ואני רוצה לשוחח על הרגע בו הוכתרתי ע"י הרבנות המקודשת כגרושה.איך הייתי מאושרת שהגעתי לנחלה.הרי לשם כיוונתי שניות,רגעים וחיים שלמים.היה שם את שמחת הרגע.אכן רצון לרקוד על מדרגות הרבנות הכורעות תחת נטל רגשות לסוגיהם,רגליים רועדות,לבבות פועמים,דמעות ילדים.

גם כשלחצת את ידי בבטחון, ואמרת עוד שנה אנחנו שוב נשואים,לא הבנתי מה רצית.ידעתי רק שאני ללא בעל.אני לא מבועלת.אני חופשית לכל אדם -כמו שאמרו הרבנים.מי בכלל רוצה להיות חופשית לכל אדם.רציתי להיות חופשית לעצמי.לא לפחד לרגע שתחזור ושוב סערות,ברקים,פחד,דמעות ילדים שאין להוריהם זמן לחוש את העובר עליהם ,כי הם עסוקים באיך לכסח אחד את השני.

וזהו. כשעברו הימים,ואת רואה שנשים בנות מינך חוששות מפנייך,סוגרות תריסיהן,מרכלות עושות הכל כדי לשמור על האוצר הבלום מפנייך..הבעל שלהם.

את איום בשבילן.הן לא תבואנה לפרגן .בעיקר, אם הן בעיירות שכוחות קל,שם הגבר הוא השליט,המוסכמות והן עצמן כורעות תחת העול אך על הבעל שלהן הן שומרות, שלא יחמוק,שלא יתבונן על צל אישה גרושה חלילה...

ואת פתאום מופקרת לדרכך.בעל המכולת שכיבד... מוצא זמן עם כיפתו על ראשו,תואנה לבוא ולגבות חובך בביתך ,ומרמז לך על דרכים למחקו..גברים..הריר ניגר,נשותיהן חרדות על גורלם..הם שוחרים לטרף חדש..

ואז את מבינה..מעמדך הרם כאשת איש הוסר.החברה שמה אותך בסטיגמה של גרושה..

ברוכה המגיעה לעולם הריאליטי,אישה...