
קבלת קהל אחרי הצהרים: מצלצלת אלי עובדת בקבלת קהל. "אתה התורן אחה"צ?" "כן." "יושב אצלי בחור נחמד עם כמה מסמכים. אני שולחת אותו אליך עם המסמכים ועם מזכר שלי, שתענה לי". "רגע, לפני שאת שולחת, אמרי לי בקיצור מה הבעיה". "סבא שלו נפטר ויש לו צוואה בעברית, וצו קיום צוואה בערבית. תאשר לנו שזה בסדר." "מה בסדר?" "שהם בשתי שפות." "עובדת אצלכם דוברת ערבית, תני לה לבדוק, ואם הצו מתייחס לצוואה אז הכל בסדר. ערבית היא שפה רשמית בישראל." "היא בדקה, אבל אצלנו אם הצו בערבית גם הצוואה חייבת להיות בערבית ולהיפך". "אם אלה הנהלים שלכם, אז לא הלשכה המשפטית יכולה לשנות אותם." "אבל כשיש לנו מקרה כזה אנו תמיד שולחים למחלקה המשפטית." "היה לכם כבר מקרה כזה?" "לא שאני זוכרת...."
בנקודה זו הייתי מסיים את הסיפור, לו היתה זו בדיחה, או מיני-מערכון מומצאים. אבל בחיים, שום דבר לא מסתיים בפואנטה אחת. ובית הדין השרעי, הוא עדיין בית דין המופעל על ידי בני אדם. כעבור כמה דקות מתקשרת אלי העובדת דוברת הערבית, ומספרת לי שבעוד שבצוואה מופיע שם היורשת בצירוף מספר תעודת הזהות כמופיע ברישומי המינהל - בצו קיום הצוואה מופיע שם היורשת בצירוף מס' ת.ז. אחר לחלוטין. (אפילו לא טעות הקלדה או כיו"ב). לדעתה אמורה היורשת לפנות בבקשה לתיקון הטעות לבית הדין. "אז למה את מתקשרת אלי?" "עוה"ד שיושב מולי אומר לי שלדעתו זה לא קריטי..."
ואחרי החיוך, הבהרה: הפניה השניה אלי היתה בעיני במקום. הפקידה אינה אמורה להתמודד עם עו"ד, המעמיד לכאורה את האוטוריטה המקצועית שלו מאחורי טיעוניו. מול עו"ד מעמידים עו"ד. |
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שאלי ונען...
לא הצלחתי להבין את העיקר,
אך אין זה מונע ממני להנות ממה שכתבת.
שימחת אותי.
תודה על פוסט מיוחד
אין ספק שגם אני למדתי פה דבר חדש...
כסתו"ח (מעשה העובדת הראשונה) מראה או על חוסר מקצועיות, או על רתיעה מקבלת אחריות כלשהי. ברתיעה מאחריות - סיבוכו של הזולת הוא לעתים תוצאת לוואי, אך לא המטרה.
אמירתו הלא נכונה ביודעין של עוה"ד מול העובדת השניה, נועדה לסבך אותה, רק כדי לחסוך לעצמו עבודה. אין לי מילה טובה לבזבז עליו.
בדיוק לתכלית זו לימדונו את רזי החקירה הנגדית.
מה שכבר חדלתי להיאבק בו, הוא הנטיה האנושית לנסות ולהעביר את הבעיה למישהו אחר - כמוצא ראשון.