0
יש בך אישה יקרה שיכבה של הגנה. בצליל קולך אני שומע משהו, שכבר מוכר לי. במבטך רואה צל, שכבר ראיתי. בנטיית גופך חש משהו נוקשה. הייתי חושב שזה, הכל דמיון. אולי אפילו לא הייתי כלל רואה. אבל במקום שבו אנחנו באמת נפגשים, מעבר לגוף, מעבר למבט, לקול, מעבר לפחד שאספנו חיים שלמים בזרועות אחרים, שם, אני יודע אותך, כמו העלים שנושרים בסתיו, כמו קרן אור ראשונה שמפציעה, מפשירה את תרדמת החורף הארוכה, כמו פרח שמרים כתר של עלים כשהגשמים שנקוו בשלוליות נתיבים מוצאים אל הימים. לו את כל זה לא ידעתי, בוודאי מסתפק הייתי בכסות של הגנה, שאת, עוטה, שומרת על נפשך, שלי כל כך יפה. אולי פעם תמצאי בי אישה יקרה, מקום בטוח ולא תזדקקי עוד לשיכבה דקה של הגנה. |