ראשית עלי לציין דבר חשוב הרבה יותר מענת קם: בית המשפט שגזר עליה עונש ראוי, מדויק, אנושי ומתחשב, ומרתיע עבריינים פוטנציאליים מסוגה בעתיד. יש לזכור שבסמכותו היה לגזור עליה את מלוא 15 שנות המאסר הקבועות בחוק על העבירה שבה הורשעה ענת קם. אפשר להתגאות במערכת משפט שבה מכהנים שופטים מסוג השופט שדן בעבירה של ענת קם.

וכעת לעיקר. המעשה שעשתה ענת קם הוא ראשית כל פתח לאנרכיה. היא מחליטה לפרסם סודות ביטחוניים שהגיעו לידיה עקב שירות בצבא כיוון שהם נוגדים את דעותיה הפוליטיות.

אבל חשוב מכך הוא התהליך שבה התקבעה השקפה פוליטית אצל צעירה מאד, בת 20 בסך הכל, נטולת ניסיון חיים ושיקול דעת פוליטי המסתמך עליו. כאן בדיוק מופיעים מטיפים בשער, מעצבי דעת קהל מסוגו של גדעון לוי. פורצי גדר נונקונפורמיסטים, לוחמים מתמידים בדעת הרוב המוחלט של הציבור בעניין קיומי למדינה: החזקת השטחים שהערבים הפסידו כאשר תקפו את ישראל ב-67' - עד שיסכימו לוותר על רצונם להשמיד את ישראל ולחתום על חוזה שלום שלא יאפשר להם לתקוף אותה שוב על מנת להשמידה. דעות המיעוט הזניח, כמו דעותיו של גדעון לוי הן לגיטימיות בחברה פתוחה ודמוקרטית. רק נשכח מהמטיפים להן שהן משפיעות על צעירים מאד כמו ענת קם ומביאות חלק זעיר מהם לעבור עבירות ביטחון חמורות מאד, שמסכנות את המדינה. כי אותם מטיפים בשער לקחו לעצמם את הזכות המטומטמת לדעת טוב יותר מהשלטון הנבחר מה מותר ומה אסור במלחמת הקיום של המדינה במשך 63 שנים ומלחמת הקיום של הישוב היהודי בארץ ישראל במשך 200 שנים.

אפשר להשוות את המטיפים האלה לתאומים שלהם בצד הנגדי של הסקלה הפוליטית: רבני יש"ע ההזויים המביאים למעשים נפשעים של צעירים מאד הרצים כאחוזי תזזית בין הכפריים הפלסטינים. אין מי שיפטור אותנו מעונשם.