אחוז אי שקט עמד מול האח המבוערת, דמות גדולה וכהה, צדעיה כסופים. הוא חיפש בתוכו סיבות לבדידות שחש. חוסר הסיפוק בער בו, אף פעם לא הצליח ללבות אותו מספיק כדי שיישאר בתוכו ויעשיר את השגרה שלו והוא הפך למחפש תמידי .הוא היה מרתק, מסוכן מאוד, כל דבר שנגע בו הוצת מעצמו ואוכל תוך איבוד מעט מעצמו. אני תשוש, חשב. היא ריקדה והציצה בו , לא היה בה רוגע מרוכזת בעצמה שילחה לשונה מדי פעם נאחזת באוויר ואחר כך שקעה שוב אל תוכה בקולות של התפצפצות עדינה,גם היא הייתה מחפשת נצחית, חסרת מנוח ותשושה. כשראתה אותו סקרנותה ניצתה באחת, שקוע במחשבותיו לא שם ליבו להתעניינותה ההולכת וגוברת. היא החלה ללבוש צורה, היא ארבה והתבוננה. היא קראה את מחשבותיו מתוך פניו הסגורות - חסרות המבע ,ושילחה לשון ארוכה מבקשת לטעום טעמו בסקרנות שלא נתנה לה מנוח. לפתע נלכדה בזוית עינו, להבה התעוררה בו, הוא חש בסכנה כי זיהה בה את עצמו,הוא לא פחד מכוויות. האש באח הפכה לפנים, פניו שלו במהדורה נשית "התמסר לי" היא ביקשה בכנות שלא ראה כמותה או שאולי ההבדל היה נעוץ בתחושה שהתגבשה בו, יודע בדיוק מה הולך לקרות, יודע כי הוא רוצה להתאכל עימה,להיות חלק ממנה. להבעיר אותה ללהבה ענקית שתשאיר עליו כוויות ותערטל אותו עד מהותו , "בוא אהובי" לחששה אליו, קח אותי אל השמחה, קח אותי אל האור שאני מפזרת סביבי, קח אותי אל האמת. היא לא הססה כשאחזה בו. הוא לא היסס כשהגיש לה את כנף בגדו. |