"אחרי החגים" כבר פה; הגיעה העת לקיים את ההבטחה: "אחרי החגים נחפש עבודה". היות שהמעסיקים לא נוקשים על הדלת בתחנונים, ולא מבקשים שתיאותו ברוב טובכם לקבל את המשרה, חשוב להבין שחיפוש עבודה הוא משרה בפני עצמה.

אולם גם אם הצעת העבודה נפלה כפרי בשל, ושמעתם על התפקיד הקורץ מחבר שסיפר לבן הדוד, או שדגתם את ההצעה בלוח המודעות של העיתון; לא תוכלו לדלג על הפרוצדורה ההכרחית לקבלת התפקיד החדש. הדרך למשרה עוברת דרך ראיון העבודה. במקרים רבים מדובר בסיטואציה מלחיצה ומביכה, כזו שלא תמיד קל לצלוח אותה.

המקצוענים בתחום, אלה שחוו ראיונות עבודה רבים, יודעים להבחין בין רמות הראיון השונות. הראיון הראשון מתחיל בדרך כלל במחלקת הגיוס של החברה, או אצל המזכיר של המנכ"ל. לאחר מכן, אם המרואיין עולה לשלב הבא של המיונים, נערך ראיון רלבנטי וממוקד יותר, והוא מתבצע מול גורמים רמי דרג.

משום מה, נוטים בני אדם לזלזל בראיון העבודה, להחליט ש"יהיה בסדר", וכמובן להצהיר: "אני כמו שאני. ומי שלא רוצה אותי, אני לא רוצה אותו". (הצהרה שמתאימה לטינאייג´ירים עקשנים).

לא שנמליץ חלילה להציג, להסוות או לשקר, אולם יחד עם זה, אין ספק שיש להכין שיעורי בית קודם הראיון. השטח מלמד כי כמות הטיפשות שצפה בראיונות העבודה היא אינסופית, כמו גם המספר העצום של השגיאות, עליהן חוזרים הן המראיינים והן מבקשי העבודה.

חסרונות: פרט והרחב! 

שאלה פופולרית של מראיינים היא "ספר לנו על החסרונות שלך", או "מהן נקודות התורפה שלך?". בום. ברור שאיש לא יפתח את סגור ליבו וישתף את המראיינים במפרט חסרונותיו, איתו הוא חי כבר שלושים שנה. התוצאה היא מעסיק שמתחיל קשר עם עובד בכך שהוא מאלץ אותו לשקר. ואולי מדובר בדרך משונה לבדוק איך העובד מגיב במצבי לחץ.

מה עושים בכל זאת מול שאלה של "שתף אותנו בצד האפל שלך?". ובכן, אין להשתמש בקלישאה השחוקה, לפיה אתם פרפקציוניסטים ועובדים קשה מדי. התשובה פשוט לא אמינה. ובניגוד לתפיסה המקובלת, האמירה: "אני נותן את הנשמה והרבה יותר ממנה", לא תמיד קורצת למעסיקים פוטנציאלים.

לצד זה, לא מומלץ לציין תכונות שליליות שניצבות בליבת המיומנויות הניהוליות. כך למשל, חברה המעוניינת בעובד למשרת ניהול, לא תבחר במנהל ריכוזי שלא מאציל סמכויות. כך גם רשת חנויות המעוניינת במוכרים מיומנים, המחפשת מוכרים רציניים, אולם בשום אופן לא כאלה המציגים את עצמם כ"אגרסיביים" או "חסרי סבלנות".

מה כן אומרים? איזו תכונה שלילית מציגים? ובכן, גם אם בינכם לבין עצמכם אתם מודים בקולקציה שלמה של חסרונות, אין לפרט את כולן בראיון העבודה, ומוטב להזכיר אחת או לכל היותר שתיים.

וודאו שאתם מציינים שאתם מודעים לתכונה הבעייתית, ומפרטים כיצד אתם מתמודדים איתה בעולמכם המקצועי. למשל: "יש לי נטייה לרדת לפרטים, והדבר גוזל זמן יקר. לכן אני נעזר באנשי הצוות שלי, מאציל סמכויות ומבקש דיווח תקופתי".

במפלגת השאלות המכשילות, לצד השאלה: "חסרונות, פרט והרחב", נמצאת גם השאלה המעצבנת: "ספר על פרוייקט שנכשלת בו". או "ספרי על מקרה בלתי נעים שאירע לך בכיתה, בעת מילוי מקום". בני אדם בקושי מסוגלים לחלוק עם עצמם את כשלונותיהם; לספר עליהם לאחרים? ויותר מזה, לשוחח עליהם באגביות בזמן ראיון עבודה, ובמצב של התמודדות על תפקיד נחשק? בלתי אפשרי ומביך עד מוות.

חשוב לדעת, גם אם המראיין מודע לכישלון צורב בעברכם, והוא מזכיר אותו בראיון, אין להאשים את הקולגות בפשלה. (לא דיברנו על האיסור ההלכתי של לשון הרע ואיזכור שמות). גם אישום כוללני בסגנון "הכפופים לי לא פירשו נכון את ההוראות, ולכן אירע הכשל", הוא משפט גרוע. כזה המסגיר נטייה עלובה של אי לקיחת אחריות, הכפשה והאשמת אחרים בכשלון אישי.

כיצד בכל זאת ניתן להשיב על שאלה מעצבנת כזו? ובכן, ספרו על מיזם שהייתם שותפים בתיכנונו, אך לא יצא לפועל מסיבות שאינן קשורות בכישוריכם וביכולותיכם. למשל: "הכנתי תוכנית שיווקית רחבת היקף למוצר טכנולוגי, אולם בסופו של דבר חברה מתחרה השיקה מוצר דומה, והשדרה הניהולית של החברה, בשיתוף עמי, החליטה שלא להשיק את המוצר".

לצד החסרונות, לא נעים לציין גם את המעלות. מרואיינים רבים נבוכים מול השאלה: "מהי נקודת החוזקה שלך?". הם נוטים לענות עליה ביובש ובלקוניות. מה כן אומרים? ובכן, מבליטים תכונות בעלות נופך מקצועי, המעידות על היכרות עם התחום המקצועי המדובר, ועל ניסיון שיתרום למשרה המבוקשת. יש להעדיף תיאורים של ניסיון קונקרטי והישגים קיימים, על פני הצהרות רהב של יכולות ופוטנציאל.

שימו לב, בשום אופן אין להפליג בשבחים על כישורים מקצועיים שאינם רלוונטים למשרה המדוברת. כשהנידון הוא משרת חשב שכר של החברה, אין שום טעם לציין שהצלחתם לעמוד ביעדי מכירות מאתגרים. כשמחפשים מורה שמתאימה להנחלת הקריאה בכיתה א´, אין שום טעם לציין כי הגשתם תלמידות בהצלחה מרשימה למבחני חוץ.

שאלת מוקש היא "היכן אתה רואה את עצמך בעוד כשלוש שנים". אין ספור מרואיינים מטופשים, לקו בעיוורון זמני וענו למראיין בעזות: "על הכסא שלך". כל מועמד רוצה להיתפס כבעל מוטיבציה רבה להתקדם, וכל מראיין מעוניין בעובד בעל ראש גדול, וכזה הלוקח עול על שכמו. מאידך, לא בטוח שהמעסיק הפוטנציאלי מעוניין בעובד המצהיר שמטרתו היא לתפוס את מקומו של המנהל הישיר, המנהל העקיף, וגם לא את של מנהל המחלקה המקבילה.

מה כן עונים? תשובה פרווה שלא מאיימת ומעידה על מסירות: "בטווח הקצר אני מעוניין לבצע את תפקידי בדרך הטובה והיעילה ביותר. בטווח הרחוק אני מעוניין ליזום יותר פרויקטים מתוך ראייה עסקית רחבה יותר".

דברו על קידום בתחומי האחריות, בממשק עם פונקציות אחרות בחברה. שמרו על צניעות, הימנעו מלשדר שאיפות דורסניות ושדרו שאתם עובדים איכותיים בעלי ראייה רחבה ורצון להתקדם.

כמה פרחי צבעונים מגדלת הולנד,

בשנה שבה המשקעים עולים על 1,500 מ"מ?

השאלות החושפניות של החסרונות והמעלות, הן רוטיניות ומקובלות למדי בראיונות עבודה. אולם הן מחווירות לעומת שאלות דורסניות ומאיימות שנשאלות בראיונות עבודה בחברות שונות ברחבי העולם.

כך למשל, חברה מסויימת מבקשת מהמועמדים לעבודה לחשב כמה כדורי פינג פונג יכולים להיכנס בתא שמעל מושב המטוס בואינג 747. חברת השיווק "Red Ventures" ידועה בשאלותיה הנוטות לכיוון הגרוטסקי. מנהלי תיקי לקוחות אזוריים, נשאלים בחברה : "אם היית בעל חיים, איזה בעל חיים היית?". (קשה לשער את התשובה הרצויה, האם חולדה מעלה אסוסיאציה רצויה? או שמא ארנב? מה רוצים המנהלים לשמוע?). סוכני מכירות שחיים על זמן שאול ודוהרים מכתובת לכתובת, בלי לנשום ובלי לנוח, מתבקשים בנידנוד אין סופי: "ספר לי בדיחה".

עובדים פוטנציאליים בחברת "A.T Kearney", המעוניינים לעבוד בחברה, עוברים אינקוויזיציה קטנה של שאלות. כך למשל נשאל אנליסט עסקי: "אלו חברות אתה מכיר במגזר האנרגיה הפולני?". "מה גודלו של שוק כיסאות הגלגלים בסין?", "עזור לי להעריך כמה סוכנויות למכירת רכב קיימות בארצות הברית", ו"מהו שיעור הכנסותיו של גן החיות בסידני".

שאלות מהמחלקה המעצבנת הזו, נשאלות בראיונות עבודה בחברות רבות; "כיצד נוצרות מהמורות בכביש?"(למשרת מדען), "כמה מספרות צריך בעיר המונה מליון איש? (למהנדס עיבוד). כמה הם 26 כפול 27 חלקי 8 כפול 12.56? (למשרת חשב שכר), "מהו מספר הטלת המטבע הדרוש, כדי לדמות הטלת שש פעמים אותו צד ברצף? (תפקיד של ברוקר בבורסה).

חברת Teach for America"" מתשאלת את העובדים שאלות מנדנדות: "אתה מעוניין לקחת את התלמידים שלך לטיול בגן החיות, אבל לביה"ס אין כסף לכך. תאר לנו כיצד תנסה לשכנע את המנהל לאפשר את הטיול".

המראיינים מטעם החברה, תישאלו מורה בפונטציה באופן מרושע למדי: "אתה יכול לחשוב על משהו שייגרום לך לעזוב את התוכנית לפני תום שנתיים ההתחייבות שלך?".

ב: "Palantir Technologie", חברת טכנולוגיה, מתמחים בשאלות מוזרות למועמדים לעבודה. אדם שמעוניין במשרת אנליסט, מקבל את השאלה הבאה: "יש לך קובייה הונגרית 10X10X10. אם תצבע פאה אחת, כמה קוביות קטנות תוכל לצבוע?". מועמד למשרת מהנדס מתמודד מול האתגר הבא: "אתה נמצא מחוץ לחדר שבתוכו שתי נורות. אחת פועלת כל הזמן והשנייה רק נדלקת כשתפתח את הדלת. כיצד תבדוק מהי הנורה שפועלת כל הזמן?".

חברות מסויימות נהנות לגרום לעובדים להזיע ולהילחץ, מול שאלות איומות. כך Boston" Consulting", חברה הנחשבת לאחת החברות הטובות ביותר בזכויות העובדים. ובכל זאת, מתמודד על משרת ייעוץ מנהלים, חייב בראש ובראשונה להתמודד מול השאלה הבאה: "שער את מספר הצינתורים הנעשים בשבדיה מדי שנה". שותף ייעוץ חייב לחשוף את עולמו הפנימי רגשי, ולהסביר: "מדוע אתה אוהב לשיר?".

מכל החברות שנבדקו, אין אחת שמציבה לעובדיה שאלות קשות יותר מחברת הייעוץ המפורסמת "McKinsey & Co", כל מרואיין ניצלה שם עד תום. מועמד למשרת אנליסט מומחה, חייב לענות על השאלה הבאה: "יצרן בירה קנדית גילה שכשהוא העלה את מחיר הבירה, עלתה צריכתם של משקאות אחרים שהוא מייצר. כיצד היית מחשב את השינוי ברכישת הבירה של היצרן בהתחשב בשינוי במחיר?"

מועמד למשרת מומחה לשיווק, מקבל שאלה מרתקת לדיון: "חנות מוזיקה בבעלות משפחתית רוצה לצמוח לאור התחרות הגוברת. כיצד היית מייעץ להם לעשות זאת. חשב את ערך תוחלת החיים של לקוחותיה". מועמדים מסויימים שהתייאשו נוכח התרגיל, הרגו במר ליבם את הלקוחות, והחליטו לקצץ בתוחלת החיים ולהעמיד אותה על שלושים וחמש שנה.

ענה לפי הרגש, לא לפי השכל

למרות הכל, למרות המראיינים הבלתי נסבלים ואלה שנהנים להתקיל את העובדים, ישנן דרכים לתפקד טוב יותר בראיון עבודה, גם מול שאלות טיפשיות. דרך מעניינת נמצאה במחקר מפורסם שבוצע באוניברסיטת "קרנגי מלון". בכל ניסוי נבחרו שני בני אדם, כל אחד מהם הוכנס לחדר אחר. בשלב הבא, נדרש האדם שיושב בחדר 1. לשלוח שאלות בכתב לאדם שיושב בחדר 2. האדם בחדר 2 השיב בכל פעם רק ב"כן" ו"לא". בסוף הניסוי התבקש הדייר של חדר 1 להחליט אם היה שוכר לעבודה את המשיב.

בחלק מהניסויים, הנחו את המשיב לענות לכל השאלות בתשובות הניראות לו כטובות וכמתאימות ביותר. בניסויים אחרים הנחו את המשיב לענות באופן מעניין: בחצי הראשון של הניסוי עליו להשיב תשובות טובות, ובחצי השני להשיב תשובות רנדומלית: לשאלה שמתחילה באותיות אל"ף עד למ"ד להשיב ב: "כן", ולשאלות שמתחילות מהאות מ´ והלאה, להשיב ב:"לא". התוצאה: המשיבים הרנדומליים נשכרו לעבודה בתכיפות רבה יותר.

מדוע? הסברה היא שבראיון בלתי מובנה, שבנוי כשיחה לא רשמית, לאחר שהמרואיין הרשים את המראיין כאדם שפוי ואחראי, מומלץ להשיב דווקא תשובות מפתיעות. כאלה שיגרמו למראיין לחשוב: "וואו, על זה לא חשבתי, מדובר במרואיין מקורי ויצירתי, בעובד שתמיד ימצא פתרון ודרך מילוט". כך גם בשאלות על מגרעות וגם בשאלות אחרות. העיקרון ברור: כשהראיון מתקדם, היתרון עשוי להיות טמון דווקא ביכולת להפתיע.

מיתוס ושמו ראיון עבודה

משום מה, בכל הנושא של ראיונות העבודה, קיימים מיתוסים שגויים שחשוב להזים אותם. מרואיינים רבים בטוחים שהמראיין התכונן רבות לקראת הראיון, אין להם ספק שהוא עבר בדקדקנות על קורות החיים ששלחו, והוא בקיא בתולדות חייהם יותר מהם. ואכן, ישנם מראיינים רציניים כאלה, שלא פוגשים עובד פוטנציאלי, לפני שחפרו היטב בתולדות חייו, וקודם שערכו עליו בירור מעמיק.

למרבה הצער, מראיינים רבים נוחתים לראיון העבודה בלי שום הכנה מקודמת. "המעסיק שמראיין אתכם עובד מסביב לשעון, והוא לחוץ כי עליו לגייס מישהו שחסר לו כרגע", אומר מאמן הקריירה האמריקאי דייויד קופר. "יכול בהחלט להיות שהוא בקושי העיף מבט בקורות החיים שלכם, ואפילו לא הקדיש דקה למידת התאמתכם לתפקיד המבוקש".

מה תוכלו לעשות? הרבה מאד; קופר מציע לחשוב על המשרה הפנויה כעל בעיה בארגון שאתם הפתרון שלה. התכוננו לראיון בכך שתזהו את הבעיות, שמודעת הדרושים מרמזת עליהן, (אם אין מודעה, ערכו מחקר על החברה והענף), ואז הכינו דוגמאות לפתרון.

לדוגמה, אם אחת הדרישות המרכזיות למשרה היא "לכתוב הודעות לעיתונות", הבעיה של המעסיק היא מחסור בהודעות יעילות לעיתונות. רצוי להכין לראיון כרוניקה מסודרת של הודעות לעיתונות שכתבתם. הציגו איך אתם יכולים לפתור את הבעיה. אם תזהו נכון את הבעיה של הארגון, ותתנו למראיין את התחושה שאתם יכולים לפתור אותה, הוא ירגיש שנפלתם לו מהשמים וישמח להעסיק אתכם.

מיתוס נוסף הוא "השואל המתוחכם", מרואיינים רבים בטוחים שהמראיין הכין רשימת שאלות תחבולנית, שנועדה להפיל אותם בבורות יקושים. במקרים רבים ובמשרות רגישות, המראיין עובד על פי מתודולוגית ראיונות מובנית ומתוחכמת. אולם במקרים רבים אחרים, המראיינים סומכים על עצמם ועל האינטואיציה שלהם, והם לא מכינים שאלות מעבר ל:"ספר על עצמך". בחלק מהמקרים יתכן שהמראיין הוא בכלל נציג מחלקת משאבי אנוש, או דווקא מנהל מדרג גבוה, כאלה שאין להם מידע ספציפי על דרישות התפקיד.

מה עושים במקרה כזה? מכינים מספר משפטי מחץ מנצחים, המבליטים את ההצלחות ואת המיומנויות. משפט כזה צריך להיות תמציתי ולא מפורט מדי, כך שיהיה קליט: "הייתי איש המכירות המוביל של החברה במשך שמונה חודשים ב-2008", או "קיבלתי השנה את פרס העובד המצטיין בחטיבה שלנו".

מכתבי המלצה הם מקור טוב לאמירות כלליות שכאלה. אם מנהל לשעבר כתב משהו המתאר איזה עובד מדהים היית, אל תתבייש לצטט אותו (והציעו להשאיר העתק של מכתב ההמלצה בסוף הראיון). לדוגמה, "מנהל החטיבה בה עבדתי, אמר שאני מנהל הפרויקטים היסודי והרציני ביותר שהוא אי פעם עבד איתו. ובמלוא הענווה, אני שמח למצוא במהירות פתרונות לכל בעיה שמתעוררת תוך כדי הקמת הפרויקט". את המשפטים הללו מסוגלים לומר רק המחזיקים באג´נדה העתיקה: יהללך....ולא? פיך".

המיתוס המעציב והמקומם ביותר הוא שהאדם המוכשר ביותר הוא זה שמקבל את המשרה המבוקשת. למען האמת, איש לא מאמין במיתוס הזה, בראש ובראשונה בגלל הפרוטקציונרים שלמרות אי ההתאמה המוכחת שלהם, זוכים בתפקידים נחשקים. במקרים רבים, מועמדים פחות מוכשרים, אבל יותר כריזמטיים, פתוחים וידידותיים, יכולים לכבוש את ליבו של המראיין. (הרבה יותר ממועמד מוכשר ועילויי).

ואם אתם מגזע הביישנים והמופנמים? לא אבדה התקווה; המפתח הוא להתאמן מראש על טכניקות הראיון. כדאי שתתרגלו עם חבר קרוב או קרוב משפחה סימולציה של הראיון, עד שתרגישו בנוח עם התשובות המתבקשות. אופציה של להיתקע באמצע הראיון עם תשובה קצרה בת מילה אחת, היא עלובה ומבישה, אז הכינו הסברים ודוגמאות לתשובות ולהסברים.

כך תתכוננו לראיון עבודה.

מומחים נותנים טיפים, לגזור ולהתראיין.

♦ איך אני נשמע? דמיינתם פעם איך אתם נשמעים בזמן הראיון? האם אתם עקשנים? עומדים על דעתכם? משדרים יוהרה? מסגירים חוסר ביטחון? מומחים מציעים לעשות סימולציה מקדימה של ראיון, ולהקליט את ההליך. הקשיבו לשאלות ולתשובות ובחנו את התגובות שלכם, האם הייתם מעסיקים את עצמכם? אם התשובה היא "לא", העבירו את הקלטת למצב הקלטה, נסו שנית ושפרו ביצועים.

♦ מילה קטנה, אגבית וטבעית; "אני", עלולה להפיל אתכם בראיון העבודה לו ציפיתם זמן כה רב. גם אם אתם אנשי צוות, כאלה שעובדים בשיתוף פעולה מופלא עם הקולגות, הרי שחזרה על הגוף "אני" עלולה לשוות לכם תדמית של נרקיסיסטיים.

חשוב להקפיד לתאר את העשייה במקומות העבודה הקודמים, אך ורק תחת הכותרת: "אנחנו". "החלטנו לפעול בטקטיקה X", "כולנו, כל הצוות שעבד על הפרוייקט, חתום על ההצלחה", "הרצנו תוכנית חדשה והיא עבדה מצוין". בלי להאדיר את האני ואת היכולות האישיות. יחד עם זה, לאחר התיאור הכללי של העבודה, ניתן לציין בענייניות את התפקיד הספציפי שלכם בפרוייקט.

♦ גם לצורת הישיבה יש מה לומר. ישיבה בכתפיים שמוטות, או הישענות לאחור, עלולה להעביר את המסר הלא נכון. במהלך הראיון כדאי לרכון מעט קדימה ולהתקרב למראיין, (לא יותר מדי כמובן). ישיבה דרוכה (לא עצבנית), וגוף רכון קדימה, מלמדים על רצינות ומראים עניין וחשיבה פעילה.

♦ מסתכלים בקנקן. יש להגיע לראיון בלבוש מוקפד, נקי ומסודר. מרואיין "שלומפר" שמשדר מראה בלתי מאורגן ולא נקי מספיק, יוצר לעצמו תדמית של עובד בלתי רציני.

♦ שיקוף. רוצים ליצור אמפתיה אצל המראיין? שקפו אותו. אם תצליחו להעתיק את קצב הדיבור והגינונים של המראיין, שניכם תרגישו יותר כאילו אתם חברים וותיקים, ופחות כאילו אתם בחדר חקירה. איך תדעו אם אתם מצליחים במשימה? "אם אתם מחקים את הטון, הקצב והנשימה של המראיין כראוי, תוודאו זאת על ידי לגימה מכוס מים — המראיין ילגום גם כן", אומר קן סונדהיים, מנכ"ל ומייסד חברת ההשמה KAS בניו יורק.

♦ הציעו תקופת ניסיון. בחדר ההמתנה המתינו לצידכם כעשרים מבקשי עבודה נוספים, שכולם לוטשים עיניים דווקא על המשרה הספציפית בה אתם מעוניינים. השתמשו בטקטיקה פשוטה כדי לשכנע את המראיין: תקופת ניסיון. כך הוא יפנים שלא הכל סגור ושהוא עדיין יכול לחזור בו. שהרי עד שלא מקבלים אתכם לעבודה, המעסיק הפוטנציאלי שלכם לא מכיר אתכם. ויותר מזה, הוא יודע שיתכן מאד שבחוץ ממתינים עובדים מוצלחים מכם.

אז נכון שאתם נשמעים מעולה, אך האם יש לכך הוכחות בשטח? שרה סוטון פל, מנכ"לית ומייסדת חברת הייעוץ פלקסג´ובס מציעה: "שאלו את המראיין אם יש משימה כלשהי הקשורה לעבודה שתוכלו לעשות, כזו שתאפשר לכם להציג את הכישורים שלכם ואולי אפילו לחסוך להם קצת זמן. הדגישו שאינכם מעוניינים בתשלום, אלא רק בהוכחת היכולות. עשו עבודה טובה, ועד מהרה ישלמו לכם כדי לעשות את אותה עבודה".

♦ פשטו מסרים. הציגו את ההצלחות והכישורים בבהירות, באופן תמציתי וישיר, ברור וקל לזכירה. "עיצבתי את הלוגו של ארבע חברות מובילות, הנה הדוגמאות", או "תכנית הייעול שלי הפחיתה את זמן משלוח המוצר ב-%15 מבלי לעלות לחברה שקל." שננו את המשפטים לפני הראיון, ושיתלו אותם במוח, כך לא תתקעו בלי מילים באמצע הראיון.

♦ למה בעצם לא? הראיון מתקרב לסיומו, וודאו שאתם יודעים היכן אתם עומדים. כך מציעה רוברטה צ´ינסקי מטוסון, נשיאת חברת הייעוץ Human Resource Solutions. "תמיד תסיימו את השיחה בשאלה הבאה: האם משהו ברקע שלי מדאיג אתכם?". כך תינצלו מהספקות המענים.