נסעת רק לפני כמה שעות אבל בתוכי כאילו זה היה מזמן. זה כנראה טבעם של מים גועשים שהם זורמים הרבה ומהר ואיתם הזמן. אמרת לי לפני כמה לילות, תכתוב שיר על הכוס שלי, שאתה כל כך אוהב. הסמקתי, את חייכת חיוך שובב. עכשיו אני לא מפסיק לחשוב עלייך, עליו, על אתמול בלילה, בעיקר על עכשיו. מחשבות במאות מתגלגלות בראשי, כמו מחרוזת של טבעות, שזורות, מחשבה אחת גוררת את השניה ואני, אני בכלל צופה כאן, אין לי בענין הזה מילה. הגוף שלי מגיב, כל פעימה מזרימה את המחשבה האחרונה אל התאים, אל השרירם, הגוף כולו מחול שדים. מסביב הכל שקט, שעת לילה צעירה, הרחוב אט אט דועך. יכול לראות מכאן פנס רחוב אחד שמאיר פיסת רחוב שוממה. יכול בדמיוני למלא אותה בהמולת שוק, בחיים, בתשוקה. מרגיש איך הפיסה השוממה גונבת ממני את השימחה.
|