החגים מאחורינו, את שליט אי אפשר להחזיר פעם נוספת, גם לאו"ם נתניהו לא יוזמן שוב בקרוב, לפיכך עושה רושם שמושב החורף שיפתח ביום שני הקרוב, יתמקד בעיקר בתחום הכלכלי — חברתי.

ראשי המחאה החברתית, שמיקדו עד היום את פעילותם ברחובה של עיר, כבר הודיעו שבכוונתם להעביר את כובד המשקל של הפעילות אל הכנסת. את יריית הפתיחה הם ירו כבר השבוע, כששיגרו מכתב לכל 120 חברי הכנסת, בו דרשו מהם לתפוס צד ולהודיע ברבים האם הם מתייצבים לצד המחאה החברתית ודרישותיה, אם לאו.

הם גם הודיעו כי בכוונתם להזין את חברי הכנסת בהצעות חוק חברתיות שיונחו על שולחן הכנסת, כך שוועדת השרים לחקיקה תידרש בכל שבוע לדון בהצעות חוק חברתיות, שלאחר מכן יובאו לדיון והצבעה במליאת הכנסת.

ראשי המחאה החברתית גם הודיעו שבכוונתם להגיע, יחד עם מספר רב של פעילים, לכל דיוני הכנסת, דיוני הוועדות, השדולות, הסיעות וכו´, במטרה להשפיע על הדיונים הללו ולהציג בהם את דרישותיהם.

סביר להניח גם שהם לא מתכוונים להתנהג בדיונים הללו כמו ילדים טובים, לשבת מן הצד ולהביע את עמדתם רק כאשר יקבלו את רשות הדיבור למספר מצומצם של דקות. אין כל ספק כי נחזה בהתפרצויות, עימותים, סערות וויכוחים קשים ומרים בדיונים השונים, אולי אפילו תגרות, וברור שלסדרנים ולסדרניות מצפה עבודה רבה ובכלל לא נעימה.

כולם נגד בחירות

האופוזיציה מגיעה אל המושב הזה במצב מורכב מאד. סיעת "קדימה", שהיא סיעת האופוזיציה הראשית והמרכזית, מגיעה חלשה, חבוטה ומדשדשת מאד. יו"ר המפלגה, ציפי לבני, מבחינה אישית מגיעה עם הידרדרות חסרת תקדים בפופולאריות ובתמיכה הציבורית בה.

לעומת זאת, סיעת העבודה, המונה 8 חברי כנסת בלבד, מסוכסכים ומפולגים ביניהם, זו שבמושב הקודם לא הורגשה כלל וכלא היתה קיימת, דווקא היא מגיעה עם כוחות וחיים חדשים. בחירתה של שלי יחימוביץ´ לראשות העבודה, הקימה לתחיה את המפלגה הזו, וגם המספרים בסקרים התעוררו ומסבירים להם פנים בצורה יוצאת מן הכלל.

גם מרצ זוכה לעדנה בסקרים, כשהיא, כמו העבודה של יחימוביץ´, מלקטים את המנדטים והקולות שזונחים את קדימה ותרים אחר בית פוליטי אחר.

לעומת האופוזיציה, נתניהו והליכוד, ובעצם כל סיעות הקואליציה, מגיעות למושב הזה במצב מצוין. נתניהו ממוקם בסקרים גבוה כפי שלא היה כבר מזמן, אם בכלל. התמיכה הציבורית בו רבה, ואין ספק שאילו היו מתקיימות היום בחירות, הוא היה נבחר בשנית ללא קושי רב.

המחאה החברתית לא הצליחה לסדוק יותר מידי את התמיכה הציבורית בנתניהו. וגם הסדקים המעטים והקטנים שבכל זאת נפערו, התאחו עד מהרה עם הנאום המפורסם באו"ם, ובוודאי לאחר עסקת שליט.

ראה"מ היום לא מפחד מבחירות, אבל גם אין לו עניין ללכת לבחירות. יש לו ממשלה יציבה, קואליציה חזקה ואיתנה, ועושה רושם שאף גורם לא יכול לערער את היציבות הזו או להביא לנפילת הממשלה. מה גם שספק רב אם יש היום במערכת הפוליטית גורם כלשהו, בוודאי גורם משמעותי, שמעוניין בבחירות.

הליכוד אינו מעוניין, כי הוא שולט ויש לו עוד שנתיים עד לבחירות הבאות. הסיכוי שהממשלה והכנסת הזו ישלימו את מלוא הקדנציה, אינו נמוך, אז בשביל מה לה לליכוד ללכת עכשיו לבחירות?

גם ל"ישראל ביתנו" ולאביגדור ליברמן אין מה להתלהב מהליכה לבחירות. אומנם על פי הסקרים הם מסוגלים לקבל מנדט או שניים יותר מ-15 חברי הכנסת שיש להם כיום, אולם בשביל זה לא מפזרים כנסת והולכים לבחירות. לליברמן אין סיבה שלא להיות מרוצה ממדיניות הממשלה ומהתנהלותו של נתניהו. להיפך. הוא מגיע להישגים בממשלה הזו, טוב לא במסגרתה, ואפילו החלטה להגיש נגדו כתב אישום, לא תוציא ככל הנראה את "ישראל ביתנו" מן הממשלה והקואליציה.

גם לש"ס אין עניין ללכת לבחירות. הסקרים לא מצביעים על גידול דרמטי הצפוי במספר המנדטים של המפלגה הזו, וכל עוד הם יצליחו להשפיע מבפנים, גם על נושאים חברתיים, ש"ס לא תהיה זו שתקצר את ימיה של הממשלה. כך גם "יהדות התורה", וגם "הבית היהודי".

מי נשאר? סיעת "העצמאות" בראשותו של שר הביטחון, אהוד ברק. זו בוודאי הסיעה האחרונה שתחפוץ בהקדמת הבחירות. לא ברור עדיין מה המסגרת שבה יבחר ברק להתמודד בבחירות הבאות, אך במערכת הפוליטית משוכנעים שהוא ימצא בסופו של דבר את דרכו לליכוד, בצורה כזו או אחרת.

ברק, מתברר לכאורה, עשה את הצעד הנכון והטוב ביותר כאשר פרש ממפלגת העבודה והקים את "עצמאות". אילו היה נשאר בעבודה, גם היו מכריחים אותו לפרוש מן הקואליציה והממשלה, וגם היה מפסיד בפריימריס ליחימוביץ´, אם בכלל היה מתמודד (סביר להניח שלא). ובמילים אחרות, הקריירה הפוליטית שלו היתה מגיעה לסיומה. בעזרת הצעד של הקמת "עצמאות", הוא ממשיך בתפקיד שר הביטחון, אותו הוא כל כך אוהב, ואין לו שום סיבה לגרום להפסקת כהונתו, אפילו רגע אחד לפני תום המועד החוקי של הקדנציה.

גם באופוזיציה קשה מאד לגלות התלהבות ללכת לבחירות. תפקידה של האופוזיציה הוא להפיל את הממשלה ולהוות אלטרנטיבה. האופוזיציה הזו, לפחות כרגע, גם לא מסוגלת להפיל את הממשלה, גם ספק גדול אם היא רוצה, ובוודאי שלא מסוגלת להוות אלטרנטיבה.

"קדימה" נמצאת באחת מתקופות השפל הגדולות ביותר שלה, מאז הקמתה. הסקרים מצביעים על כך שיאבדו לפחות 10 מנדטים ואולי אף יותר, והסיעה עצמה מסוכסכת ומפולגת בתוכה כפי שלא היתה מעולם. לבני איבדה את מנהיגותה, סמכותיותה ושליטתה במפלגה ובסיעה. רוב מוחלט של חברי הכנסת כבר לא תומכים בה, אלא להיפך. הם איבדו את אמונם בה ופועלים להדחתה.

בנוסף, אילו היו מתקיימים היום פריימריס על ראשות "קדימה", ספק רב אם לבני היתה מסוגלת לנצח פעם נוספת. סביר יותר שלא. לכן, הסיכוי שהיא תוביל כעת להקדמת הבחירות קלוש ביותר. לבני מצידה זקוקה לזמן כדי לנסות לשקם את מעמדה, והדבר האחרון שחסר לה היום זו התמודדות פנימית מול שאול מופז, התמודדות שככל הנראה תשים קץ לקריירה הפוליטית המאד לא מזהירה שלה.

גם גב´ יחימוביץ´ לא תמהר ללכת לבחירות. עם כל הכבוד לפופולאריות שצברה בסקרים, היא טרם הוכיחה את עצמה בשום דבר. לא בהנהגה, לא בעשיה, כלום. וכך מאד לא מומלץ ללכת לבחירות. יחימוביץ´ מודעת לזה. היא זקוקה לזמן כדי לבנות את עצמה כמנהיגת מפלגה. חובת ההוכחה מוטלת עליה, להראות לעם בישראל ולציבור בוחריה הפוטנציאליים, בעיקר אלו שהתאכזבו מקדימה ולבני, שיש הבדל גדול בינה ובין לבני, ושהיא כן קורצה מחומר של מנהיגים.

נותרו מרצ, האיחוד הלאומי והמפלגות הערביות, שיחדיו מונות 18 חברי כנסת בלבד. המפלגות הללו מן הסתם היו מוכנות להקדים את הבחירות, אם כי גם להן ברור שהרבה לא ישתנה. לא השלטון, וגם לא מספר המנדטים שלהן. למעט אולי מרצ שיכולה לקבל 2-3 מנדטים נוספים, כשהמשמעות היא הכפלת כוחה של המפלגה שיש לה היום 3 חברי כנסת בלבד.

בכל מקרה, ל-18 חברי הכנסת הללו אין יכולת להשפיע על 102 חברי הכנסת האחרים, כך שתמיכתם הפוטנציאלית בהקדמת הבחירות זניחה ושולית.

התקווה החברתית

התקווה היחידה של האופוזיציה לשנות את המאזן הפוליטי הקיים ולכרסם בכוח שצבר נתניהו ובעוצמה שיש לקואליציה ולממשלה, היא באמצעות הנושא החברתי ורכיבה על גל המחאה החברתית.

עד היום, בניגוד לכל התחזיות, ההערכות והפרשנויות, כולל של המומחים והמחשיבים עצמם מומחים, נתניהו והליכוד כמעט ולא ניזוקו מן המחאה החברתית. להיפך. מי שניזוקה יותר מכל היא ציפי לבני. מאז יצאה המחאה החברתית לדרך, לבני מאבדת גובה, מנדטים ותמיכה. שלי יחימוביץ´ רק התפרצה לדלת פתוחה ותקעה מסמר נוסף בארון. מי שהחל בתהליך היתה ללא ספק המחאה החברתית, כמה שזה ישמע מוזר.

לבני וקדימה אינן נתפסות בציבור כמי שמסוגלות לספק למחאה החברתית את מבוקשה. יחימוביץ´ לעומת זאת כן. לכן, ברור לחלוטין שלבני וקדימה ינסו לשנות את תדמיתן בתחום החברתי במהלך מושב החורף הקרוב, כדי להוכיח שמה שהציבור חושב עליהן בנושא החברתי אינו נכון, ושכן אפשר וניתן לסמוך עליהן שיבצעו שינוי חברתי אמיתי ועמוק, בעלות של עשרות מיליארדים, אם ישובו לשלטון.

כל המסגרות בכנסת, המליאה והוועדות, נערכות למבול של דיונים חברתיים. ועדת הכספים, למשל, החלה בזה כבר השבוע, כשביום רביעי הופיע בפניה מנכ"ל האוצר הפורש, חיים שני, לדיון בנושא הריכוזיות במשק. ביום שני יופיע בוועדה שר האוצר שטייניץ, וביום רביעי הבא יעשה שר הביטחון ברק היסטוריה, כאשר לראשונה בתולדות הכנסת יופיע שר ביטחון בוועדת הכספים. ברק יתבקש להסביר את פשר התנגדותו לקיצוץ בתקציב הביטחון לטובת התחום החברתי.

סיעות קדימה, העבודה ומר"צ, כבר הודיעו על כוונתן להוביל במהלך מושב החורף עשרות הצעות חוק חברתיות. הצעות החוק מתייחסות לנושאי יוקר המחייה, חינוך, בריאות, מדיניות כלכלית ומאבק בריכוזיות. בין ההצעות בולטת הצעת "חוק יסוד זכויות חברתיות". הצעה זו מבקשת לעגן בחוק יסוד, זכויות חברתיות שונות, כגון: הזכות לקיום אנושי בכבוד, הזכות לעבודה ולשכר הוגן, הזכות לחינוך מתקדם, ביטחון סוציאלי, בריאות ורווחה חברתית, הזכות להתאגדות של העובדים, זכות השביתה, עקרון השוויון בעבודה ועוד.

שלוש הסיעות הללו, בתמיכת חברי הכנסת הערבים, ינסו גם להעביר חוק לביטול התקציב הדו שנתי, וכן לבטל את חוק ועדות הדיור המיוחדות, שנתניהו מתגאה בו כהישג המיוחד והגדול של הממשלה במושב הקודם. לכן ברור שהוא לא יאפשר לאופוזיציה לבטל אותו.

חוקים נוספים שיבואו על רקע המחאה החברתית: חוק שימנע מבעלי הון להגיע להסדרים עם בנקים על חשבון הציבור; העלאת מס החברות; הגבלת גובה שכר הדירה והיכולת להעלות את שכר הדירה; הפעלת חוק הדיור הציבורי; תוספת לסל הבריאות; חינוך חינם מגיל 3 חודשים או לפחות 3 שנים; חוקים הקשורים להנחות בתחבורה ציבורית ועוד.

הסיכוי שהחוקים הללו יעברו, בוודאי רובם אבל אפילו חלקם, קלוש עד אפסי. נתניהו והקואליציה לא מתכוונים להעניק לאופוזיציה אפילו הישג אחד קטן שבו יוכלו לנפנף ולהתגאות בפני הציבור. הממשלה תידבק למסקנות ועדת טרכטנברג, אותן ינסו ליישם ולהפוך לחוקים.

ואולם, גם יישום מסקנות אלו לא יעבור בקלות. ועדת הכספים קיימה כבר במהלך הפגרה דיון במסקנות, ואפשר לומר שהאווירה בוועדה לא היתה אוהדת כלפי המסקנות הללו, בלשון המעטה.

בנוסף, הוועדה מצויה במסלול התנגשות עם הממשלה גם בנושאים חברתיים נוספים, כמו מחיר המים והחזרת הפיקוח על מחיר המים לכנסת, משפחתונים ועוד.