אמי שידרה באופן חד משמעי כמו הנשים בנות דורה ,שנישואין משמרים בכל מחיר.יכולתי לראות מצבים בבית ,שלא הייתי מסכימה להישאר בהם כבת או בן זוג או של אבי או של אמי-אך האומללות נשארה חוק.יש לשמור על שלמות המשפחה בכל מחיר.יש לשמור על המעמד המפוקפק של נשוי -אותה החברה מכבדת יותר מאותו או אותה "לא יוצלחית"[או לא יוצלח]- אשר החליטו לפרק ולא לחיות בכל מחיר בסבל, ואפילו לא בכיסוי של "למען הילדים".

האמינו לי כי מוטב מצבים רבים בחיי זוגיות עם "טבעת בכל מחיר"-שמוטב שהילדים לא יחוו וילכו עם המסר "להעמיד פנים כלפי חוץ שהעניינים אצלנו יותר מבסדר".

כלומר -שאני וחברותי שהן ילידות שנות החמישים קיבלנו מסר חד משמעי מאמותנו:לסבול העיקר להיות אשת חייל ואפילו ב"כאילו".

אני זוכרת שבאחד מרגעי הקושי הרבים שהיו שזורים בנישואי ,אמי דאגה "לבעוט" אותי מידית חזרה לזרועות נישואי- ואוזניה לא הקשיבו לסיבות.

הסיכון שבתה תהיה במעמד הגרושה הנחות, פשוט לא נתן לה לתת את ליבה לסבל שברור היה לה ואשר כל  אישה בנישואין  חווה–אך ככה הם הגברים ואישה נועדה לסבול הכל כדי להחזיק במעמד הנכבד "אשת איש".ובאמת לא כי היתה אמא עם כוונות רעות כלפי בתה- אלא גם היא קיבלה מסר זה מאמה ואמה קיבלה מאמה..

שרשרת האומללות למען..של דורות רבים.