היא יושבת על שפת ארגז החול, לעיניה משקפי שמש, מדשדשת ברגליה את גרגירי החול ומבטה מופנה לעבר האופק. עובר גדל בבטנה. רוח חורפית, קרני שמש ועלי העצים הגבוהים מעליה מתמסרים לכיווני הרוח שחודרת אליהם. בטי שרט לבן ומכנסי ג'ינס. אופני קטנטנים לידה בצבעי כתום צהוב וירוק מחכים לשובב שלה. רואה אותם משחקים ביחד, בעלה ובנה הקטן בן השנה. שבת חורפית ממוסגרת בחלון שמשי. הם חוזרים אליה משתעשעים ביניהם. הוא עטוף במשקפי שמש כהות, מכנסי ג'ינס קצרות זרוקות וגדולות ממידותיו. חוזר מהשתוללות עם בנו ומבט צוחק על פניו. היא מקבלת אותם בשמחה ומוסיפה משלה. מוציאה בועות סבון מהתיק המונח לידה וכבר מעיפה לו בועות סבון שעפות ברוח. ועוד משב של בועות סבון מיד אחרי. בועות בצבעים שונים, עפות לכיוונים שונים ומכריחים את העיניים להסתכל אחריהן. כל כך יפות וצבעוניות. כל כך נקיות, מראות את צבעי הקשת בתוכן. תוחמות את צבעי השמש בתוכן. שבת שמשית חורפית אחת.