חשבתם פעם על נח ובני דורו? מדי שנה, כאשר אנו שבים וקוראים על האיש הצדיק והתמים הזה, מתעוררת לה המחשבה, כיצד היה נח מתקבל בימינו. הנה עומד לו אדם בגיל העמידה  גם במושגי הזמנים ההם  בן 500 שנה, בלי ילדים, ברחובה של עיר ומתחיל לבנות איזה מבנה מוזר, שאיש אינו יודע מהו. לעוברים ושבים המתעניינים לפשר עבודתו הסיזיפית, הוא מסביר בנועם כי בעוד כ-120 שנה, עתיד בורא העולם להביא מבול על העולם ולהחריבו. נתאר לעצמנו בזמננו, תופעה מעין זו של אדם נכבד, לא צעיר לימים, שונה בדרך חייו מכל בני הדור, המכריז על רעיון ´משונה´ שכזה, כאילו וקיבל מסר מבורא העולם בעצמו, שבעוד שנים רבות יחרב העולם, והוא מכין לעצמו את המקלט היחיד שיינצל מהחורבן הטוטלי. איך אנחנו היינו מתייחסים אליו, אם בכלל?

נח לא עסק ב´הסברה´. הוא לא פעל לשכנע את דרי העולם, לשוב לדרך הישר. הוא עסק אך ורק בבניינה של תיבה ענקית, מוזרה למראה, והיה מוכן להשיב לשאלות שנשאל. מי שביקש לדעת על מה ולמה הוא זקוק לתיבה, היה נח מסביר כי עומד לבוא חורבן על העולם. ומי שממש ´התעקש´ להבין, מה טעמו של חורבן זה, היה נח מסביר לו כי מעשי החמס של אנשי הדור, שהגיעו לשיאים של שפלות, אינם יכולים להימשך לאורך זמן, ואין קיום לעולם אשר בו "מלאה הארץ חמס". לכן החליט בורא העולם להחריב את העולם ולהקים עולם אחר תחתיו.

מן הסתם ככל שחלפו הימים, כך הפך נח לאיזו תופעה ´טבעית´ שאיש כבר אינו שם לב אליה. העוברים והשבים כבר התרגלו למראה דמותו, המוקפת בקרשים ענקיים וכלי עבודה שונים ומשונים, כאשר הוא עוסק יומם וליל בבניינו של כלי שיט ענק. ילדים אולי התקלסו בו ואולי לא. יתכן כי דמותו ההדורה והנהגתו הצדקנית, גרמה להם לנהוג בו בדרך ארץ. אחרים אולי פשוט התעלמו מאותו זקן משונה, הטוען כי הוא עומד להציל את העולם. במשך 20 השנים הראשונות לבניינה של התיבה, הוא עורר מדי פעם פרצי צחוק, בעיקר בשל העובדה שהוא היה חסר ילדים ובגילו המופלג נדיר היה לצפות כי יתחולל איזה נס בתחום זה. איזה עולם אתה הולך להציל — שאלו אותו האנשים בלעג 0 כאשר לך עצמך אין כלל ילדים?

זאת ועוד, דווקא העובדה שלא היו לנח ילדים, גרמה לבני דורו להתייחס אליו בביטול. רבותינו אומרים כי בני דור המבול, חיו ברווחה, עם שפע ברכה והצלחה, עד שהתבטאו כי "הטעימם מעין העולם הבא כדי שידעו מה טובה מנעו מהן" (סנהדרין קח:). לעומתם, דווקא נח הצדיק והתמים, עובד הבורא יתברך, היה חשוך ילדים במשך 500 שנה, ובני דורו לגלגו עליו באומרם: מה יש לך מכל צדקתך ויושר לבבך, אם בסופו של דבר אין לך דור המשך? וזה נמשך שנים על גבי שנים, מאות שנים, בה ראו כולם לכאורה כי הצדיק והתמים, דווקא הוא האומלל והמקולל שבדור. ומול כל העולם המלגלג, עומד לו נח ומתחיל לבנות את התיבה המוזרה הזו, כשפיו ההסבר לכולם שמטרת התיבה היא להציל את העולם מכיליון. איזה לעג וקלס הוא חולל סביבו.

אבל גם הולדת שלושת בניו לא שינתה את היחס אליו. אמנם זה היה קצת משונה לראות אדם בן 500 ומשהו, עם שלושה זאטוטים, אבל גם לכך התרגלו במהרה. התורה מעידה כי 120 שנות בניית התיבה, ניתנו לעולם כהזדמנות לשוב מדרכם הרעה, אבל מדוע שישובו? האם מעשיו ה´מוזרים´ של נח הם שהיו אמורים להשיב אותם בתשובה? נח הרי לא ארגן סמינרים לחוזרים בתשובה. הוא לא פעל כדי להחדיר את האמונה בלב בני דורו, וגם לא ניסה להניא אותם מדרכם הנלוזה. הוא פשוט דבק במעשיו הטובים ובבניית התיבה. שנה אחרי שנה. עוד אמה ועוד אמה. עוד קומה ועוד קומה. מין תופעת טבע משונה, שאיש כבר אינו שם לב אליה.

ואולי מראה נח והתיבה ההולכת ונבנית, לא נועד אלא לעורר אותם למחשבה? סביר להניח כי בני דור המבול, היו מודעים לשפל המוסרי אליו הגיע הדור כולו. כולם היו שותפים לו. כולם גם נפגעו ממנו בדרך זו או אחרת. פעם הם היו הסוחרים, שסחורתם היתה מתרוקנת על ידי אנשים שלקחו רק פחות משווה פרוטה, כדי לטעום או לראות, ולא חלילה כדי לגזול. פעם הם היו בעלי משפחות, שמשפחתם נפגעה בשל קריסת כל ערכי המוסר וההנהגה האנושית. לכולם היה חלק בהפיכת העולם למקום שאדם בן תרבות אנושית מינימלית, מתקשה לחיות בו.

כך כותב הרמב"ן על הפסוק "כי מלאה הארץ חמס מפניהם" (בראשית פרק ו פסוק יג): "חמס הוא הגזל והעושק, ונתן לנח הטעם בחמס ולא הזכיר השחתת הדרך, כי החמס הוא החטא הידוע והמפורסם ורבותינו אמרו שעליו נחתם גזר דינם, והטעם מפני שהוא מצוה מושכלת אין להם בה צורך לנביא מזהיר..." דור המבול נתבעו על עקרונות אנושיים בסיסיים. מצוות מוסריות המתקבלות על דעת כל בן תרבות.

כדי להשיב אותם בתשובה, לא היה צריך הטפות מוסר ושיחות חיזוק. לא היה צורך בעצרות התעוררות ובסמינרים של סופי שבוע. היה צריך רק לפקוח את העיניים. להתבונן מסביב. להפעיל מעט את המרקם הספוגי הנמצא בחלל ראשו של האדם וייחודי רק לו, הקרוי ´מוח´. במעט תבונה ניתן היה להבין, כי כך לא ניתן להמשיך את החיים. זו רק שאלה של זמן, מתי החברה תקרוס אל תוך עצמה. אין לחברה קיום כאשר אדם לאדם זאב, וכל אחד מחפש את טובתו האישית, בעוד שטובת הכלל אינה מעניינת אותו. קיום הערכים המוסריים, אינו ´הטבה´ ו´מעלה´ לבני אנוש, כי אם יסוד קיומה של החברה והבריאה. נח עם תיבתו ההולכת ומתנשאת אל-על, היה צריך רק לעורר בבני הדור את המחשבה. לא יותר מכך. מעט מחשבה, והמסקנה המתבקשת היתה שכך לא ניתן להמשיך. אבל זה לא קרה, עד הסוף המר של העולם.

ומאז להיום. מי שסבור כי צריך היום לעסוק בשיחות הגות מעמיקות, כדי להשיב יהודים אל חיק אמונתם, טעות בידו. הריקנות כל כך גדולה והשפל הרחובי כה עמוק, עד שכל מה שנדרש זה רק להגיע אל אלו שעדיין מוכנים להשתמש במתנה הטובה שהעניק בורא העולם לבני אנוש ושמה ´מוח´. לא צריך הרבה יותר מזה. הם עצמם יודעים את האמת על הקורה סביבם, הרבה יותר טוב מאיתנו. הם עצמם מבינים שכך לא ניתן להמשיך, אבל אינם יודעים כיצד להיחלץ מהביצה בה הם שקועים. צריך רק להציג לפניהם את האלטרנטיבה לחיי ההפקר. זה אמנם לא קל, אבל הרבה פחות קשה משחושבים.