שני דברים שקראתי בעיתון של שבת (רמז, זה לא לאנשים חושבים, לא של כולם ולא של המדינה) והרתיחו אותי. אני לא יודע איזה מהם היה יותר מרגיז:

1. אנשי הציונות האמיתיים, ממשיכי דרכו של הרצל ובכלל של אברהם יצחק ויעקב, פעילי השמאל החביבים, הלכו לחגוג את שחרורו של המחבל מוחלס בורג׳אל בעירו לוד. קראתם נכון, הם הלכו לחגוג את העובדה שמחבל ערבי שזרק רימון (שלמזלנו לא התפוצץ) לתוך אוטובוס מלא חיילים השתחרר בעסקת שליט וחזר לגור בינינו. כמובן שהם לא היו לבד שם, היו שם גם כל חברי הכנסת הערבים אבל זה לא מפתיע. בעצם גם שהישראלים היו שם זה לא מפתיע, רק מרגיז. לדברי ד״ר ענת מטר (איזה קטע, גם ברוך גולדשטיין היה דוקטור!) אין בעיה לחגוג את שחרורו כי הוא זרק רימון לאוטובוס מלא חיילים ולא אזרחים ולכן זה לגיטימי. המרצה החביבה מאונ׳ ת״א גם חיזקה את טענתה באומרה ״כך למשל גלעד שליט לא ירה במבה״. גם חבריה להפגנת הגיבורים הזו טענו כי ״גם גלעד שליט לא ירה מן התותח שבטנק במבה״. 

וזה עובר בשקט במדינתנו. מדינה שדאגה לחיי ״הילד של כולנו״ לא תדאג לילדים של כולם, שאותם זה לגיטימי לפוצץ ברימון ע״פ מרצה במוסד ציבורי בישראל. זה לגיטימי לתקוף חיילים. זה בסדר. זה לא הסתה חס וחלילה.

2. נכון שהקטע הקודם מרתיח? אז אותי גם זה מרתיח- השר גלעד ארדן התראיין ואמר שאם יידרש בעתיד להצביע על שחרור מחבלים תמורת חטופים/שבויים, לא יצביע בעד. באמת תודה, גלעד, אתה ממש עוזר עכשיו. מה קרה? יועץ התקשורת שלך אמר לך שעכשיו זה הזמן לקבל קצת חשיפה ע״י התנגדות מזויפת לשחרור מחבלים? איפה היית לפני שבוע? מה השתנה?

ניסיון כזה פאתטי לקבל יחסי ציבור זה ממש מעליב את האינטיליגנציה. הוא יוצא כנגד השפעת התקשורת על ביצוע העיסקה ואמר שיש על התקשורת לעשות חשבון נפש על התגייסותה המוחלטת. אם כך כבוד השר, מה זה אומר עליך? שאתה לחיץ כמו קטשופ? שאתה נופל בקלות למלכודת תקשורתית? לא בדיוק התכונה הנדרשת למנהיג (והרי זו המטרה של דבריך, להראות לנו כמה ״מנהיגותי״ ו״שקול״ ו״אחראי״ אתה). תחסוך מאיתנו את הגיגיך המאולצים הרי גם בפעם הבאה אתה תהיה פודל של ראש הממשלה, גם בפעם הבאה תסביר לכולנו כמה אין ברירה וכמה זה חשוב וכמה זה פוגע בחוסן הלאומי. רק דבר אחרון לסיום, שימו לב שהוא לא אמר שיצביע נגד אלא הוא לא יצביע בעד. נמנע זה מצויין לפוליטיקאי ישראלי, לא כאן ולא כאן.