הצביעות -היא עוד נושא להעלות על הפרק של הגירושין.והפעם הצביעות של החרדים שהיו חברי הקהילה שלי לאחר שחזרתי בתשובה.
הרבנית הכבודה אשר לימדה אותי הלכות בדקדקנות-שיעור אחרי שיעור.וכשבאתי אליה ברוב תמימותי ואמוני במילויים וקיומם- וסיפרתי בתמימותי,איך בן זוגי "מקיימם" ובכך פוגע בי ובאלוהיו-לתדהמתי כי רבה הפנתה אלי את האשמה:את לא נזהרת,את לא שומרת-הוא גבר! אבל לך? ניתנה בינה יתרה ורגלי אילה לברוח מהחטא...
ואני תופסת ראשי בידי ואומרת..:מה זה?זאת הדת?אלו הם פסקיה במבחן המציאות?ולמה האישה נאשמת בכל "פשלה" הילכתית,מעצם היותה אישה?
מה זה הגיבוי המיידי לגבר?מדוע אני מיד נחשדת בחוסר צדיקות?מדוע מחפשים רק בקרבי את השפיות?
ואז,אסימון כבד צונח במוחי...חביבתי..מעצם היותך בת המין הלא נכון כוחך נתון בידיו ובפסקי הלכה מפי אלו המתיימרים להיות נציגי קל עליון.
האמת ,בתחילה האשמתי את הבורא במחדל האמת,עד שהבנתי שנציגיו אינם משרתים אותו נאמנה.
משם בבית הדין הרבני ובכל קהילת החסודים והחסודות -הייתי אני הנאשמת.זאת ש"חוכמתה לא הספיקה לבנות את ביתה"..זאת ש"בינתה קצרה עליה מלבנות את ארמון התפארת לבעל הנכבד ולילדיו"...סופרו עלי סיפורי אימה של קימה בלילה וקריעת ציציות הבנים...על כך שגזזתי שיערות פיאת ראשם בשנתם"..דברים הזויים,מרושעים הנאמרים מפיות נשים הולכות רכיל עם הבעת פנים חסידית ועיניים מביטות למרומים..[אני בטוחה שאלוקים היה מבוייש ממלעיזות הדיבור הללו].
ומרדנות ענקית ירדה אלי ופסקתי בליבי באופן חד:רבותי,אני פורשת מהדת...
וירעם הים ומלואו ויקשיבו נציגי כבודו ויבואו משלחות לחלות את פני שלא אפול ואצא מקהילת דורשיו...ואני בעקשנותי אוחזת ועוברת לצד החילוני החוטא ...ללא ניד עפעף... |