגב בו.

    0

    על הפרעות קשב ותזונה - או - זאת לא מחלה, זה אוסף של סימפטומים - או - סיינטולוגיה וגזים - פוסט מתגלגל (עדכון 3)

    39 תגובות   יום שלישי, 25/10/11, 15:56

    על הפרעות קשב ותזונה - או - זאת לא מחלה, זה אוסף של סימפטומים - או - סיינטולוגיה וגזים - פוסט מתגלגל (עדכון 3)

    א.ב. של אהבה

     

    פוסט מתגלגל - עדכון נוכחי - מס' 3

     

    שוב ושוב אני קורא ב-YNET על ריטלין, וריטלין וריטלין. ריטלין לילדים בני 4, ריטלין והעלאת מינון, ובקרוב הכתבה:  "כמה ריטלין לתת לכלב שמכשכש יותר מדיי בזנב?".

     

    הנה תגובה שכתבתי לאחת הכתבות. אנא קראו והפנימו. 

     

    אחריות זה לא רק כשקונים טלויזיה - זה מה האופן שבו אנו אמורים לנהוג - בעיקר עם הילדים שלנו.

    קריאה נעימה

    א.ב. של אהבה

     

    זאת לא מחלה, זה אוסף של סיפמטומים - ע"פ ראש המכון לחקר ADHD 

       
    2/3 מהילדים שאובחנו בעבר כבעלי הפרעת קשב וריכוז הפכו "פתאום" להיות ילדים רגילים לאחר שהם עברו לדייטה שניטרלה מהתפריט שלהם מוצרים שכנראה גרמו "להפרעה". את זה לא קבעו חבורה של סיינטולוגים, את זה קבעו צוות של חוקרים שהובלו ע"י לידי פלסר, ראש מכון המחקר של ADHD בהולנד, והמחקר פורסם בתחילת השנה במגזין היוקרתי The Lancet.

    אם אתם לא מאמינים לי, חפשו את המילים Dr Lidy M Pelsser ADHD ותגיעו ישירות לכתב העת, חפשו Lidy Pelsser NPR ותאזינו לראיון עם החוקרת, או חפשו את צמד המילים "לידי פלסר" ותקראו תקצירים בעברית. הראיון ב-NPR למי שדובר אנגלית בסיסית הוא הכי טוב (יש הקלטה).

    שישים וארבע אחוזים מהילדים עברו שינוי כל כך גדול שהמורים שלהם היו בהלם מוחלט. 64 אחוז!!!!

    According to Pelsser, 64 percent of children diagnosed with ADHD are actually experiencing a hypersensitivity to food.

    יש בי זעם גדול על ההורים של הדור שלנו. מצד אחד אנחנו מעמיסים מזונות שגורמים לילדים שלנו לנזק מתמשך, ומצד שני אנחנו בוכים לכל העולם ולדודה שלו על כך שלילד יש הפרעת קשב. ותאמינו לי - אני הפסקתי לזעום כבר מזמן על דברים אחרים.

    מכיון שגם אני אובחנתי לפני כמה שנים עם הבעייה הזאת וטופלתי בריטלין החלטתי לראות אם זה עובד. לפני חודשיים זרקתי מהבית את כל מוצרי החלב והגלוטן ותוך שבועים לאחר תזונה ותוספי מזון שכללו B12, אומגה שלוש ועוד כל מה שאני הייתי זקוק לו פתאום נעלמו לי מרבית ההפרעות קשב שסבלתי מהם. שבועים - וזה מאדם בוגר שסבל מהפרעות קשב וריכוז, משולבות בתשישות וכאבי גב ומה שלא תרצו.

    למי שרוצה לראות מה שינוי בדייטה וטיפול רפואי אמיתי (!!!!) יכול לעשות לילד שסובל מהפרעות קשב וריכוז, נא לראות את הוידאו של דוקטור מארק היימן.
    חפשו את המילים: Mark Hyman at TEDMED 2010, ואם אנגלית זה לא הצד החזק שלכם תעבירו לדקה ה-15 בכדי לראות מה שינוי של חודשים עשה לילד. אם זה לא ידהים אתכם אז כנראה שנצטרך לחכות למשיח. קנו את הספר שלו שנקרא ULTRAMIND ותצילו את עצמכם ואת הילדים שלכם, וקחו בחשבון שאולי תצטרכו לעשות טיפולי ניורופידבאק לתקן את הנזק - כי הילדים שלכם וגם אתם זכאים לחיות ללא תרופות.

    הפסיכולוג האמריקאי ויין דייאר אמר פעם ש-RESPONSIBILITY IS TO RESPOND WITH ABILITY. אחריות זה להגיב עם יכולת. תהיו אחרים, תהיו אחראים!!!

    באהבה, א.ב. של אהבה


     

    עדכון 1 - 29/10/2011.


    מכיון שהרבה אנשים רוצים לראות ולשמוע, הנה עדכון לפוסט:


    להלן ציטוט מהמחקר שציינתי למעלה:


    In the challenge phase, after challenges with either high-IgG or low-IgG foods, relapse of ADHD symptoms occurred in 19 of 30 (63%) children, independent of the IgG blood levels


    או בעברית קלה: לאחר אתגור (הילד עם המזונות שאותרו אצלו כגורמים לרגישות - א.ב.) היתה חזרה של סימפטומי ADHD ב-19 מתוך 30 הילדים, ללא קשר לרמות ה-IGG בדם.


    הנה הקישור למחקר המלא, בקובץ PDF

     

    קישור לוידאו של דוקטור מארק היימן - ההרצאה המלאה:

    ''


    אני מזמין כל מי שחושב שהוא יודע מה רגישות למזון גורמת לצפות בוידאו הבא. אזהרה - זה לא קל לצפייה, ומראה את הסקאלה הקשה של רגישות למזון!


    למי שרוצה "הוכחות" הוא יכול לדלג לדקה 2:35 ולראות מה רגישות לעגבניה, סוכר ותות יכולה לגרום!!!!!


     

    ''

     

    אם אתם חושבים שזה רק מזון - הנה מה שרגישות לכלור יכולה לגרום:

    ''

     


    אהובים - תאמינו לי, אני יכול להאריך את הבלוג הזה לעוד עשרות עמודים - לעשות פי קישורים למחקרים, לסרטי וידאו, לספרים - אבל מי שלא רוצה להאמין לא יאמין, ומי שלא רוצה לשנות לא ישנה. התשובה היא לא בלאתגר את האנשים באמת המרה - התשובה היא לאמר לכולם שזה בסדר כי כולנו לא ידענו. פעם עישנו וחשבו שזה בריא, ובעוד דור יסתכלו עלינו ויגידו שאנחנו הרגנו את עצמנו עם מזון לא בריא ורעלנים שהרסו לנו את המוח וחשבנו שזה נורמאלי.



    אני אוהב משמע אני מבין

     

    א.ב. של אהבה

     

    עדכון שני - 29/10/2011

    האם פלואור שמוסיפים לנו למים עלול לגרום לדיכאון - או -

    כיצד איי-קיו של ילדה עולה מ-57 ל-125 תוך שנה וחצי!

     

    ''

     

    האם רגישות לעובש יכולה לגרום לעצבים/היפראקטיויות?

    ''

     

    עדויות של הורים:

    ''


    אני מודע לחלוטין שזה נראה תלוש מהמציאות, אחרי הכל - איך לעזאזל עובש או פלואור יכול לגרום לזה בלאגן בגוף כל כך משוכלל כמו הגוף האנושי... והאם יש דרך להקל על ההתמודדות של הגוף עם כל הקללות הללו שהוא נחשף להם? אני מתכונן לכך שהפוסט הבא יענה על השאלות הללו.

     

    עדכון 3 - 30/10/2011

    אה, סינטולוגיה. אתר הבית של הרופאה שאת הוידאו שלה למעלה אתם יכולים לראות מסומן על ידי WOT כאתר של סיינטולוגיה. מדוע? כי סיינטולוגים קישרו מהאתרים שלהם לאתר שלה כהוכחה שהם צודקים ושרופאים ופסיכולוגים הם פסיכים.

     

    אני וסיינטולוגיה? אני שכל חיי בזתי לסיינטולוגיה ובכל פעם שראיתי את "הגמד" AKA טום קרוז חייכתי לי בצחוק, אני שכששמעתי שויל סמית', שחקן ואיש עם אמונה עמוקה שכל אחד מאיתנו יכול וחייב להיות מי שהוא באמת - פתח גן ילדים שהמנהלים שלו היו אנשים שהאמינו בסיינטולוגיה חשבתי שהוא השתגע. אני שכשהייתי בטיול בארצות הברית לפני שלוש שנים ועברתי ליד מרכז הסיינטולוגיה בהוליווד חשבתי לעצמי שהדת הזאת משתלטת על החלשים שמגיעים לעולם הבידור - לבסוף אני מגלה שאני מקשר אנשים לאתר שסיינטולוגים חושבים שהוא אתר טוב? זה מטורף לחלוטין.

     

    IS IT?

     

    אתמול אחר הצהרים שברתי את דייטת מוצרי הג'אנק שלי בגלל שרפאל ביקש קצת צ'יפס. פתחתי שקית, נתתי לו ולקחתי לעצמי לאחר חודש ימים שאוכל זבל לא נכנס לי לקיבה. כשנתתי לו את הציפס הייתי באמצע כתיבת אי-מייל תשובה למישהי שהתכתבנו לפני שנים והיא שלחה לי הודעה אתמול ושאלה איך אני מרגיש

    אז הנה ציטוט מהאי-מייל:

     


    תגובה: תגובה: תגובה: הדים מפעם מזמן, לפני שנים

    ''
    מאת
    תאריך : יום שבת, 29/10/11, 16:20

     

     

     

     

    היי ....

    שמישהו יאמר לי שיש לי זיכרון נפלא זה מאורע שאני צריך לחגוג אותו בהרמת כוסית (ומכיון שאני לא יוצא עם אף אחת, אין פה שום לשון כפולה LOL). במקרה שלי אני החלטתי לחגוג את ההודעה בהצטרפות לבן שלי, לפתוח חבילה של ציפס ולאכול צלחת קטנה, מה שאומר שאני שברתי את הדייטה של מוצרי הגאנק שהתחלתי בה לפני חודש :)

     

    אז שאלת איך אני מרגיש? ממש נפלא - מן הסתם לא אחרי שאוכל את מה שאני אוכל כרגע אבל נראה :) הורדתי 3 קילו בחודש האחרון (היה 4 אבל מה לעשות וכנראה העלאתי קילו מרוב אושר של לאבד 4 קילו). אחרי שנים של מח לא צלול ודירה בבלאגן אטומי - או יותר נכון לאמר חיים בבלאגן אטומי - אני מרגיש סוף סוף שאני מצאתי את הפתרון לשגעון הזה שרוב האנשים סביבי אוחזים בו וגם אני אחזתי בו המון שנים - ע"י שינוי בהרגלי הצריכה, הצריחה וההצרחה. בהצרחות אני מתכוון לייחום האין סופי שהוביל אותי לאין סוף מערכות יחסים קצרות וארוכות, מטורפות ומטריפות, והתחושה שאני לא זקוק יותר לכל זה היא מוזרה, מאוד לא מובנת מאליו.

     

    אלוהים, זה ממש מסמם הציפס הזה :)

     

    יש משהו מאוד מושך כנראה בלהיות רוטט נפשית - אחרי הכל אם מה שאני מרגיש כרגע היה מה שעבר עליי במשך מי-יודע-כמה-שנים אז אני מבין מדוע משכתי כל כך המון נשים - אבל מצד שני הרטיטות הנעימה הזאת שהיתה גם רטיטות פיזית שגרמה לנשים לא לתת לי לצאת מהמיטה לא בדיוק הביאה לי רגע דל אלא בעיקר סקנדל ופסטיבל (והו, והא, ואל תשאל אין לי רגע דל).

     

     

    שעה לאחר האי-מייל ירדתי לעשות קניות עם רפאל, אבל הרגשתי עייף, וכואב, ותשוש. עברו עוד שעתים ואחרי שהכנתי ואכלתי ארוחת ערב עם הילדים נשכבתי לי על הספה ללא טיפת אנרגיה, מתלונן על עייפות וכאבי גב ואלוהים יודע מה. בתשע בלילה עליתי למיטה והילדים המקסימים שלי טיפלו בעצמם ובאח שלהם - עד שנרדמו. קמתי בשלוש בבוקר (לפני שעה בערך) עם בטן נפוחה וגז ואלוהים יודע מה - והחלטתי לכתוב פה בכדי לתעד את הכל.

     

    אחרי שנים של נפיחויות אין סופיות שהרגו כל מי שגר איתי התחלתי בדייטה שלי ופתאום לא היתה לי שום בעיה בבטן - עד היום. אולי זאת מקריות - אבל מה שבטוח זה שהאופן שבו אני הרגשתי היום הזכיר לי ימים אחרים, לא כל כך רחוקים, ימים שכשהייתי בהם הייתי בטוח שאני נורמאלי ושכולם לא מבינים אותי - וכהיו לי כאבי בטן או כאבי גב וברכיים שהתישו אותי ללא רחם.

     

    נחזור לסיינטולוגיה.

    זה עולם מצחיק כשאני מוצא את עצמי בצד אחד של המתרס עם אנשים שמאמינים בחייזרים, אבל מצד שני תמיד אהבתי הומור טוב.אז למי ששואל - לא, אני לא מאמין בכל מכונת הכסף הזאת שקוראים לה סיינטולוגיה, אבל מצד האם הזלזול שרופאים רבים מתייחסים להורים בגלל שאמרו להם שלא יכול להיות שרגישות למזון יכולה לגרום לכל כך הרבה בעיות היא מדעית? האם לא יכול להיות שהגוף שלנו פשוט נאבק ללא הפסקה באורח החיים ובכימיקלים שאנחנו מעמיסים עליו ובגלל זה אנחנו צופים בעלייה במה שבעבר היה נחשב נדיר כמו אוטיזם ואפילו סרטן?

    על סרטן - לאין סוף מהחברים שלי יש חברים שמתו או חלו בסרטן. הנה רשימה קצרה:

    לנה (חברה טובה) - אבא שלה מת בגיל 65 מסרטן אלים, לחברה הכי טובה שלה גילו סרטן בגיל 32, לחברה אחרת אחותה נפטרה מסרטן בגיל 34, חברה אחרת נפטרה בגיל 35.

    אחותי - אחותה של חברת הילדות שלה נפטרה בגיל 50 מסרטן, ושמעתי על זה השבוע.

    האקסית - לחברה טובה שלה גילו סרטן והיא עוברת בדיקות לראות שהוא לא יחזור.

    איב (חבר) לאישתו גילו סרטן לפני כמה שנים והיא עברה כריתת שחלות וכריתת שדים.

    (הרשימה עוד ארוכה, עוצר פה ואני בטוח שאתם יכולים להוסיף לבד)

     

     

    להזכירכם - פעם לא היינו אומרים "סרטן" - היינו קוראים לזה "המחלה". זה היה נדיר כשאדם צעיר חלה וזה היה מכאיב ובלתי נתפס, אבל מאז עברו המון שנים וכנראה המון ארוחות זבל ואין סוף כימיקלים ששאפנו ובלענו וספגנו. היום כל אדם שלישי יחלה בסרטן במהלך חייו - ואנחנו מקבלים את זה כנורמאלי? אנחנו חושבים שאנחנו נורמאלים ולועגים לסיינטולוגים על זה שהם טוענים ששינוי בתזונה יכול למנוע את מרבית מה שמוגדר כמחלות פסיכולוגיות? מי לא מאוזן? אמונה אמורה להעניק לנו חיים שלוים ובריאים וארוכים, לא לחוצים ומלאי מחלות וקצרים.


    אז כשאתם רואים את הרפואה המודרנית עם שלל שכלוליה הטכנולוגים עומדת מול שטף המחלות הקשות שעוברות עלינו ומנסה בכח להצמד למודל שבו תרופות ואבחון גנטי הם הפתרון לכל הבעיות של המין האנושי, או כשפסיכיאטרים רושמים לכם תרופות מבלי לדרוש מכם לשנות את הסביבה בה אתם חיים אני אבקש מכם לעצור לרגע ולשאול מה הסיבות לכך, והאם זה נובע מחוסר הבנה של אנשי המקצוע, אמונה עיוורת בתורות שלא עובדות או שטיפת מוח מסיבית . אני בעד תרופות, תרופות יכולות להציל חיים, עבדתי בחברת תרופות והאמנתי בפתרונות שלה - אבל כשמספרים לכם שתרופות זה התשובה להכל אולי תשאלו את עצמכם - למה???? (רמז - זה קשור לקוט'ג צוחק)


    ''


    לילה נפלא

    א.ב. של אהבה

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (39)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/11/11 17:18:

      צטט: רוניתי 2011-10-28 21:13:53

      אין ספק שתזונה והורדת מרכיבים לא רצויים כמו סוגי צבעי מאכל ומתוקים (בלילה) מובילים לתוצאות טובות להאטת בעיות קשב וריכוז. אבל אוכל לשתף שיש לי שני ילדים מתבגרים עם בעיות קשב וריכוז. כל השנים שהם היו קטנים הייתי אנטי ריטלין והלכתי על תזונה. היום ששניהם בתיכון הם באו וביקשו שאתן להם ריטלין והם לוקחים לפי הצורך לפני מבחנים מה שמסייע להם לרכז את עצמם ולהגיע לתוצאות טובות יותר. לא מצטערת לרגע שלא נתתי להם בעבר ואולי זה יכל להעלות להם את הציונים, אבל הם נשארו לי ילדים בריאים בנפשם ומדהימים. ריטלין זה רעל, גורם לתופעות לוואי של דיכאון. ולכן שמחה שרק מדי פעם הם לוקחים לפני מבחן וזהו.

       

      קודם כל - התנצלות - החמצתי את התגובה שלך מרוב השיחה העמוקה שהיתה לי עם שירה1973. סליחה.

       

      אני חושב שמתן ריטלין נקודתי - אם זה עוזר - לא אמור לגרום לנזק גדול - זה מאוד דומה לסיגריות. הבעייה היא כשלוקחים את הריטלין באופן קבוע וזה גורם לבעיות שאנחנו מן הסתם לא יכולים להבין...

       

      המון בריאות!

       

       

       

       

        5/11/11 13:00:

      התגובות ארוכות והסבלנות קצרה.
      האם הזכרתם את המרווחים העיקריים? חברות התרופות.
      הנה הקישור לשני סרטונים.

        1/11/11 19:57:

      צטט: שירה-1973 2011-11-01 13:07:00

      ההצעה נשמעת לי מעולה. 

      איפה חותמים? 

      צוחק

       

      בסופר הקרוב :)

       

        1/11/11 13:07:

      ההצעה נשמעת לי מעולה. 

      איפה חותמים? 

      צוחק

       

      צטט: א.ב. של אהבה 2011-11-01 09:54:07

      צטט: שירה-1973 2011-10-31 19:53:53

      לילה שקט ונעים לכולנו. 


      יקירתי

      אני שמח שהדיון ביננו על הנושא הסתיים כפי שכל "סכסוך" אמור להסתיים - בנימה חיובית, ואני מאחל לך מכל ליבי בהצלחה עם התלמידים שלך - שזה הדבר הכי חשוב.


      אפרופו סיכסוכים - כתבתי תגובה בקפה לפני כמה ימים שאני רוצה להציע תוכנית שלום חדשה: שטחים תמורת גזרים. אני מתנדב לוותר על הזכות לבעלות על הכותל המערבי אם האוכלוסיה הפלסטינאית תעבור לתזונה צמחונית. נראה לי שכל הסכסוך יגמר ביום שכל המזרח התיכון יעבור לתזונה נכונה :)


      באהבה

      א.ב. של אהבה :)

       

       

        1/11/11 09:54:

      צטט: שירה-1973 2011-10-31 19:53:53

      לילה שקט ונעים לכולנו. 


      יקירתי

      אני שמח שהדיון ביננו על הנושא הסתיים כפי שכל "סכסוך" אמור להסתיים - בנימה חיובית, ואני מאחל לך מכל ליבי בהצלחה עם התלמידים שלך - שזה הדבר הכי חשוב.


      אפרופו סיכסוכים - כתבתי תגובה בקפה לפני כמה ימים שאני רוצה להציע תוכנית שלום חדשה: שטחים תמורת גזרים. אני מתנדב לוותר על הזכות לבעלות על הכותל המערבי אם האוכלוסיה הפלסטינאית תעבור לתזונה צמחונית. נראה לי שכל הסכסוך יגמר ביום שכל המזרח התיכון יעבור לתזונה נכונה :)


      באהבה

      א.ב. של אהבה :)

       

        31/10/11 19:53:

      צטט: א.ב. של אהבה 2011-10-31 14:56:37

      לשירה-1973 - דרך אגב - אני חייב לך עוד המון תשובות על מה שכתבת לי כתגובה, ובאמת שאני מעריך את כל מה שכתבת לי והשקעת בתגובה. אני מבטיח שאני אענה אחרי שנסגור את העניין הקטן שעבורו התכנסנו הערב - האם המחקר שטוען שמזון הוא הגורם העיקרי ל-ADHD הוא נכון מדעית או לא, וללא כל קשר - האם יש מחקר אחר המסוגל לסתור את המחקר הנ"ל.

       

      אתה לא "חייב" לי מבחינתי דבר (בחיי), קראתי לפני שעה קלה את התשובה שלך ומצאתי את עצמי מחייכת כי אני מסכימה אתך - אנחנו אכן ההוכחה שאפשר שלא-להסכים בצורה נעימה, חברית ומכובדת. 

      ועדיין - 

      לא נסכים. 


      וכפי שאמרתי, 

      אין לי כוונות לחפש לך מחקרים בנושא שאתה מבקש (אני הולכת להתכונן למערך השיעור של מחר עם התלמידים שלי, 

      שכולו יעסוק באוורור רגשות בנוגע לטילים שנפלו על הבתים שלהם שלשום, כך שסדר העדיפויות שלי קצת שונה כרגע, ואני בטוחה שאתה מבין לגמרי). 


      אורי, זה  ב ס ד ר  שלא נגיע לנקודת הסכמה פה. 

      בפעם המי-יודע-כמה: אני שמחה נורא עבורך שאתה מרגיש שמצאת את הדרך הנכונה עבורך, שגם מיטיבה עם הבן המקסים שלך (שזה הכי חשוב, בשורה התחתונה), אז אני לא באמת רואה תכלית בהמשך "ויכוח" בשאלה מי צודק/ת.

      ייתכן שאני מפספסת כאן משהו, אבל כך באמת אני רואה את החשיבות של הדברים: החשיבות טמונה במה שאתה מרגיש שעוזר לך, ואם אתה מרגיש שמצאת את הדרך שעוזרת לך, מדוע שאנסה להוכיח שאתה "טועה"? 

      לא אני האדם שיעשה זאת, ממש לא. 


      לילה שקט ונעים לכולנו. 

        31/10/11 16:14:

      החלק הזה נפלא, מתחת לאגו ולקולות של אחרים נמצא מיקומו של  ה"אני" האמיתי, ובנוסף מה שיפה בו שאין לו צורה צבע או לאום, זהו גם המקום של החיבור האמיתי.

      צטט: א.ב. של אהבה 2011-10-31 12:45:37

      צטט: שירה-1973 2011-10-31 09:18:18

       

      המאסטר שלי לאהבה הוא רפאל. תסתכלי על ילדים קטנים - לפני שאנחנו מתכנתים אותם לפחד ולשנוא ולייחס אין סוף ערכים מלאכותיים לחלקים ניכרים של החיים שלנו. ילדים לא איכפת להם אם הילד שמשחק איתם הוא שחור עור, לבן עור או אסיאתי, אם הוא ילד או ילדה, או גבוה או נמוך. ילדים קטנים מביטים בעולם ורואים את כולם באותו אופן - עד שאנחנו מחדירים להם עמוק לוריד שלהם מה טוב ורע - ואנחנו עושים את זה כאילו אנחנו באמת יודעים הכל על מה טוב ורע. כאילו ה"אמיתות" של החיים שלנו לא השתנו לנו אין סוף פעמים בחיים שלנו. כאילו "המציאות" תמיד התאימה למה שחשבנו שהיא צריכה להיות.

       

      ההבנה הזאת, ה"הארה" הזאת לא באה לי בקלות - גם אני תוצר של הסביבה ושל האגו שלי לא פחות מכל מי שנמצא על פני כדור הארץ. אולי מה ששונה ביננו הוא העובדה שזכיתי שיהיה לי את רפאל בחיי, וזכיתי להיות במערכות יחסים בהם אנשים אחרים חיבקו אותי ולימדו אותי עד כמה כולנו מחוברים באהבה, עד כמה אני נפלא. אבל רק שגיליתי עד כמה אני נפלא אז יכולתי להסתכל באהבה האין סופית שיש לרפאל בעיניים ולהבין אותה כל כך טוב. לקח לי המון שנים, ולכן כל פעם שיש בי כעס על מי שלא מבין את זה אני מבין שזה בא ממני, ולא מהם.

       


       

        31/10/11 14:56:
      לשירה-1973 - דרך אגב - אני חייב לך עוד המון תשובות על מה שכתבת לי כתגובה, ובאמת שאני מעריך את כל מה שכתבת לי והשקעת בתגובה. אני מבטיח שאני אענה אחרי שנסגור את העניין הקטן שעבורו התכנסנו הערב - האם המחקר שטוען שמזון הוא הגורם העיקרי ל-ADHD הוא נכון מדעית או לא, וללא כל קשר - האם יש מחקר אחר המסוגל לסתור את המחקר הנ"ל.
        31/10/11 14:46:

      צטט: 66melody 2011-10-31 07:23:17

      Stay in your lane , in your world in your car, ברכות אלייך, מצאת את דרך האהבה שלך. .ביחס לתגובה למטה דעתי היא שדרכים רבות לאהבה. אותי בכל אופן שכנעת. יום טוב!

       

      אכן, דרכים ארוכות וטובות לאהבה - ושמחתי שאת מאמינה :)

      מאחל לך יום נפלא, ותודה!

       

       

        31/10/11 12:45:

      צטט: שירה-1973 2011-10-31 09:18:18

       

      בוקר טוב יקירתי

      נורא כיף לי לא להסכים איתך, אולי בגלל שאני מבין אותך כל כך טוב. כי הרי כבר הייתי שם, ואני גם שם לעיתים יותר קרובות ממה שהייתי שמח אם לא.

       

      איך אפשר "לאהוב" זרים?

       

      אני מודע שזה בניגוד לכל מה שהמוח שלנו אומר לנו כל הזמן. אנחנו רואים את העולם בפרספקטיוה כל כך חדה לעיתים, האמיתות של חיינו כל כך נכונות, כל כך בלתי ניתנות לערעור - ואהבה...איך אפשר לייחס את הדבר הכל כך נדיר הזה, הכל כך מיוחד הזה, החיבור האינטימי הזה לכולם?

       

      המאסטר שלי לאהבה הוא רפאל. תסתכלי על ילדים קטנים - לפני שאנחנו מתכנתים אותם לפחד ולשנוא ולייחס אין סוף ערכים מלאכותיים לחלקים ניכרים של החיים שלנו. ילדים לא איכפת להם אם הילד שמשחק איתם הוא שחור עור, לבן עור או אסיאתי, אם הוא ילד או ילדה, או גבוה או נמוך. ילדים קטנים מביטים בעולם ורואים את כולם באותו אופן - עד שאנחנו מחדירים להם עמוק לוריד שלהם מה טוב ורע - ואנחנו עושים את זה כאילו אנחנו באמת יודעים הכל על מה טוב ורע. כאילו ה"אמיתות" של החיים שלנו לא השתנו לנו אין סוף פעמים בחיים שלנו. כאילו "המציאות" תמיד התאימה למה שחשבנו שהיא צריכה להיות.

       

      ההבנה הזאת, ה"הארה" הזאת לא באה לי בקלות - גם אני תוצר של הסביבה ושל האגו שלי לא פחות מכל מי שנמצא על פני כדור הארץ. אולי מה ששונה ביננו הוא העובדה שזכיתי שיהיה לי את רפאל בחיי, וזכיתי להיות במערכות יחסים בהם אנשים אחרים חיבקו אותי ולימדו אותי עד כמה כולנו מחוברים באהבה, עד כמה אני נפלא. אבל רק שגיליתי עד כמה אני נפלא אז יכולתי להסתכל באהבה האין סופית שיש לרפאל בעיניים ולהבין אותה כל כך טוב. לקח לי המון שנים, ולכן כל פעם שיש בי כעס על מי שלא מבין את זה אני מבין שזה בא ממני, ולא מהם.

       


       


      אני חושב שלטעון שרפואה היא לא מדע מדויק זה שגוי במעט - זה מדע מדויק כמו שפיזיקה דיי מדויקת עד שהיא מגיעה לתת חלקיקים ושם הבלאגן הקואנטומי מתחיל. אנחנו לא מבינים את היקום, אבל בכל זאת אנחנו מנסים, וזאת הסיבה שמחקרים כמו המחקר שהבאתי מקרבים אותנו קצת יותר להבנה. יש לנו יתרון בפיזיקה ובמדע הרפואה אנחנו מאחור - זה ברור. האמת היא שאנחנו מן הסתם לעולם לא נבין, וזאת האמת הקוסמית - אבל חיים במסלול בו אנחנו מבלים אותם בנסיון להבין הם המהות של הקיום האנושי. הנסיון להבנה הוא המדע, לא הטענה שאנחנו מבינים.

       

      בקשר למחקר שהבאתי - אמרתי לך שאני מאמין לך שאת לא מאמינה, והרי גם בתחומים אחרים גדולים וחכמים לא האמינו כשהתגלו עובדות חדשות. לפרופסור דן שכטמן לעגו במשך שנים מרבית אנשי המקצוע למרות שאף אחד לא סתר אותם באופן מדעי. כשתביאי מחקר שייסתור את מה שכתבתי אקבלו באהבה ואתקן את מה שכתבתי. עד אז הטענה "זו הדעה המקובלת" היא תשובה שהייתי מקבל בשמחה ממישהו שלמד על הנושא מצפייה בטלויזיה או מהורה - לא מאיש מקצוע. את המומחית בתחום - אנא - תקני אותי בעובדות ומחקרים - אני בטוח שאת לא טוענת שבמקצוע שלך אין צורך בעובדות מדעיות, אז אנא למדי אותי. לא רוצה לא עשרות ולא מאות. אחד שיוכיח שהטענות שהועלו במחקר על הפרעות הקשב הם לא נכונות (המחקר משנת 2011).

      מחקר אחד (1) שיסתור את המחקר משנת 2011 יספק אותי לחלוטין.


      באהבה

      אורי

      נ.ב.

      זה בשבילך - זה לא מחקר מדעי כמו המחקר שצויין למעלה, אלא מאמר מדעי על הקשר האפשרי שצריכת סוכר כנראה גורמת לתפקוד מערכת הדופמינים במוח. ושוב - זה לא מחקר כמו המחקר שצויין למעלה, אבל מראה את העדויות הנסיבתיות והמחקריות שתומכות בטענות שלי.


      Attention-deficit/hyperactivity disorder: is it time to reappraise the role of sugar consumption?

      Source

      Division of Renal Diseases and Hypertension, University of Colorado Denver, Denver, CO 80045, USA. richard.johnson@ucdenver.edu

      Abstract

      Attention-deficit/hyperactivity disorder (ADHD) affects nearly 10% of children in the United States, and the prevalence of this disorder has increased steadily over the past decades. The cause of ADHD is unknown, although recent studies suggest that it may be associated with a disruption in dopamine signaling whereby dopamine D2 receptors are reduced in reward-related brain regions. This same pattern of reduced dopamine-mediated signaling is observed in various reward-deficiency syndromes associated with food or drug addiction, as well as in obesity. While genetic mechanisms are likely contributory to cases of ADHD, the marked frequency of the disorder suggests that other factors are involved in the etiology. In this article, we revisit the hypothesis that excessive sugar intake may have an underlying role in ADHD. We review preclinical and clinical data suggesting overlaps among ADHD, sugar and drug addiction, and obesity. Further, we present the hypothesis that the chronic effects of excessive sugar intake may lead to alterations in mesolimbic dopamine signaling, which could contribute to the symptoms associated with ADHD. We recommend further studies to investigate the possible relationship between chronic sugar intake and ADHD.

       

        31/10/11 09:18:

      אורי בוקר טוב. 

       

      הבלוג שלך הוא בלוג עם אג'נדה. 

      אתה טוען זאת בעצמך: אתה רוצה לחשוף את ההורים בפני כל העובדות (לתפישתך) על מנת שידעו מה הם עושים לא נכון, ולאפשר להם לבחור אחרת. 

      זו האג'נדה שלך והיא נהדרת עבורך. 

      זו לא האג'נדה שלי, ולפיכך אין לי שום אפשרות, וחשוב מכך - אין לי טיפת  ר צ ו ן, לעשות עכשיו עבודת מחקר מעמיקה כדי לשלוף לך מחקרים (עשרות ואולי מאות מחקרים) שסותרים בדיוק את המחקרים שאתה מעלה כאן.

      זה קצת מזכיר לי את סוגיית תוספי המזון והוויטמינים. 

      במשך שני העשורים האחרונים פלוס מינוס, אנשים החליטו שאם ייקחו ויטמינים בכל יום (אף שלא חסר להם, והם אוכלים תזונה נורמטיבית ורגילה) הם יהיו בריאים יותר ויאריכו ימים. 

      שום גוף מחקרי/רפואי מעולם לא אישש את התיאוריה הזו (שנטילת ויטמינים שלא לצורך אכן משפרת את החיים ומאריכה אותם) אבל זה לא מפריע לאותם אנשים שמשוכנעים שזה אכן כך. 

      נו, אז מה בכך?

      כנ"ל לגבי סוגיית החלב וצריכת מוצרי חלב. 

      אין לי ספק שתוכל תוך שתי שניות וחצי לשלוף עבורי מאמרים (חלקם נכתבו על ידי רופאים ואנשי רפואה) שטוענים בלהט ש"חלב הוא רעל", משפט שכבר הפך לססמה שגורה ומדוברת בפיהם של אנשים רבים שמאמינים בכך.

      אתה לא באמת מצפה שאביא לך בתגובה מאמרים בכמות זהה, אם לא גדולה יותר, של מחקרים שאף הם התפרסמו בירחונים רפואיים מהמקובלים בעולם, שטוענים שאין *שום* הוכחה רפואית לכך ש"חלב הוא רעל", נכון?

      (כי אם לכך אתה מצפה, אתה צפוי להתאכזב...) 

       

      זו לא האג'נדה שלי, אורי. 

      אם זו הייתה, הייתי הופכת את זה למסע חיי והייתי משקיעה בזה את האנרגיה שלי. 

      אבל זו לא. 

      ולכן לא תקבל ממני מאמרים, קישורים, סטטיסטיקות, מחקרים, טיעונים להפרכה, הרמות להנחתה וכיוצ"ב. 

       

      אדגיש ואומר שוב:

      על כל מחקר שאתה מתבסס, קיים מחקר אחר, שיטען בדיוק את ההפך. 

      אם אינך מאמין בזה אתה תמים אף ממני. 

      רפואה היא לא מדע מדויק, בניגוד לדעה הרווחה (שהיא שגויה). 

      אתה לא יכול להשוות את זה לחוקי פיסיקה, כי זה פשוט לא יהיה נכון לעשות זאת. 

      המחקרים קיימים, ובסופו של דבר כל אחד רשאי לבחור כרצונו.

      אני  ב ו ח ר ת  להסתמך על הגישה הרפואית (המקובלת), והגישה שאתה מציג אינה הגישה הרפואית המקובלת כיום בעולם המערבי. 

      זו זכותי, בדיוק כשם שזכותך לבחור אחרת. 

      זה לגמרי לא אומר שאני לא מסכימה לקשר ההדוק הקיים בין מה שאני אוכלת ובין הבריאות הכללית שלי, כמובן. 

      ברור לחלוטין שיש קשר בין השניים, וגם אני מסכימה שתזונה בריאה וכמה שפחות מעובדת תורמת רבות לבריאות 

      תקינה של אדם. 

       

      אכן, הסרטונים שהעלית ומראים את ההשפעה של לקות (מכל סוג) של ילד על בני המשפחה אינם רלוונטיים עבורי מהבחינה הזו שאת הדברים האלה אני כבר יודעת בגלל עבודתי. 

      מוכרת לי ההתמודדות הלא פשוטה של הורים (ואחים) עם ילדים בעלי לקות קשב או כל לקות אחרת. זו לא רק התמודדות של הפרט עצמו, זו התמודדות מערכתית גדולה ומורכבת. 

      לכן אמרתי ואומרת שוב - אני מעריכה מאד את הרצון הכן והאמתי שלך לעזור להורים ולסייע במידע על אודות הדרך שאתה מצאת ובה בחרת.

      זה מקסים בעיניי. 

      זה לא אומר שאני "חייבת" להסכים שהדרך שלך היא ה"נכונה" היחידה, נכון?

       

      ובנוגע למה שכתבת על אהבה. 

      אורי, מכיוון שאנחנו לא מכירים באמת אין לי שום סיבה לא להאמין לך כשאתה אומר שאתה  א ו ה ב  אנשים זרים לך (ההורים שמאכילים את ילדם במזון לא בריא, לשיטתך, למשל). 

      אתה כנראה אדם מיוחד במינו (שוב, לא בציניות), כי רוב האנשים לא בנויים כך שהם אוהבים אנשים זרים להם לגמרי. 

      אצל רוב האנשים, נדמה לי שאהבה היא רגש שנבנה עם הזמן, על בסיס היכרות משותפת, חוויות משותפות, עניין, 

      אכפתיות, אמפתיה וכן הלאה. 

       

      היה לנו פעם דיון בחדר המורות על תפקידיה של מורה. מישהי אמרה כמה התרגזה פעם על כך שנאמר לה שאחד מתפקידיה היא לאהוב כל תלמיד ותלמידה שלה. 

      הבנתי את הכעס שלה לחלוטין. 

      נשמע לי לגמרי מנותק מהמציאות (ובעיקר מהפסיכולוגיה האנושית) לטעון שתפקידה של מורה הוא לאהוב את כל התלמידים שלה. תפקידה הוא לכבד כל אחד מהם, להתנהג אל כל אחד ואחת בנימוס, אנושיות, חמלה, אכפתיות ועוד, 

      אבל... אהבה? האם מישהו יכול לצפות ממני לאהוב אוכלוסייה שלמה, מתוך הנחה שכולם מקשה אחת?

      הרי זה כל כך מפחית מערכם כאינדיבידואלים, כבני אדם. 

      תמיד תהיתי איך אנשים אומרים "אני אוהב/ת ילדים", כאילו כל הילדים הם איזו יישות אחת, בעלי קווי אופי זהים זה לזה. 

       

      אני מודה שה"הטפה" הזו בתגובה שלך צרמה לי. 

      היא גם מעידה כאלף עדים על כך שאתה לא קורא את הבלוג שלי (זכותך המלאה, מן הסתם). אילו קראת, אני מניחה

      שלא היית חש צורך להסביר לי מהי אהבה, ומהו חיבוק. 

       

      אני לא "אוהבת את התלמידים שלי" ואני ודאי לא "אוהבת את ההורים שלהם" בלי יוצא מהכלל. 

      חלק מהתלמידים שלי אהובים עליי. 

      חלקם אהובים עליי עד מאד. 

      כ ו ל ם , בלי יוצא מן הכלל, נכנסו ללבי. אני דואגת להם, אני חושבת עליהם רבות גם אחרי שעות הלימודים, אני חרדה להם, אני עסוקה בהם, אני מלאת אמפתיה למצוקות שלהם, אבל אני לא אהיה חסרת-כנות ואכתוב לך שאני אוהבת את כולם.  א ה ב ה  היא מילה גדולה ו'קדושה' עבורי, כפי שכתבתי לך, ואני בוחרת לבודד אותה מתחושות אחרות. 

      יכול להיות שיש לך ולי הגדרות אחרות למושג הזה, אהבה, אבל כך או כך אני בוודאי לא זקוקה להסבר (ממך, או מכל אחד אחר) איך "צריך" לאהוב ואיך "צריך" לחבק. 

      אני נשארת במקצוע (המחורבן, יש לומר) הזה למרות התנאים המביכים שלו, רק בגלל החיבוק ורק בגלל האהבה (על שלל הגוונים שלה).

       

      נדמה לי שמיצינו את הדיון הזה, לא?

      אנחנו רואים דברים בצורה שונה ולשמחת שנינו - אנחנו חיים במדינה (מדינות, במקרה זה) שבהן אפשרי להיות חלוקים בדעות מבלי שזה יהיה מחוץ לחוק. 

       

      אני שמחה שמצאת את הדרך שלך, אורי. 

       

       

      צטט: א.ב. של אהבה 2011-10-30 20:39:46

      שירה-1973

      ברשותך, בתשובה זאת אתייחס בתחילה לנושא הרפואי, ואולי אחר כך נעבור לדברים האחרים:

      במרץ השנה פורסם מחקר שהוכיח כי בקבוצת הילדים שנבדקה הגורם ל- 64 אחוזים מהפרעות הקשב היה תזונה.

      נקודה.

       

      עכשיו את יכולה לטעון שזה לא נכון, ואת יכולה לעשות זאת על ידי אחת מהדרכים הבאות:

      1) להוכיח שהמחקר המדעי הזה לקוי - ואם תצליחי תודיעי בבקשה לכתב העת היוקרתי שפרסם אותו ובדק אותו לפני כן - כי טעויות קורות

      2) להוכיח שזה לא נכון - ואת זה את יכולה על ידי הצגת מחקר מדעי שמבטל את המחקר הנ"ל.

       

      את יכולה לטעון שאת מרגישה או חושבת שזה לא נכון אבל זה רק במחשבתך וכל עוד את מתחמת את זה כך אין לי בעייה עם זה. כשאת מנסה לטעון שזה לא נכון אני אתקן אותך ואומר לך שאת טועה עד שתוכיחי אחרת. את יכולה מצידי לטעון שהארץ שטוחה ואם תוכיחי לי אני אאמין לך.

       

      בגלל חשיבות הנושא העלתי את הבלוג, ואני חש שאת מתעלמת מהעובדות שאני מציג לך. לא העלתי מחקרים נוספים שנעשו בשנים קודמות כי היה אפשר להסיק מהם מסקנה לא חד משמעית. עבור החוקרים המחקר הזה מוכיח באופן חד משמעי קשר ישיר בין רגישות למזון להפרעות קשב וריכוז, ובגלל האופן שבו הוא נכתב קשה מאוד לטעון טענות שהועלו כנגד מחקרים קודמים בתחום (אני לא אלאה אותך בדוגמאות משנים קודמות, אבל מחקרים על הנושא כבר פורסמו בסוף שנות ה-90). ספרי לי שאני טועה, הביאי הוכחות ואשמח לכתוב שטעיתי. אם תאמרי לי "זה לא קשור למדע, אני פשוט מסרבת לקבל את מה שאני רואה מול העינים" - אני אקבל את זה. אבל את לא טוענת את זה - את מנסה לבוא לטעון שהבסיס למה שאני כותב לא מוכח, או שיש מחקרים שסותרים את זה. אשמח לטעות.

       

      הסיבה שהבאתי הרבה סרטי וידאו היא בכדי לנסות לתאר למי שלא מכיר את התחום עד כמה הדבר מקשה על חיי הפרט והמשפחה אבל את לא זקוקה לזה כי את מכירה את זה. כתוב "בפני עיור לא תשים מכשול", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" וכדומה - התורה מכילה מספיק קישורים מוסריים למדוע חשוב לא רק לחשוב על עצמנו. אני משקיע את מה שאני משקיע בכתיבה פה לא בשביל עצמי אלא בשביל לתת להורים אחרים שלא יודעים את האפשרות לבחור.

       

       

      הורים לילדים שבתחום האוטיסטי נאבקים שנים בממסד הרפואי בטענה שהגישה לטיפול צריכה להיות לפני הכל לאזן את הילד - ואת זה לא ניתן לעשות בדרך של העשרה, תמיכה, תרפיה טיפולית או מתן כדורים. הורים נאלצים לאשפז את הילדים שלהם במוסדות פסיכיאטריים בגלל אבחון שגוי ואני בטוח שזה לא משהו שאת היית רוצה לראות.

       

      כתבת לי על העדפות אישיות - אני יודע שאנשים מעדיפים משהו מתוק - לעזאזל אני הייתי מחסל חבילת שוקולד כל פעם שאמא שלי היתה חוזרת מהקניות עוד לפני שהיא היתה מסוגלת לשים אותה בארון. אז אני מודע לחלוטין מה הטעם שאני מפסיד. טעם נהדר. כנ"ל לגבי הריח של הגבינות בסופר והלחמים שנאפים פה בכל פינה. בתוך עמי אני חי, לא באיזה מדבר. אז מדוע אני לא ממשיך לאכול את הכל? כי אני מבין שזה מה שאני משדר לילדים שלי, שאין אחריות אישית, שאומרים דבר אחד ועושים דבר אחר - וכך אני אגדל לי דור שימשיך את העבדות.

       

      ועכשיו - מדוע לעזאזל אני כל הזמן מזכיר את האהבה?

       

      אני אוהב את ההורים שנאלצים לשמוע שהם צריכים לתת כדורים לילדים שלהם, אני אוהב את ההורים שאף אחד לא אומר להם שזה הרבה יותר מנושא מדעי אלא נושא מוסרי - מה אנחנו מוכנים לעשות עבור הילדים שלנו? אני הייתי שמח אם כל מי שעובד בתחום היה מחבק את ההורים ונותן להם את החיזוק המוסרי שהם זקוקים לו כשהם הולכים הביתה לאחר שהם שומעים על זה ומספרים את זה לשאר בני המשפחה, אני הייתי שמח שאנשי המקצוע שעוסקים בתחום היו מתאגדים ומאפשרים להורים להתמודד עם הלחץ האין סופי שקשור בשינוי, בהתמודדות עם ילד שרוצה לאכול את הדברים המתוקים שהרגילו אותו במשך שנים, את המזון הלא בריא שנמצא בכל פינת רחוב. אני מאמין שזה אמור להיות החלק המוסרי של מי שעובד בתחום.

       

      אנחנו חיים בעידן בו מלמדים את כולם שזה בסדר שכל אחד חושב רק על עצמו אפילו במשפחה שהם חיים בה, בבית שהם חיים בו, בשכונה שהם חיים בה, בארץ שהם חיים בה. אם מישהו אחר משלם מחיר זה לא מעניין אותי כל עוד זה לא אני, ואם מישהו אחר אומר לי "כואב לי" אנחנו מפנים את הגב ואומרים "מצטערים, כבר תרמנו". זה לא עולם מלא באהבה, אלא בפחדים חששות ופחדים.

       

      אז בבקשה, את יכולה לטעון שאהבה לא קשורה, אבל עבורי האהבה זה הדבר הכי קשור. את לא יכולה לגשת להורים שידרשו לשנות את התזונה של כל הבית מבלי לאהוב אותם ולצפות שהם יקבלו את זה - ואני חושב שזה הפער ביננו.

       

      כל מה שאני מנסה לאמר זה שאני מבין שזה שינוי, ואני מבין שזה לא ברור לך כמו שזה לא ברור לאנשים אחרים, וששינוי מפחיד - ובשביל זה אני פה לחבק אותך שתעבירי את החיבוק להורים של הילדים שאת עובדת איתם. אני יודע שהם יקרים לליבך, ושאת רוצה רק בטובתם - ואת יכולה להעמיק להם את הדבר הכי טוב שהם יכולים לשאוף לו - חופש. זכית לאפשרות לתת כל כך הרבה - לא תעבירי הלאה?

       

      באהבה

      אורי

       

       

        31/10/11 07:23:
      Stay in your lane , in your world in your car, ברכות אלייך, מצאת את דרך האהבה שלך. .ביחס לתגובה למטה דעתי היא שדרכים רבות לאהבה. אותי בכל אופן שכנעת. יום טוב!
        30/10/11 20:39:

      שירה-1973

      ברשותך, בתשובה זאת אתייחס בתחילה לנושא הרפואי, ואולי אחר כך נעבור לדברים האחרים:

      במרץ השנה פורסם מחקר שהוכיח כי בקבוצת הילדים שנבדקה הגורם ל- 64 אחוזים מהפרעות הקשב היה תזונה.

      נקודה.

       

      עכשיו את יכולה לטעון שזה לא נכון, ואת יכולה לעשות זאת על ידי אחת מהדרכים הבאות:

      1) להוכיח שהמחקר המדעי הזה לקוי - ואם תצליחי תודיעי בבקשה לכתב העת היוקרתי שפרסם אותו ובדק אותו לפני כן - כי טעויות קורות

      2) להוכיח שזה לא נכון - ואת זה את יכולה על ידי הצגת מחקר מדעי שמבטל את המחקר הנ"ל.

       

      את יכולה לטעון שאת מרגישה או חושבת שזה לא נכון אבל זה רק במחשבתך וכל עוד את מתחמת את זה כך אין לי בעייה עם זה. כשאת מנסה לטעון שזה לא נכון אני אתקן אותך ואומר לך שאת טועה עד שתוכיחי אחרת. את יכולה מצידי לטעון שהארץ שטוחה ואם תוכיחי לי אני אאמין לך.

       

      בגלל חשיבות הנושא העלתי את הבלוג, ואני חש שאת מתעלמת מהעובדות שאני מציג לך. לא העלתי מחקרים נוספים שנעשו בשנים קודמות כי היה אפשר להסיק מהם מסקנה לא חד משמעית. עבור החוקרים המחקר הזה מוכיח באופן חד משמעי קשר ישיר בין רגישות למזון להפרעות קשב וריכוז, ובגלל האופן שבו הוא נכתב קשה מאוד לטעון טענות שהועלו כנגד מחקרים קודמים בתחום (אני לא אלאה אותך בדוגמאות משנים קודמות, אבל מחקרים על הנושא כבר פורסמו בסוף שנות ה-90). ספרי לי שאני טועה, הביאי הוכחות ואשמח לכתוב שטעיתי. אם תאמרי לי "זה לא קשור למדע, אני פשוט מסרבת לקבל את מה שאני רואה מול העינים" - אני אקבל את זה. אבל את לא טוענת את זה - את מנסה לבוא לטעון שהבסיס למה שאני כותב לא מוכח, או שיש מחקרים שסותרים את זה. אשמח לטעות.

       

      הסיבה שהבאתי הרבה סרטי וידאו היא בכדי לנסות לתאר למי שלא מכיר את התחום עד כמה הדבר מקשה על חיי הפרט והמשפחה אבל את לא זקוקה לזה כי את מכירה את זה. כתוב "בפני עיור לא תשים מכשול", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" וכדומה - התורה מכילה מספיק קישורים מוסריים למדוע חשוב לא רק לחשוב על עצמנו. אני משקיע את מה שאני משקיע בכתיבה פה לא בשביל עצמי אלא בשביל לתת להורים אחרים שלא יודעים את האפשרות לבחור.

       

       

      הורים לילדים שבתחום האוטיסטי נאבקים שנים בממסד הרפואי בטענה שהגישה לטיפול צריכה להיות לפני הכל לאזן את הילד - ואת זה לא ניתן לעשות בדרך של העשרה, תמיכה, תרפיה טיפולית או מתן כדורים. הורים נאלצים לאשפז את הילדים שלהם במוסדות פסיכיאטריים בגלל אבחון שגוי ואני בטוח שזה לא משהו שאת היית רוצה לראות.

       

      כתבת לי על העדפות אישיות - אני יודע שאנשים מעדיפים משהו מתוק - לעזאזל אני הייתי מחסל חבילת שוקולד כל פעם שאמא שלי היתה חוזרת מהקניות עוד לפני שהיא היתה מסוגלת לשים אותה בארון. אז אני מודע לחלוטין מה הטעם שאני מפסיד. טעם נהדר. כנ"ל לגבי הריח של הגבינות בסופר והלחמים שנאפים פה בכל פינה. בתוך עמי אני חי, לא באיזה מדבר. אז מדוע אני לא ממשיך לאכול את הכל? כי אני מבין שזה מה שאני משדר לילדים שלי, שאין אחריות אישית, שאומרים דבר אחד ועושים דבר אחר - וכך אני אגדל לי דור שימשיך את העבדות.

       

      ועכשיו - מדוע לעזאזל אני כל הזמן מזכיר את האהבה?

       

      אני אוהב את ההורים שנאלצים לשמוע שהם צריכים לתת כדורים לילדים שלהם, אני אוהב את ההורים שאף אחד לא אומר להם שזה הרבה יותר מנושא מדעי אלא נושא מוסרי - מה אנחנו מוכנים לעשות עבור הילדים שלנו? אני הייתי שמח אם כל מי שעובד בתחום היה מחבק את ההורים ונותן להם את החיזוק המוסרי שהם זקוקים לו כשהם הולכים הביתה לאחר שהם שומעים על זה ומספרים את זה לשאר בני המשפחה, אני הייתי שמח שאנשי המקצוע שעוסקים בתחום היו מתאגדים ומאפשרים להורים להתמודד עם הלחץ האין סופי שקשור בשינוי, בהתמודדות עם ילד שרוצה לאכול את הדברים המתוקים שהרגילו אותו במשך שנים, את המזון הלא בריא שנמצא בכל פינת רחוב. אני מאמין שזה אמור להיות החלק המוסרי של מי שעובד בתחום.

       

      אנחנו חיים בעידן בו מלמדים את כולם שזה בסדר שכל אחד חושב רק על עצמו אפילו במשפחה שהם חיים בה, בבית שהם חיים בו, בשכונה שהם חיים בה, בארץ שהם חיים בה. אם מישהו אחר משלם מחיר זה לא מעניין אותי כל עוד זה לא אני, ואם מישהו אחר אומר לי "כואב לי" אנחנו מפנים את הגב ואומרים "מצטערים, כבר תרמנו". זה לא עולם מלא באהבה, אלא בפחדים חששות ופחדים.

       

      אז בבקשה, את יכולה לטעון שאהבה לא קשורה, אבל עבורי האהבה זה הדבר הכי קשור. את לא יכולה לגשת להורים שידרשו לשנות את התזונה של כל הבית מבלי לאהוב אותם ולצפות שהם יקבלו את זה - ואני חושב שזה הפער ביננו.

       

      כל מה שאני מנסה לאמר זה שאני מבין שזה שינוי, ואני מבין שזה לא ברור לך כמו שזה לא ברור לאנשים אחרים, וששינוי מפחיד - ובשביל זה אני פה לחבק אותך שתעבירי את החיבוק להורים של הילדים שאת עובדת איתם. אני יודע שהם יקרים לליבך, ושאת רוצה רק בטובתם - ואת יכולה להעמיק להם את הדבר הכי טוב שהם יכולים לשאוף לו - חופש. זכית לאפשרות לתת כל כך הרבה - לא תעבירי הלאה?

       

      באהבה

      אורי

       

        30/10/11 17:58:

      צטט: א.ב. של אהבה 2011-10-30 15:56:51

      שירה-1973 יקירתי

      אם ראית את הוידאו שהעלתי פה - את העדויות של ההורים, והילדים, והרופאים. אם קראת את המחקר שהבאתי והבנת את המסקנות שלו, וחיפשת ולמדת את הנושא ואת עדיין חושבת שכל האנשים הללו - ההורים, הילדים, הרופאים והחוקרים - כולם טועים ומטעים - אני אחבק אותך באהבה.

       

      אם נגעת בנקודה - אין בעיה להשיב. 

      בכל נושא שתבחר, אבל אני מדברת על **כל** נושא שהוא, החל בחייזרים וכלה בגלגולי נשמות, אתה תוכל למצוא מאגר בלתי נדלה של סרטונים ביוטיוב, מחקרים כאלה ואחרים, עדויות (אינסוף עדויות אישיות) של אנשים, שאין ספק קל בלבי שהם *אינם* משקרים, אלא מדווחים על החוויות האמתיות שלהם, כפי שהם חווים אותן. 

      ...נו? מה "הוכחנו" בזה, בעצם?

       


      אם את לא מחפשת תשובה, ואת שמחה לחיות כפי שאת חיה אני מכבד את זה.

      אעשה את מה שאני לא אוהבת ואשתמש במילה "כולנו" (העם יסלח לי הפעם).

      כ ו ל נ ו  מחפשים תשובות כל הזמן, גם אני, בוודאי. למה אתה מניח שאני מוציאה את עצמי מהכלל?

      גם אני מחפשת את דרכי, את המשמעות ואת התשובות. 

      אבל אולי אני מחפשת את כל אלה במקומות שונים משלך, ואין ספק שזו זכותי. 

      האם תחלוק עליה?

       

      ההבדל בייני לבינך הוא שאני כבר ישבתי מול רופא בכיר, סגן מנהל מחלקת פגים בתל-השומר שסיפר לי כיצד הם לא יודעים להציל את התינוקת הקטנה שנולדה לי כמה ימים לפני כן. "אנחנו שרברבים מעולים" הוא אמר לי. "אנחנו יודעים לתקן צינורות ולאפשר מעברים, אבל יש דברים שפשוט יותר מדיי מסובכים עבורנו". הבת שלי מתה שבוע ימים לאחר לידתה, ואף רופא במדינת ישראל לא ידע מה לעשות בכדי להציל אותה או אפילו מה גרם לה את מותה (זה לא איזה מטאפורה - אני מעריץ את המאמץ העילאי של הרופאים בתל השומר ושאר בתי החולים בארץ שניסו לעזור לנו).

       

      אני מצטערת מעומק הלב והנשמה על מה שעברת עם בתך. 

      זה ניסיון מכאיב ומייסר ואני לא מנסה להתיימר שיש לי היכולת *להבין* מה עבר עליך ועל זוגתך בסיטואציה הקשה הזו. 

      עם זאת, באותה נשימה אני לא מבינה איך ההתנסות המזעזעת הזו מניחה בידיך את המונופול על ה"אמת" בנוגע 

      לבריאות האדם. 

      אני לא אומרת את זה בטיפת ציניות, אלא בכוונה מלאה:

      החוויה הנוראית שעברת ללא ספק שינתה אותך, העניקה לך פרספקטיבה אחרת על החיים, תובנות אפשריות על מה תפקידך כאן וכן הלאה, אבל האם בעיניך היא הכשירה אותך לקבוע שאפשר  ל ר פ א  ואף להעלים לקויות מובנות במוח 

      על ידי תזונה? 

      בעיניך כן (או כך אני מבינה), בעיניי לא, וזה הבדל מהותי. 


      בסוף השבוע שעבר הלכתי לרקוד. נשארתי מאוחר, והתחלתי לדבר עם מישהי שהיתה שם. דיברנו על דייטים ועל זה שאחרי שיוצאים עם המון אנשים מתחילים כבר להרגיש את מפלס האטימות של אנשים. היא היתה שם כי היא קיוותה שהחבר שלה שהיא נפרדה ממנו לפני שבועיים יהיה שם, והיא היתה עצובה. חיבקתי אותה, אחזתי לה את הידים, נתתי לה אהבה - והיא אמרה לי שאני שונה וזה בדיוק מה שהיא היתה צריכה. לא רציתי רומן, לא רציתי סקס, לא הייתי צריך ממנה שום דבר. הייתי שם בשביל לתת אהבה.

       

      זו דוגמה מקסימה, אבל גם כאן אני כושלת בניסיון להבין איך היא אמורה להתקשר לענייננו...

      (שוב, לא מנסה להתחכם, באמת לא מבינה מה הקשר בין מפגש מקרי - חביב ככל שיהיה - בין שני אנשים, ובין היכולת לרפא הפרעות פיזיולוגיות). 

      יתרה מזאת, אם כבר נגעת בנושא אני קופצת למים:

      "נתתי לה אהבה." 

      צר לי לומר אבל אני כנה ובשם הכנות אגיד גם דברים לא נעימים לעתים (אני משוכנעת שתתמודד עם זה):

      הדיבור על אהבה בקלות כזו גורם   א צ ל י באופן אישי ביותר לתחושה שאתה מזלזל קצת במושג הנפלא והיקר הזה.

      המושג היקר ביותר בעולם. 

      אני לא רואה את עצמי מערבבת את המושג "אהבה" עם אדם שפגשתי לפני שעה, ויהיה זה האדם הנחמד ביקום. 

      לאהבה צריך להעפיל. 

      היא פסגה של היכרות, של מערכת יחסים. היא הפרס. 

      בהחלט יכול להיות *אכפת* לי ממישהו, אני מרגישה אמפתיה לכל העולם ואחותו על בסיס קבוע, אני יכולה לדאוג למישהו שאני לא מכירה, אני יכולה לחבב אותו תוך שתי שניות, אבל.... א ה ב ה?

      מה עם קצת כבוד למילה הזו, סליחה?

      מרדדים אותה כאן כמעט כמו בצק פריך. 


      יקירתי - בלי אהבה אין אמונה. בלי אמונה אין אהבה. אהבה ואמונה כרוכים זה בזה. אני מאמין באהבה. כל מה שגיליתי במהלך חיי היה טעות פרט לאהבה.

      הנה, אנחנו מסכימים. אהבה כרוכה לגמרי באמונה (לעתים זה בעוכריה, אגב), וגם אני חסידה עצומה שלה. 

      יש, אנחנו מסכימים!! :-) 

      רפאל בא אלי היום בבוקר למיטה, אמר לי "BONJOUR" - ונתן לי נשיקה. אחר כך - כשקמתי - הוא בא אליי - הצביע עליי ואמר לי "DADDY", ואחר כך חייך חיוך גדול ואמר "GOOD JOB!". הוא מעולם לא יזם את זה. מעולם לא בא אליי והצביע עליי וקרא לי "DADDY". אני מחכה לזה יותר מעשר שנים יקירתי, יותר מעשר שנים.

      האם זה בגלל הפרוטוקול החדש של הטיפול שהתחלתי איתו? האם זה בגלל האהבה שלי אליו? האם זה בגלל האמונה שלי? האם יש הבדל ביניהם?

       

      התרגשתי מאד לקרוא על הדוגמה הזו. ממש ממש. 

      אני שמחה בשמחתך מכל הלב, וזה לגמרי לא משנה (לי) איך זה קרה, למה זה קרה, בגלל מה זה קרה. 

      הרגע שזה קרה הוא יקר מפז, ואני שמחה שזכיתם שניכם לחוות אותו. 

       

       

      אשמח אם תוכיחי לי באהבה שמה שאני אומר הוא טעות.

       

      כאן, כאן בדיוק טמון ההבדל המהותי בינינו. 

      מדוע, למען השם, שאוכיח לך שמה שאתה אומר הוא  ט ע ו ת ?

      הרי אתה מנסה כבר כמה וכמה הודעות להסביר לי שהדרך שמצאת גורמת לך  א ו ש ר!! 

      למה, אם כן, שארצה להוכיח לך שאתה טועה?

      נניח, לצורך העניין, שהיית מספר לי שהתחלת להשתטח על קברי צדיקים ואתה חש שחייך הם התגלמות השמחה ושכל מה שהפריע לך קודם לכן - נעלם ונגוז.

      האם הייתי אמורה להוכיח לך שזו שטות? שאין בזה ממש? שלא יכול להיות שזה באמת פותר לך את המצוקות הממשיות

      בחיים?

      למה, בעצם?

      אז לא, צר לי לאכזב.... אין לי שום כוונה "להוכיח לך (באהבה או לא באהבה) שאתה טועה."

      חשבתי שהצלחתי להעביר את המסר אבל אני אגיד אותו שוב, רק במקרה שעד כה הוא פוספס:

      אני לא חושבת שיש כאן "צודקים" או "טועים". 

      אני לא חושבת שיש כאן "אמת אחת". 

      סליחה, יש לי חברה שנשבעת שהיא הלכה למכון כלשהו, מישהו העביר לה כמה קריסטלים מעל הראש, היא עצמה עיניים ומאז היא לא חשה שום רצון לאכול סוכרים. בינתיים היא כבר ירדה 15 קילו. 

      בעיניי זה בולשיט, במיץ של בולשיט, מהול בעוד קצת בולשיט עם אבקת בולשיט מפוזרת באלגנטיות מעל. 

      נו, אז מה?

      אני אנסה להוכיח לה שהיא טועה?

      הרי היא ירדה בזכות זה 15 קילו ושיפרה לאין ערוך את חייה!! 


      כל דרך שהאדם מוצא כדי לשפר את חייו, להיטיב אתם, להעביר את היום היום (הלא פשוט) שאתו הוא מתמודד, 

      כדי לגרום לו לחייך ולאהוב ולשמוח ולעשות טוב לאחרים - 

      היא דרך מבורכת. 

      וזה כלל לא משנה לי אם היא "מוכחת" או לא. 

       

        30/10/11 15:56:

      שירה-1973 יקירתי

      אם ראית את הוידאו שהעלתי פה - את העדויות של ההורים, והילדים, והרופאים. אם קראת את המחקר שהבאתי והבנת את המסקנות שלו, וחיפשת ולמדת את הנושא ואת עדיין חושבת שכל האנשים הללו - ההורים, הילדים, הרופאים והחוקרים - כולם טועים ומטעים - אני אחבק אותך באהבה.

      אם את לא מחפשת תשובה, ואת שמחה לחיות כפי שאת חיה אני מכבד את זה.

      אבל יש כל כך הרבה אנשים - כמוני וכמו הורים אחרים - שהמידע שהם נחשפו לו עד היום הוא פשוט - הפרעות קשב, אלרגיות, כאבי גב, וגם סרטן הם מחלות שהדרך היחידה לנסות להתמודד איתם היא התרופות להפחית את הסממנים שלהם. זה פשוט לא נכון - ואולי זה מכאיב כשכואב לך כשהתרופות לא עובדות, אבל זה מכאיב פי אין סוף לראות את מי שאתה אוהב סובל ושאתה לא יכול לעשות כלום - שלא לדבר כשאותו אהוב או אהובה מתים.

      והרי את לא לבד, מרבית הרופאים חושבים כך - וזאת הסיבה שהבאתי את מארק היימן - הוא רופא שכל חייו האמין בשיטה עד שהשיטה התרסקה לו מול הפנים.

      ההבדל בייני לבינך הוא שאני כבר ישבתי מול רופא בכיר, סגן מנהל מחלקת פגים בתל-השומר שסיפר לי כיצד הם לא יודעים להציל את התינוקת הקטנה שנולדה לי כמה ימים לפני כן. "אנחנו שרברבים מעולים" הוא אמר לי. "אנחנו יודעים לתקן צינורות ולאפשר מעברים, אבל יש דברים שפשוט יותר מדיי מסובכים עבורנו". הבת שלי מתה שבוע ימים לאחר לידתה, ואף רופא במדינת ישראל לא ידע מה לעשות בכדי להציל אותה או אפילו מה גרם לה את מותה (זה לא איזה מטאפורה - אני מעריץ את המאמץ העילאי של הרופאים בתל השומר ושאר בתי החולים בארץ שניסו לעזור לנו).

      בסוף השבוע שעבר הלכתי לרקוד. נשארתי מאוחר, והתחלתי לדבר עם מישהי שהיתה שם. דיברנו על דייטים ועל זה שאחרי שיוצאים עם המון אנשים מתחילים כבר להרגיש את מפלס האטימות של אנשים. היא היתה שם כי היא קיוותה שהחבר שלה שהיא נפרדה ממנו לפני שבועיים יהיה שם, והיא היתה עצובה. חיבקתי אותה, אחזתי לה את הידים, נתתי לה אהבה - והיא אמרה לי שאני שונה וזה בדיוק מה שהיא היתה צריכה. לא רציתי רומן, לא רציתי סקס, לא הייתי צריך ממנה שום דבר. הייתי שם בשביל לתת אהבה.


      יקירתי - בלי אהבה אין אמונה. בלי אמונה אין אהבה. אהבה ואמונה כרוכים זה בזה. אני מאמין באהבה. כל מה שגיליתי במהלך חיי היה טעות פרט לאהבה.


      רפאל בא אלי היום בבוקר למיטה, אמר לי "BONJOUR" - ונתן לי נשיקה. אחר כך - כשקמתי - הוא בא אליי - הצביע עליי ואמר לי "DADDY", ואחר כך חייך חיוך גדול ואמר "GOOD JOB!". הוא מעולם לא יזם את זה. מעולם לא בא אליי והצביע עליי וקרא לי "DADDY". אני מחכה לזה יותר מעשר שנים יקירתי, יותר מעשר שנים.

      האם זה בגלל הפרוטוקול החדש של הטיפול שהתחלתי איתו? האם זה בגלל האהבה שלי אליו? האם זה בגלל האמונה שלי? האם יש הבדל ביניהם?

      אהבה זה המהות, ואני מאמין בה.

      יקירתי, אני יודע שאני לא יודע, אני אוהב את הדרך של החיפוש ואת הטעויות והתרסקות הדרך ומציאת הדרך בחזרה - זאת המהות של האהבה והאמונה. אני בוחר בנפילה ובמות הדרך כי האמונה והאהבה גדולה מהם. למדתי מלטעות הרבה יותר מכשלמדתי כשחשבתי שידעתי.

       

      אשמח אם תוכיחי לי באהבה שמה שאני אומר הוא טעות.


      אני מאחל לך ולכולם אהבה ואמונה, ואת האומץ לטעות ללא הפסקה.
      NAMASTE
      אורי

        30/10/11 14:53:

      צטט: א.ב. של אהבה 2011-10-29 12:19:53

      צטט: שירה-1973 2011-10-29 11:14:54

      ההשקעה שנדרשת כדי להפוך את התזונה שלך לתזונה בריאה ומזינה היא השקעה גדולה בהרבה מאשר זו שנדרשת כדי לחמם משהו במיקרו. 

      למען הסר ספק: אני לא מצדיקה את הגישה, אני פשוט מבינה את המניעים שלה. יש הבדל. 

       

       

      יקירתי:

      הרשי לי לענות רק על חלק קטן כי אין לי את הזמן - הילדים אצלי ואני רוצה לעשות איתם חיים. לאייד ירקות לוקח 15 דקות והילדים שלי בולעים את כל מה שאני מכין ורוצים עוד. ישנם המון דרכים לעשות מזון בריא מבלי לבלות אין סוף זמן במטבח - והזמן שהילדים ואנחנו מבלים מול המחשב יכול להיות הזמן שהמזון יהיה מוכן. הסיבה שאנשים הולכים על המהיר זה בעיקר קבעון מוחי שנוצר כתוצאה משטיפת מוח מסיוית של פרסום אין סופי, והדרך היחידה להתגבר על קיבעון מוחי זה בחיבוק של אהבה וחמלה.

      אוהב

      א.ב.

       

      אני לא יכולה לדבר בשמם של "אנשים" (שמתי לב שזו נטייה רווחת כאן בקפה באופן כללי... לא יכולה להשתתף בה.) 

      אני יכולה לדבר רק בשם עצמי. 

      ע צ מ י  חושבת שקרואסון שוקולד הוא לאין ערוך טעים יותר מאשר ברוקולי מאודה. 

      ככה, פשוט. 

      אתה רוצה לייחס את זה לקיבעון מחשבתי? אחלה, אבל אני כנראה אייחס את זה למשהו אחר ואין לי שום סיבה להניח

      שאני היא דווקא הטועה מבין שנינו. אולי זה להפך...?


      אם הייתי צריכה (ורוצה) להגדיר את הפוסט הזה בשתי מילים, הייתי ודאי בוחרת במילים: חדור-אמונה. 

      האמונה מטפטפת מכל אות וכל הברה שבו. 

      אני לא אומרת את זה אפילו בנימה הכי קטנה של ביקורת. אמונה היא דבר נהדר עבור האדם שמחזיק בה, היא מסייעת לו לשמר את חייו בתבנית מסוימת של היגיון, סדר וחוקים נהירים. 

      כי הנה השוס הגדול, אתה מוכן? הנה זה בא:

      אתה מדבר כל הזמן על קיבעון מחשבתי בביקורת רבה, אבל אתה לא שם לב אולי שאתה מצוי באותו קיבעון מחשבתי, 

      אבל לכיוון אחר לגמרי...

      הפתיחות המחשבתית שלך הובילה אותך לבדוק ולבחון דברים (וזה נפלא כשלעצמו), אבל כרגע, כיום, בנקודת זמן זו, 

      אתה נמצא בתוך קובייה מאד מאד ברורה ומוגדרת של "מה נכון" לעומת מה "לא נכון", מה "מזיק והרסני" לעומת 

      מה "מבריא חולים" (אני לא אתפלא אם בעוד שלושה פוסטים נקרא איך לגרום לעיוורים לראות ולפיסחים להצמיח גפיים. סליחה, הרשיתי לעצמי משפט אחד ציני בתגובה הזו. לא יהיו עוד. מיד מעמידה את עצמי במקום!) 


      אני שמחה  מ א ד  עבורך שגילית את האור. 

      אני שמחה מאד עבורך שאתה מרגיש שהחיים שלך מרגישים כעת יותר בשליטתך, כי נדמה לי שבבסיס של כל זה, 

      עומדת התחושה (שאולי כולנו כבני אדם יכולים להזדהות אתה) - של חוסר וודאות וחוסר שליטה בחיים. 

      טבעו של האדם הוא לחפש משמעות, היגיון, סדר. 

      (לכן המציאו את אלוהים!!) 

      אתה מחפש סדר והיגיון בדרך האישית שלך, ומצאת אותם דרך התזונה, וזה נהדר. 


      הטרמינולוגיה שלך היא טרמינולוגיה של הטפה (גם אם אתה משוכנע שלא כך הוא, אגב). 

      אתה מדבר בדיוק כמו איש שחזר בתשובה, וכעת מפיץ את משנתו בקרב החוטאים, בהבדל יחיד: 

      אתה מאיים עליהם במחלות קשות עוד בעולם הזה אם לא יראו את האור, 

      אדם חרדי יתייחס יותר לחיי הנצח בעולם הבא....


      ברגע שאתה מדבר אל מי שעומד מולך (אני, במקרה זה, אבל אני מוכנה להמר שלא רק אני) בטון של יודע-כל, 

      אתה מאבד אותי אוטומטית.

      כי עם כל הכבוד (ויש, בחיי שיש) - אתה לא יודע יותר ממני. האינפורמציה היא פתוחה ונגישה לכולם. 

      אתה בוחר להשתכנע מפריטי מידע מסוימים (וזו זכותך המלאה, ותמיד אלחם בעד הזכות הזו שלך יחד אתך), 

      ואנשים אחרים, בכללם שפחתך הנאמנה, רשאים להשתכנע מטיעונים אחרים. 

      זה לא הופך אותך לצודק. 

      רק בעיניך, כלומר. 


       

        30/10/11 14:43:

      צטט: דפנה.. 2011-10-29 17:02:26

       

      הגורמים האמתיים נמצאים במוחו של האדם, של הילד.

      גם הדיאטה או תוספי המזון או התרופות ההומאופתיות לא מטפלות בגורמים, אלא רק בסימפטומים. 

      אני מבינה את ההתנגדות לריטלין (גם אם לגמרי לא מסכימה אתה, מהניסיון והידע הפרטיים שלי כאשת מקצוע), אבל 

      אם אתה מדייק בטרמינולוגיה, אנא דייק עד הסוף.

      בכל מקרה אתה מטפל רק בסימפטומים, לא בגורם. 

       

      מסכימה עם כל הטיפול הכרוך בנוסף ע"מ לטפל "בבעיה"..הכל מתנגש ברגע שנוצרה ביום בהיר "בעייה" - סכרת נעורים 

      המצב אינו פשוט כלל שהרי הריטלין/קונצרטה מדכאים את התאבון מה שעלול לגרום לסיבוכים קשים במחלת הסכרת "שנוחתת" לפתע בגיל ההתבגרות!!!  לכן תמיד קיימת העדיפות לטפל בגורם!! שבוע מבורך...חברים...

       

      דפנה, 

      אני מסכימה אתך מאד ומסכימה שתמיד (לא רק במקרים רפואיים) עדיף לטפל בגורם ולא רק בסימפטומים. 

      לרוע המזל, אני לא מכירה דרך לטפל בגורם ל-ADHD, רק בסימפטומים (או בחלקם), ולא מדובר על העלמתם 

      אלא במקרה הטוב במינון שונה שלהם.

      למיטב הבנתי, גם כאשר אדם סובל מתפקוד לקוי של בלוטת התריס, עושים את המיטב כדי לטפל בסימפטום ולא בגורם. כנ"ל בסוכרת. התרופות מסייעות לאיזון, אבל הן לא יכולות (בינתיים?) להעלים את הגורם למצב עצמו. 

      ואת צודקת, תופעות לוואי מסוימות שקיימות בתרופות הן אכן מטרד רציני לעתים. 

      (בפעמים אחרות, אגב, הן דווקא יכולות לסייע. אני למשל נוטלת מדי יום תרופה להורדת לחץ דם. אין לי לחץ דם גבוה. 

      מעולם לא היה לי. לעומת זאת, אני סובלת ממיגרנות קשות, ואחת מ"תופעות הלוואי" של התרופה להורדת לחץ היא שהיא עוזרת - מאד - במניעת מיגרנות. כך שלפעמים, אני אסירת תודה לתרופות ובעיקר לתופעות הלוואי שלהן). 


      שבוע מבורך גם לך. 

       

        30/10/11 13:11:

      צטט: דפנה.. 2011-10-29 17:02:26

      מסכימה עם כל הטיפול הכרוך בנוסף ע"מ לטפל "בבעיה"..הכל מתנגש ברגע שנוצרה ביום בהיר "בעייה" - סכרת נעורים 

      המצב אינו פשוט כלל שהרי הריטלין/קונצרטה מדכאים את התאבון מה שעלול לגרום לסיבוכים קשים במחלת הסכרת "שנוחתת" לפתע בגיל ההתבגרות!!!  לכן תמיד קיימת העדיפות לטפל בגורם!! שבוע מבורך...חברים...

       

       

      היי דפנה

      את צודקת לחלוטין - האיזון זאת המטרה האמיתית, ואני חושש שאם אני אענה לך פה אני אגלוש לנושא של הבלוג הבא, שזה כיצד לפתור את כל הבעיות הללו שדיברנו עליהם פה.  :)

      באהבה

      א.ב.

       

        29/10/11 17:02:

      צטט: שירה-1973 2011-10-27 20:45:17

      צטט: א.ב. של אהבה 2011-10-27 14:30:29

      צטט: דפנה.. 2011-10-26 21:18:48

      מכירה את הנושא באופן אישי וממתנגדות הריטלין בכל תוקף!!

       

      דפנה, ריטלין זאת תרופה. אני לא מתנגד לתרופות, אבל אני מתנגד לאופן שבו מקלים על המרשם שלהם מבלי לטפל בגורמים האמיתים.

       


      הגורמים האמתיים נמצאים במוחו של האדם, של הילד.

      גם הדיאטה או תוספי המזון או התרופות ההומאופתיות לא מטפלות בגורמים, אלא רק בסימפטומים. 

      אני מבינה את ההתנגדות לריטלין (גם אם לגמרי לא מסכימה אתה, מהניסיון והידע הפרטיים שלי כאשת מקצוע), אבל 

      אם אתה מדייק בטרמינולוגיה, אנא דייק עד הסוף.

      בכל מקרה אתה מטפל רק בסימפטומים, לא בגורם. 

       

      מסכימה עם כל הטיפול הכרוך בנוסף ע"מ לטפל "בבעיה"..הכל מתנגש ברגע שנוצרה ביום בהיר "בעייה" - סכרת נעורים 

      המצב אינו פשוט כלל שהרי הריטלין/קונצרטה מדכאים את התאבון מה שעלול לגרום לסיבוכים קשים במחלת הסכרת "שנוחתת" לפתע בגיל ההתבגרות!!!  לכן תמיד קיימת העדיפות לטפל בגורם!! שבוע מבורך...חברים...

       

       

        29/10/11 12:19:

      צטט: שירה-1973 2011-10-29 11:14:54

      ההשקעה שנדרשת כדי להפוך את התזונה שלך לתזונה בריאה ומזינה היא השקעה גדולה בהרבה מאשר זו שנדרשת כדי לחמם משהו במיקרו. 

      למען הסר ספק: אני לא מצדיקה את הגישה, אני פשוט מבינה את המניעים שלה. יש הבדל. 

       

       

      יקירתי:

      הרשי לי לענות רק על חלק קטן כי אין לי את הזמן - הילדים אצלי ואני רוצה לעשות איתם חיים. לאייד ירקות לוקח 15 דקות והילדים שלי בולעים את כל מה שאני מכין ורוצים עוד. ישנם המון דרכים לעשות מזון בריא מבלי לבלות אין סוף זמן במטבח - והזמן שהילדים ואנחנו מבלים מול המחשב יכול להיות הזמן שהמזון יהיה מוכן. הסיבה שאנשים הולכים על המהיר זה בעיקר קבעון מוחי שנוצר כתוצאה משטיפת מוח מסיוית של פרסום אין סופי, והדרך היחידה להתגבר על קיבעון מוחי זה בחיבוק של אהבה וחמלה.

      אוהב

      א.ב.

       

        29/10/11 11:14:

      צטט: א.ב. של אהבה 2011-10-29 00:55:03

       

       

      יקירתי

      אם הורה לא מבין משהו איך תסבירי לו? האם תתעלמי מהחוסר ידע שלו? מדוע אם הורה ישבור לילד שלו את היד התגובה האנושית היא שזה לא בסדר, אבל אם אנחנו נתן לילדים שלנו מזון לא טוב זה תקין?

      אני טוען שגם כשהורים טועים בדרך שהם "בוחרים בה" הדרך היחידה לגרום לשינוי זה קמפיין של אהבה, ולא קמפיין של האשמות ישירות. זה שהורים טועים זה ברור לי, אבל גם ברור לי שאנשי המקצוע - ממורים דרך רופאים ועד מדענים לא מחבקים אותם ואומרים להם שזה ברור להם מדוע הם נוהגים כך - ושהם פה בשביל לעזור להם לתת לילדים שלהם עתיד יותר טוב. יש לבחירה בטוב אלמנטים מוסרים עמוקים, והמון מהמהות של התרבות היהודית עוסק בתחום הזה, ולכן הבאתי את הציטוט שהבאתי. עבורי החוסר רצון להתמודד עם האמת באהבה היא נטייה אנושית חברתית וניורולוגית - והדרך היחידה לשנות אותה היא לחבק ולאמר לכולם - טעינו, אנחנו טועים ונטעה בעתיד - וזה נורמלי. זה מהות המדע, זאת מהות האהבה, וזה מה שהדאו אומר לנו, והיהדות אומרת לנו.

       

      ושוב, סקוט פק מסביר את זה הרבה יותר טוב ממני.

       

       

      אם הורה ישבור לילד שלו את היד, התגובה האנושית תהיה שזה לא סביר ולא בסדר כי הוא פגם בשלמות הגוף שלו. 

      רוב האנשים יגיבו מיד שזה לא בסדר, בעוד שרובם המכריע של אותם הורים לא יהססו לפני שיפגמו בשלמות הגוף של הבן הזכר שלהם כמה ימים בלבד אחרי לידתו, לטובת המשך הברית שנכרתה בין אלוהים ובין אברהם אבינו...

      האם תשכנע גם אותם שהם טועים?

      (כי בעיניי הם טועים, אגב. אבל אין לי שום כוונות להיכנס לוויכוחים עקרים בנושא הזה, ולכן אני נמנעת). 

      אנשים עושים דברים רבים בשם אמונותיהם, גם בשם אמונותיהם הדתיות. 

      אם הורה יטען נגדך ש"חוסך שבטו שונא בנו" - האם תחבק אותו ותסביר לו שהוא טועה?


      עם חוסר ידע אפשר תמיד להתמודד בקלות רבה יחסית, בהשוואה  ל ד ע ו ת  ואמונות. 

      אני לא חושבת שיש מישהו שנותן לילד שלו לאכול המבורגר או צ'יפס ועושה זאת משום שהוא חושב שזה מזון האלים, 

      או שהוא מכיל את כל אבות ואמהות המזון הדרושים לו. 

      אני חושבת שהידע בתחום הוא יחסית מספק כדי לדעת שחלק גדול מאתנו (אולי רובנו) אוכלים מזון שאינו בריא במיוחד, 

      אבל זה חלק מתרבות האינסטנט שרווחת גם בתחומים אחרים, והפכה נפוצה בין היתר בגלל מחסור: בכסף, בזמן, באנרגיה. 

      ההשקעה שנדרשת כדי להפוך את התזונה שלך לתזונה בריאה ומזינה היא השקעה גדולה בהרבה מאשר זו שנדרשת כדי לחמם משהו במיקרו. 

      למען הסר ספק: אני לא מצדיקה את הגישה, אני פשוט מבינה את המניעים שלה. יש הבדל. 

       

       

        29/10/11 08:51:

      צטט: א.ב. של אהבה 2011-10-29 00:41:55

      צטט: mom.doc 2011-10-28 18:38:09

      לאחר שקראתי תגובות כאן - הייתי רוצה להוסיף: ריטלין הוא טכנולוגיה מצויינת. אפילו מעולה. ADHD זו לקות מבנית של המח (יש בעיה עם מעברי הדופמין, שמסיבות שונות זמין פחות בסינפסות), וילדים עם ADHD קשה והוריהם (שהם הרבה פעמים ADHD בוגרים בעצמם) סובלים סבל רב וקשה, שאינו קשור רק להסתגלות לבית הספר. יש ילדים ויש שלבים בחיים של ילדים מסויימים, שהריטלין אחר הצהריים הוא הצלה גדולה עבורם, ולפעמים יותר עבור הוריהם, שצריכים לגדל לעיתים ילדים נוספים, לתחזק בית ואף לפרנס.

       

       

      שוב הרשי לי לצטט את מי שמנהלת מכון מחקר בנושא - ADHD - זאת לא מחלה )לא כתבתי מחלה אלא לקות מבנית של המח. ואתקן את עצמי עוד יותר - זאת שונות מבנית של המח, שבתרבויות שונות מהווה יתרון על המבנה השכיח. ADHD מוגדר רק כאשר יש מצוקה - IMPAIRMENT בתחומי חיים מסויימים . אם אין מצוקה אין בעיה), זה אוסף של סימפטומים.

       

      אני מודע לחלוטין להסברים שניתנים לאנשים על מהות ה-ADHD, וכתור מי שהשקיע תקופה לא ארוכה של שנתים ללמוד את המוח האנושי (שזה בהחלט מעט ללמוד את הנושא) אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי הוא העובדה עד כמה אנחנו לא מבינים את המוח האנושי. אחד החוקרים הניורולוגים הבולטים בעולם, דייויד איגלמן כותב בסיפרו "אינקוגניטו" שהידע שלנו על המוח האנושי משתווה למבט מהחלל על עיר כמו לונדון - אנחנו יכולים לראות אם מתרחשת אש בעיר, אבל מה באמת האנשים בלונדון חושבים או מה גורם להם להעלות באש את העיר זה עדין מעל ליכולת שלנו.

       

      הרשי לי להקדיש מעט זמן לנקודת מבט שלי על הנושא - ואנא סלחי לי כי הילדים שלי איתי בסוף השבוע ואין לי את הזמן לכתוב את כל מה שאני חושב על הנושא.

       

      חשבי על הטיעונים הבאים שיהוו את הבסיס לדיון בפוסט הבא, ואשמח אם תפריכי אותם:

      1) הפרעת קשב מאובחנת אצל ציבור גדול של ילדים ומבוגרים

      2) לכ-2/3 מאותם אנשים הפרעת הקשב נעלמת או מוקטנת באופן מאוד קיצוני לאחר שינוי בתזונה (לא ידוע לי על נתון כזה, וגם הקישורים שהבאת בפוסט אומרים שיש כנראה שינוי אבל בטח לא מדובר שם על 66% ש"נעלם" להם הASDHD בעקבות שינוי תזונה. 

      אני האחרונה שאתה צריך לשכנע אותה שהתזונה  בימינו היא מחורבנת והיא אחראית במידה רבה ל"צונאמי" הפרעות ההתנהגות, האימפולסיבויות, ליקויי הקשב וליקויי הלמידה. ולא רק התזונה)

      3) המדענים טוענים שהבעייה של הפרעת קשב היא מעברי דופמין לא תקינים, שמסיבה כל שהיא לא זמינים בסינפטות (אני מצטט אותך)

      4) אני טוען שאם שינוי בתזונה מבטל את הפרעת הקשב, הבעייה האמיתית למרבית האנשים היא תזונה לא נכונה, ולא מעברים לא תקינים.- זכותך לטעון מה שאתה רוצה. ישנה בעיה בזמינות של הדופמין. תזונה נכונה שמשפרת את מבנה הממברנות של המח, יכולה בהחלט גם לשפר מעברי נוירוטרנסמיטרים, ביניהם דופמין)

      5) ארחיב - כפי שאמרנו המדע טוען שנטייה גנטית היא היא הבעייה, כיצד שינוי בתזונה מעלים בעייה גנטית? אם הגוף פתאום "מתגבר" על המעברים הלא תקינים ע"י תזונה, אז מדוע לא להתייחס לאלמנט התיקוני הזה של הגוף כמצב שבו הגוף מגיע לאיזון? מדוע המדע מחליט לקבוע שהמצב בו גוף של בן אדם הוא מאוזן הוא המצב בו אנחנו אוכלים מזון שמוכח שהוא גורם לנו הפרעה קוגנטיוית? הרי המדע לא טוען שלאכול שומן רווי תואם לאיזון של  מרבית האוכלוסיה, או שעישון טבק בריא לנו.  אם מדע אמיתי אמור להיות מבוסס על עובדות מדוע הוא מחליט לקבוע הגדרות איזון של מערכת ביולוגית כשלב בו כל דבר שאנחנו מסוגלים להכניס לפה ולא הורג אותנו תוך 5 דקות אבל גורם לנו לנזק קוגנטיוי כמצב תקין?

       

      המערכת הביולוגית של גוף האדם, ובמיוחד המוח האנושי הם דברים מרתקים ומורכבים. כאחד שלא הקדיש את חייו לרפואה כמוך וכמו רופאים ומדענים אחרים אני ניגש לנושא מנקודת מבט של ניתוח מערכות מידע - יש פה מערכת שפועלת כמערכת קאוטית, ויש לנו חוסר יכולת להבין אותה בשלמותה, ומרבית חלקיה פועלים כמערכות קאוטיות. הנטייה של רופאים לבודד אלמנטים בגוף האדם או במוח האנושי ולקרוא להם בשמות היא נטייה אנושית אבל לא תואמת לאמת המדעית. אני לא קורא לעצירת המחקר - זה חשוב בהבנת המערכת הקאוטית ונותן לנו יכולת יותר טובה לחזות דברים. אבל אני בהחלט קורא למדענים ורופאים ליותר ענווה כשהם טוענים טיעונים על הדבר הכי מורכב ביקום - המוח האנושי.

       

      ולסיום - הטיעון שריטלין מסייע להורים להתמודד עם הדבר הזה שנקרא "חיים" מעניין, אבל לא מדעי מספיק עבורי. אנחנו לא אומרים להורים "תשמעו - אם תעשנו בפרצוף של הילדים שלכם זה יגרום להם לנזק אבל אתם יודעים מה, אם זה מה שמרגיע אתכם ומאפשר לכם לעבור את היום תרגישו חופשי לגמור חבילת מלבורו עליהם" - אז למה אנחנו אומרים להורים "תשמעו, זה מוכח שתזונה לא נכונה גורמת להם לבעיות - אבל אתם יודעים מה - אם זה מה שמאפשר לכם לעבור את היום תרגישו חופשי ותדחפו להם עוד מזון גרוע". מדוע על תזונה אסור לדבר ועל סיגריות מותר? איפה המדע בזה, ואיפה האהבה בזה?

       

      באהבה

      א.ב. של אהבה.

       

      קראתי גם את המשך התגובה שלך - ואגיב כאן בקצרה - תזונה בריאה, שממזערת בעיות מוחיות או בריאותיות אחרות, היא דבר נפלא.

      בוא, שב יום אחד במרפאה של אנשים נורמטיביים, חלקם אפילו חולים בבעיות שתזונה גרמה להן, ושחיים את אורח החיים הלקוי המקובל במקומותינו, ושנה את תזונתם. ותראה כמה זה "קל".

      ועדיין, אין זה אומר שאנשי הבריאות ואף הרופאים, צריכים לא להסביר ולהנחות לגבי תזונה טובה. אני רואה בזה אחת ממשימותי העיקריות.

       

       

       

        29/10/11 00:55:

      צטט: שירה-1973 2011-10-28 18:01:51

      מכל מה שכתבת כאן אני מבינה ש- 


      אהבה. 


      אני בספק אם תמצא בכל המקום המטורף (והציני) הזה אדם שמאמין בכוחה של אהבה יותר ממני (אני חוסכת לך מראש את זמן החיפוש), ובכל זאת - 

      ממש כמו טינה טרנר בשעתה, גם אני עומדת עכשיו כאן ושואלת בקול גדול: 

      What's LOVE got to do with it???

      מעבר לזה ש"כל שצריך הוא אהבה", כמו שאמרה הרביעייה החביבה עליי, אני מודה שאני לא חובבת את השימוש 

      בביטויים הקשורים לאהבה (רק אהבה תנצח, תנו לאהבה לנצח, כולנו אהבה, אהבה היא התשובה... וכו') כדי לפתור

      בעיות, קשיים או אתגרים ספציפיים. 


      אני לא הורה ואין לי ילדים עם קשיי קשב וריכוז, אבל אני מורה שיש לי די והותר תלמידים בעלי קשיים כאלה, וכאשר 

      ילד *לא מסוגל* להתמקד במה שאת אומרת לו כי בחוץ בונים בניין ורעש פטישי האוויר מפריע לו, והכלב נובח מעבר לכביש וזה משבש לו את החשיבה, ובחוץ מורה אחרת צועקת והוא חייב לקום לבדוק מה היא אומרת, ויש לו בדיוק שלוש שאלות אחרות שמזמזמות לו והוא מוכרח לשאול את כולן ממש כרגע - - - 

      אני לא מסכימה אתך שאהבה עומדת לפתור עבורו את הקושי הזה. 


      אהבה היא אהבה והיא נפלאה, 

      אני לא הופכת אותה לאלוהים ולא מתיימרת לחשוב שיש לה הפתרונות להכל. 

      אפילו במובן הכי קטן, פרטי ואישי: הייתה לי אהבה עצומה, ועדיין הייתה פרידה, כי אפילו באהבה - אהבה לבדה אינה מספיקה. היא צריכה שיעזרו לה. 

      כך גם כאן. 

       

      ובנוגע לכך שאני צריכה "לסלוח להורים"... מדוע אני צריכה לסלוח להם?

      איפה קיבלת את הרושם שאני *מאשימה* אותם במשהו?...

      אני מסירה את הכובע בפני כל הורה באשר הוא, על המקצוע הכי קשה בעולם אותו הוא מבצע. 

      בפרט כאשר מדובר בילדים בעלי קשיים כאלה ואחרים (ובינינו, כל ילד הוא בעל צרכים מיוחדים משל עצמו).


      שאלתי שאלה עניינית את האמא שכתבה, כדי להבין מדוע היא חשה צורך לתת ריטלין לבנה בשעות אחר הצהריים.

      התשובה מעניינת אותי (עדיין הייתי שמחה לקבל אותה, אבל אני מבינה אם אינה רוצה להשיב), אין כאן עניין לסליחה 

      או למחילה. 

       

       

       

      יקירתי

      אם הורה לא מבין משהו איך תסבירי לו? האם תתעלמי מהחוסר ידע שלו? מדוע אם הורה ישבור לילד שלו את היד התגובה האנושית היא שזה לא בסדר, אבל אם אנחנו נתן לילדים שלנו מזון לא טוב זה תקין?

       

      אני טוען שגם כשהורים טועים בדרך שהם "בוחרים בה" הדרך היחידה לגרום לשינוי זה קמפיין של אהבה, ולא קמפיין של האשמות ישירות. זה שהורים טועים זה ברור לי, אבל גם ברור לי שאנשי המקצוע - ממורים דרך רופאים ועד מדענים לא מחבקים אותם ואומרים להם שזה ברור להם מדוע הם נוהגים כך - ושהם פה בשביל לעזור להם לתת לילדים שלהם עתיד יותר טוב. יש לבחירה בטוב אלמנטים מוסרים עמוקים, והמון מהמהות של התרבות היהודית עוסק בתחום הזה, ולכן הבאתי את הציטוט שהבאתי. עבורי החוסר רצון להתמודד עם האמת באהבה היא נטייה אנושית חברתית וניורולוגית - והדרך היחידה לשנות אותה היא לחבק ולאמר לכולם - טעינו, אנחנו טועים ונטעה בעתיד - וזה נורמלי. זה מהות המדע, זאת מהות האהבה, וזה מה שהדאו אומר לנו, והיהדות אומרת לנו.

       

      ושוב, סקוט פק מסביר את זה הרבה יותר טוב ממני.

       

      באהבה

      א.ב.

       

        29/10/11 00:41:

      צטט: mom.doc 2011-10-28 18:38:09

      לאחר שקראתי תגובות כאן - הייתי רוצה להוסיף: ריטלין הוא טכנולוגיה מצויינת. אפילו מעולה. ADHD זו לקות מבנית של המח (יש בעיה עם מעברי הדופמין, שמסיבות שונות זמין פחות בסינפסות), וילדים עם ADHD קשה והוריהם (שהם הרבה פעמים ADHD בוגרים בעצמם) סובלים סבל רב וקשה, שאינו קשור רק להסתגלות לבית הספר. יש ילדים ויש שלבים בחיים של ילדים מסויימים, שהריטלין אחר הצהריים הוא הצלה גדולה עבורם, ולפעמים יותר עבור הוריהם, שצריכים לגדל לעיתים ילדים נוספים, לתחזק בית ואף לפרנס.

       

       

      שוב הרשי לי לצטט את מי שמנהלת מכון מחקר בנושא - ADHD - זאת לא מחלה, זה אוסף של סימפטומים.

       

      אני מודע לחלוטין להסברים שניתנים לאנשים על מהות ה-ADHD, וכתור מי שהשקיע תקופה לא ארוכה של שנתים ללמוד את המוח האנושי (שזה בהחלט מעט ללמוד את הנושא) אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי הוא העובדה עד כמה אנחנו לא מבינים את המוח האנושי. אחד החוקרים הניורולוגים הבולטים בעולם, דייויד איגלמן כותב בסיפרו "אינקוגניטו" שהידע שלנו על המוח האנושי משתווה למבט מהחלל על עיר כמו לונדון - אנחנו יכולים לראות אם מתרחשת אש בעיר, אבל מה באמת האנשים בלונדון חושבים או מה גורם להם להעלות באש את העיר זה עדין מעל ליכולת שלנו.

       

      הרשי לי להקדיש מעט זמן לנקודת מבט שלי על הנושא - ואנא סלחי לי כי הילדים שלי איתי בסוף השבוע ואין לי את הזמן לכתוב את כל מה שאני חושב על הנושא.

       

      חשבי על הטיעונים הבאים שיהוו את הבסיס לדיון בפוסט הבא, ואשמח אם תפריכי אותם:

      1) הפרעת קשב מאובחנת אצל ציבור גדול של ילדים ומבוגרים

      2) לכ-2/3 מאותם אנשים הפרעת הקשב נעלמת או מוקטנת באופן מאוד קיצוני לאחר שינוי בתזונה

      3) המדענים טוענים שהבעייה של הפרעת קשב היא מעברי דופמין לא תקינים, שמסיבה כל שהיא לא זמינים בסינפטות (אני מצטט אותך)

      4) אני טוען שאם שינוי בתזונה מבטל את הפרעת הקשב, הבעייה האמיתית למרבית האנשים היא תזונה לא נכונה, ולא מעברים לא תקינים.

      5) ארחיב - כפי שאמרנו המדע טוען שנטייה גנטית היא היא הבעייה, כיצד שינוי בתזונה מעלים בעייה גנטית? אם הגוף פתאום "מתגבר" על המעברים הלא תקינים ע"י תזונה, אז מדוע לא להתייחס לאלמנט התיקוני הזה של הגוף כמצב שבו הגוף מגיע לאיזון? מדוע המדע מחליט לקבוע שהמצב בו גוף של בן אדם הוא מאוזן הוא המצב בו אנחנו אוכלים מזון שמוכח שהוא גורם לנו הפרעה קוגנטיוית? הרי המדע לא טוען שלאכול שומן רווי תואם לאיזון של  מרבית האוכלוסיה, או שעישון טבק בריא לנו.  אם מדע אמיתי אמור להיות מבוסס על עובדות מדוע הוא מחליט לקבוע הגדרות איזון של מערכת ביולוגית כשלב בו כל דבר שאנחנו מסוגלים להכניס לפה ולא הורג אותנו תוך 5 דקות אבל גורם לנו לנזק קוגנטיוי כמצב תקין?

       

      המערכת הביולוגית של גוף האדם, ובמיוחד המוח האנושי הם דברים מרתקים ומורכבים. כאחד שלא הקדיש את חייו לרפואה כמוך וכמו רופאים ומדענים אחרים אני ניגש לנושא מנקודת מבט של ניתוח מערכות מידע - יש פה מערכת שפועלת כמערכת קאוטית, ויש לנו חוסר יכולת להבין אותה בשלמותה, ומרבית חלקיה פועלים כמערכות קאוטיות. הנטייה של רופאים לבודד אלמנטים בגוף האדם או במוח האנושי ולקרוא להם בשמות היא נטייה אנושית אבל לא תואמת לאמת המדעית. אני לא קורא לעצירת המחקר - זה חשוב בהבנת המערכת הקאוטית ונותן לנו יכולת יותר טובה לחזות דברים. אבל אני בהחלט קורא למדענים ורופאים ליותר ענווה כשהם טוענים טיעונים על הדבר הכי מורכב ביקום - המוח האנושי.

       

      ולסיום - הטיעון שריטלין מסייע להורים להתמודד עם הדבר הזה שנקרא "חיים" מעניין, אבל לא מדעי מספיק עבורי. אנחנו לא אומרים להורים "תשמעו - אם תעשנו בפרצוף של הילדים שלכם זה יגרום להם לנזק אבל אתם יודעים מה, אם זה מה שמרגיע אתכם ומאפשר לכם לעבור את היום תרגישו חופשי לגמור חבילת מלבורו עליהם" - אז למה אנחנו אומרים להורים "תשמעו, זה מוכח שתזונה לא נכונה גורמת להם לבעיות - אבל אתם יודעים מה - אם זה מה שמאפשר לכם לעבור את היום תרגישו חופשי ותדחפו להם עוד מזון גרוע". מדוע על תזונה אסור לדבר ועל סיגריות מותר? איפה המדע בזה, ואיפה האהבה בזה?

       

      באהבה

      א.ב. של אהבה.

       

        28/10/11 21:13:
      אין ספק שתזונה והורדת מרכיבים לא רצויים כמו סוגי צבעי מאכל ומתוקים (בלילה) מובילים לתוצאות טובות להאטת בעיות קשב וריכוז. אבל אוכל לשתף שיש לי שני ילדים מתבגרים עם בעיות קשב וריכוז. כל השנים שהם היו קטנים הייתי אנטי ריטלין והלכתי על תזונה. היום ששניהם בתיכון הם באו וביקשו שאתן להם ריטלין והם לוקחים לפי הצורך לפני מבחנים מה שמסייע להם לרכז את עצמם ולהגיע לתוצאות טובות יותר. לא מצטערת לרגע שלא נתתי להם בעבר ואולי זה יכל להעלות להם את הציונים, אבל הם נשארו לי ילדים בריאים בנפשם ומדהימים. ריטלין זה רעל, גורם לתופעות לוואי של דיכאון. ולכן שמחה שרק מדי פעם הם לוקחים לפני מבחן וזהו.
        28/10/11 19:26:

      צטט: mom.doc 2011-10-28 18:39:14

      ועוד דבר - אהבה היא דבר נהדר, אבל עם כל הצער, היא לא תרופה לADHD.

       

       

      תודה.

       

        28/10/11 18:39:
      ועוד דבר - אהבה היא דבר נהדר, אבל עם כל הצער, היא לא תרופה לADHD.
        28/10/11 18:38:
      לאחר שקראתי תגובות כאן - הייתי רוצה להוסיף: ריטלין הוא טכנולוגיה מצויינת. אפילו מעולה. ADHD זו לקות מבנית של המח (יש בעיה עם מעברי הדופמין, שמסיבות שונות זמין פחות בסינפסות), וילדים עם ADHD קשה והוריהם (שהם הרבה פעמים ADHD בוגרים בעצמם) סובלים סבל רב וקשה, שאינו קשור רק להסתגלות לבית הספר. יש ילדים ויש שלבים בחיים של ילדים מסויימים, שהריטלין אחר הצהריים הוא הצלה גדולה עבורם, ולפעמים יותר עבור הוריהם, שצריכים לגדל לעיתים ילדים נוספים, לתחזק בית ואף לפרנס.
        28/10/11 18:01:

      מכל מה שכתבת כאן אני מבינה ש- 


      אהבה. 


      אני בספק אם תמצא בכל המקום המטורף (והציני) הזה אדם שמאמין בכוחה של אהבה יותר ממני (אני חוסכת לך מראש את זמן החיפוש), ובכל זאת - 

      ממש כמו טינה טרנר בשעתה, גם אני עומדת עכשיו כאן ושואלת בקול גדול: 

      What's LOVE got to do with it???

      מעבר לזה ש"כל שצריך הוא אהבה", כמו שאמרה הרביעייה החביבה עליי, אני מודה שאני לא חובבת את השימוש 

      בביטויים הקשורים לאהבה (רק אהבה תנצח, תנו לאהבה לנצח, כולנו אהבה, אהבה היא התשובה... וכו') כדי לפתור

      בעיות, קשיים או אתגרים ספציפיים. 


      אני לא הורה ואין לי ילדים עם קשיי קשב וריכוז, אבל אני מורה שיש לי די והותר תלמידים בעלי קשיים כאלה, וכאשר 

      ילד *לא מסוגל* להתמקד במה שאת אומרת לו כי בחוץ בונים בניין ורעש פטישי האוויר מפריע לו, והכלב נובח מעבר לכביש וזה משבש לו את החשיבה, ובחוץ מורה אחרת צועקת והוא חייב לקום לבדוק מה היא אומרת, ויש לו בדיוק שלוש שאלות אחרות שמזמזמות לו והוא מוכרח לשאול את כולן ממש כרגע - - - 

      אני לא מסכימה אתך שאהבה עומדת לפתור עבורו את הקושי הזה. 


      אהבה היא אהבה והיא נפלאה, 

      אני לא הופכת אותה לאלוהים ולא מתיימרת לחשוב שיש לה הפתרונות להכל. 

      אפילו במובן הכי קטן, פרטי ואישי: הייתה לי אהבה עצומה, ועדיין הייתה פרידה, כי אפילו באהבה - אהבה לבדה אינה מספיקה. היא צריכה שיעזרו לה. 

      כך גם כאן. 

       

      ובנוגע לכך שאני צריכה "לסלוח להורים"... מדוע אני צריכה לסלוח להם?

      איפה קיבלת את הרושם שאני *מאשימה* אותם במשהו?...

      אני מסירה את הכובע בפני כל הורה באשר הוא, על המקצוע הכי קשה בעולם אותו הוא מבצע. 

      בפרט כאשר מדובר בילדים בעלי קשיים כאלה ואחרים (ובינינו, כל ילד הוא בעל צרכים מיוחדים משל עצמו).


      שאלתי שאלה עניינית את האמא שכתבה, כדי להבין מדוע היא חשה צורך לתת ריטלין לבנה בשעות אחר הצהריים.

      התשובה מעניינת אותי (עדיין הייתי שמחה לקבל אותה, אבל אני מבינה אם אינה רוצה להשיב), אין כאן עניין לסליחה 

      או למחילה. 

       

       

       

      צטט: א.ב. של אהבה 2011-10-28 16:15:51


      אהובתי - אני מאמין שכל ההורים מנסים לעשות את מה שהם יודעים. ונכון שהרבה הורים עושים דברים שנראים לנו לא הגיוניים ולא מובנים - אבל בשביל לגרום לשינוי צריך להתחבר אל אלמנט האמונה של אנשים, ולגרום להם להתחבר אל האמת באהבה. כהורה שמודה שהוא חטא ופשע והיה נטול בינה ודעת ועדיין הרבה פעמים חוטא ופושע ונטול בינה ודעת הרשי לי ציטוט קטן ממשהו שהרבה יהודים אומרים בעשרת ימי התשובה:

       

      אַתָּה חונֵן לְאָדָם דַּעַת. וּמְלַמֵּד לֶאֱנושׁ בִּינָה. וְחָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת. בָּרוּךְ אַתָּה ה', חונֵן הַדָּעַת.
      הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתורָתֶךָ. וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבודָתֶךָ. וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ: בָּרוּךְ אַתָּה ה', הָרוצֶה בִּתְשׁוּבָה.
      סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ. מְחול לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ. כִּי אֵל טוב וְסַלָּח אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה', חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלוחַ.

       

       

      אני מאמין שאלוהים הוא אהבה, ותורת האלוהים היא האמת היקומית, האין סופית. ולכן אני מתרגם את מה שכתוב למעלה למילים הבאות:

       

      האהבה מחוננת באדם דעת, ומלמדת בני אנוש בינה. האהבה מביאה לנו חכמה בינה ודעת. ברוכה האהבה, חוננת הדעת.

      האהבה תשיב אותנו לדרך האמת האמת, תקרב אותנו לדרך האמת, תחזיר אותנו בתשובה שלמה לפניה. ברוכה האהבה, שקוראת לנו לתשובה.

      ולכן אנו קוראים לאהבה לסלוח לנו, כי חטאנו. אנו קוראים לאהבה למחול לנו כי פשענו, כי טוב האהבה מלאה בטוב. ברוכה האהבה, החוננת אותנו ומרבה בסליחה.

       

       

      רק האהבה תקרב אותנו למקום שכולנו שואפים להגיע אליו, ולכן אני מנסה לחבק אותך וכל אדם בעולם. אנא סלחי לי ולכל ההורים האחרים שחוטאים וטועים ולא מבינים.

       

      א.ב. של אהבה

       

       

        28/10/11 16:15:

      צטט: שירה-1973 2011-10-28 07:25:10

      ...

      אני מאד מבינה את הצורך בריטלין בשעות הלימודים (בהנחה שמעוניינים להשאיר את הילד במערכת החינוך הרגילה), אבל מודה שקשה לי, אישית, עם נתינת הכדור בשעות של אחר הצהריים. 

       

       

      אהובתי - אני מאמין שכל ההורים מנסים לעשות את מה שהם יודעים. ונכון שהרבה הורים עושים דברים שנראים לנו לא הגיוניים ולא מובנים - אבל בשביל לגרום לשינוי צריך להתחבר אל אלמנט האמונה של אנשים, ולגרום להם להתחבר אל האמת באהבה. כהורה שמודה שהוא חטא ופשע והיה נטול בינה ודעת ועדיין הרבה פעמים חוטא ופושע ונטול בינה ודעת הרשי לי ציטוט קטן ממשהו שהרבה יהודים אומרים בעשרת ימי התשובה:

       

      אַתָּה חונֵן לְאָדָם דַּעַת. וּמְלַמֵּד לֶאֱנושׁ בִּינָה. וְחָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת. בָּרוּךְ אַתָּה ה', חונֵן הַדָּעַת.
      הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתורָתֶךָ. וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבודָתֶךָ. וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ: בָּרוּךְ אַתָּה ה', הָרוצֶה בִּתְשׁוּבָה.
      סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ. מְחול לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ. כִּי אֵל טוב וְסַלָּח אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה', חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלוחַ.

       

       

      אני מאמין שאלוהים הוא אהבה, ותורת האלוהים היא האמת היקומית, האין סופית. ולכן אני מתרגם את מה שכתוב למעלה למילים הבאות:

       

      האהבה מחוננת באדם דעת, ומלמדת בני אנוש בינה. האהבה מביאה לנו חכמה בינה ודעת. ברוכה האהבה, חוננת הדעת.

      האהבה תשיב אותנו לדרך האמת האמת, תקרב אותנו לדרך האמת, תחזיר אותנו בתשובה שלמה לפניה. ברוכה האהבה, שקוראת לנו לתשובה.

      ולכן אנו קוראים לאהבה לסלוח לנו, כי חטאנו. אנו קוראים לאהבה למחול לנו כי פשענו, כי טוב האהבה מלאה בטוב. ברוכה האהבה, החוננת אותנו ומרבה בסליחה.

       

       

      רק האהבה תקרב אותנו למקום שכולנו שואפים להגיע אליו, ולכן אני מנסה לחבק אותך וכל אדם בעולם. אנא סלחי לי ולכל ההורים האחרים שחוטאים וטועים ולא מבינים.

       

      א.ב. של אהבה

       

        28/10/11 15:46:

      צטט: ezolda 2011-10-28 05:48:39

      במשך שנים לקחתי את בני לטיפולים רגשיים שעזרו אבל לא מספיק. התנגדתי נחרצות לריטלין. היום, הבן שלי לוקח ריטלין ... וזה דיי הציל אותו יחד עם זה: ריטלין ללא הטיפולים מסביב - לא מספיק כל הטיפולים הרגשיים מסביב בצירוף הריטלין - הכרחיים יחד עם זה, החלטתי לנסות דיאטה של גלוטן בצירוף תוספי מזון ( וריטלין רק בבוקר - ללא הכדור של אחרי ההצהריים ) אתמול קראתי איפה שהוא שגם בתוספי המזון נמצאו במתכות ... אז .. איך אפשר להאמין ליצרני תוספי המזון ? זה השאיר אותי קצת מבולבלת

       

      בעבר לא ידעתי כלום וחשבתי שריטלין זה נוראי, אז לקחתי ריטלין וחשבתי שזה פותר לי את הבעיות - עד שגיליתי שאני יכול להמנע ממנו ולהגיע לאותה רמת ריכוז קשב וחוסר היפר-אקטיויות מבלי תופעות הלוואי שלו. התכתבנו קצת ואני מבטיח שבפוסט הבא אענה על הנושא של המתכות. אכן, באומגה שלוש של הרבה יצרנים נמצאו רמות מתכת, אבל הרשי לי לענות לך על כך בפוסט הבא, שבניגוד לפוסטים אחרים יהיה כנראה פוסט מתמשך ואני אעדכן אותו במידע ככל שהזמן ייתן לי.

       

        28/10/11 15:41:

      צטט: mom.doc 2011-10-27 21:02:39

      אצלנו בבית, כולם (ה-ADHD וגם אלו שלא אובחנו) לוקחים מזה חודשיים, כל מיני תוספים, שחלק מהנ"ל המליצו עליהם. השינוי הוא בלתי נתפס. פשוט מדהים. זה אמנם לא ביטל את הצורך בריטלין לבי"ס, אבל השיפור בכל תחומי החיים - מאוד מוחשי. (כותבת התגובה היא רופאה קונבנציונלית, אוטוטו מוומחית לADHD מטעם משרד הבריאות)

       

      קודם כל - כל הכבוד! אני מקווה שאני גם אפתיע אותך בפוסט הבא שלי, כי חלק ממה שאני הולך לדבר עליו הוא משהו שמרבית האנשים בכלל לא שמעו עליו. מקווה שכל הילדים והמבוגרים שאת תטפלי בהם יראו את השיפור הנהדר שאת חווה בעצמך!

       

        28/10/11 15:38:

      צטט: שירה-1973 2011-10-27 20:45:17


      הגורמים האמתיים נמצאים במוחו של האדם, של הילד.

      גם הדיאטה או תוספי המזון או התרופות ההומאופתיות לא מטפלות בגורמים, אלא רק בסימפטומים. 

      אני מבינה את ההתנגדות לריטלין (גם אם לגמרי לא מסכימה אתה, מהניסיון והידע הפרטיים שלי כאשת מקצוע), אבל 

      אם אתה מדייק בטרמינולוגיה, אנא דייק עד הסוף.

      בכל מקרה אתה מטפל רק בסימפטומים, לא בגורם. 

       

      אני מרים את הכפפה ולכן הפוסט הבא שלי יסביר בדיוק מה כל אחד מ"תוספי המזון" שאני לקחתי ולוקח גורם - וכיצד הם לא "מטפלים בסימפטומים" אלא עוזרים לגוף לאזן את עצמו. ולכן אני לא מטפל בסימפטומים - אני עוזר לגוף שלי לאזן את עצמו - כולל חוסר האיזון במוח. חכי להפתעות :)

       

        28/10/11 07:25:

      צטט: ezolda 2011-10-28 05:48:39

      במשך שנים לקחתי את בני לטיפולים רגשיים שעזרו אבל לא מספיק. התנגדתי נחרצות לריטלין. היום, הבן שלי לוקח ריטלין ... וזה דיי הציל אותו יחד עם זה: ריטלין ללא הטיפולים מסביב - לא מספיק כל הטיפולים הרגשיים מסביב בצירוף הריטלין - הכרחיים יחד עם זה, החלטתי לנסות דיאטה של גלוטן בצירוף תוספי מזון ( וריטלין רק בבוקר - ללא הכדור של אחרי ההצהריים ) אתמול קראתי איפה שהוא שגם בתוספי המזון נמצאו במתכות ... אז .. איך אפשר להאמין ליצרני תוספי המזון ? זה השאיר אותי קצת מבולבלת

       

       

      אם לא אכפת לך שאני שואלת - 

      למה ליטול ריטלין גם אחר הצהריים? (האם זה רק בשביל הכנת שיעורי בית?) 

      אם התשובה לסוגריים חיובית, אולי אפשר למצוא פתרונות יצירתיים אחרים (לבדוק את הידע שלו בע"פ ולאו דווקא בכתיבה, 

      למשל, לצמצם לו את המשימות הביתה וכו'). 

      אני מאד מבינה את הצורך בריטלין בשעות הלימודים (בהנחה שמעוניינים להשאיר את הילד במערכת החינוך הרגילה), אבל מודה שקשה לי, אישית, עם נתינת הכדור בשעות של אחר הצהריים. 

        28/10/11 05:48:
      במשך שנים לקחתי את בני לטיפולים רגשיים שעזרו אבל לא מספיק. התנגדתי נחרצות לריטלין. היום, הבן שלי לוקח ריטלין ... וזה דיי הציל אותו יחד עם זה: ריטלין ללא הטיפולים מסביב - לא מספיק כל הטיפולים הרגשיים מסביב בצירוף הריטלין - הכרחיים יחד עם זה, החלטתי לנסות דיאטה של גלוטן בצירוף תוספי מזון ( וריטלין רק בבוקר - ללא הכדור של אחרי ההצהריים ) אתמול קראתי איפה שהוא שגם בתוספי המזון נמצאו במתכות ... אז .. איך אפשר להאמין ליצרני תוספי המזון ? זה השאיר אותי קצת מבולבלת
        27/10/11 21:02:
      אצלנו בבית, כולם (ה-ADHD וגם אלו שלא אובחנו) לוקחים מזה חודשיים, כל מיני תוספים, שחלק מהנ"ל המליצו עליהם. השינוי הוא בלתי נתפס. פשוט מדהים. זה אמנם לא ביטל את הצורך בריטלין לבי"ס, אבל השיפור בכל תחומי החיים - מאוד מוחשי. (כותבת התגובה היא רופאה קונבנציונלית, אוטוטו מוומחית לADHD מטעם משרד הבריאות)
        27/10/11 20:45:

      צטט: א.ב. של אהבה 2011-10-27 14:30:29

      צטט: דפנה.. 2011-10-26 21:18:48

      מכירה את הנושא באופן אישי וממתנגדות הריטלין בכל תוקף!!

       

      דפנה, ריטלין זאת תרופה. אני לא מתנגד לתרופות, אבל אני מתנגד לאופן שבו מקלים על המרשם שלהם מבלי לטפל בגורמים האמיתים.

       


      הגורמים האמתיים נמצאים במוחו של האדם, של הילד.

      גם הדיאטה או תוספי המזון או התרופות ההומאופתיות לא מטפלות בגורמים, אלא רק בסימפטומים. 

      אני מבינה את ההתנגדות לריטלין (גם אם לגמרי לא מסכימה אתה, מהניסיון והידע הפרטיים שלי כאשת מקצוע), אבל 

      אם אתה מדייק בטרמינולוגיה, אנא דייק עד הסוף.

      בכל מקרה אתה מטפל רק בסימפטומים, לא בגורם. 

       

        27/10/11 14:30:

      צטט: דפנה.. 2011-10-26 21:18:48

      מכירה את הנושא באופן אישי וממתנגדות הריטלין בכל תוקף!!

       

      דפנה, ריטלין זאת תרופה. אני לא מתנגד לתרופות, אבל אני מתנגד לאופן שבו מקלים על המרשם שלהם מבלי לטפל בגורמים האמיתים.

       

       

        26/10/11 21:18:
      מכירה את הנושא באופן אישי וממתנגדות הריטלין בכל תוקף!!

      ארכיון

      פרופיל

      א.ב. של אהבה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין