זה התחיל כמחאה הגיונית, מחיר סל מוצרי המכולת שלנו עלה באופן חד בשנים האחרונות, לכך נוספו העלייה במחירי הדיור ובעקבותיו במחירי השכירות. אלפים רבים של ישראלים צעדו ברחובות הערים הגדולות בתהלוכות ססגוניות וזעקו "העם דורש צדק חברתי". כצפוי מסקנות ועדת טרכטנברג שהוקמה על מנת למצוא פיתרון לבעיות המעמד הבינוני נדחו בשאט נפש על ידי מי שמינו עצמם למנהיגי המהפכה, העם הרי לא יסתפק בתיקון קל, העם רוצה תקציב חדש, העם רוצה כלכלה חדשה, והכי חשוב, העם רוצה חשבונאות חדשה. חשבונאות שבה אין קשר בין סעיף ההכנסות לסעיף ההוצאות, חשבונאות שבה אם חסר כסף תמיד אפשר להלוות אותו או מקסימום להדפיס חדש. אז מה אם בעוד חמש שנים ננסה להוציא מן הכספומט שטרות של חמישים אלף שקלים אבל הם לא יצאו כי יוטלו הגבלות על משיכת כספים. אז מה אם בכלכלה הגלובאלית כל סטאז'ר לחשבונאות יודע בעל פה את שיעור מס החברות בגיברלטר ואיך מקימים שם חברת אחזקות בתוך יומיים כך שהרעיון לממן ממס החברות את כל שיגיונות ועדת ספיבק נראה מופרח. העם רוצה צדק חברתי, כלומר, העם רוצה להעניש את עשרת המשפחות העשירות ולצ'פר את כל השאר. ואין מי שיאמר לאותו "עם" שהדרך בה הוא הולך לא תוביל לשום דבר טוב, שבמרחק שעת טיסה נמצאת מדינה שביקשה גם היא לצ'פר את העם על ידי חשבונאות יצירתית והיצירתיות הזאת הובילה אותה פשיטת רגל ואת אירופה לסכנת מיתון. עשרות אלפי ישראלים צעדו ברחובות הארץ מניפים שלטים התובעים את שחרור גלעד שליט. משטי ספינות למען גלעד, צניחות חופשיות למען גלעד, צעדה על כביש איילון למען גלעד והכל בליווי תקשורתי צמוד: היום הסבא אמר, היום האבא נפגש, היום האמא התייפחה, היום פורסם ספר שכתב גלעד בכיתה ה', היום 1800 ימים ולילות שגלעד בשבי. נראה שיותר משחשוב לגופי התקשורת לשחרר את שליט משיביו חשוב להם לפרוט על מיתרי הרגש, לסחוט את שק הדמעות ולהדחיק כל שיקול תבוני הזועק להימנע מכל משא ומתן על שחרור אסירים. ולבסוף הקמפיין הצליח, בימים אלו משוחררים אלף אסירים רבים מהם היו מעורבים ברצח בני עמם של מי שצעדו למען שחרורם. רבים מאלו שהנהיגו את הטרור ישובו לעמדות הפיקוד, אחרים, אלו שנתפסו כזוטרים הספיקו להשתלם בכלא ולצאת גם גיבורים וגם מדופלמים. פרט למשוחררים רואים צעירים פלסטינאים את תהלוכות הניצחון ומבינים שהעיסוק בטרור אמנם עלול להובילם למספר שנים בכלא, אך בתוך זמן קצר ממתין כבוד וכנראה גם ג'וב טוב בממשל החמס. בעתיד הלא רחוק נחזה בגלים חדשים של טרור וחטיפות, אלו כללי המשחק שאנו כפינו על עצמינו.
 הפילוסוף האנגלי בן המאה ה- 17 תומאס הובס טען כי בני אדם נוצרו חופשיים, אך האדם במצבו החופשי הוא מסוכן עצמו וזולתו. האדם החופשי מכל רסן הוא רגשן ואלים, ולכן החיים בחברה של אנשים חופשיים מאופיינת במחסור קיצוני, חוסר ביטחון ומוות מוקדם. על מנת ליצור חברה אין מנוס מהרכבת "לויתן"- סמכות שלטונית שתאגד בתוכה את האינטרסים של כלל הציבור באופן רציונאלי. המאה העשרים לימדה אותנו להתייחס בספקנות לסמכות השלטונית אבל גם היום בלי הסמכות השלטונית והאינטרס הכללי, בלי הלוויתן, אין החברה האנושית יכולה להתקיים זמן רב. ישראל בשנת 2011 היא חברה נטולת לויתן. תמיד היו שדולות של בעלי עניין ייחודיים: החקלאים, הבנקאים, עובדי חברת החשמל. אלו מנסים להטות את כללי במשחק לטובתם, מעמדם הייחודי ומספרם הקטן מאפשר להם לסחוט מן הציבור הכללי פריבילגיות מפליגות ולא להמית אסון על החברה. עם אוליגרכיות מסוג זה התרגלנו לחיות. התופעות להן אנו עדים בשנה האחרונה שונות באופי תכליתי, לא קבוצת אינטרסים ייחודית הפועלות נגד האינטרס הציבורי (באופן רציונאלי מבחינתם), אלא הציבור בעידוד התקשורת בוחר לפעול נגד האינטרס שלו עצמו באופן רגשני נמהר ובלתי רציונלי לחלוטין. במדינת ישראל של שנת 2011 אין שלטון שקול ורציונאלי שיאמר באופן ברור ומנומק, לא. לא להרס הכלכלה, לא לפיגועי הטרור העתידיים. פשוט לא. |