לאחרונה קראתי מאמר בעיתון ידיעות של עיתונאי משה רונן בנושא של הצעתו של ח"כ מאיר שיטרית להגדיל את סכום הפיצויים שאדם יכול לדרוש במידה של לשון הרע קרי במידה ועיתונאי פרסם משהו לא נכון על מישהו ופגע בשמו, למשל אם עיתונאי פרסם שח"כ הטריד ילדים ובסוף הוא רק חיבק את הנכדים שלו בסוף שבוע מ 50,000 ש"ח ל 500,000 אלף ש"ח. כוונתו של ח"כ מאיר שיטרית הייתה כמובן לחייב עיתונאים (מכל הסוגים) לחשוב ולוודא ברצינות את המקורות והעובדות שבידיהם בטרם הם הורסים את שמו הטוב של אדם כזה או אחר אבל כמובן אותו משה רונן הזדעק מהעניין בטוענה שאם כל עיתונאי יצטרך באמת לוודא כי ידיעותיו אכן נכונות בטח כאשר מדובר בשמם של אנשים אחרים הדבר ימנע מהם את היכולת
לפרסם ידיעות ויפגע קשות בחופש הביטוי וחופש הציבור לדעת ובכך יפגע קשות בדמוקרטיה. הרי העיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה לא?

ובכן.... לדעתי ממש ממש לא וסליחה אבל לטעמי מר משה רונן וחבריו מהתקשרות הכתובה והאלקטרונית הם כבר מזמן לא כלב שמירה אלא במקרה הטוב קרציה, סליחה על הביטוי הקשה אבל באמת קשה להתעלם מהכיוון המדאיג שהעיתונות בארץ ובעולם צועדת בצעדי ענק , היום כבר מאוד קשה להבדיל בין עיתון לצהובון ולא ברור מה ההבדל בין אדם הכותב הפנאי פלוס כתבות על יהודה לוי וחברתו נינט לבין אדם שמסקר את ביבי נתניהו או אהוד ברק , נראה כי שניהם ממהרים על ההדק או על המקלדת, לא ממהרים לבדוק האם אכן הדברים שהם כותבים מדוייקים או אפילו נכונים העיקר להוציא את הכתבה ראשון ושתהיה עסיסית, אה היא לא נכונה? אה היא פגעה בשמו של מישהו? טוב מקסימום נתנצל בכתבה קטנה שצריך טלסקופ בשביל להבחין בה בין שלל מודעות האבל.

והעצוב ביותר זה שבעיתונות הכתובה והאלקטרונית (טלוויזיה) כאשר אתה קורא או רואה ידיעה אז כבר די ברור שאם מדובר בנושא פוליטי , דעתו של הכתב ברורה לך מראש , הוא לא מתבייש בזה (הרי הוא התראיין על כך אצל החבר שלו בתוכנית לפני או בכתבת סוף השבוע) וניתן לראות כי מסקנות הכתבה נכתבו מראש ועכשיו נשאר רק ללקט את המשפטים ולערוך אותם שיתאימו.

לא סתם יותר ויותר אנשים מפחדים להתראיין לעיתונות , ובמידה ואכן עושים זאת הם מצטיידים ביועץ תקשורת ועורך דין כדי לוודא שהדברים לא יוצאו מהקשרם. רק לאחרונה ראיתי תוכנית עם דן קנר, איש מכובד לכל הדעות בה הוא התראיין אישית ונשאל מדוע הוא לא נוהג להתראיין לעיתונות והוא אמר שם כי הוא פשוט נמנע כי הקשר בין הדברים שהוא אומר לבין מה שנכתב לבסוף הוא מקרי ביותר. כאשר מדובר בנושאים מסחריים גם כאן מביני העניין שנמצאים בסוד העניינים יידעו לספר לכם שמרבית הכתבות הן כתבות מוזמנות מראש בין אם ע"י הצד שרוצה להיות מוצג בצורה חיובית או לקדם מוצר,שירות או רעיון מסויים ובין אם ע"י הצד שרוצה להציג מישהו אחר בצורה שלילית על מנת להכפיש מוצר, שירות או רעיון של מישהו אחר.... כן בשביל זה יש את כל משרדי היחצנות והיחצנים המפורסמים שאנו שומעים עליהם חדשות לבקרים
על המסיבות שהם עושים וכל הסלבס והשמנה והסלטה מבקרים בהם , כן זהו בדיוק תפקידם לעבוד עם התקשרות ולהכניס פרסומות שייראו ככתבות רציניות של עיתונאים.

אז מר משה רונן (ושאר עיתונאי ישראל), באמת סליחה אם מבקשים ממך לוודא עשר פעמים לפני שאתה הורס חיים או קריירה של אדם כזה או אחר , וסליחה שאנו רוצים להעניש אנשים שכותבים שקרים רק בגלל שהם לא אוהבים מישהו או בגלל שצריך משהו להכניס לעמוד הראשון, תצטרכו לחיות עם זה ואל תספרו לנו שזו זכות הציבור לדעת כי אנו רוצים לדעת את האמת ולא תמונה מעוותת של המציאות.

מה לעשות אלו הם חיינו , הכל זה כסף ומסחר צריך לקבל זאת כי בעולם בו גם התקשורת פרטית ומייצרת הרבה כסף ועובדת בשיטת כל שנה צריך להרויח יותר יש צורך למצוא עוד מקורות הכנסה והפרסומות לא מספיקות אז מגיעים לכתבות. החשוב ביותר הוא להבין זאת ולהיות מודעים לכך על מנת להימנע מלהאמין כי מה שאתם אכן קוראים בעיתון או רואים בטלוויזיה הוא אכן נכון.

אז סליחה אני לא חושב שהתקשורת של ימינו היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, ובהחלט צריך למצוא דרכים לוודא כי כתבות שנכנסות לעיתון רשמי ייבדקו בצורה קצת יותר רצינית בטח בנושאים החורצים גורלות של אנשים.