כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    למה ? כי זה קל יותר. . .

    75 תגובות   יום ראשון, 30/10/11, 20:09

    ''

     

    למה ? כי זה קל יותר. . . 

      

     

    סחף בערכים, בנורמות חברתיות, בתכנים ובכלל, קיים הרי זמן רב, ואינו חדש - אנשים נוטים לעשות תמיד ובכל מצב מה שיותר קל....

    המשווקים, יצרנים של מוצרי צריכה מנצלים זאת, גם מפיקים ויצרני תכנים בטלוויזיה, עיתונות תקשורת תרבות לדוגמא כל "תרבות" האח הגדול, הריאליטי", העיתונות שהתכנים בה הופכים יותר ויותר מכתבות תחקיר ל"כתבות מטעם" (פרסומת סמויה) ונושאים באמת רדודים יותר, ואותו דבר לכן קורה מבחינות אישיות.

     

    לא שזה "פסול", אולי זה הליך טבעי של חברה שמתמסחרת הופכת למתועשת וטכנולוגית יותר וכדומה. אך כמו כל דבר בהגזמה גם כאן באיזה מקום משתלטים עליך ההרגל של אי רצון להתאמץ, אם בשטח תכני הבידור, העיתונות, ועד להרגלים של חוסר חשיבה ומודעות, ואפילו חוסר רגש ואכפתיות, וכמובן חבל.

    '' 

    למשל, קל יותר לשנוא מאשר לאהוב -  שמתם לב?

     

    הרי תמיד אפשר למצוא דברים שליליים בכל דבר, לפעמים יש מי שאפילו זו נטייה טבעית אצלו, אבל לאהוב דורש יותר אכפתיות, ואולי אולי אפילו גם עזרה קטנה או עשייה, התחשבות, יציאה ממקובעות של מה כדאי וטוב עבורי בצורה אנוכית - וזה כבר יותר קשה, והאמת לא תמיד "משתלם"....

    אנשים התרגלו לחיים קלים גם מבחינות אלה, לא ככה?

    '' 

    זו רק אחת הסיבות בשלהן אהבתי את רשימתו של הגולש אבי ב"שנאת חינם", למען האמת דבריו הם "הקטליזאטור" שלי לפוסט הזה.

     

    ואיך ולמה ומתי אוהבים? שמים לב לפרטים, רואים גם מתחת לפני השטח לא רק את החיצוניות, מגלים את הדברים הטובים, מגלים את הסיבות לדברים הפחות טובים, ומבינים....אהבה לרוב דורשת קצת השקעה.  

     

    חוסר אהבה, אי אכפתיות, ושנאה אינם דורשים דבר. אבל מה כן? הם מבזבזים אנרגיה, ממלאים אותנו אנרגיה שלילית, ושואבים את האנרגיה הטובה מאתנו עד שסוחטים אותנו נפשית. לא סתם אומרים ששינאה אינה בריאה ואינה יפה לנפש.

     

    יש לי חברה, וואלה אחת למיליון כפרע עליה, חריגה בדרך חשיבתה וגם במעשים. היא "חתולאית" בנשמתה מלידה, אך בהחלט לא רק, למדתי ממנה המון. מאז ומתמיד גרו אתה כמה חתולים, ועוד כמה נכנסו ויצאו כאוות נפשם.

    ''''''''

    כשנולדה בתה התינוקת לא רק שלא "השליכה" אותם החוצה, כפי שעושים למרבה הצער המון אנשים לבעלי חיים שגרים אתם. אפשר לומר אפילו להיפך, שכן הייתה לה חתולה זקנה וחולה, ולמרות אי הנוחות והעבודה הרבה, היא סעדה אותה וטיפלה, בה ובתינוקת ביחד.

    תאמינו לי שבמצב כזה שהחתולה הייתה זה גם לא קל נפשית (לראות בעל חיים שגר אתך במצב כזה ולתמוך בו), וגם מעשית שכצריך פשוט לטרוח המון.

     

    למרבה הערצתי היא עמדה בזה ועשתה זאת. מעולם לא חשבה ולו לרגע לזרוק אותם מביתם או "למצוא להם בית אחר", כשנולדה בתה (שזה קצת דומה בעיני), לפחות מבחינת הרגשתו של בעל החיים.

     

    ועתה כשהתינוקת גדלה והופכת לילדה ברת דעת, היא קוצרת את אשר זרעה, וזה תענוג לראות ולשמוע.

     

    תמיד אומרים שטוב דווקא לגדל בבית עם ילדים בעלי חיים (ולא רק גם לזקנים ולמבוגרים), שזה מוסיף לחינוך, נותן דברים שהילד לא יכול ללמוד ולרכוש ולקבל בצורה אחרת(Ynet "13 סיבות: איך חיית מחמד בבית עוזרת לילד" 15.2.2011 שרי בר און).

    כעת היא מבינה איך ולמה בצורה מעשית, וכל הזמן, טיפין טיפין, מספרת לי קטעים שאני מתמוגגת מהם.

    ואני נהנית מהסיפורים הקטנים הללו, וצועקת עליה שתרשום, תרשום יומן, שזה יהיה רב מכר, שזה משעשע, מלהיב, ומשגע. כל הזמן אני מנפחת לה את השכל שאני רוצה עוד סיפורים, ובטח נמאס לה, אבל זה פשוט ממוגג אותי מהנאה צרופה.

      ''               ''

    חבל שאמהות והורים לא עושים זאת בזמן, רושמים דברים חוכמות כאלה של ילדיהם הקטנים, ואח"כ אתם יודעים...הם גדלים כל כך מהר...

     

    לפני כמה ימים אחד החתולים שלה ילל, רצה אוכל או משהו, האמא ניגשה לראות מה קורה, והילדה שכבר התחילה לדבר, פונה אל החתול באופן עצמוני לגמרי ורוחב לב יוצא דופן לתינוקת בגילה, מושיטה לו את המוצץ "שלה" ואומרת לו: "אל תבכה, קח, הנה צצי" (מוצץ) ...נו, לא ממיס? שיניתי מצב צבירה תוך שנייה והפכתי לשלולית. מתה על קטעים כאלה.

     

     

    זו הייתה דוגמא קטנה מהחיים, כמה קל להיות לא אכפתי, ראש קטן, או לשנוא.

    כולם ציפו שכשנולדה הילדה "שתפסיק עם השטויות" ותעיף את החתולים מהבית או משהו. אבל היא לא בחרה במוצא הקל, ולא חלמה לעולל דבר כזה, הגם שברור היה לה שההתמודדות לא תהיה קלה.

     

    אהבה כאמור, דורשת לפעמים להתאמץ יותר, אבל תמיד משתלמת, את מה שזרעת קוצרים אח"כ, בגדול.

     

    אבי ברשימתו הנפלאה לדעתי, כתב והסביר למה חתולים קל אולי יותר לשנוא ולפחד מהם. כל מי שמכיר יודע שהם לא מובנים, עצמאיים, לא ניתן "להטיל עליהם מרות", אינדיבידואליים, דעתנים, מיוחדים ומקסימים, כשמכירים ואז אוהבים אותם, אי אפשר להפסיק, שהרי תכונות אלה בדיוק הצ'ארם שלהם, אחרת הם לא היו חתולים. 

    אז לגביהם וכאמור לגבי כל דבר בחיים, קל מאד לא לאהוב, לשנוא - קשה יותר לאהוב.

     

    תחשבו על זה: כמה פעמים בחיים כל אחד ואחד מאתנו, בוחר בלי מישים באפשרות הקלה יותר. האפשרות השנייה אולי דורשת יותר, לא מקובלת, אבל יש פעמים בהם גם היא משתלמת לא פחות....

     

    ''     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (75)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/11/11 07:11:
      אני חושבת שבאסטר כזה נפוח בגלל הסטרואידים שהוא מקבל כל יום לאסטמה שלו....
        3/11/11 21:48:
      תודה יקירתי. למעשה התמונה לא עושה חסד עם באסטר, כי במציאות הוא ממש בונבוניירה מהלכת, ואת לא יכולה להוריד ממנו את היידים. הוא רחוק מלהיות קשוח, הוא פשוט מודע לעצמו ואוהב את עצמו... מאוד
        3/11/11 20:24:

      צטט: iri20 2011-11-03 13:38:16

      צטט: bonbonyetta 2011-11-02 23:39:11

      צטט: iri20 2011-11-02 19:05:09

      אהבתי את המסר בחלקו הראשון של הפוסט, וגם על המסירות הרבה של חברתך לחתול הזקן והחולה. היא באמת נשמה טובה. מעבר לכך, את מתייחסת לנושא החתולים בשחור ולבן - אוהב או שונא. ויש גם עוד רגשות בסקלה כמו למשל אוהב וקצת מפחד וכ"ו.

       

      חברה, זה בסדר, ברור לי בהחלט שיש המון גווני אפור באמצע, דיברתי על השקפתי שלי והרגשתי, ברור הרי שלא נולדתי ככה אינסטנט....

      את מתארת לעצמך שהייתי קטנה פחדתי מטומי הכלב של השכנים...?

      כל עוד לא עושים רע לאף אחד זה גם בסדר גמור ....אפילו בתורה אין אנו מצווים לאהוב בעלי חיים אך בהחלט מצווים על מצוות צער בעלי חיים. לא שכולם שומרים על זה אבל זו המצווה צוחק

       

       

      איריס ובאסטר בלונדון, שם מצאתי את החתול היחיד שהעזתי ללטף 

      היינו חברים טובים. הוא היה הילר ו- little budha

       

      ''

       

       

      הוא דווקא נראה בריון קשוח, ואת נראית כאן מזה נעימה ונחמדה שחבל"ז, לא מתפלאה עליו בכלל.

      תודה, תמונה מ ק ס י מ ה  צוחק

        3/11/11 13:44:
      השכלתי,מעניין אצלך :) סופשבוע משובח.
        3/11/11 13:38:

      צטט: bonbonyetta 2011-11-02 23:39:11

      צטט: iri20 2011-11-02 19:05:09

      אהבתי את המסר בחלקו הראשון של הפוסט, וגם על המסירות הרבה של חברתך לחתול הזקן והחולה. היא באמת נשמה טובה. מעבר לכך, את מתייחסת לנושא החתולים בשחור ולבן - אוהב או שונא. ויש גם עוד רגשות בסקלה כמו למשל אוהב וקצת מפחד וכ"ו.

       

      חברה, זה בסדר, ברור לי בהחלט שיש המון גווני אפור באמצע, דיברתי על השקפתי שלי והרגשתי, ברור הרי שלא נולדתי ככה אינסטנט....

      את מתארת לעצמך שהייתי קטנה פחדתי מטומי הכלב של השכנים...?

      כל עוד לא עושים רע לאף אחד זה גם בסדר גמור ....אפילו בתורה אין אנו מצווים לאהוב בעלי חיים אך בהחלט מצווים על מצוות צער בעלי חיים. לא שכולם שומרים על זה אבל זו המצווה צוחק

       

       

      איריס ובאסטר בלונדון, שם מצאתי את החתול היחיד שהעזתי ללטף 

      היינו חברים טובים. הוא היה הילר ו- little budha

       

      ''

       

        3/11/11 09:39:
      ואני אוהבת איך שאת אוהבת!!! (:
        3/11/11 08:33:
      זו אשליה שקל יותר לשנוא. אגב, רוב האנשים לא מתחברים סביב שנאה, אלא סביב כעס, כשהשורש הוא אותו שורש - כאב. יש הרבה כאב בחיים, וזה דבר אוניברסלי, לכן קל ליצור דרכו קשר. לדעתי זה המון עניין של חינוך, גם בבית אבל גם בשיטת החינוך בבתי הספר, שנוהגת להתייחס יותר למי שמפריע מאשר למי שבאמת מנסה ללמוד. כך לומדים עד כמה קל לקבל יחס דרך התנהגות שלילית. אילו היינו מצליחים להפוך את הנושא ולתת יותר יחס להתנהגות חיובית, אולי היינו מקבלים חברה בה קל יותר לאנשים ליצור קשר דרך פירגון הדדי ודרך חיוביות כלפי משהו, מאשר מה שיש היום. אני חייבת להוסיף גם, שיש לנו תקשורת שמטפחת שליליות, ואולי אלו פני החברה, אבל הגיע הזמן שגם מי שיוצר את התקשורת (לא רק את החדשות, אלא בכלל) יקח יותר אחריות על המסרים שמועברים. תמשיכי בחיוביות שלך, הסיפור על הילדה והחתול מקסים, אולי תכתבי ממנו ספר ילדים? (ברשות החברה כמובן).
      כדי לפנות שמאלה כדאי ללכת ימינה
        3/11/11 02:33:

      בונבונייטה, אני נענית לאתגר ואנסה לפתח:

      כשאני מנסה לחפש נטייה "טבעית"-ראשונית אני מסתכלת על הכלבים שלי כדוגמא, עד כמה קל להם לאהוב בספונטניות: צ'ופו (מעורב לברדורי) רגוע, בעל ביטחון עצמי נחמד למי שנחמד אליו ובונבון (כנעני-האסקי) סוער יותר. שיכול להיראות תוקפני כלפי מי שרומז לחוסר נחמדות אבל כל מה שהוא רוצה זה הרבה אהבה - לקבל ולתת בכמויות למי שקצת נחמד אליו. כשאימצנו אותו כגור הוא פחד פחד מוות מכלבים (כנראה התעללו בו) וניסינו לבנות לו ביטחון. נדמה לי שהבסיס כאן הוא פרשנות הישרדותית שפוגעת בספונטניות של האהבה. מעין הקם להוגך השכם להרגו. גם אצל ילדיי ואחרים ראיתי שעם השנים לומדים שאי אפשר לבטוח בכל אחד והתמימות האוהבת נחלשת...
      את צודקת שקל יותר להגיב למה שרואים מאשר לחפור ולחפש מניעים נסתרים, ולכן אם מישהו לא נחמד אלינו, בטבע הספונטני שלנו קל יותר להתגונן מפניו מאשר לחפש בו מעלות. לדעתי ככל שיש לנו ביטחון יציב ונינוח אנחנו פחות מאוימים-תוקפנים (רואים את זה היטב בשפת הגוף של אנשים וחיות) ופנויים יותר לחפש נקודות זכות נסתרות (=לאהוב) ואם נמשיך עם זה - אולי ככל שאנחנו מאוזנים יותר ומרגישים בטוחים קל יותר לאהוב וככל שאנחנו פחות נינוחים ובטוחים זה הרבה יותר אתגר...

        3/11/11 01:47:

      צטט: bonbonyetta 2011-11-02 20:08:14

      צטט: RMT 2011-10-31 06:57:24

      האם באמת קל יותר לשנוא מאשר לאהוב? ממש לא בטוחה אם נעשה רשימה של יתרונות מול חסרונות.... אם נחשוב על ילד קטן שמתנהג בספונטניות - עד כמה השנאה באה לו כדבר טבעי? אולי יש כאן הרגל מעוות ומעוות "לזהות" שנאה כיותר "יקרה" למשק האנרגיה?

      לא יודעת, ככה נראה לי. כי "לא לאהוב" מבחינת זה שאפשר למצוא מגרעות בכל אחד כמעט, אך לאהוב לפעמים צריך לחפש את המעלות, לראות מבעד לחומות, מבעד לכל הרפש שמכסה, וזה לא תמיד קל.

      מוכנה דווקא לפתח את זה.

      לא חושבת ששנאה, או אי אהבה באים כדבר טבעי. שנאה גם לא קרה היא לוהטת מאד בדיוק כמו תשוקה ואהבה אלא ששינאה לא בריאה ומרוקנת אותך וסוחטת אותך, ואהבה מטעינה אותך עוד ועוד. זה ההבדל נראה לי.

      אינך חושבת? חיוך

       

        2/11/11 23:42:

      צטט: bonbonyetta 2011-11-02 23:31:16

      צטט: רומפיפיה 2011-11-01 16:31:41

      פוסט נהדר ומרגש.

      לא יודעת לי יש חתולים וגם כלב

      המון עורבים, עורבנים ואת כולם כולם

      אורחיי חבריי והעיקר ילדיי ונכדיי

      מאד אוהבים.

      ככה? ואת לא מביאה לנו תמונות? לפחות של העורבים והעורבנים.

      מה זאת אומרת יש לי....

      העורבים בכלוב או בחוץ ובאים אלייך?

      יאללה, תמונות....אין מה לעשות, אם יש לך עורבים צריך להביא תמונות ולספר איך ומה...

      את לא יכולה לספר לי כאן דברים כאלה וללכת וזהו.

      עכשיו סיפורים ותמונות

       

      ''

      יפתי, אפילו מצלמה אין לי, הבטיחו לקנות לי מתנה ליום הולדתי , לא רחוק 1.12:))))

      וגם לכשתהיה לי, לא יודעת להכניס למחשב.. אבל בטח ילמדו אותי, אולי אפילו את??

      העורבים שלי, חופשיים, גרים אצלי על העצים בגינה, יש לי גם עורבני שהצלתי משיניו של פיץ הכלב הרצחני שלי.. נשאר על הקרקע עם כנף שמוטה.. לפני שפיץ התנפל עליו לטרוף אותו ודי.. רצתי, אספתי אותו בכפות ידי, מאד בזהירות החזרתי את הכנף למקומה.. ליטפתי את ראשו של העורבני, ואת גבו, ליטפתי את הכנף הכואבת. ניסיתי להשקותו אך לא רצה.. רעד כולו.. בסוף הנחתי אותו על האדנית הגבוהה שבמקום שהכלב לא יגיע ועקבתי אחריו מרחוק, כעבור איזה שעתיים נעלם.. לא עברו כמה ימים והוא חזר כנראה עם בת זוגו.. שניהם יפים עם נוצות כחולות ולבנות,וגם הם גרים אצלי בגינה.. מבשלת להם אורז, ואם אין.. גם הם אוכלים בונזו.. כמו כל האחרים:))))

       

        2/11/11 23:39:

      צטט: iri20 2011-11-02 19:05:09

      אהבתי את המסר בחלקו הראשון של הפוסט, וגם על המסירות הרבה של חברתך לחתול הזקן והחולה. היא באמת נשמה טובה. מעבר לכך, את מתייחסת לנושא החתולים בשחור ולבן - אוהב או שונא. ויש גם עוד רגשות בסקלה כמו למשל אוהב וקצת מפחד וכ"ו.

       

      חברה, זה בסדר, ברור לי בהחלט שיש המון גווני אפור באמצע, דיברתי על השקפתי שלי והרגשתי, ברור הרי שלא נולדתי ככה אינסטנט....

      את מתארת לעצמך שהייתי קטנה פחדתי מטומי הכלב של השכנים...?

      כל עוד לא עושים רע לאף אחד זה גם בסדר גמור ....אפילו בתורה אין אנו מצווים לאהוב בעלי חיים אך בהחלט מצווים על מצוות צער בעלי חיים. לא שכולם שומרים על זה אבל זו המצווה צוחק

        2/11/11 23:33:

      צטט: הכוזרי-עמיחי עוזרי 2011-11-02 06:55:41

      מסכים מילה במילה

      לא לא לא....אתה לא יוצא פטור בקלות כזו, לא כל פעם. לפעמים אתה צריך להתנגד ולנמק.

      אחרת, זה לא ייגמר בטוב, אני אומרת לך כוזי. 

       

      ''

        2/11/11 23:31:

      צטט: רומפיפיה 2011-11-01 16:31:41

      פוסט נהדר ומרגש.

      לא יודעת לי יש חתולים וגם כלב

      המון עורבים, עורבנים ואת כולם כולם

      אורחיי חבריי והעיקר ילדיי ונכדיי

      מאד אוהבים.

      ככה? ואת לא מביאה לנו תמונות? לפחות של העורבים והעורבנים.

      מה זאת אומרת יש לי....

      העורבים בכלוב או בחוץ ובאים אלייך?

      יאללה, תמונות....אין מה לעשות, אם יש לך עורבים צריך להביא תמונות ולספר איך ומה...

      את לא יכולה לספר לי כאן דברים כאלה וללכת וזהו.

      עכשיו סיפורים ותמונות

       

      ''

       

        2/11/11 23:27:

      צטט: תמו'ש 2011-11-01 10:23:09

      כן הרבה יותר קל לשנוא. אני עובדת על הדרך של הבנה והאהבה. אך זו השקעה לטווח ארוך.. יצא ספר ילדים לא מזמן של שפת הילדים וזה מקסים.נהגתי לרשום את כל דברי החכמה של הילדים ואיך שהופכים המילים. הנכד שלי למשל אמר סבתא אני רוצה לאכול סקבטי בחלצת וזה אומר ספגטי בצלחה. וכשהייתי חוזרת על כך היה צוחק מהרעיון כאילו אני זו שמדברת כך ולא הוא..

      אני מתה על שיבושי הלשון והביטויים של הילדים.

      תביאי עוד, מה שיש לך תשפכי אצלי, אני מתה על זה.

      אני הייתי אומרת במקום מלפפון מלפלפון, במקום בלו בנד - באלו באנאד וכאלה.. נשיקה

        2/11/11 23:25:

      צטט: ^ קרן ^ 2011-11-01 09:39:25

      חיות בג'ונגל

      ממש לא.

      החיות בגו'נגל עוד בסדר 

        2/11/11 23:24:

      צטט: shabat shalom 2011-11-01 08:22:29

      אני חושב שזה לא עניין של "קל" ו"קשה". אהבה היא השקעה, היא יציאה מההסתגרות באני. שנאה היא קודם כל - פצע, חתך, כוח חסר שליטה. שימי לב שיש הרבה "אוהבים" שמסוגלים לרצוח את אהובתם. כי הם פועלים מתוך הפצע ולא מתוך ההשקעה.

      איזה תגובות אני מקבלת כאן, יא וואלי, איזה יופי של תגובה . תודה. החכמתי. לפעמים אתה יודע אתה חש בדברים אך לא יודע בדיוק איך לשים את זה במילים.

      תודה ששמת לי זאת במילים.

      תעשה ככה כל הזמן, והרבה 

       

      ''

        2/11/11 22:07:

      צטט: ron294 2011-11-01 00:40:37

      אלה חיינו פה בארץ המקוללת הזאת, ארץ שונאי חתולים ועניים, כל כך אפשרי לחשוב חיובי איך היה עדיף לחיות פה, אבל אין לנו ברירה אלא לשקוע בתבניות הארורות הקיימות. קשה לשבור הרגלים ולהמשיך להאמין שלא נורא להותיר מליון תושבים בדרום לרעוד ולגווע כל עוד התיל לא הגיע לתל-אביב. כן, קשה לשבור הרגלים, עדיף כנראה להמשיך לחיות שבויים כעבדים מודרניים,זה כבר לא מתקבל על הדעת לחיות בשמחה, שוויון ואחדות, הילדים שאנו מגדלים ימשיכו לגדול כצרכני מותגים, אדישים לגורלם. תמה התקופה שבה רצינו ערכים כמו דאגה הדדית, אחדות  ואהבת הזולת, זו התקופה שבה אנו מקדמים צביעות, ריקנות וגאווה עצמית מופרזת.

      מישהו אמר לי היום כי אנו עם ישראל , כבר לא רואים ממטר, זה ההמנון החדש שלנו, והתקווה כבר לא גרת פה עוד, כי הציניות היא הדרך היחידה לשרוד בעולם המטומטם החדש שלנו, אולי כי ההבנה שאנו קשורים זה לזה נידונה מזמן לכישלון צורב. עכשיו זו תרבות האגו, הבוז והפחד העוטפת אותנו מכל עבר, ביטחון,ואחווה הם ערכים השייכים לנחלת העבר.זה שלטון הערמומיות והניצול המתפשט כמו מגפה ומציף את החברה. האם נוכל להפוך את חיינו למשהו טוב יותר? אולי, אולי לא.

       

      וואלה, איזו פסימיות נשפכה עליך. מה קרה כפרע? לא מסכימה, לא מוכנה להסכים, כי מי שמסכים אבדה לו תקווה ואבדו חלומות, ואני לא מוכנה ולא יכולה להסכים עם דברים כאלה, כי אחרת אין טעם לחיים בצורה כזו.

      המדינה אינה ארורה בכלל, האנשים הם אלה שעושים איזו מדינה זו תהיה.

      אין ברירה? בודאי שיש, צריך לפקוח עיניים ולראות אותה. אין דבר כזה שאין ברירה, יש מצבים בהם אינך מוכן לשלם את המחיר של הבחירה.

      הציניות אינה הדרך היחידה לשרוד, היא עוד תבלין לגוון בו את התבשיל המתועש להחריד של הדורות האחרונים אבל רק תבלין, רק הגוון לא העיקר.

      האחווה והערכים אינם נחלת העבר, זה תלוי רק בנו.

      אם נוכל להפוך את החיים שלנו למשהו טוב יותר? כמובן שזה בידנו, וסיכוי יש תמיד.

       

      ''

       

        2/11/11 21:49:
      יש נטייה לשטחיות. פחות עומק, יותר שטח (-: וכן חיבה לדברים הקלים והזמינים. לא רוצים להתעמק...
        2/11/11 21:40:

      צטט: MeirShay 2011-10-31 22:39:57

      מתחיל ונגמר בחינוך. אין כבר ילדים ברחובות, לא משחקים קלאס ולא חמש קוביות. הם שולטים יותר טוב מאיתנו באייפון ומן הסתם עוקבים אחרי האתרים שאנחנו גולשים בהם (כן ! לא ההיפך). אבל העולם מתקדם ואיתו הטכנולוגיה מה שמעצים את הצורך שלנו להתחבר דווקא לטבע. לחיות מחמד לסביבה ירוקה עד שזה נהיה נורמאלי לישון עם חתול וכלב באותה מיטה (תענוג). כוכב שלם עשה כוועץ' רציני במאה שנה וכיווץ לתוכו קידמה של אלפיים שנה. כתבת יפה ונכון ועדיין, כמו תמיד התפקיד שלנו הוא למצוא את הפתרונות.

      תודה לתגובתך, כתבת מעניין ויפה.

      התפקיד שלנו...? אולי קודם כל לנסות לגרום שכן, גם ע"י חינוך יפסיקו להרוס את הכדור הזה וכל אשר עליו, למזער נזקים ופגיעה בסביבה, ואח"כ אולי גם לנסות למצוא ולנטרל איך שאומרים את הסיבות לשריפה ולא רק כל פעם לכבות אותה וזהו עד שתתלקח בפעם הבאה... (הוריקן, מגיפות, רעידות אדמה) מזעיף את הפה

        2/11/11 21:37:

      צטט: טלוני 2011-10-31 21:18:38

      התמוגגתי מהפוסט של אבי ואף הגבתי אצלו.
      כמשוגעת על חתולים, נתקלת פעמים רבות בסלידה של אנשים.
      רק בשבת היו אצלנו אורחים, והבאתי את סמודי החתולה הפרסית המדהימה שלי כדי להשוויץ איתה, חיבקתי ונישקתי אותה. המחותנת שלי התחלחלה וכמעט קיבלה התקף לב, לנשק חתול???

      אני מתפלאה שאח"כ הסכימה לאכול איתנו צהריים...צוחק

      וואלה יש לי רעיון בשבילך.....תביאי לה קיפוד או אוגר ותנשקי אותו....היא מיד מתעופפת לה .... צוחק

        2/11/11 21:35:

      צטט: deltag 2011-10-31 14:09:10

      כמה מקסים נכון ויפה את כותבת.....אנשים בוחרים את הנתיבים אשר מעניקים להם את הפרס הכי גדול.......עבור המאמץ הכי קטן..........

      בדיוק, ואינם רואים רחב ורחוק יותר....זה דור שרוצה ודורש גמול מידי.... כסף

        2/11/11 21:33:

      צטט: חכם בלילה 2011-10-31 09:11:18

      נכון מאוד.

      מאוד עצוב שקל יותר לא לאהוב.

      חוקרי חיות ניסו להתחקות אחרי מקור ההתנהגות של המין האנושי.

      הם חקרו את השימפנזים שהיא החיה הקרובה אלינו ביותר מבחינה גנטית,

      ואכן השימפנזים חיים בסטרס עצום, הזכרים מתים ממתח, מפחד ומאלימות.

      אחרי זמן הם גילו את אחיו הקרוב ביותר של השימפנזה שנקרא בונבו,

      שהוא חי בצורה הפוכה מהשימפנזים, באהבה, בנתינה ובשותפות מקסימה.

      אורך חייהם כפול משל השימפנזים. לספר קוראים "הקוף שבתוכנו", מומלץ.

      מכאן שאנחנו יכולים לבחור אך לחיות, זה בידנו, במחשבותינו, במעשינו, וברגשותינו.

        

      בהחלט, ולחינוך יש חלק גדול וחשוב בזה, לא רק לגנטיקה, ולסביבה. הסנני

        2/11/11 21:32:

      צטט: ד-ארט 2011-10-31 10:19:40

      אני לא ממש מבינה איך קל לשנוא חתולים. בשבילי קל מאוד להתמוגג מהם ולהתאהב בכל אחד מהם. לעומת זאת, לאהוב ילדים הרבה יותר קשה לי.

       

      מבינה אותך, בבני האדם גם כשהם קטנים יש גם תכונות פחות יפות ונחמדות, לרוב הן נרכשות עלידיהם מהר מאד בחיקוי מהסובבים אותם.קריצה

        2/11/11 20:08:

      צטט: RMT 2011-10-31 06:57:24

      האם באמת קל יותר לשנוא מאשר לאהוב? ממש לא בטוחה אם נעשה רשימה של יתרונות מול חסרונות.... אם נחשוב על ילד קטן שמתנהג בספונטניות - עד כמה השנאה באה לו כדבר טבעי? אולי יש כאן הרגל מעוות ומעוות "לזהות" שנאה כיותר "יקרה" למשק האנרגיה?

      לא יודעת, ככה נראה לי. כי "לא לאהוב" מבחינת זה שאפשר למצוא מגרעות בכל אחד כמעט, אך לאהוב לפעמים צריך לחפש את המעלות, לראות מבעד לחומות, מבעד לכל הרפש שמכסה, וזה לא תמיד קל.

      מוכנה דווקא לפתח את זה.

      לא חושבת ששנאה, או אי אהבה באים כדבר טבעי. שנאה גם לא קרה היא לוהטת מאד בדיוק כמו תשוקה ואהבה אלא ששינאה לא בריאה ומרוקנת אותך וסוחטת אותך, ואהבה מטעינה אותך עוד ועוד. זה ההבדל נראה לי.

      אינך חושבת? חיוך

        2/11/11 19:56:

      צטט: החתול במסיכה 2011-10-31 04:58:05

      RIGHT !!!

      אתה תמיד כזה צייתן ?   קריצה

        2/11/11 19:05:
      אהבתי את המסר בחלקו הראשון של הפוסט, וגם על המסירות הרבה של חברתך לחתול הזקן והחולה. היא באמת נשמה טובה. מעבר לכך, את מתייחסת לנושא החתולים בשחור ולבן - אוהב או שונא. ויש גם עוד רגשות בסקלה כמו למשל אוהב וקצת מפחד וכ"ו.
        2/11/11 18:29:
      בהחלט פוסט מעניין ומרגש... איכשהו יש יותר שנאת חינם מאהבת חינם...וחבל.. מסכים איתך שאין כמו לגדול עם בעלי חיים.. למרות הצער שנלווה לכך..
        2/11/11 14:11:
      כל כך הרבה אמיתות בפוסט אחד.
      מסכים מילה במילה
        1/11/11 23:03:
      ,תודה על הפוסט היפה
      וואו פוסט יפה, מרגש מאוד .........
        1/11/11 21:01:

      צטט: נ.י.ל.י 2011-10-31 00:11:39

      כמה רגישה ונוגעת כתיבתך יקירה!
      תמיד אני אומרת לעצמי-בדיוק כך בא לי לכתוב
      אז את מביעה גם בשמי פוסטים למכביר.
      כמה סיפורים עולים בראשי כאשר אני קוראת אותך-חחחח
      אולי אעלה אותם יום אחד מהקלדת למסךחיוך

      או שנעשה הפוך, אם יש לך סיפור טוב ספרי לי, אני "אבשל" אותו אצלי בראש, עד שהוא יראה אור. 

      ''

        1/11/11 20:59:

      צטט: כחול הים 2011-10-30 23:50:54

      הנתינה היא המתנה.

      כן, למי שאוהב לתת שנהנה מזה, יש כאלה שלא יודעים, לא מסוגלים, ולא רוצים. קריצה

        1/11/11 20:58:

      צטט: ארזעמירן 2011-10-30 22:50:28

      כאלה אנחנו - מתמכרים לנוחות. עד שאותה נוחות ממכרת חוזרת בסיבוב לבעוט לנו בתחת.

      או כמו בומרנג

      ''      ''

        1/11/11 20:53:

      צטט: ש י מ ק 2011-10-30 22:39:33

      הי בוני, אני מת על חתולים. זו חיה אצילית. ישנה איתנו במיטה. יושבת על השולחן כשאנחנו אוכלים. בת משפחה. וכל החתולים שלנו חיו אצלנו עד גיל מבוגר ביותר 17-20 שנה ומתו בשיבה טובה, והכל תוך כדי גידול הילדים. תענוג. העליתי פוסט מעניין "פגיעות, קשר ואהבה" איך שהוא נוגע לדיון שלך כאן. מה דעתך ? שמעון

      תודה שימק. זה לא פוסט שהעלית, זה לא אצלך זה דיון בקהילה.

      הבאת לינק להרצאתה של ברין בראון, והבאתי זאת לכאן, כיון שבאמת אולי זה קשור.

       

      ברין בראון חוקרת קשרים בין בני אדם - את יכולתנו לחוש הזדהות, להרגיש שייכות, ולאהוב. בהרצאה שנונה ומשעשעת, שנשאה בכנס TEDxHouston, היא משתפת בתובנה עמוקה מהמחקר שלה - תובנה אשר גרמה לה לצאת למסע ארוך ואישי להכרות עם עצמה, וכן להבנה טובה יותר של האנושי. 

      http://www.ted.com/talks/lang/heb/brene_brown_on_vulnerability.html#.Tqz23wMXmy-.facebook

       

       

        1/11/11 20:21:

      צטט: טונקס 2011-10-30 22:33:17

      אכן מקסים, מלא דמיון והשראה. הסיפור על התינוקת עם המוצץ משפר בבת אחת המצב רוח פלאים. קראתי את הפוסט של אבי - הדמוניזציה שאנשים עושים לחיות היא דבר שבשגרה. לא רק שהם הורגים אותם במיליארדים ולוקחים מהם את כל התוצרים שהם מייצרים לגורים שלהם - ביחד עם הגורים - כמו את החלב לפרה שמייצרת אותו בשביל העגל שהיא ממליטה ונלקח ממנה מיד - לא רק שהם עושים כל זאת, אחר כך הם גם משליכים את התכונות הכי מכוערות שלהם על חיות. "קפיטליזם חזירי" - לא יכולה לשמוע את זה. "אדם לאדם זאב" - זאת כאשר זאבים אף פעם לא הורגים אחד את השני. אגב, אני אמנם פוחדת מתיקנים מאוד אבל מפריע לי גם שמדברים עליהם בשנאה ובתיעוב, כי הם סך הכל לא אשמים בכלום, הם רק מנסים לחיות

      תודה.

      ''

      נכון, בעלי חיים לעולם לא הורגים או פוגעים סתם, אם כן זה מתוך התגוננות או רצון לחיות, לאכול או לשרוד, לא כן האדם. 

        1/11/11 20:19:

      צטט: סירפד מתוק 2011-10-30 22:32:56

      ועל כגון דא שנו חז"לנו: הכי קל זה להשתין במקלחת!....

      גם בבריכה, אבל לא מהמקפצה.... לשון בחוץ

        1/11/11 16:31:

      פוסט נהדר ומרגש.

      לא יודעת לי יש חתולים וגם כלב

      המון עורבים, עורבנים ואת כולם כולם

      אורחיי חבריי והעיקר ילדיי ונכדיי

      מאד אוהבים.

        1/11/11 16:28:
      ואהבת לרעך כמוך פוסט מאיר עיניים על התנהלות נכונה בתוך ג"ונגל החיים.
        1/11/11 10:23:
      כן הרבה יותר קל לשנוא. אני עובדת על הדרך של הבנה והאהבה. אך זו השקעה לטווח ארוך.. יצא ספר ילדים לא מזמן של שפת הילדים וזה מקסים.נהגתי לרשום את כל דברי החכמה של הילדים ואיך שהופכים המילים. הנכד שלי למשל אמר סבתא אני רוצה לאכול סקבטי בחלצת וזה אומר ספגטי בצלחה. וכשהייתי חוזרת על כך היה צוחק מהרעיון כאילו אני זו שמדברת כך ולא הוא..
        1/11/11 09:39:
      חיות בג'ונגל
        1/11/11 08:24:

      צטט: ron294 2011-11-01 00:40:37

      אלה חיינו פה בארץ המקוללת הזאת, ארץ שונאי חתולים ועניים, כל כך אפשרי לחשוב חיובי איך היה עדיף לחיות פה, אבל אין לנו ברירה אלא לשקוע בתבניות הארורות הקיימות. קשה לשבור הרגלים ולהמשיך להאמין שלא נורא להותיר מליון תושבים בדרום לרעוד ולגווע כל עוד התיל לא הגיע לתל-אביב. כן, קשה לשבור הרגלים, עדיף כנראה להמשיך לחיות שבויים כעבדים מודרניים,זה כבר לא מתקבל על הדעת לחיות בשמחה, שוויון ואחדות, הילדים שאנו מגדלים ימשיכו לגדול כצרכני מותגים, אדישים לגורלם. תמה התקופה שבה רצינו ערכים כמו דאגה הדדית, אחדות  ואהבת הזולת, זו התקופה שבה אנו מקדמים צביעות, ריקנות וגאווה עצמית מופרזת.

      מישהו אמר לי היום כי אנו עם ישראל , כבר לא רואים ממטר, זה ההמנון החדש שלנו, והתקווה כבר לא גרת פה עוד, כי הציניות היא הדרך היחידה לשרוד בעולם המטומטם החדש שלנו, אולי כי ההבנה שאנו קשורים זה לזה נידונה מזמן לכישלון צורב. עכשיו זו תרבות האגו, הבוז והפחד העוטפת אותנו מכל עבר, ביטחון,ואחווה הם ערכים השייכים לנחלת העבר.זה שלטון הערמומיות והניצול המתפשט כמו מגפה ומציף את החברה. האם נוכל להפוך את חיינו למשהו טוב יותר? אולי, אולי לא.

       

      תראה.

      http://cafe.themarker.com/topic/2407507/

      אולי צריך מהפך?

       

        1/11/11 08:22:
      אני חושב שזה לא עניין של "קל" ו"קשה". אהבה היא השקעה, היא יציאה מההסתגרות באני. שנאה היא קודם כל - פצע, חתך, כוח חסר שליטה. שימי לב שיש הרבה "אוהבים" שמסוגלים לרצוח את אהובתם. כי הם פועלים מתוך הפצע ולא מתוך ההשקעה.
        1/11/11 00:40:

      אלה חיינו פה בארץ המקוללת הזאת, ארץ שונאי חתולים ועניים, כל כך אפשרי לחשוב חיובי איך היה עדיף לחיות פה, אבל אין לנו ברירה אלא לשקוע בתבניות הארורות הקיימות. קשה לשבור הרגלים ולהמשיך להאמין שלא נורא להותיר מליון תושבים בדרום לרעוד ולגווע כל עוד התיל לא הגיע לתל-אביב. כן, קשה לשבור הרגלים, עדיף כנראה להמשיך לחיות שבויים כעבדים מודרניים,זה כבר לא מתקבל על הדעת לחיות בשמחה, שוויון ואחדות, הילדים שאנו מגדלים ימשיכו לגדול כצרכני מותגים, אדישים לגורלם. תמה התקופה שבה רצינו ערכים כמו דאגה הדדית, אחדות  ואהבת הזולת, זו התקופה שבה אנו מקדמים צביעות, ריקנות וגאווה עצמית מופרזת.

      מישהו אמר לי היום כי אנו עם ישראל , כבר לא רואים ממטר, זה ההמנון החדש שלנו, והתקווה כבר לא גרת פה עוד, כי הציניות היא הדרך היחידה לשרוד בעולם המטומטם החדש שלנו, אולי כי ההבנה שאנו קשורים זה לזה נידונה מזמן לכישלון צורב. עכשיו זו תרבות האגו, הבוז והפחד העוטפת אותנו מכל עבר, ביטחון,ואחווה הם ערכים השייכים לנחלת העבר.זה שלטון הערמומיות והניצול המתפשט כמו מגפה ומציף את החברה. האם נוכל להפוך את חיינו למשהו טוב יותר? אולי, אולי לא.

        31/10/11 22:39:
      מתחיל ונגמר בחינוך. אין כבר ילדים ברחובות, לא משחקים קלאס ולא חמש קוביות. הם שולטים יותר טוב מאיתנו באייפון ומן הסתם עוקבים אחרי האתרים שאנחנו גולשים בהם (כן ! לא ההיפך). אבל העולם מתקדם ואיתו הטכנולוגיה מה שמעצים את הצורך שלנו להתחבר דווקא לטבע. לחיות מחמד לסביבה ירוקה עד שזה נהיה נורמאלי לישון עם חתול וכלב באותה מיטה (תענוג). כוכב שלם עשה כוועץ' רציני במאה שנה וכיווץ לתוכו קידמה של אלפיים שנה. כתבת יפה ונכון ועדיין, כמו תמיד התפקיד שלנו הוא למצוא את הפתרונות.
        31/10/11 21:18:

      התמוגגתי מהפוסט של אבי ואף הגבתי אצלו.
      כמשוגעת על חתולים, נתקלת פעמים רבות בסלידה של אנשים.
      רק בשבת היו אצלנו אורחים, והבאתי את סמודי החתולה הפרסית המדהימה שלי כדי להשוויץ איתה, חיבקתי ונישקתי אותה. המחותנת שלי התחלחלה וכמעט קיבלה התקף לב, לנשק חתול???

      אני מתפלאה שאח"כ הסכימה לאכול איתנו צהריים...צוחק

        31/10/11 20:19:
      כתמיד פוסט מעניין .
        31/10/11 19:22:

      בונבוניטה, התמוגגתי מהקטע של מוצצי לחתול.

      לגבי אכפתי ולא אכפתי, חושבת שזה טבע של אנשים,

      מעין תכונה הטבועה בנו.

        31/10/11 18:49:
      בונבוניטה - דוז פואה - תודה על הפוסט יפה כתיבתך - ערב נעים
        31/10/11 16:13:
      מקסים ממש...יום נפלא
        31/10/11 14:09:
      כמה מקסים נכון ויפה את כותבת.....אנשים בוחרים את הנתיבים אשר מעניקים להם את הפרס הכי גדול.......עבור המאמץ הכי קטן..........
        31/10/11 13:06:
      הכי אנושי שיש, בונבוש....אני באמת לא מעלה על דעתי איך אנשים מוציאים את החיה האהובה מהבית כשנולד ילד, אלא אם יש סיבה מוצדקת, כמו תוקפנות של החיה שבעליה לא מצליחים לשלוט בה בשום אופן או אלרגיה שהתפתחה לילד, לאחיו אם יש או להוריו. אני לא מגדלת בעלי חיים בעצמי אך קולטת מכל כך הרבה אנשים כמה הם מהווים עבורם בני משפחה אהובים לכל דבר, כולל כל המחויבויות. וכן, אהבה קשה יותר להשגה משנאה, אני חוששת, אחרת מזמן כבר לא היו מלחמות בעולם, נכון? ..............
        31/10/11 12:04:
      לי יותר קל לאהוב. בשביל שאשנא מישהו הוא צריך להיות שפל וגם לא מבזבזת עליו את האנרגיה יותר מידי. * לדברים שכתבת.
        31/10/11 10:19:
      אני לא ממש מבינה איך קל לשנוא חתולים. בשבילי קל מאוד להתמוגג מהם ולהתאהב בכל אחד מהם. לעומת זאת, לאהוב ילדים הרבה יותר קשה לי.
        31/10/11 09:14:
      מילים כדורבנות, חותם על כל מילה ♥
        31/10/11 09:11:

      נכון מאוד.

      מאוד עצוב שקל יותר לא לאהוב.

      חוקרי חיות ניסו להתחקות אחרי מקור ההתנהגות של המין האנושי.

      הם חקרו את השימפנזים שהיא החיה הקרובה אלינו ביותר מבחינה גנטית,

      ואכן השימפנזים חיים בסטרס עצום, הזכרים מתים ממתח, מפחד ומאלימות.

      אחרי זמן הם גילו את אחיו הקרוב ביותר של השימפנזה שנקרא בונבו,

      שהוא חי בצורה הפוכה מהשימפנזים, באהבה, בנתינה ובשותפות מקסימה.

      אורך חייהם כפול משל השימפנזים. לספר קוראים "הקוף שבתוכנו", מומלץ.

      מכאן שאנחנו יכולים לבחור אך לחיות, זה בידנו, במחשבותינו, במעשינו, וברגשותינו.

        

        31/10/11 08:59:
      אני לא יכולה להבין איך זורקים בעל חיים שנקשרת אליו לרחוב כשנולד תינוק . אצלינו יש הרבה אמהות שדווקא דוחפות עגלת תינוק והולכות גם עם כלבים
        31/10/11 07:50:
      נכון נקודה וילדים עם בעלי חיים זה הדבר הכי נכון
        31/10/11 07:40:

      מקסים.

      וגם נכון ומדוייק.

        31/10/11 07:20:
      ענין הנתינה ללא תנאי ידוע מוכר רק לך תשכנע בכך אנשים.וגם כל השאר, מוכר ואדיר
        31/10/11 07:17:
      מתוק ענין המוצץ
        31/10/11 06:57:
      האם באמת קל יותר לשנוא מאשר לאהוב? ממש לא בטוחה אם נעשה רשימה של יתרונות מול חסרונות.... אם נחשוב על ילד קטן שמתנהג בספונטניות - עד כמה השנאה באה לו כדבר טבעי? אולי יש כאן הרגל מעוות ומעוות "לזהות" שנאה כיותר "יקרה" למשק האנרגיה?
        31/10/11 06:14:
      נכון ומעניין
        31/10/11 04:58:
      RIGHT !!!
        31/10/11 04:37:
      נתינה היא מתנה לכולם
        31/10/11 02:21:
      bonbon sheli nehedar a ktiva ve a raion le gamrei nachon toda al a shituf ki kach......... kal ioter neshika mi rio
        31/10/11 00:11:

      כמה רגישה ונוגעת כתיבתך יקירה!
      תמיד אני אומרת לעצמי-בדיוק כך בא לי לכתוב
      אז את מביעה גם בשמי פוסטים למכביר.
      כמה סיפורים עולים בראשי כאשר אני קוראת אותך-חחחח
      אולי אעלה אותם יום אחד מהקלדת למסךחיוך

        30/10/11 23:50:
      הנתינה היא המתנה.
        30/10/11 22:59:
      אחלה פוסט.
        30/10/11 22:50:
      כאלה אנחנו - מתמכרים לנוחות. עד שאותה נוחות ממכרת חוזרת בסיבוב לבעוט לנו בתחת.
        30/10/11 22:39:
      הי בוני, אני מת על חתולים. זו חיה אצילית. ישנה איתנו במיטה. יושבת על השולחן כשאנחנו אוכלים. בת משפחה. וכל החתולים שלנו חיו אצלנו עד גיל מבוגר ביותר 17-20 שנה ומתו בשיבה טובה, והכל תוך כדי גידול הילדים. תענוג. העליתי פוסט מעניין "פגיעות, קשר ואהבה" איך שהוא נוגע לדיון שלך כאן. מה דעתך ? שמעון
        30/10/11 22:33:
      אכן מקסים, מלא דמיון והשראה. הסיפור על התינוקת עם המוצץ משפר בבת אחת המצב רוח פלאים. קראתי את הפוסט של אבי - הדמוניזציה שאנשים עושים לחיות היא דבר שבשגרה. לא רק שהם הורגים אותם במיליארדים ולוקחים מהם את כל התוצרים שהם מייצרים לגורים שלהם - ביחד עם הגורים - כמו את החלב לפרה שמייצרת אותו בשביל העגל שהיא ממליטה ונלקח ממנה מיד - לא רק שהם עושים כל זאת, אחר כך הם גם משליכים את התכונות הכי מכוערות שלהם על חיות. "קפיטליזם חזירי" - לא יכולה לשמוע את זה. "אדם לאדם זאב" - זאת כאשר זאבים אף פעם לא הורגים אחד את השני. אגב, אני אמנם פוחדת מתיקנים מאוד אבל מפריע לי גם שמדברים עליהם בשנאה ובתיעוב, כי הם סך הכל לא אשמים בכלום, הם רק מנסים לחיות
        30/10/11 22:32:

      ועל כגון דא שנו חז"לנו: הכי קל זה להשתין במקלחת!....

        30/10/11 21:26:
      פוסט מקסים. ומי ש-"מעז" לאהוב מקבל הרבה יותר ממה שהוא נותן בחזרה :-)

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין