כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הטרמילר

    טירמלתי*
    טיילתי עם תרמיל.

    לצאת כמוני לטירמול בגיל 53 פירושו לצאת ללא אגו ותבנית, לפי תוכנית כללית המגדירה נקודות יציאה וחזרה במפה ובזמן, אם בכלל.

    עזבתי כל מה שידעתי. פשוט קמתי, טירמלתי וחזרתי וכמו נולדתי מחדש. צאו לטרמל בעולם תרבותי אחר ומצאתם שלווה גדולה.



    המונח 'טרמילר' חדש. עניינו לכידת האגו וקשירתו באופן שלא יפריע. לא יבלוט בתנועה קדימה, הלאה.

    פיתוח עברי למונח "מוצ'ילר", מהמילה הספרדית "מוצ'ילה", בעברית תרמיל.

    מכאן, מוצ'ילר פירושו 'תרמילאי' ומעתה, גם 'טרמילר'. המונח בכל הטייה הומצא על ידי והזכויות שמורות לי.

    לתפיסתי, הנווד עם תרמיל ומקל, או המוצ'ילר, כפי שהוכר עד מחצית המאה הקודמת שינה דמותו ואינו עוד.

    במקומו, קיים תרמילאי מודרני שהתפתח ב-70 שנה לדמות אחרת במהות.

    סביבתו השתנתה. לינה במערות ואבוסים, ופונדקי דרכים וכנסיות נעלמה מעולמו החדש.

    כיום, טרמילרים מטרמלים כטיילים מצויידים היטב לטראק בשטח, אך לנים בהוסטלים ברמת מלונות סבירים ובמחירים, שעדיין מתאימים למטייל צעיר שאמצעיו דלים, המטייל בתקציב נמוך.

    טרמילר או טרמילרית, בוגרים כבני 45 ומעלה, המטיילים עם תרמיל לאורך זמן, כשיכולים כלכלית גם אחרת. הם יוצאים למסע ונעים בו כבודד/ה בלתי תלוי/ה.

    כל היתר נוצר...

    0

    יושרה

    69 תגובות   יום שלישי, 1/11/11, 19:27

    ''

    קיברה של לאלה סוליכה היא סול חתשואל היהודיה שהוצאה להורג בגלל יושרתה

     

    לאלה סוליכה/ בית הקברות היהודי בפס (טריפי)

     

    לאלה סוליכה היא סול חתשואל, אשר נולדה בטנג'יר בשנת תק"פ (1820). היא נקראת לרוב סול הצדיקה והיא הקדושה המפורסמת ביותר בין יהודי מרוקו, אך גם המוסלמים העריצו אותה. סיפור מותה על קידוש השם נפוץ ביותר בין יהודי מרוקו בגירסאות שונות.

     

    העובדות ההיסטוריות קשורות לשנת 1834, כשהיתה בת 17. לאחר שסירבה להינשא למוסלמי נגזר דינה על ידי המלך מולאי עבד אלרחמן שהעמיד בפניה שתי אפשרויות, לקבל את הדין, להנשא למוסלמי ולהתאסלם, או להיות מוצאת להורג בעריפת ראשה. היא השיבה לו, שיהודייה נולדה ויהודייה תמות.

     

    כך הוצאה להורג.

     

    אחת מהגירסאות מספרת שפעם נכנסה סוליכה לשכנתה לביקור ופטפוט יומי. לפתע ראה אותה השכן המוסלמי שהסתחרר מיופיה וביקש לשאתה לאישה לאחר שתתאסלם. סוליכה סירבה לחיזוריו והמחזר הלך והתלונן אצל המושל כי סוליכה היא מוסלמית כופרת. על פי דין האסלאם כפירה דינה מות.

     

    ראשי הקהילה השתדלו אצל המושל, ולאחר תחינות רבות הועברה לארמון המושל בפס, אך שם הועלתה על המוקד. גירסה אחרת טוענת, שההוצאה להורג התבצעה באמצעות קשירת שערות ראשה לזנבו של סוס וגרירתה בחוצות פס.

     

    סוליכה שידעה את גזר הדין, תפרה את בגדיה לעורה, כדי לא להיחשף בפני הצופים במחזה. עוד מספרים שיהודי פס פיזרו מטבעות כסף על האדמה כדי לגרום למוסלמים לרוץ ולאסוף את המטבעות ולא יתבוננו בגופה הנקרע לגזרים של סוליכה. קברה מהווה אתר חשוב לעלייה לרגל.

     

    על מותה חוברו קינות רבות ודמותה היתה לאגדה.

     

    ''

    מראה מחצית בית הקברות היהודי בפס. ברקע מימין קיברה של סול הצדיקה. 

     

    יושרה

     

    "יושרה של אדם היא ההתאמה בין מקוריות, מחויבות ואחריות. החל במי האדם, המשך במה הוא אומר ומסתיים במה הוא עושה".

     

    אדם המביט לאחור על אורך חיי חברו, ולא מצא בהם חוסר אמת אישית, יוכל לומר לו אכן, אתה אדם בעל יושרה. אדם, לא יכול לתת לעצמו כתר כזה. שכן, הכתרה נעשית על ידי אחרים. למה?

     

    אני מניח שכל אדם עושה מניפולציה איזושהי על מסלול חייו. ללא תחכום, לא ניתן לחצות את מסלול החיים המלאים. מי שחתר להגיע להישג כל שהוא, מצא עצמו מעורב במניפולציה. לכן, הוא לא יוכל לומר על עצמו "אני בעל יושרה, או היושרה שלי...". כי יושרה זה מעמד הדורש הכתרה.

     

    שלטון מאלץ אנשים לשקר. שליטה לא מחייבת שקר. להיפך. אדם בשליטה כריזמטית יכול להשיג ניהול מצוין יותר לרווחת המסגרת. אנשים בעלי יושרה, אינם מסוגלים לשהות בשלטון מעבר לזמן קצר. לעיתים, מנהלים נוטים לוותר על מעמד היושרה. אינם חותרים לשאת בכתר שכזה, ועל מנת להעביר מהלכים בשם הרווחיות, הם משקרים במצח נחושה וזו, תמיד מפריעה לכתר היושרה.מי שהציבור מכתירו כבעל יושרה, כנראה עזב את השלטון. 

     

    לא חשוב מדוע אני כותב זאת, חשוב שאני מתמיד לשאת את הכתר במלוא האחריות. הצלחתי להגיע לגילי אחרי המבחן המשולש ומצפוני שלם. ממקומי, אני מסוגל לומר לאדם שאין לו סיכוי להכתרה כזו "אתה שקרן". זו גם זכותי. לרווחת ליבי אני לא משתמש בה בפומבי, כדי שלא להלבין פניו. לאלה סוליכה היא סול חתשואל, הייתה יהודיה בעלת יושרה. אינטגרטי אם תרצו. התוודעתי לסיפורה המדהים, דווקא דרך הכרותי עם אדם חסר אינטגרטי, יהודי ברברי בן ארצה רק מקהילה אחרת.

     

    ''

     

     

    פגשתי אדם ושאלתי אותו לגבי תחום עיסוקו שאלות, רציתי לשכור את שרותיו. 

     

    הוא תיאר באוזני בין היתר את מצבו המשפחתי כנשוי עם בת. באופן טבעי שאלתי "מה עושה אשתך?" והוא השיב "רופאה". שאלתי "איזו רופאה?" - כי באופן טבעי הייתי רוצה לדעת, כדי לנצל קשרי עם רופאים עבור מי שזקוק (אני כזה מין) אולי אפילו אני..., והשיב "קרדיולוגית". 'יופי' חשבתי. ברור שזה קרוב לליבנו בגילי, אז הכשיתי ושאלתי, "איפה?" - "במרכז הרפואי ב------  ----- " ענה במצח נחושה. 

    ואני לא ידעתי.

     

    כי מצח נחושה, היא בליטה פנימית ללא שקע חיצוני ולעיתים, בליטה חיצונית אם או ללא שקע פנימי. מן קרן שקופה כזו. טוב, המשכנו בעסקים כרגיל. 


    והנה, יום אחד מספר לי חברי תוך שאני מספר לו על 'מי האיש שקשרתי לעיסקה שחברי עמד להצטרף אליה', ובין היתר, אני 'מגדיר את האיש, גם לפי מצבו המשפחתי', מה שמראה על רצינות ואחריות, ומוסיף 'על אשתו הרופאה', מה שמגדיר את מעמדו האינטלקטואלי הקשור לאיכות העיסקה.  כנראה. לא יודע בעצם למה.

     

    עברו כמה ימים, וחברי סיפר לי שיצטרף לעיסקה שהוצעה לו, כי הוא סומך עלי. אבל שאדע, שהאיש שסיפר על אשתו כרופאה קרדיולוגית בטח התכוון לומר אחות. אולי אחות בתחום הקרדיולוגיה, או ששיקר ביודעין. ואני, השתגעתי מחברי המוצא פגם בכל. אפילו כעסתי עליו. למה היה צריך לנבור, מה זה כבר משנה?! חשבתי. הרי לנו משנה לדעת כי מי שאיתנו בעיסקה הם אנשים בעלי הכשרה כישורים ונסיון, ומתאימים לאופייה. כאלה חייבים בהכרח להיות גם הגונים. אבל לא.

    טעיתי.

     

     

    ''

    מצבת עני. חריטת הכתב נעשתה גם בדופן. למעשה החלה בדופן לנצל לוח שיש קטן.

     

    בית הקברות היהודי בפס, מרוקו (טריפי)

     

    בית העלמין היהודי שוכן בפאה הדרומית של המלאח ומוקף חומה בחלקו. הוא נמצא בנקודת תצפית מעולה על חלקו הדרומי של המלאח. בקצהו השני של בית הקברות, נמצא שער המוביל אל הרובע היהודי. מרחבת הארמון, יורדים מזרחה וחוצים את הרחוב, ובמהלך שלוש דקות משם, נמצא שער בית הקברות היהודי, שער ברזל ועליו כתוב "בית החיים". בשער יושב דרך קבע עסאס - שומר בית הקברות, שרק בבתי קברות מעטים הוא יהודי. ברובם הוא מוסלמי השומר על המקום.

     

    השביל העליון חולף על פני קבריהם של ר' יהודה בן עטאר, ר' וידאל הצרפתי ולאלה סוליכה, שסיפור חייהם ופועלם ממחישים היסטורית חיי היהודים בפס. הקברים בנויים בצורות מיוחדות במינן, כמו חצי חבית או אוהל, כולם מסויידים לבן.

     

    ציון הקבר חקוק על לוח שיש קטן או גדול, מוטבע בתוך שקע שבקבר. בדפנות המבנה, יש בדרך כלל גומחה קטנה להצבת נרות. "בית החיים" הוא עדות אילמת לאחת הקהילות העתיקות והמפוארות במרוקו. במתחם בית העלמין יש מוזיאון המוקדש ליהודי פס ובו מוצגים פריטים ותמונות, המתארים את עברה המפואר של קהילת יהודי פס.

     

     

    לפוסט קודם

     

     לגלריה של הטיול

     

    מומלצים על מרוקו:

    פוסט/ תמו"ש 1

    פוסט/ לולה 1

    פוסט/ שרהג'י 1

    פוסט/ לולה 2

    פוסט/ תמו"ש 2

    פוסט/ שרהג'י 2 

    פוסט/לולה 3

    פוסט/תמו"ש 3 צילומי פורטרט

    דרג את התוכן:

      תגובות (69)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/11/11 23:47:
      תודה רבה לכם.
        7/11/11 12:38:
      מרתק
        5/11/11 20:23:

      שבוע טוב

        5/11/11 18:35:
      מעניין! תודה.
        5/11/11 10:58:
      תודה רבה לכן :)
        4/11/11 18:59:
      תודה על המשך טעימה קסומה. *
        3/11/11 18:32:
      תודה.
        3/11/11 18:05:
      לך*
        3/11/11 17:50:

      צטט: יונת77 2011-11-03 14:37:11

      דרור,בקשר לסיפור שלך עם איש העסקים, אולי יהיו אנשים שיקלו ראש ויגידו שזה פרט קטן ושולי (בקשר לאשתו) בעיני יושרה זה גם בפרטים הקטנים, יושרה זה המהות של האדם, זה דרך חיים, יושרה זה לא רק בחלק מהרבדים בחיים, אלא מתפרס על כל הרבדים, כולל עסקים.

      וחורה לי שאין הלימה בין האמירות/הצהרות של אנשים, לבין המעשים או לבין האמת במציאות.

      אהבתי את הפוסט, תודה :)

       

       

      או, ברור שכך. מי שלא מבין מהי יושרה למרות ההסברים, רצוי שיחזור לקרוא,

      או יקרא את דבריך.

      תודה לך :)

       

        3/11/11 17:48:

      צטט: אביה אחת 2011-11-03 10:05:15

      הטרמילר - תודה על הפוסט העשיר סופשבוע נפלא

       

      תודה רבה

        3/11/11 14:37:

      דרור,בקשר לסיפור שלך עם איש העסקים,אולי יהיו אנשים שיקלו ראש ויגידו שזה פרט קטן ושולי(בקשר לאשתו) בעיני יושרה זה גם בפרטים הקטנים,יושרה זה המהות של האדם, זה דרך חיים,יושרה זה לא רק בחלק מהרבדים בחיים, אלא מתפרס על כל הרבדים, כולל עסקים.

      וחורה לי שאין הלימה בין האמירות/הצהרות של אנשים, לבין המעשיים או לבין האמת במציאות.

      אהבתי את הפוסט,תודה:)

        3/11/11 10:05:
      הטרמילר - תודה על הפוסט העשיר סופשבוע נפלא
        3/11/11 08:28:

      צטט: anaatti 2011-11-03 08:16:26

      סיפורי עם מקומיים ..ואגדות..

      מחברים את המטייל לאוירה , לאופי ולנוף האנושי ההיסטורי..

      בהחלט מרתק דרור..*

       

       

      ונותנים לו פרופורציה בחיים שלו :) תודה

        3/11/11 08:27:

      צטט: laline 2011-11-02 20:48:30

      סיפור סוחף ומרתק ,תודה לך דרור ... תמיד מעניין לקרוא אותך .

       

      אני שמח שכך.

      תודה רבה

        3/11/11 08:26:

      צטט: יצירתית 2011-11-02 13:33:11

      סיפור מעניין ועצוב... תמיד שמחה לקרוא את סיפוריך המעניינים והמיוחדים עושה חשק להגיע גם למרוקו!

       

      מעניין עצוב ומשמח בתוצאותיו. שכן, בעיני היהודים במרוקו הייתה גיבורה וחיזקה את דבקותם באמונתם.  

        3/11/11 08:24:

      צטט: Lola Bar 2011-11-02 13:23:49

      ידידי היקר,

       

      לגבי האיש שהיית אמור לעשות איתו עסקים, לא חושבת שמדובר ביושרה, כי יושרה בעיקר זו הגינות ונאמנות חסרת פשרות לעקרונות.

      להבנתי יש לך עסק עם איש שאוהב פוזות ולנפח דברים על מנת להרשים אנשים. יש הרבה פוסטמות כאלה, אז קח אותו בפרופורציות מתאימות, כל עוד אינו פוגע בך אישית.

       לגבי הסיפור על סוליקה, הוא סיפור עצוב ויפה בו זמנית. זה היה אצלי על הכוונת להביא אותו לקפה חיוך, אבל טוב שאתה הבאת אותו. לצערי גם לא הספקתי לצלם את הקבר המיוחד שלה.

       

      ובעניין של בית הקברות הישן בפאס, צילמתי שם את קברו של רבי יהודה אבן עטר. מאד אהבתי את הכיתוב על קברו, את דעתו הברורה בנושא הצדיקים. בשורה 13-14 נכתב ומקווה שתוכלו לקרוא: ...ומעולם לא נהנה מציבור כי אם מיגיע כפו ועליו נאמר אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא.

      ודי לחכימא ברמיזא!

      .

      ''

      .

       

      בואי נחזור על דברים שנאמרו עליו :

      ..."ומעולם לא נהנה מציבור, כי אם מיגיע כפו. ועליו נאמר, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא"..., ונקווה כי מילים אלה יהפכו לדרך התהגות הקדושים הדרומיים לנו הממלאים את כיסי השלוחים מטעם השמים למענם הם.

        3/11/11 08:20:

      צטט: אור2011 2011-11-02 12:22:01

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2011-11-02 05:11:12

      איזה יופי של סיפור. דילגתי מהר על האיש המגעיל.

      אמצתי את התגובה

      תודה

       

      גם טוב :)

        3/11/11 08:20:

      צטט: שאגי9 2011-11-02 10:58:33

      יופי של פוסט ..:)

       

      תודה רבה :)

        3/11/11 08:19:

      צטט: מילה נוגעת - רחלי 2011-11-02 10:49:37

      דרור יקירי

      תענוג לטייל איתך בעבר ובהווה , לא הכרתי את הסיפור המדהים הזה

      על סיפור גבורתה של נערה יהודיה סוליכה ז"ל , שמסרה את נפשה לקידוש השם , סיפור מרגש ונוגע ,,,,

      כמה מרגש שבמרוקו שומרים על קברי יהודים .

      סיפורה של סוליכה ז"ל הוא יושרה !

      ולך תודה ששיתפתה .

      יום טוב כל יום כל היום !

       

      תודה רבה

        3/11/11 08:19:

      צטט: shabat shalom 2011-11-02 08:53:45

      עצם העלאת נושא היושרה בתרבות השלטונית והחברתית שלנו הוא כבר מעשה אמיץ שהרי אין רווח כספי בצידו אלא לרווח הערכי. אני חושב שהסיפור על סוליכה חטואל הוא מאד אופייני לסיפורים על צדיקים וצדיקות אמיתיים (בישראל - כל חובש כיפה נקרא "צדיק"..) ואופיני למיעוט נרדף התלוי באחרים. סיפורה הוא קודם כל סיפור של אומץ, יושרה, דבקות באמונה מעל לחיים עצמם. כמו שכתבת במבוא: יושרה אינה דוקא יושר או אי אמירת שקר. כפי שכתבת - יושרה היא אורח חיים הסובב סביב אמינות ואחריות. בחברה שבה הכסף בלבד הוא הסממן להצלחה - היושרה דורדרה למעמקים כי ליושרה אין סימנים חיצוניים שיכולים לראות אותם (כמו ג'יפ, מותגי לבוש, מכשירי תקשורת וכד'), לכן היושרה היא יתומה...


      צודק.

       

        3/11/11 08:17:

      צטט: אליקו 1 2011-11-02 08:20:12

      בוקר טוב דרור,


      לא ידעתי על סיפורו של סוליכה זצ"ל - לפי מה שאני נחשפתי אליו ושמעתי במהלך השנים שאני גר בארץ, תמיד מתקבל הרושם שלקהילות היהודיות שגרו במדינות ערב השונות, ובפרט אלה בצפון אפריקה, היה חיים טובים ושהם נהנו מיחסים הטובים עם השלטונות וגם שכניהים המוסלמים. היו כאלה שנתקלתי בהם שלפי סגנון הדיבור שלהם וטון התמרמרות שלהם על היחס לו זכו בארץ, החיים במדינות אלו היה ממש אידליה - נדמה לי במחשבה לאחור שזה היה כאילו לקחו את הקונספט של "זכרנו את הדג שאכלנו במצרים" אליו התייחסו עם ישראל במסעותיהם במדבר כפי שמתואר בתורה והעתיקו אותו לעידן הנוכחי. העליה על מוקד של אותה סוליכה שסיפרת את סיפורה כאן, אולי סוף סוף יתקן את הרושם השגוי הזה ויבהיר שבהחלט לא הכול היה ורוד עבור יהודים במדינות אלו - הרי אם החיים שם היו כל כך טובים ובטוחים לא היה להם שום עילה לעלות ארצה.

       

      חיי היהודים במרוקו היו כאלה שבעובדה העדיפו לעבור לארץ ישראל. יותר מכך היו סבבים של אלה שלא היו שבעי רצון עלו, עזבו וחזרו מהר לכאן.

       

      שנית, ברור שבארץ רובם ככולם הפכו חופשים בארצם. החוק לא היה מלוכני יותר, ולא נאלצו לחיות באווירת מיעוט. היו 

      ליהודים במרוקו חיים מאד צנועים בלשון המעטה. המלאח זה גטו צפוף מאד של חבורה אטנית במישמורת המלוכה. היו יהודים והרבה מאד במרוקו אלפיים שנה לפני גרוש ספרד ומאז הצטרפות המגורשים, הקהילה המקומית היהודית לא קיבלה אותם לקהילתה. תתפלא. כולם תמיד היו חשובים לכלכלה המקומית. אכן עזיבת היהודים נחשבת לשבר כלכלי ודמוגרפי בערי מרוקו. אלה שימשו בעבודות יד ויצירה בתחום הזהב, התכשיטנות שכל כך חשובים עד היום לאנשי המזרח. הןם היו נפחים ויצרני כלי אוכל בישול ועבודה. הם סחרו ביון מדינות וידעו להכניס אורחים ולהעסיק סביבם מוסלמים רבים מאד. 

       

      חבר טוב שלי שאביו היה ספר בעיר חוף יפה וחשובה כמוגדור, דיבר על אביו כעל מכובד מאד. ראיתי את ביתם שם גדלו 11 ילדים שחלקם נשלח לכאן בעליות נוער וחלקם הצעיר יותר עלה פעמים עם המשפחה שעזבה בכעס ומהר חזרה לכאן בשנות החמישים.

       

      אילו היו נשארים שם , אני מניח שערי מרוקו היו נשארות כמו שהן בדיוק. וזה ההבדל העצום. היה להם טוב וחם בחברתם שלהם כזכרון ילדות אבל הוריהם יודעים היטב מה חוו ומדוע עלו לכאן.


      אני חייב לציין שאולי אותם מוסלמים בני עוולה המציאו שיטת ההריגה על ידי קשירת שערו של הקורבן שלהם לזנב של סוס אבל לא חסר כאלה שהשכילו להעתיק אותה כמאה שנים לאחר מכן במהלך השואה באירופה. בליטא, למשל, ארץ המוצא שלי ואשר גם יצא לי לחקור מה שקרה שם לעומק כאשר התנדבתי בעמותה לניצולי שואה מאותה מדינה לפני כמה שנים, שיטה זו היה מאוד אהוד אצל הכנופיות והמליציות הפרו נאציות שהשתוללו שם עם כניסת הגרמנים למדינה ב1941. הם בדרך כלל סימנו רבנים וראשי ישיבות כמועדפים להריגה בשיטה זו אלא שבמקרה הזה הם שכללו אותו עוד יותר - במקום לקשור את שערות ראש הקורבן לסוס, הם קשרו את זקנו. קבוצות אלו היו עד כדי כך אכזריים שאפילו הקציני האס.אס פחדו מהם (ומרביתם גויסו על ידי הגרמנים למשימות שונות במחנות ההשמדה בהמשך). 

       

      המון זועם ומולהט נגד בודד עושה בו שמות גם עם הוא יהודי. לדאבוני. ראינו כולנו סקילת אשה באבנים בפקיסטן.

      זה ממשי ומלבב רבים מהעושים זאת לעשות עוד. לינץ' מוכר בארצות רבות גם נוצריות.

       

      מגיע לך את מלוא הקרדיט על כך שאתה משלב ידע על המורשת שלנו בקורות של המסע. 


      יום טוב לך ידידי 

       

      תודה רבה

        3/11/11 08:16:

      סיפורי עם מקומיים ..ואגדות..

      מחברים את המטייל לאוירה , לאופי ולנוף האנושי ההיסטורי..

      בהחלט מרתק דרור..*

        3/11/11 08:00:

      צטט: עדי ט. 2011-11-02 08:10:04

      תודה ששיתפת פוסט עשיר ומעניין!!

       

      תודה לך

        3/11/11 08:00:

      צטט: תכשיט 2011-11-02 07:25:28

      יופי של פוסט.... יום טוב....

       

      תודה

        3/11/11 08:00:

      צטט: י ו נ י ת 2011-11-02 07:06:21

      כשהייתי בטיול, הייתי חסרת סבלנות להקשיב עכשיו אני סוגרת מעגל עם ההסבר שלך

       

      נראה שזה מאפיין את כל המטיילות בעיקר. מטיילים מרוכזים פחות בקניות :)

      צוחק. אני חושב שכל טיול ניספג ומשתחרר אחרת עמוק יותר, עם הזמן.

        3/11/11 07:58:

      צטט: אורנה ע 2011-11-02 07:02:07

      דרור,מרתק כרגיל.שוב למדתי דברים חדשים.
      תענוג "לטייל" איתך.

       

      נו צריך להביא תועלת והנה הבאתי :)

        3/11/11 07:57:

      צטט: קרן שחור 2011-11-02 06:13:21

      דרור בלי צחוק. את הסיפור על סוליכה שמעתי כשהייתי ילדה. שם קראו לה אחרת והיא לא גדלה בפס. שמעתי לקרוא שוב פה.

      תודה .

       

      סיפור כזה הופך לאגדה. אני מניח שיש כאן נסיון נוסף שיגרתי לשאת אשה שתוצאתו הוצאתה להורג כי לא הסכימה. חשיבות הגדלת הסיפור וצביעתו בצבעי עזים מובן לי בסוג התקשורת שהייתה לפני 200 שנה. אגדה אכזרית רצה מהר יותר מאירוע שיגרתי במדינות האיסלם.

        3/11/11 07:54:

      צטט: נסים גבאי 2011-11-02 06:03:03

      סול. איפה ישנם עוד אנשים כמו האישה הזו?!... כל פעם שאני קורא סיפור כזה אני מתחבר אוטומטית לנבזים החיים בתוכנו (בכל תחום, מהפוליטיקה ועד העסקים) וחוכך בליבי: סול, למה?!

       

      אני מציע שתרגע. עולם הקדושים שממשיך להבנות, צבוע ומושחט יותר מהפוליטיקה הישראלית. גם התנהלות חצרות "הקדושים היא פעילות לא ישרה המנשה להאדיר בשר ודם לשווא. סול זה סיפור עצוב של נסיון לאנוס אשה יפה וצעירה. עונשה היה כדי לאפשר המשך הפחדה כדי להמשיך ולנצל נשים כסחורה. במקרה הייתה יהודיה. 

        3/11/11 07:50:

      צטט: Mira Travel 2011-11-02 05:30:47

      מקסים ונדיר איפה זה במרוקו??

       

      פס, מרוקו. בית הקברות היהודי בעיר פס, העיר היא מרכז האיסלאם במרוקו. ועד היום מכבדים תושביה את היהודים. עובד בית הקברות הוא מוסלמי, המכיר כל סיפור, כל משפחה וכל מקום קבורה בבית הקברות. הוא נראה כבן שמונים ויותר.

        3/11/11 07:48:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2011-11-02 05:11:12

      איזה יופי של סיפור. דילגתי מהר על האיש המגעיל.

       

      ואני לא יכולתי.

        3/11/11 07:47:

      צטט: ערסאל 2011-11-02 01:31:29

      ואלו אני חושב שהחובה שלנו לחיים עולה פי הרבה מונים על אמונה דתית.

      אני מתעב אנשים שמחנכים את זולתם לסבל כה גדול לשם כלום.

      עם הנחישות שלה, היא יכלה לתרום הרבה יותר גם כמוסלמית, הרי האדם הוא שחשוב, לא התחפושת.

      אגב, בעיני, יושרה זה לא רק אמירת אמת או אי אמירת שקר, (לא היינו הך), זה הרבה יותר מזה. מרכיב חשוב כלול במילה האידית, מנטש.

       

      הפוסט שלך יפה לעילא.

       

      כמוך כמובן היו רבים מאד והם חיו את חייהם והמשיכו את שושלתם כאנוסים. היום חיים מאות אלפים אם לא מליונים במרוקו כמו בשאר העולם, מצאצאי האנוסים. אפילו שמותיהם לא שונו ממש. איש באמונתו יחיה כמובן.

      גיבורות שכאלה אין תפקידן לחיות . מבחינה זו הם ביצעו אותו נפלא עד מותן. מאז מהוות סמלים לחינוך דור.

       

      וברור שאתה צודק. לא מדוב רבשקר. מדובר באיש חסר יושרה.

       

      תודה רבה

        3/11/11 07:43:

      צטט: רמיאב 2011-11-02 00:51:57

      ממשיך לקרוא בעניין.

      לא רואה קשר ענייני בין "קידוש השם" של אותה נערה מאמינה ונאמנה לדתה,

      לבין יושרה של רמאי קטן העושה עסקים ואי אפשר לסמוך עליו...

       תודה על רשמי המסע,

      רמי

       

       

      ראשית הקשר הוא ביושרתם כי הוא זה שהביא את סיפורה בפניי ומאתי שהורא חסר יושרה. בעוד שהיא, על פי תפיסתה את החיים שלה כיהודיה בחרה לשמור חוקי דתה ולדבוק בה והוסיפה את שמירת צניעות גופה תוך מותה. אני כמובן מבחין בין סיפורים של אלף לילה ולילה או אומר אגדות הדמיון המזרחי בעיקר עקב הצורך של מיעוט לשמור על עקרונותיו. עקב גודל הקהילה ביחס לסובב אותה ועל רקע דורות של מגורשי ספרד, סיפור כזה של מוות על שמירת האמונה הדתית גודל כגודל חשיבותו כאגדה. האדרת צעירה מתאבדת בהשוואה לברירה ניחידה להתאסלמות אמורה לזעזע מחד ולחזק את האמונה בדרך.   

      שנית חלילה לא מדובר ברמאי קטן. מדובר בחוסר יושרה ממש.

        3/11/11 07:36:

      צטט: תמו'ש 2011-11-01 23:57:53

      חחחחחחחחח אחלה הקבלה ליושרה בין שני סיפורים. האחד נכון ומרגש והשני הומצא בשל חשיבות או צורך בהעלאת החשיבות על ידי שקרים. הרגת אותי. רק מי שנסע אתך יבין לשם מה הובאה דוגמת האחות (רופאה) הקרדיולוגית. ואת ספור גבורתה של סוליקה צריך להכניס לתוכנית הלימודים. תודה דרור על שעור ביושרה מהי.

      תמו"ש החבורה תמשיך לטייל עוד זמן רב בדמיונה וכך זה מתחיל האקו. אבל דברים שנכתבים מהלב נשמרים הרבה יותר.

       

        3/11/11 07:34:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2011-11-01 23:16:22

      *** היה מעניין לקרוא וכך נמשכתי לדברים במקום לעבוד...אהבתי את הקטע על יושרה. ואילו סיפורה של סוליכה העלה את חמתי משני טעמים: האחד, שאיני חובבת סיפורים מרטיריים הקוראים למות קידוש השם וכיוב', והשני, ענין ה"צניעות" המודגש בזוועה של "תפירת בגדיה לעורה" של המתאבדת שמא תיחשף. ישנה אגדה דומה בקרב חרדים על משהי שמתה בפיגוע ולא אחזור על הדברים. מצד אחד, גם מתאבדות חילוניות קפצו אל מותן בשק שינה וכדומה כדי לא לחלל את האסתטיקה של עצמן. מצד שני, סיפורי צניעות מרטיריים (של מות על קידוש השם) מזעזעים בהציגם את הגוף הנשי כתועבה. זה מקומם.

       

      גם זו גישה.

        3/11/11 07:33:

      צטט: ניחוח אישה 37 2011-11-01 23:15:23

      מכירה את הסיפור המדהים הזה..על סוליקה ..

      תמיד חשבתי שזו אגדה .. אבל אני מגלה שזה היה נכון וקברה קיים.

      סיפור מצמרר ואיזה אמונה חזקה ויושרה , מאד מרגש לקרוא שהיא תפרה

      את בגדיה עם עורה כדי לא להיחשף בפני ההמון .. ופיזרו מטבעות כסף

      על האדמה כדי לגרום למוסלמים לרוץ ולאסוף את

       המטבעות ולא יתבוננו בגופה הנקרע לגזרים .פשוט מצמרר.

      מרגש לדעת שבמרוקו עדיין שומרים על קברי יהודים ,

      מה שלא קורה בתוניסיה ,שם חרשו בתי קברות יהודיים

      ובנו עליהם בניינים.

       

      בהחלט

        3/11/11 07:32:

      צטט: אילנה ינובסקי 2011-11-01 23:07:43

      אהבתי את ספור גבורתה הפלאי של סול בחזקת לא יאומן כי יסופר, ומעניין מי שומר על קברה ומטפח אותו והאם קברה נמצא ברשימת ה- 10 הכי חשובים שפוקדים יהודי מרוקו המתארחים בה. אני לדוגמה לא שמעתי עליה, ובמקום ללכת להדליק אצלה נר הדלקתי אצל איזה רב עלום שנודע בזכות הנסים שחולל. ומה שהיה מעניין, שהתקיימה תורנות שמירה על הקבר והיתה זו זכות גדולה שנפלה בידי יהודה קזבלנקה, איש איש בתורו לשמור עליו. בעניין היושרה אני מנועה, גם משום שיש להפריד באמת בין יושרה ליושר

       

      ואמנם מופרד. 

        3/11/11 06:09:

      צטט: 2btami 2011-11-01 23:05:25

      הרגת אותי איך הכנסת סיפור בתוך סיפור. אולי אם סוליקה היתה קרדיולוגית ,רופאה, אז לא הייתו הולכים אצל קברה,לא היה על מה. הרי ידוע שקרדיולוגית,רופאה ,בנוסף לזה שהיא מצילה חיים אולי,גם יכולה לרומם שפופי קומה למיניהם... או נחותי ארץ. ואנחנו הרי בעיסקאות אנחנו עוסקים,עיסקאות שכל תכליתן לתת ולקחת. ויש הלוקחין מהקולחין ויש בעלי יושרה שאוכלין חתחתין. מה אגיד לך רפאל חברי ,הרגתאותי עד מאוד.

       

      הרגתי אותך ?! - אם לא, היית מתחשלת. 

        3/11/11 05:58:

      צטט: שיווה 2011-11-01 22:51:10

      אני אוהבת לבקר בבתי קברות
      הטרגדיה האנושית חקוקה ומונצחת...
      והיושרה חוגגת במלל ושבחקריצה
      מהרגעים שאני שמחה שעוד נשמה באפי.... :))

       

      אוהבת?

      התכוונת עתיקים?...

       

      תודה היה שווה :)

        3/11/11 05:57:

      צטט: רומפיפיה 2011-11-01 22:51:02

      באמת באמת התרגשתי ביותר

       מסיפורה של סוליכה,ז"ל

      ילדה טובה יהודיה

      שמסרה נפשה על קידוש השם

       

      בימינו זה נחשב לטמטום. אולי גם אז...

        3/11/11 05:56:

      צטט: zohey 2011-11-01 22:46:40

      יושרה ! אין כאן מספיק מקום למה שיש לי בנושא . לו רק הקרובים אלינו וסביבתנו הקרובה היו יכולים ללכת לכיוון הזה כמה צעדים , החיים היו יותר נעימים !

       

       

      ברור

        2/11/11 20:48:
      סיפור סוחף ומרתק ,תודה לך דרור ... תמיד מעניין לקרוא אותך .
        2/11/11 13:33:
      סיפור מעניין ועצוב... תמיד שמחה לקרוא את סיפוריך המעניינים והמיוחדים עושה חשק להגיע גם למרוקו!
        2/11/11 13:23:

      ידידי היקר,

       

      לגבי האיש שהיית אמור לעשות איתו עסקים, לא חושבת שמדובר ביושרה, כי יושרה בעיקר זו הגינות ונאמנות חסרת פשרות לעקרונות.

      להבנתי יש לך עסק עם איש שאוהב פוזות ולנפח דברים על מנת להרשים אנשים. יש הרבה פוסטמות כאלה, אז קח אותו בפרופורציות מתאימות, כל עוד אינו פוגע בך אישית.

       לגבי הסיפור על סוליקה, הוא סיפור עצוב ויפה בו זמנית. זה היה אצלי על הכוונת להביא אותו לקפה חיוך, אבל טוב שאתה הבאת אותו. לצערי גם לא הספקתי לצלם את הקבר המיוחד שלה.

       

      ובעניין של בית הקברות הישן בפאס, צילמתי שם את קברו של רבי יהודה אבן עטר. מאד אהבתי את הכיתוב על קברו, את דעתו הברורה בנושא הצדיקים. בשורה 13-14 נכתב ומקווה שתוכלו לקרוא: ...ומעולם לא נהנה מציבור כי אם מיגיע כפו ועליו נאמר אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא.

      ודי לחכימא ברמיזא!

      .

      ''

      .

        2/11/11 12:22:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2011-11-02 05:11:12

      איזה יופי של סיפור. דילגתי מהר על האיש המגעיל.

      אמצתי את התגובה

      תודה

       

        2/11/11 10:58:
      יופי של פוסט ..:)

      דרור יקירי

      תענוג לטייל איתך בעבר ובהווה , לא הכרתי את הסיפור המדהים הזה

      על סיפור גבורתה של נערה יהודיה סוליכה ז"ל , שמסרה את נפשה לקידוש השם , סיפור מרגש ונוגע ,,,,

      כמה מרגש שבמרוקו שומרים על קברי יהודים .

      סיפורה של סוליכה ז"ל הוא יושרה !

      ולך תודה ששיתפתה .

      יום טוב כל יום כל היום !

        2/11/11 08:53:
      עצם העלאת נושא היושרה בתרבות השלטונית והחברתית שלנו הוא כבר מעשה אמיץ שהרי אין רווח כספי בצידו אלא לרווח הערכי. אני חושב שהסיפור על סוליכה חטואל הוא מאד אופייני לסיפורים על צדיקים וצדיקות אמיתיים (בישראל - כל חובש כיפה נקרא "צדיק"..) ואופיני למיעוט נרדף התלוי באחרים. סיפורה הוא קודם כל סיפור של אומץ, יושרה, דבקות באמונה מעל לחיים עצמם. כמו שכתבת במבוא: יושרה אינה דוקא יושר או אי אמירת שקר. כפי שכתבת - יושרה היא אורח חיים הסובב סביב אמינות ואחריות. בחברה שבה הכסף בלבד הוא הסממן להצלחה - היושרה דודרה למעמקים כי ליושרה אין סימנים חיצוניים שיכולים לראות אותם (כמו ג'יפ, מותגי לבוש, מכשירי תקשורת וכד'), לכן היושרה היא יתומה....
        2/11/11 08:20:

      בוקר טוב דרור,


      לא ידעתי על סיפורו של סוליכה זצ"ל - לפי מה שאני נחשפתי אליו ושמעתי במהלך השנים שאני גר בארץ, תמיד מתקבל הרושם שלקהילות היהודיות שגרו במדינות ערב השונות, ובפרט אלה בצפון אפריקה, היה חיים טובים ושהם נהנו מיחסים טובים עם השלטונות וגם שכניהים המוסלמים. היו כאלה שנתקלתי בהם שלפי סגנון הדיבור שלהם וטון התמרמרות שלהם על היחס לו זכו בארץ, החיים במדינות אלו היה ממש אידליה - נדמה לי במחשבה לאחור שזה היה כאילו לקחו את הקונספט של "זכרנו את הדג שאכלנו במצרים" אליו התייחסו עם ישראל במסעותיהם במדבר כפי שמתואר בתורה והעתיקו אותו לעידן הנוכחי. העליה על מוקד של אותה סוליכה שסיפרת את סיפוריה כאן, אולי סוף סוף יתקן את הרושם השגוי הזה ויבהיר שבהחלט לא הכול היה ורוד עבור יהודים במדינות אלו - הרי אם החיים שם היו כל כך טובים ובטוחים לא היה להם שום עילה לעלות ארצה.


      אני חייב לציין שאולי אותם מוסלמים בני עוולה המציאו שיטת ההריגה על ידי קשירת שערו של הקורבן שלהם לזנב של סוס אבל לא חסר כאלה שהשכילו להעתיק אותה כמאה שנים לאחר מכן במהלך השואה באירופה. בליטא, למשל, ארץ המוצא שלי ואשר גם יצא לי לחקור מה שקרה שם לעומק כאשר התנדבתי בעמותה לניצולי שואה מאותה מדינה לפני כמה שנים, שיטה זו היה מאוד אהוד אצל הכנופיות והמליציות הפרו נאציות שהשתוללו שם עם כניסת הגרמנים למדינה ב1941. הם בדרך כלל סימנו רבנים וראשי ישיבות כמועדפים להריגה בשיטה זו אלא שבמקרה הזה הם שכללו אותו עוד יותר - במקום לקשור את שערות ראש הקורבן לסוס, הם קשרו את זקנו. קבוצות אלו היו עד כדי כך אכזריים שאפילו הקציני האס.אס פחדו מהם (ומרביתם גויסו על ידי הגרמנים למשימות שונות במחנות ההשמדה בהמשך). 


      מגיע לך את מלוא הקרדיט על כך שאתה משלב ידע על המורשת שלנו בקורות של המסע. 


      יום טוב לך ידידי 

       

        2/11/11 08:10:
      תודה ששיתפת פוסט עשיר ומעניין!!
        2/11/11 07:25:
      יופי של פוסט.... יום טוב....
        2/11/11 07:06:
      כשהייתי בטיול, הייתי חסרת סבלנות להקשיב עכשיו אני סוגרת מעגל עם ההסבר שלך
        2/11/11 07:02:

      דרור,מרתק כרגיל.שוב למדתי דברים חדשים.
      תענוג "לטייל" איתך.

        2/11/11 06:13:

      דרור בלי צחוק. את הסיפור על סוליכה שמעתי כשהייתי ילדה. שם קראו לה אחרת והיא לא גדלה בפס. שמעתי לקרוא שוב פה.

      תודה .

        2/11/11 06:03:

      סול. איפה ישנם עוד אנשים כמו האישה הזו?!... כל פעם שאני קורא סיפור כזה אני מתחבר אוטומטית לנבזים החיים בתוכנו (בכל תחום, מהפוליטיקה ועד העסקים) וחוכך בליבי: סול, למה?!

        2/11/11 05:41:
      מקסים הסיפור לראשונה שומעת אותו
        2/11/11 05:30:
      מקסים ונדיר איפה זה במרוקו??
        2/11/11 05:11:
      איזה יופי של סיפור. דילגתי מהר על האיש המגעיל.
        2/11/11 01:54:
      toda al a shituf
        2/11/11 01:31:

      ואלו אני חושב שהחובה שלנו לחיים עולה פי הרבה מונים על אמונה דתית.

       

      אני מתעב אנשים שמהנכים את זולתם לסבל כה גדול לשם כלום.

       

      עם הנחישות שלה, היא יכלה לתרום הרבה יותר גם כמוסלמית, הרי האדם הוא שחשוב, לא התחפושת.

       

      אגב, בעיני, יושרה זה לא רק אמירת אמת או אי אמירת שקר, (לא היינו הך), זה הרבה יותר מזה. מרכיב חשוב כלול במילה האידית, מנטש.

       

      הפוסט שלך יפה לעילא.

        2/11/11 00:51:

      ממשיך לקרוא בעניין.

      לא רואה קשר ענייני בין "קידוש השם" של אותה נערה מאמינה ונאמנה לדתה,

      לבין יושרה של רמאי קטן העושה עסקים ואי אפשר לסמוך עליו...

       תודה על רשמי המסע,

      רמי

       

        1/11/11 23:57:
      חחחחחחחחח אחלה הקבלה ליושרה בין שני סיפורים האחד נכון ומרגש והשני הומצא בשל חשיבות או צורך בהעלאת החשיבות על ידי שקרים.הרגת אותי רק מי שנסע אתך יבין לשם מה הובאה דוגמת האחות (רופאה) הקרדיולוגית. ואת ספור גבורתה של סוליקה צריך להכניס לתוכנית הלימודים. תודה דרור על שעור ביושרה מהי?
        1/11/11 23:30:
      יפה ומדהים יש לי סיכומים ואתה מפריע!!! אגב מה הקשר לאחות הקרדיולוגית? גם אחות קרדיולוגית זה חשוב מאוד!! אתה צריך להבין מזה שזה שעשה איתך את העסקה מאוד זקוק לאישור חיצוני דרך השקר הלבן , זה הרי שקוף!!
      *** היה מעניין לקרוא וכך נמשכתי לדברים במקום לעבוד...אהבתי את הקטע על יושרה. ואילו סיפורה של סוליכה העלה את חמתי משני טעמים: האחד, שאיני חובבת סיפורים מרטיריים הקוראים למות קידוש השם וכיוב', והשני, ענין ה"צניעות" המודגש בזוועה של "תפירת בגדיה לעורה" של המתאבדת שמא תיחשף. ישנה אגדה דומה בקרב חרדים על משהי שמתה בפיגוע ולא אחזור על הדברים. מצד אחד, גם מתאבדות חילוניות קפצו אל מותן בשק שינה וכדומה כדי לא לחלל את האסתטיקה של עצמן. מצד שני, סיפורי צניעות מרטיריים (של מות על קידוש השם) מזעזעים בהציגם את הגוף הנשי כתועבה. זה מקומם.
        1/11/11 23:15:

      מכירה את הסיפור המדהים הזה..על סוליקה ..

      תמיד חשבתי שזו אגדה .. אבל אני מגלה שזה היה נכון וקברה קיים.

      סיפור מצמרר ואיזה אמונה חזקה ויושרה , מאד מרגש לקרוא שהיא תפרה

      את בגדיה עם עורה כדי לא להיחשף בפני ההמון .. ופיזרו מטבעות כסף

      על האדמה כדי לגרום למוסלמים לרוץ ולאסוף את

       המטבעות ולא יתבוננו בגופה הנקרע לגזרים .פשוט מצמרר.

      מרגש לדעת שבמרוקו עדיין שומרים על קברי יהודים ,

      מה שלא קורה בתוניסיה ,שם חרשו בתי קברות יהודיים

      ובנו עליהם בניינים.

        1/11/11 23:07:
      אהבתי את ספור גבורתה הפלאי של סול בחזקת לא יאומן כי יסופר, ומעניין מי שומר על קברה ומטפח אותו והאם קברה נמצא ברשימת ה- 10 הכי חשובים שפוקדים יהודי מרוקו המתארחים בה. אני לדוגמה לא שמעתי עליה, ובמקום ללכת להדליק אצלה נר הדלקתי אצל איזה רב עלום שנודע בזכות הנסים שחולל. ומה שהיה מעניין, שהתקיימה תורנות שמירה על הקבר והיתה זו זכות גדולה שנפלה בידי יהודה קזבלנקה, איש איש בתורו לשמור עליו. בעניין היושרה אני מנועה, גם משום שיש להפריד באמת בין יושרה ליושר
        1/11/11 23:05:
      הרגת אותי איך הכנסת סיפור בתוך סיפור. אולי אם סוליקה היתה קרדיולוגית ,רופאה, אז לא הייתו הולכים אצל קברה,לא היה על מה. הרי ידוע שקרדיולוגית,רופאה ,בנוסף לזה שהיא מצילה חיים אולי,גם יכולה לרומם שפופי קומה למיניהם... או נחותי ארץ. ואנחנו הרי בעיסקאות אנחנו עוסקים,עיסקאות שכל תכליתן לתת ולקחת. ויש הלוקחין מהקולחין ויש בעלי יושרה שאוכלין חתחתין. מה אגיד לך רפאל חברי ,הרגתאותי עד מאוד.
        1/11/11 22:51:

      אני אוהבת לבקר בבתי קברות
      הטרגדיה האנושית חקוקה ומונצחת...
      והיושרה חוגגת במלל ושבחקריצה
      מהרגעים שאני שמחה שעוד נשמה באפי.... :))

        1/11/11 22:51:

      באמת באמת התרגשתי ביותר

       מסיפורה של סוליכה,ז"ל

      ילדה טובה יהודיה

      שמסרה נפשה על קידוש השם

        1/11/11 22:46:
      יושרה ! אין כאן מספיק מקום למה שיש לי בנושא . לו רק הקרובים אילינו וסביבתנו הקרובה היו יכולים ללכת לכיוון הזה כמה צעדים , החיים היו יותר נעימים !

      פרופיל

      הטרמילר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון