כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך אחר

    עשור חינוכי מבוזבז: כיצד זה השתבש?

    1 תגובות   יום שלישי, 1/11/11, 16:37

    העשור של השנים 2011-2001 במערכות חינוך בעולם היה דרמטי ועתיר תובנות. לעומת זאת, מערכת החינוך הישראלית בעשור הזה הלכה והידרדרה, גם אם פה ושם יש שיפור זניח במבחנים הארציים המדידים. מי היו הדמויות הפועלות בעשור הזה וכיצד תרמו למצבה העגום?

     

    תקופה ארוכה (עד 2006) ניהלה את המשרד לימור לבנת. שלושה עניינים מרכזיים איפיינו את כהונתה: קיצוץ תקציבי מתמשך ופוגעני, העמדת ועדת דברת לבחון את המצב הכללי בחינוך, והכנסת סוגים חדשים של מבחני סטנדרט: המיצ"ב ופיז"ה.

     

    אחריה באה למשרד פרופ' יולי תמיר, שגם היא לא הצליחה לחסום קיצוצי תקציב נוספים. לעומת זאת הגיעה להסכם "אופק חדש" עם הסתדרות המורים: שיפור בשכר המורים, הגדלת שעות עבודתם ומתן עזרה פרטנית לילדים. היא ניסתה להוביל פדגוגיה חדשה של מעבר משינון לחשיבה, אבל הזמן שעמד לרשותה (שנתיים וחצי) לא הספיק.

     

    בתחילת 2009 הגיעו למשרד שניים: גדעון סער והמנכ"ל שמשון שושני. שושני, ותיק ורב-ניסיון, שימש עבור השר מורה נבוכים, וסער אכן גילה דבקות בתורת רבו (שפרש אתמול מן המנכ"לות). תקופת כהונתם מתאפיינת באג'נדה מרכזית מובהקת: הצלחה בהישגים מדידים במבחנים ארציים; הכספים הרבים שגייס השר הופנו באופן שיטתי לשיפור בהישגים הללו. הפדגוגיה שמובילים השניים היא הכנה מתמדת של התלמידים לקראת מבחנים, הכרוכה בשינון רוטיני של חומר.

     

    תקופת לבנת תרמה לפגיעה במערכת בעיקר בנושא התקציבי, אבל גם "פרשת דברת" היתה קשה. הוועדה, שפרסמה את הדו"ח שלה בתחילת 2005, התייחסה רק להיבטים ארגוניים של המערכת ולא לסוגיות פדגוגיות – והלוא לשרת את אלה נועד האירגון... – והכעיסה את שני אירגוני המורים שיצאו כנגדה בחמת זעם. בסימן העימות משרד-אירגונים סיימה לבנת את כהונתה במפח נפש.

     

    יולי תמיר נתפסה כשרה "חלשה", שאין באפשרותה לשנות הרבה. הסכם "אופק חדש" פתח עימות חריף בין שני אירגוני המורים, וב-2007 פרצה שביתה גדולה של מורי התיכונים, שהסתיימה בלא כלום והותירה טעם של תיסכול עמוק. הניסוי בטיפוח החשיבה, "אופק פדגוגי", לא הספיק כאמור לצאת לדרך, ופרופ' ענת זהר שהובילה אותו פוטרה עם חילופי הראשים במשרד. גם סיום כהונתה של תמיר לווה בתחושות קשות.

     

    עם תחילת הכהונה של סער כבר היה ברור לכל, שיש צורך לקדם את המערכת הניצבת "לפני קריסה" אלי עידן חדש. בתי-ספר פרטיים שנפתחו לרוב, היו ביטוי מובהק לאי-שביעות הרצון של ההורים וילדיהם. אולם סער, בעקבות שושני, חשב אחרת. הוא החליט שיש לחזור אל המוסד החינוכי המסורתי, שתכליתו "הנחלת ידע", תוך ליבוי תחרות בין רשויות ובתי-ספר. התחרות, לפי תיזה זו, תביא ל"הישגים" ולמצויינות. אי-לכך, חווייתם המרכזית של כל הנוגעים לחינוך היא המבחנים הלא-נגמרים, שתפוקתם היא פגיעה בוטה בצרכי התלמידים והמדינה.

     

    כך החמיצה ישראל את העשור החינוכי, שבארצות שונות תועל לטיפוח כישורים גבוהים של חשיבה ורגש באמצעות אוטונומיה בית-ספרית מקיפה. כל עוד סער ממשיך בכהונתו, אף כאשר שושני מסיים, נראה שהפגיעה תלך ותעמיק וכסף רב מאד ייזרה לרוח. מדהים להיווכח כיצד כולם במערכת נדרשים שוב ושוב לתת דין וחשבון על הישגיהם– מלבדו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/11/11 00:15:

      כל כך נכון, עשור מבוזבז הוא כמעט וביטוי עדין לגבי מה שהתרחש במערכת בעשור זה. נדמה שהפגיעה הקשה ביותר הייתה על ידי לימור לבנת – לא ציינת את הירידה הגדולה במעמד המורה כאשר גולת הכותרת הייתה חקיקת חוק זכויות התלמיד ללא שהוזכרו חובותיו. לא ציינת גם את הנהגת מועדי ב', אחר כך מועדי חורף שנגסו בשנת הלימודים וגרמו לכך שנמצאים במרדף אחרי הספק החומר ושינונו.


      יולי תמיר הייתה מאוד מאכזבת כי ציפינו להרבה, בוודאי לא לכך שיצרה הפרד ומשול בין ארגוני המורים והתעלמה מהמורים פשוטו כמשמעו בזמן השביתה.


      גדעון סער מצליח לא להתלכלך, הוא "בסה"כ" מעמיק את הקיים – מוסיף את עוז לתמורה (זה לא הוא התחיל…), גם בנושא המדידה והערכה לא הוא התחיל…גם בהפרטה לא הוא התחיל – החינוך המוכר שאינו רשמי הוא לא תולדה שלו. והנה, הוא משקיע כסף, רק שהכסף הזה כפי שכתבת מטרתו אחת – הצלחה במבחנים…מה רע?

      גדעון סער מחכה לגמור את הקדנציה בשלום.

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין