רוקמת את הדקות

שניה אחר שניה

את הרוח שתשרוק בחוץ

החום הנעים במתחם הקטן

הצפוף כל כך

אוהבת להצטופף איתך

מרגיש לי עולם קטן וסגור

בתוך הגלקסיה הגדולה.

כמה מתגעגעת.

זמן קצוב

כמו נוגס בנו ביסים קטנים

לא רוצה שתמהר

לא אוהבת להאיץ

מחייכת כשעולה בי החיוך שלך

שיעלה בך הערב

למולי

העיניים שיאמרו הכל

הזרועות שסוף סוף יאחזו

ואז הכל יתפרץ

הזמן המועט יתקתק

מדרבן לבלוע עוד מהכל

להשיל בשניות את מסך הבגדים

להיאחז, להתנשק

להצמיד הכי חזק שיש

מסמיקה כשמדמיינת איך עוצמת עיניי

ונותנת לך לכבוש אותי בעוצמה

תוך רגע אחד אתה מעליי

לא מהסס לא ממתין

לא שומע לא רואה

מרגישה אותך מגיע

נושם מהר

כל כך ממוקד

בין רגליי

עד שממלא אותי בך

ונשכב עליי מלוא הכובד

רפוי, מותש ומחייך.

והזמן כמו יעצור מלכת.

ואז תתפנה אליי

רגוע ושליו

ראש על חזה

הגוף התרצה

והשאיר זמן גם לנפש

לקבל את שלה.

ואפילו לנגן לי בלדה

עם גיטרה