שיעור בכלכלה - שלא תנסו את זה בבית! 

יום אחד, הגיע למלון היחיד שבעיירה נידחת במערב ארה"ב תייר.

התייר התעניין אם יש חדר פנוי ללילה אחד.   בעל המלון השיב בחיוב, והוסיף שהמחיר ללילה אחד הוא 100 דולר.

התייר הוציא מארנקו שטר של מאה דולר, מסר אותו לבעל המלון, אך ביקש לראות את החדר לפני שהוא חותם על ההזמנה.

בעל המלון מסר לתייר את המפתח והסביר לו היכן החדר.

כשהתייר הלך לבדוק את החדר, החליט בעל המלון לנצל את הזמן עד שהתייר יסיים את בדיקת החדר, וגם את המקדמה שקיבל מידיו, ומיהר לאטליז הסמוך, כדי לשלם לקצב את החוב שלו בגין רכישת בשר עבור בית המלון. לאחר שמסר לקצב את השטר – חזר לדלפק הקבלה שבמלון.

הקצב שקיבל את הכסף, החליט לנצל את ההזדמנות, ולשלם לירקן את חובו בגין הירקות שאשתו קנתה אצלו בחודש האחרון.  החליט ועשה.

הירקן, ששמח מאד על הכסף ששולם לו על ידי הקצב, מיהר אל ביתה של הזונה  היחידה שבעיירה, כדי לשלם לה את החוב שצבר אצלה בתקופה האחרונה.  כפי שידוע לכל: במערב הרחוק, הכלכלה מבוססת על אמון הדדי, ואפילו שרותי המין ניתנים בהקפה לאזרחים המכובדים של העיירה.

כמובן שגם הזונה שמחה מאד על הסכום הבלתי צפוי ששולם לה על ידי הירקן, ומיהרה לבית המלון, כדי להחזיר לבעל המלון את החוב שצברה אצלו בגין שכירת חדרים לצרכי עבודתה.  היא הגיעה לבית המלון ומסרה לבעל המלון את השטר של מאה הדולרים שקיבלה מן הירקן.

בעל המלון לקח את הכסף, אך בטרם הספיק להכניסו לקופה, חזר התייר מן החדר שהוצע לו, אמר לבעל המלון ששינה את דעתו, והחליט להמשיך בדרכו.

בעל המלון החזיר לתייר את כספו, וזה נסע לדרכו, מבלי לדעת ששטר הכסף הבודד שהפקיד בידי בעל המלון לפרק זמן כל כך קצר, איפשר לכל כך הרבה אזרחים נכבדים לשלם את חובותיהם...