0
הקטע הבא מועתק בשלמותו מכתבה של חגי סגל בעיתון מקור ראשון ב-7/10/11. אני כותב עובדה זאת הן כדי לתת קרדיט לעיתונאי מצויין והן כדי להראות לכם שאם תמשיכו לצרוך את המדיה ה״רגילה״, תמשיכו לחיות לכם בלה-לה-לנד:
באתר האינטרנט של תנועת שלום עכשיו מופיעה התנצלות. המפעל תיקי מודן, שנכלל בעבר ברשימת החברות שהתנועה קראה להחרים בגלל מיקומו בשטחים, נכנס בטעות לרשימה השחורה. אמנם פעם הוא שכן ביישוב שקד שמעבר לקו הירוק, אבל מתברר שכבר לפני כמה שנים העתיקו אותו לסין. ״אנו מתנצלים על הטעות״, מבהיר אגף החרמות בשלום עכשיו, ״ושמחים לחזור בנו מכל קריאה שלא לקנות את סחורת החברה״. מוסר השכל: הכיבוש היהודי ביו״ש גרוע משלטון הדיכוי בסין. אסור לרכוש תיקים יהודיים מתוצרת אזור ג׳נין, חמש דקות מחדרה, אבל מותר בהחלט להצטייד בתיקים יהודיים שפס הייצור שלהם הועתק לדיקטטורה הכי גדולה בעולם. עכשיו נשאר רק להעביר את יקבי הגולן לדמשק, ואת פטריות תקוע לצפון קוריאה, כדי שגם הם יזכו בתעודת הכשר נכספת מיריב אופנהיימר.
עד כאן הציטוט, עכשיו אני שואל אתכם, מדוע לא שמעתם על האבסורד הדבילי הזה? מדוע לא יצא איזה כתב שטח זריז לגיחה למעוזו של אופנהיימר כדי לשאול כמה שאלות נוקבות? מה, אפילו זמן לראיון טלפוני לא היה לכתבינו המצוינים? רק לי נראה שיש פה איזה סיפור עסיסי שאפשר לבדוק? או שאולי ערוצי החדשות פשוט לא רצו לעצבן את שגרירי פינלנד ובלגיה ושאר המדינות שלמעשה ממנות את שלום עכשיו? עיתונאות חוקרת זה הרי הרבה יותר משעמם מגרפיטי על קבר, האשמת המתנחלים וזריקת ״זה איום גדול יותר מהאיום האיראני״ לאוויר. בל אי אפשר באמת לצפות מהעיתונאים שלנו להרבה, בדיוק כמו שאי אפשר לצפות מהפוליטיקאים שלנו להרבה. כל אחד דואג לקדם את האג'נדה שלו, בלי קשר לצדק או אמת. שתי מילים שהן מוקצה בשיח הציבורי של המטריקס...
מה דעתכם?
|