ביום 25/10/11 כתב דב ויסגלס את המאמר שכותרתו: "להציל את אבו מאזן". במאמר נכתב כך: "נדמה כי בעסקה הנוכחית ננטש כליל הצורך בהגנה על הרשות", ועוד נכתב "על ישראל לפעול ומיד לחיזוק הרשות".

חשבתי על המאמר והגעתי למסקנה שויסגלס לא מאמין בקיומו של עם פלסטיני.

כי ממה נפשך, אם יש עם פלסטיני וברשות מתקיימות בחירות דמוקרטיות, אזי, העם בוחר את נציגיו ואת הדרך המדינית והפוליטית הרצוייה. אבל, אם לעומת זאת, אין עם פלסטיני, כדאי שאנחנו, היהודים, נעזור לאספסוף הפלסטיני לקבל את המנהיגות שאנחנו חושבים שהיא זו המתאימה לילידים.

ואז, במקום שישראל תפעל על פי האינטרסים שלה מול העם הפלסטיני ונבחרי הציבור שנבחרו כדין, מציע לנו עו"ד ויסגלס לחזור לשיטה שנוסתה בלבנון שבה אנחנו החכמים והנבונים מחליטים מי הערבי שישלוט על הערבים. 

ברצועת עזה הראו הפלסטינים לנו ולעולם שכשניתנת להם הבחירה הם מעדיפים את החמאס. באיו"ש, ישראל תמכה ברשות והעדיפה לדחות את הבחירות על אף שהדבר יוצר סיטואציה שבה לא ברור האם לאבו מאזן יש סמכות לפעול בשם העם הפלסטיני. כך, יצרנו במו ידינו מצב שאדם שמחזיק בשלטון בכוח ולא בבחירות מזיק בשיטתיות לישראל כבר חודשים רבים ואנחנו משתדלים לחזק אותו כדי למנוע בחירות ולמנוע את עליית החמאס.

הרשו לי להציע שישראל תתייחס לפלסטינים כאילו הם עם. כאילו הם אנשים מבוגרים עם יכולת חשיבה וקבלת החלטות מושכלות, ובכל מקרה כעם שאם יקבל החלטות רעות, ישלם עליהן כמו שהם משלמים על ההחלטות הקודמות שלהם מ- 1947 ואילך.

ואם באמת יש עם פלסטיני, והנציגות שלהם פנתה לאו"ם כדי לכפות על ישראל לפעול בניגוד להסכמי אוסלו, אזי, ישראל תפעל באמצעי ענישה שעומדים לרשותה. ענישה נגד אבו מאזן, ענישה נגד חברי הפרלמנט, ענישה נגד כל השותפים ולבסוף ענישה של העם הפלסטיני כולו.בסופו של יום, האמת חייבת להיאמר, העם הפלסטיני הוא אויב. כולו. ללא יוצאים מן הכלל. שלום עושים עם אויבים, רק עם אויבים.

ואם יהיו בחירות ויעלה החמאס? לא נורא, צה"ל יידע להכיל את הסיטואציה שממילא תתרחש במוקדם או במאוחר.

עם ישראל חי.