♦ הדי עיסקת שליט טרם נדמו, וגם השבוע עמד הנושא במרכז סדר היום ♦ מושב החורף של הכנסת נפתח בשבוע הבא, והכל מודים שנתניהו התחזק פוליטית עקב העסקה ♦ כל מי שצפה כי במהלך מושב החורף, יוחלט על הקדמת הבחירות ממועדן בעוד שנתיים, והן יערכו במהלך 2012 טעה ♦ קשה עכשיו לאיים על נתניהו בהקדמת הבחירות ♦ איזו מפלגה ביטלה את כוונתה להתמודד בבחירות הבאות? עד כמה יוכל נתניהו לסמוך על הזיכרון (הקצר) של הציבור? למי באמת הצדיע שליט? מי היה מופקד על שחרור התמונות לתקשורת? כיצד תשפיע העיסקה על הפרימריז בקדימה? מה עושה גלעד שרון כדי לקדם את הספר על אביו? איזו חולצה הכי פופולרית בעזה? ואיזה יין ישתה שר ההגנה האמריקאי? 

מפלגת שליט

כך נחסכה מהמערכת הפוליטית מפלגה חדשה של הורי החייל החטוף

בכל סוף שנה, עורכת התקשורת את ארועי השנה כולה, ומבליטה כמובן את הארועים המרכזיים בכל חודש לפי סדר כרונולוגי, או לפי חשיבות האירועים. ב"יתד השבוע" סיקרנו וכתבנו את האירועים, חודש אחר חודש לאורך השנה, וכך נפרסה בפני הקוראים תמונה מלאה של כל מה שקרה וכל שהתרחש בתחום המדיני-פוליטי צבאי, ובכל האירועים המרכזיים האחרים.

אם בשנה החולפת התרחש הארוע המרכזי — "המחאה הגדולה", רק לקראת סוף השנה, הרי שכבר עכשיו ניתן לומר, ששחרור גלעד שליט, יתפוס לבטח מקום מרכזי בארועי השנה הנוכחית. מדובר בשחרור עצמו וכן בהשלכות ובארועים הרבים שצפויים להגזר ממנו בחזיתות שונות — פוליטיות, מדיניות וצבאיות.

השלכה פוליטית מעשית יש כבר עכשיו. אין הכוונה רק לחיזוקו הפוליטי של נתניהו (עניין השווה סיקור בפני עצמו), אלא נושא נוסף, ש"נחסך" מהמערכת הפוליטית.

ניתן לקבוע כמעט בוודאות, שאם לא השחרור של החייל השבוי, היתה קמה מפלגה פוליטית חדשה, ששמה "גלעד שליט" ומתמודדת בבחירות לכנסת הבאה. הסלוגנים כבר היו מוכנים: "אין שלטון ללא שליט", "ממשלה עם שליט" וכדו´. גם אנשי יחסי ציבור מיומנים ומשרדי פירסום מקצועיים, היו נרתמים למשימה, ואפילו ללא תשלום, הכל למען "הצלת גלעד".

אין מדובר בתרחיש הזוי, אלא ברמזים שהפריחו בני המשפחה, לפיהם אם בנם לא היה משוחרר, הם היו רצים לכנסת ומניפים אך ורק את דגל גלעד שליט. ההורים הרי עשו הכל למען שחרור בנם, עזבו את ביתם, נדדו בכל העולם וישבו קבע במאהל מול בית ראש הממשלה. הציבור הישראלי ראה את מאבקם והזדהה עימם, ואכן הרחוב השפיע על ההחלטה, כפי שטענה (והפעם בצדק), יושבת ראש האופוזיציה.

לפיכך לא יהיה זה מוגזם לומר, כי אם הוריו של שליט היו מתכננים ריצה לכנסת, הם היו זוכים בכמה מושבים. צעירים רבים וכן אנשים שמתלוננים תדיר, שאין למי להצביע, היו שמים בקלפי את הפתק "שליט". לא נותר אלא לדמיין את המשא ומתן הקואליציוני שהיה מתקיים בין נתניהו לבין מפלגת שליט...

כך או כך, מפלגת שליט נחסכה מהמערכת הפוליטית, ההורים חזרו למצפה הילה, הקמפיין שטרם יצא לדרך התפוגג, המאהל פורק, והמערכת הפוליטית נותרה כשהיתה, בציפייה למפלגת "האוירה" הבאה (שתגיע גם תגיע).

סוחטים ונסחטים

מדוע לא ניתן לאיים במושב החורף על ראה"מ בהקדמת הבחירות?

כאשר יצאה הכנסת לפגרת הקיץ, בעיצומה של המחאה החברתית, העריכו כל הפרשנים הפוליטיים והמומחים השונים, כי במהלך מושב החורף, לא יהיה מנוס מהכרעה על הקדמת הבחירות, שיערכו אי שם במהלך 2012, ולא בעוד שנתיים כמתוכנן. איש לא צפה את שחרורו של גלעד שליט, שמשנה את כל המפה הפוליטית מקצה לקצה, לפחות בכל הקשור לאי הקדמת הבחירות.

ואכן חזרתה של הכנסת מהפגרה, שבועיים לאחר שחרור גלעד שליט, תגרום לכך שהנושא יהיה בראש סדר היום של הכנסת, לפחות בימי המושב הראשונים.

יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, לו חושים פוליטיים מחודדים, הודה השבוע כי חשב והעריך שבחודשים הקרובים, ידעו כולם מתי יערכו הבחירות ב-2012, אולם הדברים השתנו. לדבריו, הדבר לא קרה בגלל שמרכיבי הממשלה או האופוזיציה ויתרו על כוונתם לעשות שינויים פוליטיים. אלא משום שבחירות היום מועילות לראש הממשלה, לא פחות משהן מועילות לאותם אנשים המבקשים להפילו.

בראיון לתקשורת, אמר ריבלין, כי אף שאין תפקידו לתת עצות לראש הממשלה או לראש האופוזיציה, אבל כל מי שבקיא בפוליטיקה יודע, שכאשר מישהו לא מפחד מבחירות, אז פוחדים ממנו.

"רק במקום שיש נסחטים, יש בהכרח סוחטים", אומר יו"ר הכנסת. לדבריו, עסקת שליט גורמת לכך שנתניהו לא צריך לפחד מבחירות. "כשראה"מ יצא לעסקת שליט הוא פחד מהזרם המרכזי בין בוחריו ותומכיו, ולקח סיכון גדול מבחינה פוליטית. התברר שמעז יצא מתוק"...

ריבלין אף משרטט את התרחיש (שלא יקרה). "כאשר יבואו לפני ראה"מ ויאמרו לו: ´אם לא תעשה כך נלך לבחירות´, הוא יוכל לומר, לא בצחוק ואפילו לא בחיוך: ´אם אתם רוצים ללכת לבחירות נלך לבחירות´". הדבר מעניק לראה"מ יתרון גדול, שלא היה קיים ערב יציאת הכנסת לפגרה. "היום הוא יכול לומר: אל תאיימו עליי בבחירות, אם צריך ללכת לבחירות נלך לבחירות".

לפי ריבלין, לא ברור עד כמה עסקת שליט תשפיע על הפוליטיקה הישראלית בטווח הארוך. אולם ברור כי בטווח הקצר היא תשפיע על סדר יומה של הכנסת, אם בדברי שבח על העיסקה, או בדברי גינוי.

ולמרות דברי ריבלין, כדאי לחזור להסטוריה הפוליטית ולנסות להפיק לקחים מהעבר, תוך ראייה מוכחת, שהזכרון הציבורי קצר. לעיתים אירועים שנחשבו באותו רגע להצלחה גדולה, הופכים בהמשך לכישלון אדיר, ועומדים לרועץ למי שעמד בראשות הממשלה וקיבל את ההחלטה. הדוגמאות בקטע הבא.

זיכרון קצר

האם נתניהו יכול לבנות עתיד פוליטי ארוך טווח על סוגיית השחרור?

השהות הארוכה של הצבא הישראלי בלבנון, העסיקה רבות את המערכת הפוליטית והמדינית. היה זה עד שנות האלפיים. אז כהיום, קמה תנועה ציבורית אותה הנהיג "ארגון ארבע אמהות", בקריאה לצאת מלבנון.

באותם ימים נהרגו כמעט כל יום חיילים בדרום לבנון ממטעני חבלה ומהתקפות מחבלים. הלחץ לצאת מדרום לבנון נמשך, גבר וצבר תאוצה, לאחר כל חייל שנהרג. התקשורת הצטרפה גם היא ללחץ שהופעל על הדרג המדיני והצבאי לבצע נסיגה מלבנון, בדיוק כפי שנהגה התקשורת בלחץ שהפעילה לבצע את עיסקת שליט. ארגון "ארבע אמהות" אומץ בחום על ידי הכתבים הבכירים, כולל מנהיגת העבודה דהיום, יחימוביץ, שהיתה אז שדרנית בכירה.

אהוד ברק שהתמודד ב-99 מול נתניהו על ראשות הממשלה, החליט לשים את העניין במרכז סדר היום של הבחירות. ברק הבטיח, כי מיד לאחר שיבחר, לא תעבור שנה, והצבא יסוג מלבנון. ברק אכן נבחר וקיים את הבטחתו. הצבא הסיג את כוחותיו מדרום לבנון וכל השאר הסטוריה.

באותה עת נחשבה הנסיגה מלבנון כהצלחה מסחררת. הנסיגה הזו אף היוותה מוטיב מרכזי במערכת הבחירות של ברק כעבור שבעה חודשים, כאשר התמודד מול אריאל שרון. אולם האזרחים היו מאוכזבים מכל ההתנהלות של ברק (הנחשב לראה"מ הכושל ביותר שידעה מדינת ישראל), והוא הובס בבחירות בהפרש הגדול ביותר אי פעם.

בהמשך התברר עד כמה הנסיגה היתה קשה לעיכול, וכיום כאשר היא מוזכרת, מיד מצמידים לה את השם: "הבחירה מלבנון". זאת עקב הצורה בה היא נעשתה. גם התקשורת ייסרה את עצמה על שנכנעה לארגון ארבע אמהות, והבליטה את המאבק של האמהות. כך או כך, התקשורת לא הפיקה לקחים, ובהמשך תמכה בביצוע ההתנתקות החד צדדית של שרון מעזה, דבר שגם הוא התברר ככישלון.

ואם לא די בכך, אפשר לחזור לאחור לנצחונו של נתניהו ב-96 על פרס, לאחר גל הפיגועים הגדול. נתניהו הציב בראש מערכת הבחירות את המאבק בטרור, ולאחר שגבר על פרס ונבחר, הצליח בס"ד לצמצם בצורה ניכרת את מספר הפיגועים. כל זה לא עמד לו בבחירות ב-99, כאשר ברק הציב על סדר היום את "הזקנה במסדרון" ואת התחיבותו לנסיגה מלבנון.

מכאן ניתן ללמוד כיצד פועל הזיכרון הקצר של ציבור בוחרים. כאשר פותרים בעיה, היא מיד נמחקת מסדר היום, ועוברים לבעיה הבאה. נתניהו הצליח במלחמה בטרור בקדנציה הראשונה שלו, אך נפל בבחירות לאחר מכן על רקע חברתי-כלכלי.

גם בקדנציה הזו, הצליח נתניהו לא רע במלחמה בטרור, אבל מאז המחאה החברתית, הפנו לו הסקרים עורף בעידודה הנמרץ של התקשורת. הכל נשכח לו לפתע פתאום.

האם כך יקרה לו גם לאחר שחרור שליט? האם עתה כאשר מצבו בסקרים איתן, תחלוף ממנו בעוד זמן מה התהילה הפוליטית כלעומת שבאה? האם הזיכרון הציבורי לא יחזיק מעמד עד הבחירות הבאות?

לקחי הארועים הגדולים הקודמים מלמדים, שהציבור לא מעניק קרדיטים בלי הגבלה. הכל נשכח ונפתח מחדש. האשראי הפוליטי של שליט לא יחזיק מעמד זמן רב, למגינת ליבו של ראה"מ. כך היה (ולצערו של נתניהו) כך יהיה.

"שחרור מחווה"

בארבע השנים האחרונות שוחררו יותר מחבלים מכל עיסקת שליט

עיסקת שליט כוללת בסופו של תהליך, שחרור סיטוני של 1,027 מחבלים, שמשום מה התקשורת מתעקשת לכנותם — "אסירים". מרביתם אינם מוכרים בשמותיהם, אלא מזוהים על פי שמות הפיגועים שביצעו. מדובר בפיגועים במסעדת סבארו בירושלים, הדולפינריום בתל-אביב, מלון פארק בנתניה, קפה מומנט בירושלים ועוד.

פיגועים אלו נחשבים לקשים וכואבים ביותר, ומכאן הקושי להשלים עם השחרור. אולם מבדיקה שנעשתה מיד לאחר השחרור עולה, כי בארבע השנים האחרונות, שיחררה מדינת ישראל יותר מחבלים מאלו ששוחררו בעיסקה הנוכחית.

מתנגדי העיסקה המוטרדים איפוא ממספר המחבלים המשוחררים ומשאלת המישוואה של חייל אחד תמורת אלף מחבלים, לא מודעים למספר המחבלים ששוחררו עד כה ללא תמורה, אלא רק עבור "מחוות" לאבו מאזן. למרות כך, הציבור נותר אדיש, ואיש לא דיבר על שאלת המחיר, ועל השחרור שבוצע ללא כל תמורה.

הנה המספרים: ב-20 ביולי 2007 שוחררו לפי החלטת ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד אולמרט, 255 אסירים כמחווה לאבו מאזן. האסירים שוחררו לביתוניה. שם המבצע היה "משב רוח".

בראשון באוקטובר 2007 שוחררו 87 אסירים. אולמרט שחרר אסירי פתח לגדה ולעזה כמחווה לאבו מאזן.

בנובמבר 2007 שוחררו 441 אסירים כמחווה נוספת לאבו מאזן לקראת פסגת אנאפוליס. מאוחר יותר ב-25 באוגוסט 2008, שחררה מדינת ישראל 198 אסירים כמחווה לרשות הפלשתינית. צעד זה נועד לחזק את היו"ר אבו מאזן, אבל גם להפעיל לחץ על החמאס.

ואז הגיע התאריך — 16 ביולי 2008, בו בוצעה עיסקת רגב-גולדווסר. בעיסקה זו שוחררו חמישה מחבלים, בהם סמיר קונטאר, תמורת החזרת הגופות. לאחר מכן ב-12 בדצמבר 2008, שיחררה מדינת ישראל 227 מחבלים. גם השחרור הזה היה כמחווה לפלשתינים. 18 מהם הועברו לעזה והשאר לגדה.

השחרור הבא היה בשני באוקטובר 2009, כאשר מדינת ישראל שחררה 20 אסירות ביטחוניות. בתמורה קיבלה קלטת שבה נראה ונשמע גלעד שליט. סך כל המשוחררים בארבע השנים עומד איפוא על 1,233.

הציבור כאמור לא דיבר על שאלת המחיר, כאשר רוב השחרורים נעשו כמחווה לאבו מאזן. מי שכן גילו עניין בשחרורים היו הכתבים הזרים, שלא הבינו מדוע מדינת ישראל משחררת מחבלים בסיטונות.

ובשורה התחתונה: בעיסקה הנוכחית שוחררו מחבלים שביצעו פיגועים קשים, אך אי אפשר להתעלם מהשחרורים הקודמים שנעשו אך ורק לצורך "מחווה" לאבו מאזן.

תמונות תעמולה

למי ההצדעה: מה קורה כאשר משוגרות "תמונות מטעם"?

הדי הסיקור והצילומים של גלעד שליט, ביום שחרורו טרם נדמו. עוד קודם השחרור, קיבלו כל אנשי התקשורת הודעה ברורה מדובר צה"ל ומלשכת העיתונות הממשלתית, כי הצילומים לא יערכו על ידי התקשורת אלא יסופקו להם על ידי שני הגופים: דו"צ ולע"מ.

הרקע להודעה ברור. הרצון היה שלא להכביד על שליט, ולא לחשוף אותו בפני עשרות )ומאות( אנשי וצלמי תקשורת מהארץ ומהעולם, שהיו מתנפלים עליו בניסיון לחלץ תמונה מקרוב. המטרה אכן היתה ראויה, אך הביצוע מעט כושל.

במקרים רבים, בעיקר בנסיעות של ראש ממשלה לחו"ל, אי אפשר להכניס את כל הצלמים לפגישות. לפיכך קובעים מראש "פול" של חלק מהצלמים, והם מחויבים לצלם בשביל כולם ולהעביר את כל הצילומים למערכות התקשורת. לעיתים מדובר ב"פול" של צלם אחד בלבד, שמתחייב להעביר את החומר לכולם.

מדובר בהליך קבוע. הצלם היחיד יודע את המחויבות שלו, וכן יודע שאם יעלים איזה צילום לטובת כלי התקשורת שלו, יאבד להבא את האמון שניתן לו. לפיכך לא יעשה זאת. השאלה איפוא, מדוע במקרה של שליט, לא הוחלט על פול דומה. מדוע היה צריך שרק דו"צ ולע"מ יצלמו את חזרתו של שליט. למי היה אינטרס לצנזר ולשלוט מלמעלה על התמונות.

על פי התוצאות, התשובה די פשוטה. לא היתה כמעט, ולו תמונה אחת, ללא שנתניהו נראה בה. העורכים שניסו לחלץ תמונות ללא ראש ממשלה, התקשו במלאכתם. תמונות אלו לבטח ילוו את נתניהו במערכת הבחירות הבאה, וככל הנראה היה מי שחשב על זה מבעוד מועד.

התקשורת עצמה נאלצה להתמסר לתמונות הללו ולפרסם אותן, גם כאשר הבינה שמדובר בתצלומי תעמולה. אף כלי תקשורת לא יכול היה להחרים את התמונה, בשעה שברור שכלי התקשורת המתחרים יפרסמו אותה.

ולמרות כל "אמצעי הבקרה" של הגורמים מלמעלה, נרשמה תקרית קטנה סביב התמונות. היה זה כאשר גלעד שליט ירד מהמסוק והצדיע. מולו עמדו ראה"מ נתניהו והרמטכ"ל גנץ. בתמונות נראה שליט מצדיע לנתניהו העומד מולו. גנץ נחתך מהתמונה, וההצדעה נראתה עבור נתניהו בלבד. בלשכת ראה"מ הכחישו כי גנץ נחתך במכוון מהתמונה.

אחד מכלי התקשורת שהתקשה לפרגן לנתניהו, החליט לחתוך גם את נתניהו עצמו מהתמונה, לאחר שקיבל אותה מלע"מ. בתמונה שהפיץ נראה שליט מצדיע, אך את נתניהו לא רואים. הדיווח היה בהתאם: "שליט מצדיע לרמטכ"ל". עד מהרה התפתח ויכוח — למי הצדיע החייל השבוי.

זה מה שקורה כאשר שולחים תמונות מטעם...

תמיכה קולנית

מה עומד מאחורי השבחים להם זוכה נתניהו מבכירים באופוזיציה?

לא בכל יום זוכה ראש ממשלה למחמאות מפי גורמים בכירים באופוזיציה. כאשר זה קורה, יש לבדוק את הסיבות.

השבוע בעת דיון הפגרה בכנסת, עלה לדוכן הנואמים שאול מופז — מספר 2 בקדימה, והפליג בשבחים לנתניהו על ביצוע עיסקת שליט. מופז בא חשבון עם מנהיגת מפלגתו לבני, אף שלא הזכיר אותה בשמה, ואמר כי אף שיש גורמים המגנים את העיסקה ואת מנהיגותו של נתניהו, הוא מוצא לנכון לשבח אותו על כך.

מופז לא הסתפק בתמיכה במהלך שביצעה הממשלה, כפי שנוהגת בדרך כלל אופוזיציה אחראית, התומכת בצעדי הממשלה בעיקר בעת מלחמות או כאשר מתקבלות החלטות חשובות בנושאי ביטחון. אלא שיבח אישית את מנהיגותו של נתניהו.

התבטאות נוספת מפי איש אופוזיציה בכיר, נשמעה בפרשת העיסקה השנייה לשחרורו של אילן גרפל ממצרים. הפעם עסק בעניין ישראל חסון מקדימה. גם הוא כמו מופז, לא היסס לשבח את ראה"מ על "התנהלותו האישית הנבונה" בכל פרשת השחרור של גרפל.

מה עובר על מופז וחסון? מדוע הם כאנשי אופוזיציה בכירים, משבחים אישית את נתניהו ולא מסתפקים בתמיכה במהלכים עצמם. אצל מופז הענינים די ברורים. דרך השבחים לנתניהו, הוא רומז נגד לבני.

יש הטוענים כי מדובר בתהליך שיגבר ויתעצם ככל שקדימה תישאר באופוזיציה. חבריה מבחינים בחוסר היכולת לחזור לשלטון, ועושה רושם כי הם מנסים לברוח החוצה, אם בהצהרות פוליטיות, או באמצעות הקדמת הפרימריז לראשות המפלגה (בקטע הבא).

אם הסקרים אכן מצביעים על מגמה אמיתית, הרי שקדימה עשויה להתאייד מהמפה הפוליטית תוך כמה מערכות בחירות. זה לא יקרה לה כמו "שינוי", שנפלה בבת אחת מ-15 מנדטים לכלום. אבל מדובר בתהליך שעשוי להתרחש בעקביות עד סופה המוחלט של המפלגה שהקים אריאל שרון.

הסיבות לכך די ברורות. הניצחון של יחימוביץ בעבודה, יעביר אליה הרבה מתומכי קדימה, שבעבר הצביעו ללבני רק משום שלא היתה להם אלטרנטיבה. כמו כן אין לקדימה סדר יום ברור, לאחר שהמו"מ המדיני נתקע בגלל אבו מאזן. נאומו באו"ם הבהיר כי הוא אינו פרטנר מדיני. בעבר ניהלו עימו אולמרט ולבני מגעים מדיניים, אבל כיום הוא הפך כאמור את עורו ואין עם מי לדבר.

גם המחאה החברתית, ממנה נעדרה קולה של קדימה, לא היטיבה עימה. בכיריה לא מסוגלים להיות זמן רב באופוזיציה והדבר ניכר במריבות הפנימיות התכופות. בימין די מרוצים מכשלונה של מפלגת האופוזיציה הראשית, ולא שוכחים לה את פגעי ההתנתקות.

מפלגה זו שקמה על רקע המהלך החד צדדי בגוש קטיף, השלימה את מה שביקשה. הפכה את הגוש לעיי חורבות, וגרמה לירי מוגבר מעזה לישובי הדרום, משלמת עתה על מה שעשתה. לא כך חשב שרון, שמפלגתו תיראה פחות מעשור לאחר שהקים אותה.

שינוי תקנון

גוברת הדרישה בקדימה להקדים את הפרימריז למרות התנגדות לבני

הסקרים רעים והמפלגה מדרדרת והופכת לבלתי רלוונטית. זו התחושה כיום בקרב רבים מאנשי "קדימה". זו אחת הסיבות לדרישתם מיושבת ראש המפלגה לבני, להקדים את הפרימריז לראשות המפלגה. עד כה סירבה לבני לדרישה הזו, אבל היא תיאלץ לשמוע אותה שוב, ביום שני הקרוב, בישיבה הפנימית של סיעת קדימה בפתח מושב החורף של הכנסת.

תקנון קדימה מעניק סמכויות כמעט בלתי מוגבלות ליושב ראש המפלגה. התקנון נקבע בזמנו במיוחד עבור אריאל שרון, שפרש מהליכוד על רקע מאבקים פנימיים, ובעיקר לאחר שבמרכז הליכוד ספג שוב ושוב מפלות. עקב כך קובע תקנון קדימה, כי הפרימריז לראשות המפלגה אמורים להערך רק שלושה חודשים קודם הבחירות. בכך ביקש בזמנו שרון למנוע כל תופעה של מרד פנימי נגדו.

התקנון מאפשר לשנות את מועד הפרימריז, רק אם תשונה חוקת המפלגה. לצורך כך נדרש רוב מוחלט של חברי הסיעה ושל חברי המועצה (המונה 180 חברים) — שני המוסדות העליונים בקדימה.

בתקופה האחרונה הודיעו ארבעה בכירים כי הם תומכים בהקדמת הפרימריז. מדובר בשלושת המתמודדים על ראשות קדימה: חברי הכנסת מופז, דיכטר ושטרית, אליהם הצטרפה גם יו"ר הסיעה דליה איציק (שאינה מתכוונת להתמודד על ראשות קדימה — אלא על הנשיאות).

מלבד הארבעה יש עוד 13 ח"כים מקדימה, בהם גם כאלו המזוהים עם לבני, התומכים בהקדמת הפרימריז. הסיבות לכך אינן קשורות ללבני עצמה. לטענת 13 הח"כים, מאבדת קדימה את הרלוונטיות שלה, כפי שהדבר מתבטא בסקרים, בעיקר לאחר בחירת יחימוביץ לראשות מפלגת העבודה. לפיכך סבורים תומכי הקדמת הפרימריז בקדימה, כי הליך פנימי זה יביא להתענינות גוברת במפלגה ולעלייתה המחודשת בסקרים.

לבני עצמה עושה הכל למנוע את הקדמת הפרימריז. בדרך היא עושה שגיאות פוליטיות פנימיות רבות, דוגמת הראיון המאוחר שלה נגד עיסקת שליט. ראיון זה זיכה אותה בביקורת רבה, לאו דווקא משום נקיטת העמדה נגד העיסקה, כמו על עיתוי הראיון. "מדוע לא השמעת קולך כאשר העניין היה אקטואלי, לפני העיסקה", נשאלה לבני. היא הסבירה שלא רצתה להפריע לקידום העניין ולא רצתה שהתנגדותה תצטייר כפוליטית (מה השתנה עכשיו?).

גם בקדימה עצמה לא הבינו מדוע בחרה לבני להתראיין לפתע בנושא, לאחר שנמנעה מלעסוק בו לאורך כל הדיונים על העיסקה. כל זה מוביל כאמור לדרישה לערוך את הפרימריז מוקדם ככל האפשר, במטרה לנסות לעלות חזרה על המסלול הפוליטי ולמזער את השגיאות של יו"ר המפלגה.

בלשכת לבני דוחים כאמור את הדרישה ומתבצרים בתקנון הקובע לערוך את הפרימריז שלושה חודשים לפני הבחירות. "הם לא יערכו לפני שלבני תרצה בכך, והיא פועלת על פי מה שטוב לקדימה", הגיבו בלשכתה.

אולם יש עוד כמה דברים שלשכת לבני צריכה לתת עליה את דעת. בקטע הבא.

"פוליטיקה נקייה"

בזו אחר זו נוחתות עוד ועוד פרשיות שחיתות חמורות במפלגת קדימה

לא רק הסקרים הבעייתים מאיימים לרסק את מפלגת קדימה. מסתבר שיש עוד כמה דברים שגורמים לציבור להתרחק מהמפלגה הזו.

קדימה כזכור התמודדה במערכת הבחירות עם דגל מרכזי של "נקיון כפיים", אותו התיימרה לשאת מנהיגת המפלגה לבני. הפירסומאים הדגישו עד כמה לבני נקייה פוליטית מכל התככים ובעיקר מכל השחיתויות. לצורך כך הבליטו את העובדה (לשיטתם), כי לבני "לא נכנעה לחרדים", למרות שהיתה יכולה לתת להם כל שיבקשו ולזכות אגב כך בתפקיד ראש הממשלה, לאחר התפטרותו של אהוד אולמרט.

אנשי ההסברה של קדימה נופפו באי הסכמתה של לבני להענות לדרישות שהופנו אליה, ובאי כניעתה לחרדים, כנקיון כפיים פוליטי, וציינו כי זו דרכה של קדימה מאז הקמתה — פוליטיקה אחרת.

אלא ש"הפוליטיקה האחרת" ו"נקיון הכפיים" מתנגשים עם הפרשיות השחיתות הנוחתות על קדימה בזו אחר זו.

השבוע נעצר גזבר המפלגה, רואה החשבון איציק חדד, בחשד שגנב שכר מהפעילים בבחירות. על פי החשד העביר חדד כספים למקורב אליו תוך ניפוח הוצאות, על חשבון כסף שהיה מיועד לתשלום לפעילים. המשטרה חושדת כי המקורב העביר לאותם פעילים שעבדו בתשלום, רק חלק מהכסף ואת היתרה בסך מאות אלפי שקלים שילשל לכיסו.

מדובר במהלומה למפלגה, כיון שהגזבר נמנה על דור המייסדים וממלא את תפקידו מיום הקמת המפלגה. כמו כן חדד לא נעצר לבדו, אלא עם שני בעלי תפקידים נוספים במפלגה שזהותם טרם פורסמה.

המבוכה הפנימית בקדימה גוברת לנוכח העובדה, כי מאז הוקמה המפלגה, מסתבכים חברים בכירים שלה בעבירות של שחיתות. לפני מספר חודשים נעצר ונחקר מנכ"ל המפלגה משה שחורי, בחשד למעורבות בפרשת רשות המיסים.

שר האוצר לשעבר מקדימה, אברהם הירשזון, מרצה עונש בכלא על גניבת כספים, ראה"מ לשעבר מקדימה, אהוד אולמרט, עומד למשפט בעבירות של שחיתות, השר לשעבר מטעמה חיים רמון, יו"ר המועצה הנוכחי של קדימה, הורשע בעבר וביצע עבודות שירות, וגם יו"ר ועדת חוץ וביטחון לשעבר, מבכירי קדימה, צחי הנגבי התפטר מהכנסת לאחר שהורשע בפרשת המנויים הפוליטיים.

כך נראית איפוא המפלגה שחרטה על דגלה את "הפוליטיקה האחרת". כך נראית המפלגה שנשאה בבחירות את הדגל של "פוליטיקה נקייה". ואם זו אכן פוליטיקה נקייה, מהי פוליטיקה מלוכלכת?

ומהי תגובתה של לבני: "בכל מקום בו קיים ספק, ולו הקל ביותר של פגיעה בטוהר המידות בשירות הציבורי והפוליטי, יש לפנות מיד לרשויות לאכיפת החוק".

השאלה היא: האם לאור ריבוי פרשיות השחיתות בקדימה, לא יותר פשוט לפנות למפרק המפלגות?

הקשר האיראני

כיצד קשורה פרשת שליט לאפשרות שארה"ב וישראל יתקפו באיראן?

התקשורת העולמית ובכללה זו של העולם הערבי, התקשתה להבין כיצד מדינת ישראל הסכימה לבצע את עסקת שליט. כיצד שולם מחיר כה כבד עבור חייל אחר. הסיקור היה בהתאם. השתוממות על המהלך הישראלי, בפרט כאשר גורמי הביטחון במדינת ישראל, הם שיוצאים בצורה קבועה נגד הכניעה לטרור.

בעולם הערבי ניסו למצוא מה עומד מאחורי העניין, ו"חשפו" כי מאחורי "עסקת שליט" מסתתרת כוונה ישראלית -אמריקאית לתקוף את אתרי הגרעין באיראן... לא פחות ולא יותר. ויש גם הסברים לכך.

לדעת גורמי המודיעין בעולם הערבי, מדינת ישראל או ארצות הברית מתכוונות לתקוף בקרוב את הגרעין האיראני, וזו הסיבה שנתניהו הסכים לעסקת החילופין עם החמאס, כדי להציל את חייו של גלעד שליט.

על פי התיזה הזו, במערכת הביטחון במדינת ישראל העריכו, כי כל פעולה צבאית נגד איראן, תביא לגל פיגועים ומעשי נקם בעולם נגד יעדים יהודים וישראלים. במסגרת זו נשקפה גם סכנה חמורה לחייו של גלעד שליט, והיה חשש לאבד אותו אם התרחיש הזה אכן יתממש. זו הסיבה לפי אותו גורמים, שנתניהו הזדרז להחזיר את גלעד שליט הביתה והסכים להגמיש את עמדותיו כדי להשלים את העסקה.

ויש לאותם גורמים עוד ראיות. לדבריהם, הביקור האחרון של שר ההגנה האמריקני ליאון פנטה במדינת ישראל לפני החגים, קשור לאפשרות ההתקפה על איראן. עוד כשהיה כאן בארץ, פורסם כי פנטה שהיה בעבר גם ראש הסי.איי.איי, בא לאזור במטרה להזהיר את מדינת ישראל לבל תעז לבצע מהלך פתע, שאיננו מתואם עם ארצות הברית. כוונתו היתה למנוע תקיפה ישראלית לא מתואמת של אתרי הגרעין באיראן.

אין זה סוד שבממשל חוששים מצעד חד צדדי של מדינת ישראל בעניין האיראני. בממשל מעריכים שנתניהו וברק ינסו לנצל את חולשתו הפוליטית של הנשיא אובמה, לקראת מערכת הבחירות לנשיאות, ולכן יוציאו לפועל את תוכניתם הצבאית. חשש זה גובר, לאור העובדה שמתנגדי התקיפה באיראן, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, ראש המוסד לשעבר מאיר דגן וראש השב"כ הקודם יובל דיסקין, כבר לא מכהנים בתפקידיהם.

בעולם הערבי מבקשים להסתמך גם על הפרסומים האחרונים ב"ניו יורק טיימס", לפיהם אובמה שוקל ברצינות תקיפה באיראן, בעקבות הלחץ הכבד שמפעילה ערב הסעודית. כל זה מוסיף כאמור לתחושה כי ההתקפה הצבאית על איראן מתקרבת.

הפרשנים הערבים גם טוענים כי חשיפת המזימה האיראנית לפגוע בשגרירי ערב הסעודית ומדינת ישראל בוושינגטון, היא בעצם עלילה ישראלית אמריקאית, שנועדה להכשיר את ההתקפה על איראן.

אותם פרשנים לא פוסלים את האפשרות כי אובמה יבקש להתחנף ליהודי ארצות הברית ולתומכי מדינת ישראל ויתן "אור ירוק" לתקיפת איראן, דבר שיסייע לו בקמפיין הבחירות שלו מול מועמדים רפובליקנים פרו ישראלים כמו ריק פרי ומיט רומני.

לכל זה מצטרף כאמור שחרור שליט, והספקולציות על תקיפה אפשרית באיראן רק גוברות.

עוד גלעד

כך מקדם בנו של אריאל שרון את הספר שהוא כותב על אביו

שני גלעדים עמדו השבוע במרכז החדשות. אחד יותר מפורסם, והשני קצת פחות )אבל שואף ליותר(. על גלעד שליט כבר הוכבדו מילים רבות. גלעד אחר זכה להרבה פחות, אבל לבטח היה מרוצה כאשר שמו הוזכר גם כן בכלי תקשורת רבים. מדובר בגלעד שרון, "הבן של".

שרון הבן התראיין ל"ניו-יורק טיימס" לרגל ביוגרפיה חדשה שכתב, ובה סיפר בין היתר איך נתן לאביו את רעיון ההתנתקות. כמו כן חשף שיחה בין אביו לנתניהו, שבה הטיח שרון לעברו של נתניהו כי הוא לא דובר אמת...

גלעד סיפר כי הדבר ארע ב"פגישה הקצרה בהיסטוריה של ראש ממשלה בישראל". היה זה כאשר בקדנציה הקודמת של נתניהו כראש ממשלה ב-97, הבטיח למנות את שרון לשר אוצר, אך חזר בו. "הוא זימן את אבי למשרדו, ובעומדו בכניסה למשרד בסופה של אחת הפגישות הקצרות בתולדות לשכת ראה"מ, אמר אבי לנתניהו ´שקרן היית, ושקרן תישאר´".

לדברי גלעד, הוא זה שהציע לאביו את רעיון ההתנתקות, לאחר שהבין כי בלתי אפשרי להגן על ההתנחלויות מפני מעשי חבלה של הפלשתינים.

גלעד מתח בראיון ביקורת חריפה על התנהגותו של נתניהו בזמן ההצבעה בכנסת על ההתנתקות. "נתניהו היסס לגבי ההתנתקות והציע משאל עם בנושא. יציאתו מאולם המליאה בזמן ההצבעה, ולאחר מכן תמיכתו בתוכנית זו, מראים את אופיו האמיתי. לא רק שהוא חתרן, הוא גם פחדן".

בלשכת נתניהו הגיבו בחריפות לדברים, ובהודעה לתקשורת נאמר בין השאר: "מדובר בספר שנכתב ממניעים פוליטיים, כחלק מניסיון של גלעד שרון לקדם עצמו בתוך מפלגת קדימה. הדברים שכביכול נאמרו על ידי שרון לנתניהו, מעולם לא היו".

"בעניין עמדתו של ראה"מ, נתניהו, בעניין ההתנתקות, נזכיר, כי ראה"מ התפטר מהממשלה על רקע התנגדותו למהלך, תוך שהוא אומר שהדבר יביא טילים על ערי ישראל. ההיסטוריה הוכיחה שצדק באשר לדאגתו לתוצאות ההתנתקות, ולכן בחרו אזרחי ישראל בנתניהו, שיתמודד עם האתגרים הביטחוניים".