שלחתי אותו ממני

אז איך זה שאחרי שמחליטים החלטות גורליות באומץ רב בא תמיד שלב של "אבל"... וכל התירוצים צפים להם פתאום...

"אבל הוא אדם נוח, אבל הוא יודע לאהוב, אבל הסקס איתו מביא סיפוק עצום, אבל הוא סידר לי את התריסים ואת הרכב ואת הצבע בסלון ובמטבח, אבל הוא מחמיא ומביא פרחים ובכלל הוא נשמה טהורה, תאומה וטובה, אבל אז הוא רצה לגור איתי !"

אבל אז הוא רצה לגור איתי.

עד כאן ! פה קפצו להם כל שדי העבר ואיימו להתפרץ בהתקפי חרדה, שהרי עד שהוצאתי את ה"דייר" הקודם כמעט שפרחה נשמתי ועדיין מפעם לפעם אני בודקת כשאני מתעוררת, שהקירות האלו רק שלי.. (בשכירות כן, אבל שכירות שהיא רק שלי).

אז מה הרעיון הזה פתאום "לישון איתך כל ערב, להתעורר איתך כל בוקר" ? ממתי גברים נהיו כוסיות ?

ואני נהייתי הגבר בסיפור הזה, זו ששומרת על הטריטוריה שלה כמו זאבה המגנה על גוריה. הרי פיתחתי לי חיים משלי ויש לי סדר יום משלי ואהבה לשוטט עירומה בין קירות ביתי כשרק תחתונים לגופי, ודינמיקה מיוחדת של אמא ובת מתבגרת בת 12 שמרגישה בת 16 ואקס אחד שלוקח לי אותה פעמיים בשבוע וכל שבת שניה ואני רוצה אותה רק לעצמי, אוספת כל שביב שניה מהילדה שעוד דקה זורקת אותי בשביל גיל ההתבגרות שלה ואני רוצה להניק יותר משהיא רוצה לינוק, לאסוף אותה אל חיקי, לעטוף, להגן.

ילדתי הקטנה, יפתי יחידתי. והזמן שלי איתה מדוד, איכותי וטהור ואני לא רוצה לחלוק אותו עם אף אחד אחר. אני רואה איך היא גדלה, איך היא פורחת אט אט אל עולמה, מסיבות בת מצווה, בילויי ששי מאוחרים שלוקחים אותה ממני. ואני משחררת אותה, לא רוצה לפגום בתהליך הטבעי, בזרימה של הטבע, נותנת לפרח הזה ללבלב ולגדול, משקה ומעדרת בעדינות, מהצד. נוצרת את הרגעים הנדירים האלו שהם רק שלה ושלי.

ילד צריך זמן איכות עם אמא וזמן איכות עם אבא ולא זמן איכות עם אמא והחבר או אבא והחברה.

אז לא מצאתי דרך להיות שותפה לרעיון המוזר שלו...

לא הבנתי גם איך אפשר לוותר על כל מה שיש בינינו והיה הרבה.

היו שיחות מצחיקות והבנה עמוקה, היתה חברות יפה וסקס בשמיים עד לירח וחזרה, היו מפגשים שמילאו את המצברים שלו ושלי, שדאגו לביחד שלנו. היו בילויים כזוג ועם חברים שרקמו את רצפת ההמשך.

ועכשיו יש ריק עמוק, נפער חלל שיש למלא.

ואתה חסר לי עכשיו, כאן לחבק אותי. לישון איתי בלילה, להתעורר מתוך שינה, להתאוות לגופי בחושך, לגשש בתנועה

ולנוח.