מה תוקפו של הסכם ממון שלא אושר כדין

לעיתים בני זוג, חותמים על הסכם גירושין/הסכם ממון, אך לא פונים לבית המשפט או לבית הדין לאשר הסכם זה.  נשאלת השאלה מהו תוקפו של הסכם כזה, האם בטל הוא או שיש לאכוף אותו. התשובה אינה פשוטה ואין היא חד משמעית. כמו במרבית המקרים – הכל תלוי בנסיבות המקרה.

אישורו של הסכם ממון - הפרוצדורה

סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג  התשל"ג -1973 קובע כדלקמן:

(א)        הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לעניני משפחה (להלן – בית המשפט) או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג (להלן – בית הדין), וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור.

(ב)          האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית            הדין,   שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חפשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו.

אחת המטרות המונחות בבסיס ההוראה הינה לוודא כי הצדדים ערכו את ההסכם בהסכמה חופשית וכי הבינו את משמעותו ותוצאותיו. כך אמר כב' השופט בך בע"א 4/80 מונק נ' מונק פד"י לו (3) 421 בעמוד 428 :  "לפנינו חוק מיוחד, שיש בו משום תוספת על דיני החוזים הכלליים בנקודה הרלוואנטית לערעור זה. בגלל היחסים המיוחדים, העדינים והמורכבים, הקיימים בין בעל ואישה, קבע המחוקק, כי אין תוקף להסכם ממון ביניהם, אלא אם כן משתכנעת ערכאה שיפוטית, שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי, ללא לחץ, וששני הצדדים הבינו בדיוק במה המדובר ומהן התוצאות האפשריות של חתימתם על אותו הסכם".

חובת האישור בפני רשות הינה מהותית ולא ראייתית

חובת האישור בפני רשות אינה ראייתית בלבד אלא מהותית ואין אפשרות להתנות או לוותר עליה. כל הפרוצדורה הכרוכה באישור הסכם ממון בין בני זוג מיועדת להבטיח כי בני הזוג אכן מודעים לתוכנו של ההסכם ולתוצאותיו, שכן מרגע אישור ההסכם ע"י בית המשפט המוסמך הופך ההסכם לפסק דין שריר וקיים לכל דבר ועניין, אשר ניתן לאכוף אותו ויש לפעול על פיו ולקיימו.

הדרישות המפורטות בסעיפים 1 ו-2 לחוק יחסי ממון אינן רק פרוצדוראליות, אלא נועדו להבטיח את המהות והיא ידיעתם והסכמתם של הצדדים להוראות ההסכם (ראה לענין זה: ע"א 419/87 שמואל טוכמינץ נ' טוכמינץ פ"ד ל"ט (1) 28; ע"א 486/87 אבידור נ' אבידור פ"ד מב(2) 499).

יחודו של הסכם ממון

הפסיקה חזרה וקבעה כי ייחודו של הסכם ממון בהשוואה להסכם רגיל בין בני זוג, נעוץ בכך שקיומו של הסכם ממון גובר על כל הסכמה אחרת בין בני זוג, וגובר על  הסדר איזון המשאבים לפי פרק שני לחוק יחסי ממון, הקובע כי רכוש שנצבר במהלך חיי הנישואין הוא משותף ובר איזון.

עפ"י סעיף 1 לחוק יחסי ממון בין בני זוג הוגדר "הסכם ממון" כ"הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם". כתנאי לתוקפו של הסכם ממון עליו להיות בכתב והוא טעון אישור בית המשפט או בית דין דתי, אשר לא יינתן, אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין שבני הזוג עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו.

כאמור, ייחודו של "הסכם ממון" בהשוואה להסכם רגיל בין בני זוג הוא בכך, שקיומו דוחה את תחולתו של הסדר "איזון המשאבים" לפי הפרק השני לחוק יחסי ממון בין בני זוג, ועל אותם בני זוג, יחול הסדר רכושי עפ"י הסכם הממון אשר נכרת ביניהם (ע"א 486/87 אבידור נ' אבידור, פ"ד מב (3) )499.

סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון בין בני זוג קובע ככלל כי על בני זוג יחול הסדר "איזון המשאבים" ואולם למעט נכסים אשר בני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם (בג"צ 10605/02 יפה גמליאל נ' בית הדין הרבני הגדול ואח', פ"ד נח(2) 529.)

ההבדל בין הסכם יחסי ממון לבין הסכם רגיל הנחתם בין בני זוג

בין בני זוג יש שיחתמו גם הסכמים שאינם הסכמי ממון אלא הסכמים שאופיים שונה והם אינם מחייבים את אישורם בבית המשפט או בבית הדין. בספרו, יחסי ממון בין בני זוג, עמ' 303, אבחן א' רוזן צבי את הסכם הממון מהסכם אחר הנחתם בין הצדדים:

"בעיקרו של דבר ("הסכם ממון") זהו הסכם הצופה פני עתיד ומגמתו להסדיר את יחסי בני הזוג, הסדר כולל בנוגע ליחסיהם הנמשכים".

..............................................

"ולא סתם "פני העתיד" אלא דווקא למקרה מוות או גירושין. הנה כי כן, כדי להוציא (למשל) נכס מסוים ממעגל איזון המשאבים די בהסכם סתם (ללא אישור בית המשפט), כנובע מסעיף 5(א)(3) לחוק שהובא לעיל; ואם לגבי נושא כזה הקשור קשר לא מבוטל עם העתיד לקרות בעת גירושין או מוות כך, בנושאים יום-יומיים אחרים שדבר אין להם בשעת מעשה עם אירועים כאלה - על אחת כמה וכמה!...

סיכומה של השקפתי הוא שהמבחן אם הסכם פלוני בין בני-זוג הוא "הסכם ממון" אם לאו טמון במטרתו. אם זו צופה פני איזון משאבים בענייני ממון לעת מוות או גירושין, בפנינו "הסכם ממון" יהיו מימדיו רחבים או צרים. לעומת זאת, אם זו נוגעת ליחסים שוטפים או לעסקה רגילה בין בני-אדם- לאו דווקא בנושא של דיני משפחה, אלא למשל דיני חוזים או קניין, ללא קשר נראה לעין עם איזון משאבים בעת גירושין או מוות - בפנינו הסכם רגיל שדינים אלה (לפי הנושא) חלים עליו". (ע"א 169/83 (שרעבי) שי נ' (שרעבי) שי, פ"ד לט(3) 776)

המבחן, אם הסכם פלוני בין בני זוג הוא "הסכם ממון" אם לאו, טמון במטרתו. אם צופה הוא פני איזון משאבים בענייני ממון לעת מוות או גירושין, הרי מדובר ב"הסכם ממון", יהיו ממדיו רחבים או צרים.

לעומת זאת, אם ההסכם נוגע ליחסים שוטפים או לעסקה רגילה בין בני אדם, לאו דווקא בנושא של דיני משפחה, הרי מדובר בהסכם רגיל שאין צורך לאשר אותו בפני רשות מוסמכת.

הגישה הנוקשה – הסכם ממון שלא אושר - חסר תוקף משפטי ואין לפסוק על פי הוראותיו בנוגע לחלוקת הרכוש בין בני זוג

חוק יחסי ממון בין בני זוג בסעיף 2 שבו מורה כי הסכם ממון נצרך לאישורו של בית המשפט אשר מוסמך לאשרו לאחר שעמד על כך שבני הזוג הבינו משמעות ההסכם וחתמו עליו מרצונם החופשי.

על חשיבות אישורו של הסכם הממון בידי ערכאה שיפוטית עמד בית המשפט העליון וקבע: "בגלל היחסים המיוחדים, העדינים והמורכבים, הקיימים בין בעל ואישה, קבע המחוקק, כי אין תוקף להסכם ממון ביניהם, אלא אם כן משתכנעת ערכאה שיפוטית, שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי, ללא לחץ, וששני הצדדים הבינו בדיוק במה המדובר ומהן התוצאות האפשריות של חתימתם על אותו הסכם".

.......................................

"על בית המשפט להיווכח בעת מתן האישור, המתבקש ממנו, כי הצדדים עושים את ההסכם מרצון ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו. האישור המתחייב על-פי חוק מגמתו להבטיח את קיומה של גמירת דעת מצד שני בני הזוג. בשל הבעיות הרבות, וביניהן תופעות בלתי רצויות המתלוות לעתים לדרך כריתתו של חוזה בין בני-זוג, ביקש המחוקק להבטיח, כי התוקף להסכם יינתן רק על יסוד הסכמה, המובעת בו במעמד ובבהירות הראויה, ולמטרה זו הפקיד את בית המשפט או את בית הדין הדתי, לפי העניין, על מתן האישור", ע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו (3) 421.

לאור האמור לעיל, בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע,  כי הסכם ממון אשר לא קיבל את אישור בית משפט, כאמור בסעיף 2 לחוק, הינו חסר תוקף.  ראה: דברי השופטת בן פורת בע"א 169/83 (שרעבי) שי נ' (שרעבי) שי, הנ"ל. מ"א (ת"א) 1366/92 אסרף נ' אסרף, תק-מח 93 (2) 664; תמ"ש (ת"א) 21021/96 שילה נ' שילה, [פורסם בנבו].

על פי גישה זו הסכם ממון שלא אושר כנדרש בחוק יחסי ממון, הוראותיו הנזקקות לאישור לפי חוק זה חסרות כל תוקף מחייב לנוכח היעדר הבטחת גמירת הדעת. ראה לעניין זה: כב' השופט שאול שוחט "סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה" הוצאת מחשבות תש"ע-2009 בעמוד 381.

גישה זו מקבלת משנה תוקף כאשר הצדדים לא פעלו על פי ההסכם, אלא זנחו אותו ולא התייחסו אליו.  במקרים כאלו יחולק רכושם של בני הזוג על פי הדין החל, בין אם מדובר בהלכת השיתוף החלה על בני זוג שנישאו קודם 1.1.74 ובין אם בהסדר איזון משאבים הנובע מסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג – 1973.

הגישה המקלה – במידה והצדדים פעלו על פי ההסכם והסתמכו עליו – יש מקום לקבוע את תקפותו ולו רק מכוח עקרונות תום הלב וההסתמכות

חרף הוראות חוק יחסי ממון המפורשות, נראה כי הפסיקה והספרות המשפטית תומכות בדעה כי במקרים מסוימים  - בדרך כלל חריגים - אם החלו הצדדים בביצוע ההסכם לאחר כריתתו ושאלת תוקפו של ההסכם הועלתה רק בשלב מאוחר יותר, אזי מכח עקרון תום הלב ומכח דיני החוזים הכלליים, יש להכיר בנפקותו המשפטית חרף העדר אישורו בפני בית המשפט.

כאמור, מטרתו של אישור ההסכם בפני בית המשפט, היא לבחון את גמירות דעת הצדדים ביחס לאמור בו. חריג לכלל, לפיו, מקום בו ערכו בני הזוג הסכם ממון שלא אושר, אך מאז חתימתו נהגו הצדדים על פי המוסכם בו, עשוי בית המשפט להכיר בתוקפו של ההסכם, הגם שלא אושר, וזאת מכוח עקרון תום הלב והמניעות, והכול בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה.

בע"א 151/85 רודן נ' רודן, פ"ד לט(3) 186, נקבע:  "נראה לי כי במקרה זה מנועה המשיבה מלהעלות טענה זו, בשלב כה מאוחר, 9 שנים לאחר שנכרת ההסכם, לאחר שהיא קבלה את מה שההסכם העניק לה ובעת שהיא נדרשת לעמוד בנדרש ממנה על פיו. העובדה שהיא נהגה על פי ההסכם במשך 9 שנים מעידה על כך שהיא הכירה בתוקפו, וכי אישור בית המשפט המחוזי עמד בדרישותיה, והיא חתמה על ההסכם מתוך רצון חופשי ומודעות מלאה להשלכותיו. העלאת טענה זו, בשלב כה מאוחר הנה שימוש בזכות שלא בתום לב, דבר העומד בסתירה לסעיף 39 לחוק החוזים".

גם המלומד רוזן-צבי, בספרו, דיני המשפחה בישראל, בין קודש לחול, תש"ן - 1990, עמ' 367, סבור שניתן מכוח עקרון תום הלב להתגבר על הדרישות הצורניות שבחוק.

כך גם פסק השופט רובינשטיין בשאלת הסכם ממון שלא אושר: "כשלעצמי מקובלת עלי במישור העקרוני העמדה שהציג בית המשפט לענייני משפחה לפיה לא יוכל צד להסכם ממון חתום שלא הוגש לאישור להישמע בטענה של העדר אישור לאחר שנהנה לאורך זמן מפירות ההסכם...", בע"מ 9126/05 פלונית נ' פלוני, פורסם במאגר נבו.

גם ב-בע"מ 4547/06 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו], כאשר דנה השופטת ארבל בתוקפו של הסכם ממון שלא אושר הביעה עמדה פשרנית ולא חד משמעית בסוגיה זו ולדבריה: "השאלה האם יש מקום להכיר בתוקפו של הסכם ממון שלא אושר על ידי בית המשפט לא זכתה לתשובה חד-משמעית בפסיקה, ויש לגביה דעות לכאן ולכאן, בתלות בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. מחד גיסא, יש הסוברים כי אישור המוענק על ידי בית משפט להסכם ממון מהווה תנאי לתקפותו, ומאידך גיסא, יש הרואים באישור זה רובד נוסף להסכם שערכו בני הזוג, אשר לפיו, גם הסכם ממון שלא אושר על ידי בית המשפט, עשוי להיחשב להסכם תקף על פי דיני החוזים".

חשוב לציין כי אין זה הכלל, וכי  במקרים בהם התקבלה הטענה שיש לקיים ההסכם חרף אי אישורו, היו הנסיבות מיוחדות וחריגות. וכך נפסק בת"א (ת"א) 8432/87 ברט נ' ברט (לא פורסם):  "הסכם ממון בין בני זוג, דרוש אישור כדי שייכנס לתוקפו. בהיעדר אישור אין לחוזה כזה תוקף כהסכם יחסי ממון. יחד עם זאת, היעדר האישור מותיר אותנו עם רובד "תחתון" של התחייבויות הצדדים. רובד זה נשפט ע"י הוראות חוק החוזים (חלק כללי), בהיותו פעולה משפטית של הצדדים, אם כי לא הבשילה לכדי חוזה בעל אותו תוקף שהצדדים רצו ליצור, אם כי הבשילה לכדי התחייבויות משפטיות בעלות אותו סוג. משמעות פעולה משפטית זו היא שחלים עליה הוראות תום הלב והדרך המקובלת, נשוא סעיף 39 לחוק החוזים.

הוראות אלה חלות אוטומטית על כל הסכם ופעולה משפטית. משמעותם במקרה זה היא כי במידה והצדדים ביצעו חלקים נרחבים מההסכם, בראותם אותו כהסכם תקף, וכשעבר זמן רב ממועד האישור או הביצוע ולא נטענה טענה כנגד תוקפו של ההסכם, כי אז הוראות הסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) יחסמו העלאת טענות בדבר היעדר תוקפו של ההסכם".         

הלך מחשבה זה לפיו במקרה בו הסכם ממון לא אושר, ניתן לראות במימוש ההסכם וביצועו - ולו החלקי - כתחליף לדרישת האישור, אומץ כאמור בפסיקת בית המשפט כאשר ננקטה פרשנות מקלה.

גם בעמ"ש 557/00 אהרונסון נ. אהרונסון שאל בית המשפט שלערעורים האם ניתן לעשות היקש מדיני החוזים וקבע כי כשם שבמקרים מסוימים ניתן לוותר על דרישת הכתב שהינה דרישה מהותית בעסקאות מקרקעין, כך גם בדיני משפחה, אפשר לוותר על אישור ההסכם – אם עקרונות תום הלב דורשים תוצאה שונה, ובלשונו של כב' השופט רביד שדן בערעור: "האם ניתן מכוח עקרון תום-הלב לוותר על אישורו של שופט, כפי שהדבר נעשה מכוח עקרון תום הלב,  באשר לדרישת הכתב לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969. יישומו של עיקרון זה מוביל במקרים מסוימים לוויתור על דרישה זו שבסעיף 8 לחוק האמור (ע"א 579/83/ זוננשטיין נ' אחים גבסו בע"מ, פ"ד מב(2) 278, 288 - 292; ע"א שוייגר נ' לוי, פ"ד מו(3) 2, 28; ע"א 986/93 קלמר נ' גיא, פ"ד נ(1) 185, 197; פרידמן וכהן, חוזים, כרך א' עמ' 467 - 468; שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה), עמ' 284 - 287).

אף מלומדים רואים בדרך זו כדרך הראויה לטפל במקרה בו צד להסכם אשר פעל על פיו, מבקש לאחר זמן, להתנער מתכני ההסכם בשל העדר אישור בביהמ"ש. ראה דברי פרופ' ליפשיץ בעניין זה: "ככלל, נכונות בתי המשפט להגמיש את דרישת האישור ולתת תוקף להסכמי ממון במקרים שבהם החוזה הלא מאושר החל להתבצע נראית לי ראויה. בוודאי שזה המצב כאשר הצד המבקש להתנער כעת מן ההסכם נהנה ממנו בעבר" ("הסדרת החוזה הזוגי במשפט הישראלי: מתווה ראשוני", קריית המשפט כרך ד' בעמוד 317 )

עקרון תום הלב

ריכוך הדרישות החיצוניות והפורמליות המעוגנות בחוק יחסי ממון נעשה בזהירות מרובה, במשורה, במקרים מתאימים, ובאופן הדרגתי תוך שימוש בעקרון תום הלב (סעיף 12 לחוק החוזים) הפורש מצודתו על כלל המערכת המשפטית בישראל.

אין להקיש ממספר מצומצם של מקרים, בהם צדדים הסתמכו על החוזה ופעלו על פיו, כמתן רשות לביטול גורף בכל מקרה של הדרישות הפורמאליות בחוק שכן בכך יאוין הרציונל המונח בבסיס הדרישה – דהיינו שבית המשפט ייווכח במהלך דיון קצר כי הצדדים מבינים את ההסכם ואת תוצאותיו המשפטיות, מודעים להן, ועושים זאת מרצונם ומתוך הבנה מלאה.

יחד עם זאת על מנת למנוע עוול ואי צדק – במקרים חריגים – יצהיר בית המשפט על קיומו של הסכם אשר בני הזוג פעלו על פיו, הסתמכו עליו, ונהגו בהתאם לו.

סיכום

חוק יחסי ממון דווקני בדרישתו לאשר הסכם ממון בפני רשות, ואולם במקרים חריגים ומיוחדים בהם בני הזוג שניהם ראו את ההסכם תקף ופעלו על פיו וניהלו חייהם בהתאם לו– יבחן בית המשפט את תקפות ההסכם על פי עקרונות תום הלב אם הייתה הסתמכות וההסכם בפועל בוצע למרות שלא אושר כדין.