אני פליטה של אתר בלוגים ידוע. עכשיו אני בחיפוש אחר מקום לשים את עצמי. בודקת, מנסה כל מיני אתרי בלוגים ותתפלאו יש רבים בעברית. בכל מקום אותו דבר, באים נרשמים, שם, סיסמא, פרטים אישיים, עיצוב, הגדרות. כל מקום מעורר מחשבות על איכות האנשים הכותבים, על המאפיינים שלו. על הרשת החברתית, אם יש, אם אין. התחלתי להרגיש נודדת, עוברת דירה, עוזבת רשת חברתית וחברים במקום הקודם מה אפגוש במקום החדש. לפתע קלטתי שאני לא עוברת לשום מקום. סך הכל יושבת כאן בבית מול המקלדת מקישה באותן אצבעות על אותו מחשב, על אותו שולחן על אותה רצפה. סך הכל מחפשת אתר בעולם הוירטואלי שבו אוכל לכתוב את הגיגי נפשי מחשבותי השגותי ומקוה שיהיה מי שיקרא אותן. כאן שם ובכל מקום זה אנשים. אותם אנשים שגרים כאן ממול על ידי או בקרית שמונה. יש לי כבר שנתיים וחצי בלוג מאחרי ולמרות שזה לא הרבה זה לא מעט. אני לא יכולה ללכת להתחלה מפני שאני כבר לא שם אבל גם להמשיך כאן כאילו לא היה שם, מרגיש לי מאוד מוזר. להיום הספיק לי. אני הולכת להכין עוגה וירטולית לכבוד המעבר או אולי סושי. "מחר" אמרה סקארלט או'הרה כשהיא שרועה על המדרגות צופה בגבו של רט באטלר המתרחק, "מחר, הוא יום חדש" |