זה היה כמו תמונה בסרט תחנת רכבת בעיר צפונית אורהוס דנמרק, שבעים ושש עמדת על הרציף במעילך ידענו שיותר לא נפגש התפאורן עשה עבודה טובה האור היה חלש ואפור לבנים אדומות, גלדי כפור הרכבת מאיצה קדימה ואת בתחנה, נוסעת לאחור וקטנה קטנה וקטנה וקטנה וקטנה וקטנה וקטנה וקטנהוקטנה וקטנה וקטנ וקט וק ו . |
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היחס שלי לרכבות הוא דואלי
בין התגלמות האהבה לבין התגלמות הרשע
בשני המקרים מתגעגעים אל החוסר, אל האובדן.
ראיתי אותה נמוגה :)
כמו הדמות המתפוגגת ברציף ברצי ברצ בר ב
ארגן התפאורן של צפל גם את ההתפוגגת הזו
אבל שם, ממש שם זה היה...
במציאות זה היה הרבה יותר עצוב......
לא, הוא עבר להצגה שניה
מותק אין שם כלום בלינק..
זו הנקודה?
נקודה בזמן..
ותחנות רכבת תמיד עושות את זה דרמטי יותר.
הקוטן היא גם בעיניה,
גם היא ראתה אותך קטן קטן קטן קטן קטן ....
אנחנו בראש אחד
אז הנה הלינק לרשומה שלי
יפהפה.
שיר והמחשה בצדו.
מקסים.
אפשר ממש לראות ולשמוע.
חג אורים שמח.
תמי.