"את לא חייבת להביט לכיוון הזה, אפשר גם להביט לצד השני."

"זה לא קשור "יערה פלטה במהירות.כרגיל ללא סבלנות. החשתי את צעדיי והתעלמתי מתשובתה  .אני כן התבוננתי לכיוון, המקרה כבר קרה וכלום לא ישנה זאת. גם לי היה בעבר קשה להסתכל לאותו כיוון, אבל במשך הזמן הצלחתי לשלוט בתחושת הקבס והתגברתי על פעימות הלב המואצות.ברור לי שהתגברתי על  האובדן .

מבטה של יערה היה נעוץ בעקשנות לצד הנגדי של הכביש  הסואן, עמדנו לפני מעבר החצייה ואני הבטתי בנחישות למקום שבו קרה האירוע, היה  נדמה לי שרגליה של יערה רעדו קלות. בראשי עברו  מחשבות על כך שהיא מטומטמת ואני מוכרח לעזוב אותה, יחסנו  הפכו לבלתי נסבלים . היא  לא מסוגלת להשתחרר מהאירוע הטראומטי ונדמה שהמקרה חיסל גם את שארית הרגש שהיה בה עבורי, והותיר אותה מנוכרת.

האירוע  התרחש לפני כחצי שנה, בופלו הכלב שלנו נדרס ומת, הבאתי במקומו כלב חדש הרבה יותר פעיל ויפה. ולמרות הזמן הרב שעבר ,יערה עדיין אינה מסוגלת להביט למקום שבו בופלו נדרס.

 חצינו את הכביש כברמזור הופיע אור ירוק המיועד להולכי רגל .איתנו  חצו את הכביש  עוד הולכי רגל שכל אחד מהם נועץ את עיניו בנקודה עלומה באוויר מנסה להימנע מקשר עין. תסמונת הניכור של העיר הגדולה.

  "אתה מיואש ממני, נכון נועם"? אמרה לי יערה לאחר שעברנו את המקום בו נדרס בופאלו ,"לא", עניתי וכרגיל שיקרתי כמו שאני עושה לרוב שאיני מסוגל להתמודד עם האמת . ברור שאני מיואש .הפסיכולוג שאצלו אני מטפל אמר לי בפגישות האחרונות בהן עסק בבדיקות להיסטורית היחסים המורכבים שלי עם הורי שכנראה התקבע בי פחד נטישה וזאת הסיבה שבגללה אני לא מסוגל לפרק מערכות יחסים. אני נאחז בהם כמו כלב רוטוויילר שנועל את מלתעותיו ולא מרפה עד שיורים בראשו כדור רובה .נוצר לי תסביך של אימא מתגוננת ואבא שתלטן ,כך הוא קרא לזה וכנראה שהוא צדק, אני עובד בעבודה מזוינת לא מעט זמן ולא מצליח להתקדם בכתיבת הספר שלי ותקוע איתה אישה נוירוטית שלא מזדיינת איתי מקדימה כי זה דורש אינטימיות, היא מוכנה רק להזדיין מאחור,כך לא רואים פנים. פחד מאינטימיות קוראים לזה במונח הפסיכולוגי.ולמרות כול זאת אני ממשיך לשרוד איתה כבר יותר משלוש שנים ובקרוב אנחנו מתחתנים .לפעמים אני מרגיש כמו נוסע  ברכבת שנוסעת בלופ אינסופי ואני לא יכול לרדת ממנה.

הגענו לרחוב בו אנו גרים, סוקולוב מספר שבע עשרה,עלינו במדרגות לקומה השנייה וחצינו את המסדרון האפרפר של הכניסה, חיפשתי בתיק הנישא שלי את המפתחות ובכול צעד הלמה בגופי הידיעה שאני לא באמת חוזר הביתה . הדירה הייתה שייכת להוריה של יערה  ואנחנו מתגוררים בה כשלוש שנים,אני לא משלם שכר דירה וכמובן שהסידור הזה מקל על חיי, ומאפשר לי לעבוד בעבודה לא מחייבת כספרן בספריה העירונית בגבעתיים .אני מנסה לקבל השראה מהספרים והשקט,.בערב אני כותב ומנסה להיות סופר משובח, זה חלום חיי .

יערה עובדת בחברת בניה שאביה הוא השותף הבכיר  והבעלים,  משרדי החברה  נמצאים ברחוב פינסקר בתל אביב ותפקידה הוא לנהל את מערכת התשלומים של רוכשי הדירות. היא השתלמה בניהול חשבונות מסוג שלוש במכללה למינהל וסיימה את הקורס הארוך בהצטיינות,התעודה תלויה בחדר השינה בין התמונה של קינדנסקי "סימפוניית החיים" והתמונה שלי ושלה אוחזים בבופאלו ומחייכים בחוף הים בתל אביב.שעות עבודתה הם  משמונה וחצי עד השעה שלוש בצהריים .עבודתה נוחה והיא  מקבלת משכורת מכובדת מאביה שמאפשרת לנו לחיות ברמה כלכלית בכלל לא רעה.

 אני חוזר מעבודתי בשעה אחת וחצי בצהריים ואוכל ארוחה קלה, אני פותח את המחשב לראות אם הגיעו הודעות  באימייל ,נח כשעה על הכורסה בסלון, מעשן סיגריה או שתיים והולך לרחוב פינסקר ללוות את יערה בחזרה לדירתנו.נוח לי ללוות אותה מהעבודה כי כך אני יכול להשקיף בחלונות הראווה ולפסוע בשלווה בין הרחובות, להגות בראשי בנושא כתיבה חדש.

 השעה הייתה ארבע אחר הצהריים,כשנכנסו הביתה,התיישבתי על הכורסא האדומה במרפסת הקטנה שמשקיפה על הגן הציבורי והדלקתי סיגריה, יערה הלכה לחדר השינה להחליף את בגדי העבודה הייצוגיים לבגדים נוחים יותר. הכלב החלופי ששמו בוב בא לכיווני ללקק אותי בשמחה ,ליטפתי אותו בהיסח דעת . התרוצצו בראשי מחשבות שונות ומועקה חלחלה לאיטה לתוכי ועוררה בי תהיות לאן מובילים אותי החיים שיצרתי לעצמי.

יערה חזרה למרפסת ובוב ניסה למשוך את תשומת ליבה, היא לא התייחסה אליו. אני חושב שהיא לא אהבה אותו, הוא לא היווה תחליף טוב  לבופאלו הכלב המת.היא לבשה מכנס קצר ירוק שהבליט את רגליה הארוכות וגופית סבא לבנה ללא  חזייה כך שפטמותיה בלטו מבעד לבד הדק, היא התיישבה בכורסא לידי והדליקה סיגריה . "אתה רעב?" שאלה , "לא", עניתי מנותק. אני חושב שפניי נראו  חיוורות אולי כי המועקה השתלטה על גופי."אולי בכול זאת,"  שאלה שנית ועיניה  נצצו אלי אולי בניסיון להמיס את המועקה שהתבשלה בתוכי. "אני מכינה עבורי לחמנייה עם פסטראמה ומרגרינה,אולי אכין גם לך". קולה היה נעים, חשתי שהיא רוצה להתקרב אלי ."אני מוותר  אכלתי כבר היום  ואני מרגיש מלא," רעש מכוניות מהרחוב נהם ברקע.

"אני יכולה לדבר איתך גלויות?הנהנתי בראשי להסכמה."אני חושבת שאני רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי כדי לנסות לפתור את בעיית האינטימיות שלי ,ואולי אחר כך נלך יחד לייעוץ זוגי כדי לשפר את איכות חיינו. אני אוהבת אותך נועם, ולא רוצה שתעזוב אותי לעולם".

"אני חושב שהיית צריכה לעשות זאת מזמן".

"אני שמחה שאתה תומך בי,"אמרה וליטפה את זרועי ,המועקה שהשתלטה עלי קצת נסוגה  ואוויר צלול  חדר לריאותיי.

יערה קמה מהכורסא לכיוון המטבח וצעדה על המרצפות יחפה, הבטתי בישבנה שהתנועע בצורה נהדרת, בספרים קוראים לסוג הליכתה הליכה חתולית .אין ספק שישבנה עורר אותי לחלוטין .היא נכנסה למטבח ואני הבטתי אל הגן הציבורי ולרחוב, אוטו איסוף הזבל העירוני נעצר ורוקן את הפחים השכונתיים, השמש החלה להעלם בין הבתים וכהות נעימה כיסתה את העיר.

לאחר כרבע שעה יערה חזרה עם מגש שעליו היו מונחים לחמנייה וכוס זכוכית גבוהה מלאה בדיאט קולה עבורה, ובקבוק בירה גולדסטאר בשבילי. היא  הניחה את המגש על השולחן החום  ופתחה עבורי את בקבוק הבירה עם הפותחן הרב תכליתי והגישה לי את הבקבוק הצונן, והתיישבה לידי. ,"תודה," אמרתי לה,אוטו הזבל השמיע את רעש הדחיסה והזבל נשפך למערכת היניקה האחורית, הדים של מילים במבטא רוסי נשמעו מרחוק.הרגשתי שיערה נוקבת אותי במבטה סובבתי אליה את פניי והקשבתי. "אתה יכול לנשק אותי בפה עם הלשון"? השאלה הדהימה אותי מכיוון שאנחנו כבר לא מתנשקים עם השפתיים והלשון בגלל בעיית האינטימיות שלה. "אני אשמח לנשק אותך בשפתיים ולהחדיר את לשוני לתוך חיכך." חיוך קל עלה על שפתותיה ," שתדע נועם, שאני מאד רוצה שתרגיש נוח כשאתה שוכב איתי,חשוב לי מאד לראות את פניך,אבל משהו בתוכי מרחיק אותי מהמגע, כאילו עוברת בי צריבה בעור והנשימה מתקצרת לי, לכן אני מעדיפה שתהיה מאחוריי. אולי הטיפול הפסיכולוגי יעלה תשובות לגבי הנושא שמעיב על יחסינו.עכשיו אני רוצה שנתנשק."

היא שרבבה את שפתיה למולי, הן היו אדומות ומלאות, רעד קל חלף בהן.התרגשתי וקרבתי את פניי לעברה,לפני שנתיים הפסקנו בהדרגה להתנשק ובהמשך גם הפסקנו לקיים יחסי מין מקדימה, הזדיינו רק בתנוחת הכלב הכורע. בתחילה בשעת קיום יחסי המין ניסיתי להתנשק איתה אבל היא הייתה מסיטה את ראשה ממני ,מה שגרם לכך שהייתי מרגיש מאד זנוח ולא נאהב ,לאחר מספר רגעים היא הייתה מלטפת את לחיי ומלמלת "אני אשמה, זה לא אתה, אני פשוט לא מסוגלת". הייתי מתרכך ושוכב איתה שוב ,מאחור.

הריח שנדף ממנה היה נעים, ריח של סבון . קרבתי את שפתי לכיוונה היא פישקה את שפתותיה, התבוננתי לתוך עיניה החומות ובגופי נמסה המועקה  .נישקתי אותה ברכות ,הקשבתי לנשימותיה המהירות היא לא הסיטה את ראשה. שפתיי התחברו לשפתיה והתנשקנו. היא התמסרה לרגע ואנחה קלה נשמעה מגרונה, החדרתי את לשוני לחלל פייה, והיא פשטה את לשונה שהתערסלה סביב לשוני המשוטטת בתוך לועה. להפתעתי הרגשתי את לשונה מגששת את דרכה לחלל הפה שלי, הרגעים הללו דמו  לצלילה בים צלול ,וככול שאתה מעמיק יותר, נשימתך מתרככת ומתפזרת ברכות בתוך החלל הכחול .הושטתי את  אצבעותיי אל שדיה שעלו וירדו בהתאם לנשימותיה ,היא הסיטה את פניה בחדות ומלמלה, "אני לא יכולה, נועם, אני פשוט לא יכולה."

"או.קיי," עניתי  הרגשתי שהים שבו  צללתי החל לעטוף את גופי בתחושה של מחנק .הצלחתי להחניק את הרעד שעבר בי ואמרתי "את מנסה וזה מצוין, אני בטוח שטיפול נכון אצל פסיכולוג שמתמחה ברגשות, ואחר כך טיפול זוגי משותף יעשה לאינטימיות שלנו מופלאות."

"אתה רוצה שאתפשט?" שאלה ."כן, אני מאוד רוצה".היא הורידה את המכנסים הקצרים ואת התחתונים השחורים  והסירה את הגופייה שחשפה את שדייה היפים שתמיד הסעירו אותי ונעמדה עירומה מולי."אני אוהבת אותך " אמרה לי ."אני יודע, יערה" עניתי ובאמת הרגשתי שברגע זה היא אוהבת אותי ,אכן יש לה בעיות של נוירוטיות ומחנק אינטימי, אבל טיפול  אצל פסיכולוג המתמחה ברגשות יכול לעזור לנו וליצר עבורנו יחסים טובים יותר.

ליטפתי את שיערה והקפדתי לא לקרב את פניי לפנייה, נישקתי את פטמותיה בעדינות , ואמרתי , "בואי, שבי עלי,"הורדתי את מכנסי ותחתוני וחשפתי את גופי אולם יערה לא זזה ,"למה את לא באה?" ."כי אני לא מסוגלת להיות מעלייך,רק מאחור אני יכולה" ראשה היה מורכן מעט.

 היא קמה והלכה לחדר השינה  ושכבה על המיטה כשישבנה מופנה כלפי, שכבתי איתה מאחור, היה לי נעים אבל לא מושלם כמו שיכול היה להיות באמת.לאחר שגמרתי התחושה הטובה בינינו התפוגגה ושוב צפה עכירות צמיגית בחדר.יערה קמה מהמיטה והלכה להתקלח ,נשארתי לבד במיטה והרגשתי איך המועקה מתעצמת והצמיגיות  שואבת את האוויר הטוב שהיה בי ומשאירה אפילה בלבד.

 במשך כול התקופה שהיה לנו את בופאלו הכלב, הייתי נוהג לאחר האקט המיני להתלבש ולרדת איתו למטה לגן השכונתי כדי שיעשה את צרכיו. אולם מאז שבופאלו מת והבאתי הביתה כלב חלופי, אני מתווכח עם יערה מי ירד איתו .נראה לי שנמסור את הכלב לאימוץ, אין בנו אהבה אליו.בשוכבי במיטה עירום ודביק ממתין ליערה שתגיע מחדר המקלחת, אני משחזר את האירוע מלפני חצי שנה. בתקופת חודש נובמבר ירדתי עם בופאלו  לגינה כדי שיעשה את צרכיו. זה היה לאחר ששכבתי עם יערה מאחור ולמרות ניסיון הקרבה האינטימית שלי באותו לילה, היא הסיטה את ראשה ללא הרף ,עד שלבסוף אמרה לי בקול קשה, "אתה רוצה לזיין אותי או שאתה רוצה לריב?" אז שכבתי איתה מאחור ושתקתי.

באותו ערב נוצר בגופי זעם שרצה להתפרץ החוצה,, חנקתי את הזעם בכוח. יערה נכנסה להתקלח ואני ירדתי עם בופאלו לגינה שם שחררתי אותו  מהרצועה והוא התפרע כמו שהוא אוהב, רץ  לכיוון העצים וחזר אלי כולו תאוות חופש. בופאלו היה כלב לברדור שנולד לחופש, היינו  קשורים אליו באהבה עבותה .הטלפון הנייד שלי צלצל, יערה חשה את זעמי המתפרץ ושאלה לשלומי והוסיפה לי בקול עדין שהיא מאד אוהבת אותי שלעולם לא אשכח זאת, וביקשה שהביא מהפיצוצייה של יואב שנמצאת ברחוב הצמוד לבתינו נייר גלגול ,כדי שנוכל להכין ג'וינט.הלכתי עם בופאלו לרחוב הראשי ,בדרך כלל אני קושר אותו לרצועה אולם הפעם לא עשיתי זאת כנראה  כי הייתי פזור דעת . יואב המוכר היה עסוק בשיחה עם זוג אנשים,גבר ואישה שנראו לי שיכורים או אולי מסוממים, המתנתי ליד הדוכן וקלפתי שקדים מאמבטיות המתכת הענקיות  .

הגבר היה רזה, לבוש במכנסים קרועות וגופיה לבנה, הוא אמר ליואב שהוא ישלם לו מחר עבור בקבוק הוודקה שהוא רוצה, היה לו מבטא רוסי בולט. יואב אמר לו בתקיפות שיעוף משם מהר לפני שיקרא למשטרה. יואב היה בחור גבוה ובריא גוף ,קולו זעם.הבחור התחנן  ואמר שהוא מוכרח לשתות ושיסתפק בבקבוק וודקה הכי זול והוא מתחיב מחר לשלם לו.אני המשכתי לקלף את השקדים המצופים ולהביט בעניין. בופאלו כבר לא היה לידי.

יואב החל לדחוף אותו החוצה, מעט בכוח, האישה שעמדה ליד חברה הרזה הייתה לבושה בבגדים ישנים שהעלו ריח לא נעים,בפניה היו נקודות אדומות והיא החזיקה בידה שקית בד מזוהמת .היא החלה לצרוח שיעזוב את חברה,והצרחות שלה היה נוראיות, בקול צורמני .היא קיללה ברוסית ועברית .יואב הדף גם אותה מחוץ לחנות כמעט באלימות. כשהם עברו לידי היא נעצרה והביטה בי בצורה מוזרה כאילו אני מפריע לה בדרכה. חבורה עיטרה את מצחה ועיניה היו כמעט עצומות עד סופן.הסתכלתי עליה והרגשתי מעט מאוים.האישה אמרה לי בקול ניחר, " אם תיתן לי עשרים שקלים או שתקנה לנו בקבוק וודקה, אני אעשה לך טוב."אפילו לא הספקתי לענות, יואב משך אותה בשערות וזרק אותה מפתח החנות כשהוא מאיים עליהם, אם אני אראה אתכם כאן שוב, אני אהרוג אתכם."הסתובבתי כדי לחפש את בופאלו, שרקתי לו, ומועקה  בלתי נסבלת  השתוללה בתוכי.רעש של חבטה וצעקות האנשים מסביב ,החזירו אותי לקרקע מיידית.

בופאלו  נדרס בכביש הראשי על ידי רכב טיוטה כסופה עליו נהגה אישה מבוגרת עם משקפיים שנבהלה וצרחה לנוכח המראה  שהיה נורא.

יערה יצאה מחדר המקלחת נישקה אותי על לחיי,"אנחנו נעשה טיפול פסיכולוגי ונרגיש איך האינטימיות חוזרת לחיינו." היא אף פעם לא הייתה ,חשבתי. , "אבל אני מאמין בך יערה, וגם בנו." לבשתי חולצה לבנה  ומכנסי הג'ינס. חיפשתי את הגרביים האפורות שהורדתי בסלון. הגרביים האלה היו גרבי כותנה שהיו האהובות עליי ביותר, הן היו חצאיות ומגיעות עד מפרק הקרסול כך שנעלתי מעליהן נעלי ספורט  הרגשתי מאד נוח בתוכן. מאד חשובה בעיניי תחושת מפרק הרגל בתוך הנעל, תנועה מותאמת של הרגל עושה את החיים נסבלים יותר.יערה מעולם לא הבינה מדוע ההתאמה כה חשובה, אבל לא ציפיתי ממנה אחרת, הן נמצאו בפינה של ביל הכלב שאהב בדיוק כמו בופאלו לנעוץ את שיניו בהן,גרבתי אותן ונעלתי נעלי ספורט מסוג נייק.

ירדתי עם הכלב החילופי לטייל בגינה.