ולפעמים גובר בי הצורך לכתוב, לחצוב מתוכי אמיתות, שכן גברים, טבעם לבוא וללכת.

להכנס לאחר יום עבודה נוסף, מעייף ומתיש למקלחת חמה, לחטוף משהו קל לאכול, אפילו בעמידה, ולהתיישב.

להתיישב אל תוך מנוחתם, לשקוע בכורסאת חייהם,

ואני, כמו רוצה לטרוף את העולם, שוב ושוב ושוב ושוב.

נכון, עכשיו הכריעה אותי המחלה, מחלה כרונית נאמר לי. אני נוטלת ארבעה כדורים ליום ומחכה. אומרת לעצמי שהמחר יהיה טוב יותר. שמחר בבוקר לא יכאב לי כלום.

ואז אני קמה

אחרי לילה טרוף שינה, ולמה טרוף ? כי אני חולמת, אלף חלומות, מוזרים ומשונים והם מוציאים אותי מהמיטה ונושאים איתי עימם, פעם אני מאחרת מטוס ופעם אני מזהה סימטה, רחוב, בית, שכבר הייתי בהם בלילה קודם או בזה שאחריו...

ואז אני קמה

קמה לאט, פותחת עין אחת מוודאה שקמתי, שהתקרה היא אותה תקרה.

פותחת חלון ומביטה בשעון, כבר תשע ורבע... אסור לאחר בלקיחת הכדור הראשון...שכן אז ישתבש לו כל אותו היום.

אני נוטלת שני כדורים, האחד גדול ותפקידו לשלוט בעצב, שזה לא יכזיב, שלא ישתחרר השד ממקומו ויסתובב, יחוג לו במעגלי חשמל. והשני קטן ותפקידו לווסת את השלושה הגדולים לבל ישיתו דכדוך על חיי, לבל יעיבו את שגרתי במראות שחורים ועננות כבדה.

במכה אחת אני...

במכה אחת אני חשה את עצמות לחיי הקפוצות בנוקשות, שולחת מסר הגיוני לעצמי: די ! לשחרר, לנשום עמוק, למלא אוויר בעצמות ולשחרר את הלסתות (אלוהים יודע במה הן נלחמות, אולי גם שנתן מופרעת בחלומות, אולי כמוני הן ספק ערות ספק נרדמות) אט אט אני מרגישה נינוחה מעט יותר, אך לא יכולה לקום. ראשי כבד מעומס התרופות בגופי.

שנתיים ימים שבהם אני משלשלת לתוך גופי מאות כדורים, מכל מיני סוגים, צבעים וגדלים והם חודרים לנשמתי ומשם אני דוחקת אותם הצידה אל קירבי, וגם אם רוחי חזקה גופי נחלש.

כל אותם כדורים עולים מעלה מעלה ומתרכזים בראשי כמו יציקת בטון חזקה, כמו שורשיי העמוקים בארץ הזו.

טוב אז אם אי אפשר לקום נקרא ספר ! לפחות עד יעבור זעם... ואני שוקעת בספרים שהביאו לי חברותיי, צוללת אל תקופות עבר, בולעת בשקיקה מראות, ריחות, מילות אהבה, כאב, אהבת הארץ, אהבת גבר לאישה, יצרים ותשוקה.

וחוזרת אל חיי, עכשיו צריך לקום.

אני אומרת בשקט "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך".. ולא, אני לא אדם דתי אבל מאמינה בהוא למעלה ששומע אותי, אני מדברת איתו מאז היותי ילדה וכשכואב לי אני קרובה אליו יותר וכשכואב לי מאד אני זקוקה לכל עזרה מכל מקום גם לרחמי שמיים.