כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    איך תמונה יכולה להתעורר?

    18 תגובות   יום חמישי, 27/10/11, 23:54

    איך תמונה יכולה להתעורר?

    רשימה זו באה בעקבות הגיגים שכבר העליתי ברשימתי 'למה בדיוק עכשיו - הם שואלים אותי' – ועוד יותר בעקבות העובדה שלאחרונה, חברים שביקרו בגלריה הקהילתית שוב שאלו "למה החלטת להציג עבודות ישנות". חלק מהסיבות לכך תיארתי באותה רשימה. כאן אני רוצה לספר "איך יכולה, למשל, תמונה להתעורר". הפעם, ברשימה זו אני לא רק מעוררת את התמונה אלא גם את הרשימה עצמה שכבר פורסמה לפני כשנה במקום אחר.


    "ובכן, אכן, היצירות שלי, אלה הישנות מפעם - אלה שכבר ראו ימים טובים, בתערוכות יחיד וקבוצתיות, אלה שכבר דובר בהם - ידעו אחר כך גם ימים אחרים. פעם ראו אור בגלריה, אור פלורסנט, אור שבקע מחלון כלשהו, וראו גם אור בעיני המסתכלים. אחר כך, ירדה עליהם חשכה. ירדו מהקירות והיו ארוזים ומאוכסנים במרתף זה או אחר. נחשפו עוד קצת לעין המצלמה ולאורו של הפלש והתגלגלו בצורת דימוי/צילום אל המרחב הווירטואלי. שם הן עדיין "תלויות" ברצונו המכוון או המקרי של הגולש - האם יחשפו? ואולי לא.


    בקיצור, חייה של התמונה/יצירה קצרים מצד אחד וארוכים מאד מצד אחר.


    בזמן האחרון, ואינני יודעת מדוע, החלטתי לאוורר כמה מיצירותיי, לתת להם אור ואוויר לנשימה. כי הרי חייה של היצירה הם לא כשהיא במגירה או במרתף, אלא כשהיא נמצאת במרכז השיח. שיח, לטוב או לרע. כך, ניצלתי את התערוכה הקבוצתית 'אביב', שהתקיימה באביב 2011, שהוזמנתי להציג בה, וחשבתי לעצמי, אכן אביב, פריחה, התעוררות. אפשר להתחיל לעורר את "היפהפיות" שלי מתרדמתן.

    תחילה, בתור צעד ראשון ,בחרתי את העבודה 'התעוררות' שאותה ציירתי בשנת 1987 - גואש וגירים על נייר - מה שנקרא טכניקה מעורבת. 


    ניערתי את שאריות האבק, קבעתי לה מסגרת, ונשאתיה אחר כבוד אל חלל התצוגה בגלריה, כאילו זה עתה נולדה. שם היא הוצגה, הפגינה נוכחות, וזכתה להרבה התעניינות ותשומת לב, מצד המבקרים. החתימה והתאריך גם הם התנוססו שם בכבוד (נורית צדרבוים – 1987).

     


     

    http://cafe.themarker.com/image/2403627/

    התעוררות - חלק 1 - נורית צדרבוים - 1987

     

     

     

    מבין המתעניינים הרבים היו גם אנשים שהתבוננו בתאריך והגיבו אלי כמי שהפכתי אותם להיות סוג של נוסעים בזמן. אחרים אף העזו לשאול אותי "מדוע תלית כאן בתערוכה עבודה שצוירה לפני כל כך הרבה שנים"?


    "?????????????????????????????????????????? - זה מה שחשבתי לי עצמי וביני לביני. כלומר, "מה השאלה"? לא הבנתי. "מה זה משנה", חשבתי לעצמי, "מתי ציירתי אותה. אתם אוהבים? היא מתאימה לנושא התערוכה? אולי אתם בכלל רוצים לרכוש?" אבל לא זה מה שעניתי לשואלים.


    לאחדים מהם עניתי בקצרה  "כי קוראים לה התעוררות, אז היא התעוררה". לאחרים אמרתי, "מי אמר שאין לה יותר חיים"? ועוד המשכתי ברוח חז"ל שאמרו "אין אדם שאין לו שעה"  ש "אין תמונה שאין לה שעה" , ועכשיו שוב זוהי שעתה.

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/2403630/

    התעוררות  - חלק 2 - נורית צדרבוים 1987

     

     

    וכן, אני יודעת, עוד מעט קט היא שוב תרד ממרומי הקיר, תחזור למקום האיפסון הנוח שלה, ייתכן שאציג אותה מחדש במקום טוב באמצע, בסטודיו שלי, ואחר כך תמשיך לנום את שנת הישרים שלה, אפילו שקוראים לה התעוררות"

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/2403632/


    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/11/11 16:25:

      צטט: שולה ניסים 2011-11-07 15:39:59

      הי נורית, נתקלתי בפוסט הזה יחסית די מזמן ורציתי להגיב ואיכשהוא לא יצא( עוד הצדקה לשאלה המפורסמת למה עכשיו). אני נתקלת הרבה בשאלה הקנטרנית הזו: למה עכשיו את/ה מפרסם/מפרסמת ספר, עושה הצגה, מפרסמת שירים, מוציאהה דיסק עושה תערוכה והרשימה ארוכה. אנחנו חיים בתרבות מערבית שמודדת אנשים לפי הישגיהם המהירים ולפי דעתי השאלה ההקנטרנית והמיותרת הזו באה מהמקום הזה שאינו חף משיפוטיות וביקורתיות כלפי כל מי שאינו עומד בקריטריונים של התרבות הזו, וזה מאוד מקומם. באחת משיחות הנפש שערכתי עם אחת מאחיותי היא שאלה אותי: למה אני עושה עכשיו דברים שלפני כמה שנים לא הייתי מסוגלת לעשות? עניתי לה שזה בגלל שהאישיות מתפתחת. ובגלל שאישיות זה דבר שמתפתח לכל דבר שעושים יש את הזמן שלו ואת המקום שלו. הדברים שאנחנו עושים בחיים מושפעים גם מן הנסיבות נולדנו לתוכן, מתנאים כלכליים, ומהשאלה עד כמה הסביבה שנולדנו לתוכה היתה שמרנית או לא שמרנית ואיזה חינוך קיבלנו. גם אני שולפת ועוד אשלוף יצירות שנעשו לפני זמן רב. אז מה. לא כל דבר שאנחנו מציגים צריך להדיף ריח של צבע טרי. ובאשר לציורי המפלצות - ממש אוהבת.


      שולה יקרה,
      ראשית תודה על תשובתך המורחבת והאמפטית.
      אני חייבת לציין, שהשאלה שאנשים שאלו אותי, לא הייתה ממקום של ביקורת או קנטרנות. היו אלה דווקא אנשים שמאד אהבו את הציור והתפעלו ממנו, ורק רצו להבין ממני, מדוע אני מחליטה להציג היום ציור כל כך ישן, בשעה שאני כל הזמן יוצרת וכל הזמן עושה דברים. אני, אפילו, ולצורך העניין, קצת הקצנתי בכתבתי, את השאלה הזאת, משום שראיתי בשאלה זו סוג של פתיח ושל "סיבה למסיבה". השאלה דווקא מאד מצאה חן בעיני , כסוג של ציטוט, שממנו אוכל לצאת הלאה ולכתוב על העבודה ששמה בכלל 'התעוררות'.
      בכל מקרה, קבעתי לעצמי, שברשימות שאני מפרסמת בבלוג שלי, אני כל קודם כל עושה סקירה לאחור ומציגה הרבה מאד עבודות, ותערוכות שכבר הוצגו. מצאתי, שהאפשרות להעלות כל זאת לרשת, בעצם נותן להם גם חיים חדשים, וגם מחזק ומתקף את חייהם הקודמים. בהבדל מתערוכה בגלריה שבה החיים של היצירות הם רק למשך התערוכה, כאן החיים של היצירה הם ברשת ולנצח. לכן, שמחתי מאד ששאלו אותי שאלה כזאת, ואם לא היו שואלים לבטח הייתי ממציאה אותה, והיא שימשה לי פלטפורמה מצויינת להציג את דעתי בעניין וכמובן את עבודותיי.
      אני מסכימה אתך שיש שאלות קנטרניות, ויש שאלות שנובעות ממקום מקובע, ויש שאלות שנובעות מנורמות וגם הרבה מחוסר הבנה. האמת, אותי לא ממש מעניין מאיין באה השאלה. מבחינתי מה שחשוב הוא התשובה שלי ולכן טוב שהייתה כאן שאלה.
      ושוב תודה על ההתייחסות שלך. ואודה שאני שמחה שהעלית כאן את הנקודה בדרך שהעלית אותה, משום שהיא זימנה לידי עוד הזדמנות לדון בכך.

       

        7/11/11 15:39:
      הי נורית, נתקלתי בפוסט הזה יחסית די מזמן ורציתי להגיב ואיכשהוא לא יצא( עוד הצדקה לשאלה המפורסמת למה עכשיו). אני נתקלת הרבה בשאלה הקנטרנית הזו: למה עכשיו את/ה מפרסם/מפרסמת ספר, עושה הצגה, מפרסמת שירים, מוציאהה דיסק עושה תערוכה והרשימה ארוכה. אנחנו חיים בתרבות מערבית שמודדת אנשים לפי הישגיהם המהירים ולפי דעתי השאלה ההקנטרנית והמיותרת הזו באה מהמקום הזה שאינו חף משיפוטיות וביקורתיות כלפי כל מי שאינו עומד בקריטריונים של התרבות הזו, וזה מאוד מקומם. באחת משיחות הנפש שערכתי עם אחת מאחיותי היא שאלה אותי: למה אני עושה עכשיו דברים שלפני כמה שנים לא הייתי מסוגלת לעשות? עניתי לה שזה בגלל שהאישיות מתפתחת. ובגלל שאישיות זה דבר שמתפתח לכל דבר שעושים יש את הזמן שלו ואת המקום שלו. הדברים שאנחנו עושים בחיים מושפעים גם מן הנסיבות נולדנו לתוכן, מתנאים כלכליים, ומהשאלה עד כמה הסביבה שנולדנו לתוכה היתה שמרנית או לא שמרנית ואיזה חינוך קיבלנו. גם אני שולפת ועוד אשלוף יצירות שנעשו לפני זמן רב. אז מה. לא כל דבר שאנחנו מציגים צריך להדיף ריח של צבע טרי. ובאשר לציורי המפלצות - ממש אוהבת.
        1/11/11 09:46:

      צטט: שולה63 2011-11-01 07:02:19

      גם אני מתלבטת בענין הכרונולוגיה ובסופו של דבר מעלה גם עבודות מוקדמות. העבודות שלך ראויות לתצוגה ולא משנה מה גילן

       

      תודה שולה על תגובתך.

      אני מזמינה אותך לקרוא מה כתבתי בתגובה לדבריה של ג.ע.2 - כאן בפוסט הזה. ייתכן שיעניין אותך.

        1/11/11 09:45:

      צטט: ג.ע. 2 2011-10-31 22:29:28

      היי נורית, אני חושבת כמוך, שליצירה אין בהכרח זמן. אם נעשה אנלוגיה למשל לעניין השירים, אז האם השירים שנכתבו פעם פחות טובים? הרי חלקם טובים במיוחד, אפילו בזמננו אלו, למשל שירי רחל, שירי לאה גולדברג, וגם משוררים ישנים יותר (יש אפילו מתקופת הביניים שנחשבים מאוד היום בעיני אנשי ספרות). צריך לשאול האם רק תאריך היצירה חשוב או האם יש שאלות אחרות שיכולות לגרום ליצירה כלשהי להיות ישנה, או במילים אחרות - לא רלוונטית. שוב, איני מבינה כלום בענייני ציור, אבל... אם שוב נעשה אנלוגיה לשירה, אז למשל שירי "אנו באנו ארצה" למיניהם, כבר לא רלוונטים היום, ולכן בעיניי לפחות הם ישנים, ומלבד אפשרות של חקר על שירים שנכתבו אז מול שירים שנכתבים היום - כמו מה העסיק אז את הכותבים וכו', הם לא באמת רלוונטיים לי. השאלה היא האם האנשים שם בתערוכה, אלו שהעירו את ההערות שהעלית - האם הם ידעו לומר משהו שהוא מעבר לתאריך המצוייר על העבודה, האם ציינו משהו נוסף שהפריע להם להיות עכשווי, רלוונטי להם? מחזקת אותך שכל אחת צריך להחליט מה מתאים לו. ואם לך התאים להציג שוב את התערוכה, אז זה בסדר.

       

      הי ג.ע.2 - שאלותייך והגיגיייך כאן מעוררות מחשבה וכמובן גם מזמינות תשובה.

      ראשית תודה על ההתייחסות המעניינת והרצינית. שינית, יפה שהשווית זאת לשירה, ומי אני שאתנגד להשוואה זו, הרי גם בשירה אני עוסקת.

      ולגופו של עניין. ברור שאני חושבת כמוך, ואין כאן בכלל עניין של 'פג תוקף'- לו הייתי חושבת כך, הרי לא הייתי מציגה וגם לא כותבת על זה. אבל צריך להבין שאנשים לא שאלו את השאלה כסוג של ביקורת. הם מאד אהבו את העבודה והיא הייתה אחת העבודות הבולטות והחשובות בתערוכה. אבל אנשים, כידוע לך, אוהבים לדבר ולשאול, ואני אוהבת להקשיב ומדי פעם להוציא איזה שאלה מעניינת במיוחד ולהשתמש בזה כסיבה לכתיבה. כך שהשאלה לא הייתה ממקום של ביקורת, או ממקום של "למה את מציגה אותה' . פשוט סקרן את האנשים למה אני לא מנצלת את ההזדמנות של התערוכה להציג דבר חדש, אני לעומת זאת כמו שכתבתי, דווקא ניצלתי את ההזדמנות להציג דבר ישן ולעורר אותו.

      בסך הכל, את כמובן צודקת, כאמור, אין כאן 'פג תוקף' אלא לפעמים אפילו להיפך, הישן נותן עוד יותר תוקף לחדש.

      צריך להבין, את הפואנטה, מבחינתי השאלות הסקרניות האלה, היו תירוץ להציג גם כאן את העבודה ולכתוב עליה.

       

        1/11/11 09:34:

      צטט: razam-דודי רצם 2011-10-30 13:33:00

      דברים שעשינו בעבר והייתה להם הצלחה, קבלו את שרביט התהילה אפילו לזמן קצר.

      הם נשארו בזיכרוננו לעד.בחלוף השנים אנו  מתגעגעים לרגעים הללו עם כל המשתמע מזה,

      ממתינים לשעת כושר (מומנט)גם אם זה לאחר ארבעים שנה.

       נורית, את נתת לתמונה להגיח מן החושך אל האור,קיבלת במה ואת היבט בדממה,רועשת על שאלות...

      נתת  לאחרים לצפות ולתהות על סיבה שלך ,לבטח הרגשתך וחששותיך מאז היו שונים.

      הזכות להיזכר ולחוות שוב את  הרגע שנשכך הייה שווה...

      מי יודע ,אולי נכדנו ירוויחו מזה ?

      נורית, את הקדמת את הסרט "התעוררות" מ-1990 בכיכובם של רובין וויליאמס ורוברט דה נירו.

       

       

      תודה דודי. אהבתי לקרוא את דברייך, והרי הם מוסיפים "להתעוררות" גם תבלין וגם רוח נוספת. חן חן על דברייך ועל תגובתך הרצינית והמעורבות.

        1/11/11 07:02:
      גם אני מתלבטת בענין הכרונולוגיה ובסופו של דבר מעלה גם עבודות מוקדמות. העבודות שלך ראויות לתצוגה ולא משנה מה גילן
        31/10/11 22:29:
      היי נורית, אני חושבת כמוך, שליצירה אין בהכרח זמן. אם נעשה אנלוגיה למשל לעניין השירים, אז האם השירים שנכתבו פעם פחות טובים? הרי חלקם טובים במיוחד, אפילו בזמננו אלו, למשל שירי רחל, שירי לאה גולדברג, וגם משוררים ישנים יותר (יש אפילו מתקופת הביניים שנחשבים מאוד היום בעיני אנשי ספרות). צריך לשאול האם רק תאריך היצירה חשוב או האם יש שאלות אחרות שיכולות לגרום ליצירה כלשהי להיות ישנה, או במילים אחרות - לא רלוונטית. שוב, איני מבינה כלום בענייני ציור, אבל... אם שוב נעשה אנלוגיה לשירה, אז למשל שירי "אנו באנו ארצה" למיניהם, כבר לא רלוונטים היום, ולכן בעיניי לפחות הם ישנים, ומלבד אפשרות של חקר על שירים שנכתבו אז מול שירים שנכתבים היום - כמו מה העסיק אז את הכותבים וכו', הם לא באמת רלוונטיים לי. השאלה היא האם האנשים שם בתערוכה, אלו שהעירו את ההערות שהעלית - האם הם ידעו לומר משהו שהוא מעבר לתאריך המצוייר על העבודה, האם ציינו משהו נוסף שהפריע להם להיות עכשווי, רלוונטי להם? מחזקת אותך שכל אחת צריך להחליט מה מתאים לו. ואם לך התאים להציג שוב את התערוכה, אז זה בסדר.
        30/10/11 13:33:

      דברים שעשינו בעבר והייתה להם הצלחה, קבלו את שרביט התהילה אפילו לזמן קצר.

      הם נשארו בזיכרוננו לעד.בחלוף השנים אנו  מתגעגעים לרגעים הללו עם כל המשתמע מזה,

      ממתינים לשעת כושר (מומנט)גם אם זה לאחר ארבעים שנה.

       נורית, את נתת לתמונה להגיח מן החושך אל האור,קיבלת במה ואת היבט בדממה,רועשת על שאלות...

      נתת  לאחרים לצפות ולתהות על סיבה שלך ,לבטח הרגשתך וחששותיך מאז היו שונים.

      הזכות להיזכר ולחוות שוב את  הרגע שנשכך הייה שווה...

      מי יודע ,אולי נכדנו ירוויחו מזה ?

      נורית, את הקדמת את הסרט "התעוררות" מ-1990 בכיכובם של רובין וויליאמס ורוברט דה נירו.

        29/10/11 17:55:

      צטט: סמדר לומניץ 2011-10-28 15:31:57

      צטט: נורית-ארט 2011-10-28 10:17:26

      צטט: סמדר לומניץ 2011-10-28 08:31:19

      עבודה מרתקת נורית, היא מאפיינת עבודות שלך מאז? גם אני כלל לא מבינה את השאלה הזו. סקרנית לראות את מכלול עבודותייך עד כה בתערוכה אחת. החזרה לאחור מרעננת גם את המבט הפרטי על היצירה. ומאפשרת מסע בנבכי תהליכים.

       

      הי סמדר תודה

      היא מאפיינת וגם לא מאפיינת. ויותר לא מכן. אבל בסך הכל ניתן לומר שכל מה שאני עושה , באופן מצטבר, זה מה שמאפיין אותי. יהיה קשה לראות תערוכה אחת של מכלול עבודותיי, אבל את מוזמנת להכנס לאתר שלי, ולחפור בו - www.nuritart.co.il   - אני רואה את האתר שלי כתערוכה אחת גדולה כולל שבה יש מדורים מדורים. תוכלי להכנס לקטגוריות השונות ולתת קטגוריות ולבלות שם כמה ימים..........

       

       

      סמדר..:) כן, מבינה מה את אומרת, ובכל זאת יש בי סקרנות לעריכה של תכנים מזמנים שונים. אבקר שוב באתרך

       

      כן, סמדר נכון!!!!!!!!!!!

      ידעתי שאני עונה לסמדר, אך משום מה כתבתי שרית. סליחה. סמדר.

      את צודקת בעניין של עריכה. ואכן כאן בגלריה אני עורכת את העבודות על פי זמנים ועל פי נושאים.

      בכל מקרה תודה על ההתעניינות ועל התגובות

       

        29/10/11 17:53:

      צטט: דניפיינ 2011-10-28 18:04:08

      הציורים מזכירים את הילדות ושמחת החיים והנאיביות שהייתה לנו במדינה הרעננות שבצבע גרמו לחייך ולהנות מרגע הצפייה בהם תודה.

       

      תודה לך על החיוך, על התודה ועל ההנאה בכלל.

       

        29/10/11 17:52:

      צטט: IlanaHaley 2011-10-28 16:52:57

      צטט: IlanaHaley 2011-10-28 16:51:42

      שיר מיוחד לכל צייוריה הנפלאים של נורית 

       


      להתמכר לאור

       

      אור לכד את העיר

      והציף את עיני נהרה‏.

      בתוך התפעמות השעה

      אמרתי שירה מִשְתָאָה

      לזוהר שמֵרק את העִיר ואותי‏ 

      בלהבה לְבָנָה‏.

      צל בדולח זרח בפינותיה‏ 

      הנסתרות של העיר הכבדה‏ 

      וניחוח השלג כניחוח מים טובים‏ 

      לטף את לִבִי ולִבָה‏ -

      התמכרנו לאור המשולהב‏  

      ברגע מושלם של אהבה‏.

       

      אילנה יקירתי.

      תודה על השיר שכתבת לכבוד ציוריי. אהבתי את המחווה ולא פחות מכך אהבתי את שירך. תודה תודה

       


       

        29/10/11 00:37:
      תודה על השיתוף .. (: והתמונות הססגוניות והיפות , בהחלט מעוררות ..
        28/10/11 18:04:
      הציורים מזכירים את הילדות ושמחת החיים והנאיביות שהייתה לנו במדינה הרעננות שבצבע גרמו לחייך ולהנות מרגע הצפייה בהם תודה.
        28/10/11 16:52:

      צטט: IlanaHaley 2011-10-28 16:51:42

      שיר מיוחד לכל צייוריה הנפלאים של נורית 

       


      להתמכר לאור

       

      אור לכד את העיר

      והציף את עיני נהרה‏.

      בתוך התפעמות השעה

      אמרתי שירה מִשְתָאָה

      לזוהר שמֵרק את העִיר ואותי‏ 

      בלהבה לְבָנָה‏.

      צל בדולח זרח בפינותיה‏ 

      הנסתרות של העיר הכבדה‏ 

      וניחוח השלג כניחוח מים טובים‏ 

      לטף את לִבִי ולִבָה‏ -

      התמכרנו לאור המשולהב‏  

      ברגע מושלם של אהבה‏.

       

       

        28/10/11 15:31:

      צטט: נורית-ארט 2011-10-28 10:17:26

      צטט: סמדר לומניץ 2011-10-28 08:31:19

      עבודה מרתקת נורית, היא מאפיינת עבודות שלך מאז? גם אני כלל לא מבינה את השאלה הזו. סקרנית לראות את מכלול עבודותייך עד כה בתערוכה אחת. החזרה לאחור מרעננת גם את המבט הפרטי על היצירה. ומאפשרת מסע בנבכי תהליכים.

       

      הי שרית. תודה

      היא מאפיינת וגם לא מאפיינת. ויותר לא מכן. אבל בסך הכל ניתן לומר שכל מה שאני עושה , באופן מצטבר, זה מה שמאפיין אותי. יהיה קשה לראות תערוכה אחת של מכלול עבודותיי, אבל את מוזמנת להכנס לאתר שלי, ולחפור בו - www.nuritart.co.il   - אני רואה את האתר שלי כתערוכה אחת גדולה כולל שבה יש מדורים מדורים. תוכלי להכנס לקטגוריות השונות ולתת קטגוריות ולבלות שם כמה ימים..........

       

       

      סמדר..:) כן, מבינה מה את אומרת, ובכל זאת יש בי סקרנות לעריכה של תכנים מזמנים שונים. אבקר שוב באתרך

        28/10/11 14:07:

      היבט מרתק. וטוב שהערת אותן והרי זה ייעודן
      ואני נהנית לצפות ולהרהר בעקבות.

      תודה.

        28/10/11 10:17:

      צטט: סמדר לומניץ 2011-10-28 08:31:19

      עבודה מרתקת נורית, היא מאפיינת עבודות שלך מאז? גם אני כלל לא מבינה את השאלה הזו. סקרנית לראות את מכלול עבודותייך עד כה בתערוכה אחת. החזרה לאחור מרעננת גם את המבט הפרטי על היצירה. ומאפשרת מסע בנבכי תהליכים.

       

      הי שרית. תודה

      היא מאפיינת וגם לא מאפיינת. ויותר לא מכן. אבל בסך הכל ניתן לומר שכל מה שאני עושה , באופן מצטבר, זה מה שמאפיין אותי. יהיה קשה לראות תערוכה אחת של מכלול עבודותיי, אבל את מוזמנת להכנס לאתר שלי, ולחפור בו - www.nuritart.co.il   - אני רואה את האתר שלי כתערוכה אחת גדולה כולל שבה יש מדורים מדורים. תוכלי להכנס לקטגוריות השונות ולתת קטגוריות ולבלות שם כמה ימים..........

        28/10/11 08:31:
      עבודה מרתקת נורית, היא מאפיינת עבודות שלך מאז? גם אני כלל לא מבינה את השאלה הזו. סקרנית לראות את מכלול עבודותייך עד כה בתערוכה אחת. החזרה לאחור מרעננת גם את המבט הפרטי על היצירה. ומאפשרת מסע בנבכי תהליכים.

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין