נו כבר שירד הגשם!

כבר יומיים שאני מחכה והוא לא בא.

ואז אני חושבת על כבוד -

לתת לדברים להיעשות בקצב שלהם.

לתת לאנשים לברוא בעצמם את המציאות שלהם.

לא לנסות לזרז בשבילם תהליכים, לעשות בשבילם את העבודה.

אני מוצאת את עצמי מתוסכלת מכך שאנשים לא רואים את סדר העדיפות כמו שאני.

שהגשם לא יורד כשאני רוצה.

ואז אני מבינה שזה השיעור שלי - לתת אמון בתהליכים.

לתת אמון בחיים.

לכבד ולהעריץ את החיים שבכל אחד, גם אם הם לחלוטין לא מובנים לי...

רק שיהיה לי הכוח לחכות.