הרגשתי אתזה בא...גלים של אי שקט, הכבדות בירכיים-עודף משקל לא סולח.

נסיתי לנשוף אותו החוצה, להניח, להריח את הבל הים ולחשוב חיובי.

בפלוסים גדולים בחיוך מאולץ, מתעלמת מדמותי העגמומית שמנסה להתקטן פתחתי את המקרר.

רק כדי לגלות שהמחבוא של השוקולד נעלם ואיתו גם שאריות שפיותי.

והגלים כבר בבית, הפלוסים נמסים למינוסים מפלצתיים והכעס חופשי לשחק במחבתות, לטרוק דלתות ולעשות מה שכעס יודע הכי טוב לעשות- ר ע ש!

הוא תמיד מופתע מהתקפת הפתע על הקן המוגן שלנו,  עסוק בבהיה אופורית בבחוץ המנצנץ הוא הפסיד את המטס הראשון של הבוקר (שאריות הקורונפלקס שהשמיעו קולות נפץ על ריצפה שהייתה מוכנה למסדר המפקד) ואחר כךהיה גם טיול של שבת למיון הקרוב עם הגדול שקרע רצועה -תאונת גלישה. וברור שאני היא האשמה!

שהרי זו אני שקבעה בוודאות של יורדת ים מקצועית (כזו שיורדת לים אבל לא נכנסת) שהיום יום רגוע!

ובאמת , עם המשקפת ממרומי המרפסת -הים אכן היה -רגוע, גלי ונעים למראה. עד שגם לו כך נדמה-נמאס היה להעמיד פנים שהכל טוב, והוא החל לעשות מה שכל אוקיינוס עם אופי היה עושה.

הוא התהפך והתנער מהרוגע -בדיוק שהגדול נכנס עם הגלשן .

והוא  מוטל על המיטה, חבוש , רטיות קרח מעטרות את רגלו ומבטים רצחניים עושים את דרכם לכיוון שלי (גם היום לא הצלתי אותו בזמן). שהרי הוא לא ילך למסיבת ההלואין הנחשקת. הוא ישאר מאחורי מסך המחשב לצפות במסיבות של אחרים. אפילו התנוחה הנעלבת של הגלשן מזכירה לי את גודל חטאי.

-אתה רוצה משהו? אני שואלת אותו בטון של רכיכה . 

-אימא, אני חושב שהוא רוצה שתעזבי אותו בשקט. מעיר לי הקטן

אני צופה בקטן ועיניו המתרות, שומעת את טריקת הדלת ומצלמת את המבט החומל של ההוא שמיד מרים את שאריות "אני לא יתפוצץ" הישר לדרגה מסוכנת של כור גרעיני בסכנת דליפה.

-מאיפוא זה בא ? הוא שואל ממרחק ביטחון 

 וזה ביננו מסוג השאלות שמזמינות שיחרור ניצרה במיידי.

אבל משהו במבט האוהב שלו והעיניים הפעורות של הקטן מיד ומחזיר את הפלוסים אלי כמו אותו גל של בלונים לבנים שראיתי מהחלון היום.

ביננו (אמיצים שכמוכם) לא תמיד צריך להבין מאיפוא זה בא.

אבל מאחר ונשארתם...גם ההוא והקטן והגדול בחדר הנעול-יש לי רשימה והיא מתחילה ב:

-את אמרת לי לרדת לים ובגלל זה בא גל גדול והתרסק לי הרגל. ועכשיו אני בבית חולים, ואני אף פעם לא יורד יותר לים!  הוא מצהיר כאילו היה הרצל והים הוא המדינה . לא רע כרעיון? ואני מיד מחשבת את עלות ההתרסקות ואני כבר במינוס -אמיתי של שלושה גלשנים, וחליפת קיץ וחורף. כי האוקיינוס מה זה קר!

ההוא הוסיף ואמר לי שאולי זה משהו בחינוך שלי איתם?  את מפנקת אותם יותר מדי הוא לחש לי...בעלים חכמים יודעים את סוד השתיקות הנכונות ברגעי הליום עם פרטנר מרוסק. שיתקה היא מוצר היסוד לזוגיות מרתון.  אבל עם כבר משחקים במילים -אז שיהיו כאלו שאפשר למחוק אותם קצת אחרי...אחריות וחינוך רע, הם צמד חמד  שמטייל בגוף באזור הבטן הרבה אחרי שהים נרגע . 

והבית במצב קטסרופה של סוף שבוע- יש בו יותר חול מאשר על החוף.

זה נכון שאתמול אהבתי את התחושה של הבחוץ בפנים. אבל אתמול הייתי עם כוס שמפנייה בטוחה שהיום אהיה מחוברת לשואב אבק ולא למתמחה ההודי בחדר המיון.

בקיצור? הכל עניין של תיאום ציפיות!

ואי שקט דורש התבודדות. הרחק מציפיות. 

אז עכשיו, סוגרים את האור ומקווים שמחר הים יהיה רגוע...והכל יתחיל מחדש.