איך זה קרה שמדינה שלמה הפכה להיות בת ערובה, בידי כנופיית טרוריסטים? כך שואלים פרשנים רבים. איך יתכן שכל יצור עזתי משועמם, יוכל לצאת אל השטח עם מתקן פרימיטיבי שניתן להובלה בכל מכונית או על גבי עגלה עם חמור, ולפגוע בשלוות חייהם של מאות אלפי אזרחים? איך קורה שצבא המחומש במיטב הנשק העולמי, מאומן ומיומן, עומד חסר אונים מול כמה כנופיות טרור, ואינו יכול להעניק את השירות המינימלי שהוא אמור לתת לאוכלוסייה האזרחית ולהגן עליה מפני פגיעתם הרעה? פתאום כולם נזכרים שזה לא התחיל היום. עוד לפני יותר מעשור שנים, כאשר ראש הממשלה דאז אהוד ברק, החליט לצאת מדרום לבנון בנסיגה חפוזה ובהולה, כולם מחאו לו כפיים וציינו כי זה היה ההישג היחיד בכל שנות כהונתו הקצרות. אבל הנסיגה הזאת, כך אומרים הפרשנים, היא זו שהפכה את החיזבאללה מארגון טרור שולי, לצבא מיומן ומחומש היטב, שבאמתחתו עשרות אלפי טילים מדוייקים, המאיימים על רוב רובה של מדינת ישראל. במקום ללמוד את הלקח הצפוני, הוסיף ראש הממשלה אריאל שרון עוד חזית מאיימת, כאשר נסוג באופן חד-צדדי מרצועת עזה. גם אלו התומכים בעצם הנסיגה וצהלו כאשר גורשו אלפי יהודים מבתיהם, מודים היום כי העובדה שהנסיגה בוצעה ללא הסכם, לימדה את החמאס בדרום, את מה שהבין החיזבאללה בצפון — הצבא הישראלי מבין רק כח, ומדינת ישראל נסוגה רק תחת אש. כך הפך הגבול הדרומי להעתק כמעט מושלם של הגבול הצפוני, וגם שם מאיימים עשרות אלפי טילים על ביטחונם של אזרחי ישראל. איך אבדה מעט התבונה שאולי היתה פעם בקודקודה של ההנהגה הישראלית? איך הפכה מדינת ישראל שבויה בידי ארגוני טרור מדרום ומצפון, עד שאין ביכולתה להגיב על ירי טילים אל מרכזי אוכלוסייה? אין עוד מדינה בעולם, הכבולה בידיה מפני תגובה על ירי בלתי פוסק לעבר אזרחיה. האם מישהו יעלה על הדעת, שארה"ב היתה מסתפקת באיזו "פגיעה נקודתית" על ירי לעבר עריה, ממדינה שכנה כלשהי? האם רוסיה היתה מבליגה, באם אחת מהמדינות השכנות, היתה מפגיזה את עריה סתם כך, בגלל שלמישהו שם התחשק לנסות את הנשק החדש שהוברח אליה? יצחק רבין הבטיח בעת שהחל בנסיגה הראשונה בעקבות הסכם אוסלו, כי אוי לו למי שיפתח באש לעבר ערי ישראל. אהוד ברק הבטיח הבטחה דומה בצפון. אריאל שרון לא נרתע להבטיח זאת בדרום. אבל בפועל, במחזוריות קבועה, לעיתים משיקולים פנים פלשתינאים ולפעמים פשוט משעמום, חיים מאות אלפי אזרחים ישראלים תחת איום יומיומי. לא צריך סיבה כלשהי, כדי שאיזה טיל גראד ינחת ברחובה של עיר. ביום רביעי האחרון שוגר טיל גראד לאזור באר טוביה בלי כל סיבה מוקדמת. סתם כך, כי מישהו בג´יהאד האיסלמי החליט שכבר היה יותר מדי זמן שקט באזור. ואוי לה למדינת ישראל אם תגיב בחומרה יתרה על הפגיעה באזרחיה. העולם הנאור שאינו מוטרד מירי לעבר יישובים ישראלים, ייצא מגידרו לגנות אותה אם תגיב בחריפות על ירי הטילים. אין לתופעה הזו הסבר הגיוני. כל החלטה שנראית כאילו תקדם את השקט באזור, רק גוררת הסלמה. כל נסיגה שאמורה לרצות את הצד שכנגד שיחדל ממלחמתו, רק מעוררת אותו לתגובה חריפה יותר. וכולם עומדים חסרי אונים, ללא מענה, ואינם מנסים להבין אולי יש כאן איזה "איתות" ממרומים, שהגיע הזמן לשנות משהו בחשיבה. לא הצבאית. לא המדינית. לא האסטרטגית. אלא זו הרוחנית, הקושרת בין המעשים לבין התוצאות. |