לפני שיצאתי לטיול הבטחתי לאמא הפולניה שלי לא לקפוץ ממגדל מקאו, לא לשחות עם כרישים בפיליפינים, לא לבקר באזור פוקשימה הקורנת וכמובן לא לאכול את דג האבונאפחה. מי שמכיר אותי יודע שיש לי בעיה לדחות סיפוקים.

אחרי יום עמוס בהצצה למקדשי זן, חתונה יפנית ואכילת ממתקים יפנים שעשויים משעועית אדומה פולי סויה ותה ירוק, עדיין רעבה החלטתי להתיישב במסעדה מקומית עמוסה ביפנים שיכורים מסאקה באזור אסקוסה. אך לצערי המלצר החביב לא מדבר אנגלית ולא כל כך הבין את שפת הסימנים שבה ניסיתי להסביר את עצמי, ולכן נאלצתי לוותר ולנסות את מזלי במקום אחר. ממשיכה לצעוד בסימטאות הצרות במטרה לחפש מקום שלא ישאיר אותי עם חור בכיס, נכנסת למסעדה נוספת לא רחוק ממקדש סנסו ג'ו המפורסם.מקבלת את פני יפנית חביבה בקימונו,ומנסה להבין כמה אנשים אנחנו. בעודי מסבירה לה שזאת רק אני הרעבה כאן, היא מתנצלת ומסבירה כי המסעדה מקבלת משני סועדים ומעלה. כבר מיואשת מחפשת אחר סניף מקדונלדס או שוב מסעדת אודון ששם בדרך כלל המנות מצולמות על גבי התפריט כך שאין מקום לטעויות ,נעצרת מול אקווריום גדול ומולי שוחים להם אבונאפחות. מחליטה לעבור אותם אבל מהר מאוד עושה אחרוה פנה וניכנסת למסעדה. בפתח קיבלה אותי יפנית חביבה בקידה. מציגה לי תפריט שמסביר כי המסעדה מתבססת כולה על אכילת דג האבונאפחה. לוקחת את הסיכון ומתלווה אליה לחדרון קטן בסיגנון יפני. מתיישבת ליד השולחן כשלידי יושבים להם חבורת יפנים מסבירי פנים ושיכורים מסאקה ובעזרתם אני בוחרת תפריט קבוע של 6 מנות. התפריט כלל למנה ראשונה אבונאפחה סקין בחומץ עם בצל ירוק למנה שניה הגיע סשימי של הדג מלווה בעלים ירוקים ורוטב סויה שאליו התווסף תבלין חריף בצבע אדום חום.. למנה העיקרית הגיעו חלקי הדג בעודם חיים מלווים בפטריות ירקות ירוקים קובית טופו איטריות אורז וסלסילת עץ ובתוכה נייר אורז עיגול מתכת עם חורים ומיים חמים. חבורת היפנים שקלטה שאין לי מושג מה לעזאזל אני עושה עם הדג ששוכב לי על הצלחת ונושם לו ציחקקו להם ובאו לעזרתי. הפעולה הראשונה היתה לקחת את הדג ולזרוק אותו לסלסילת המים החמים ולהמתין 7 דקות. לאחר 8 דקות החלטתי לתת לו להתבשל עוד דקה לייתר בטחון שלפתי את חתיכות הדג מהמים טבלתי ברוטב ספרתי עד שלוש..ואכלתי.. מה כבר יכול להיות??!!! אחר כך הגיע השלב של זריקת הירקות למים השלב השלישי קובית הטופו ולבסוף הקרפצ'ו דג ואטריות האורז. אחרי המנה העיקרתי הגיעה מלצרית מפנה לי את הצלחות ומביאה קערת אורז 2 חלמונים סוייה מלח בצל ירוק וחמוצים יפניים. מרתיחה שוב את המיים ושופכת את האורז לבפנים מערבבת מעט ומוסיפה את הביצים הסויה המלח הבצל ומגישה לי את המנה.באותו שלב לא יודעת מה גרם לי לסחרור הסאקה הפסיכי שסנפירי הדג הושרו בו 20 יום או כמות האדים שהייתה בחדרון או אולי הדג עצמו??לקינוח קיבלתי קערה עם גלידת אורז רוטב סילאן מעל ולצידה איך לא.. תה ירוק חם.

מסתבר של כל אחד ביפן רשאי להתעסק עם סוג הדג הזה בגלל הרעל שבתוכו. לוקח 4 שנים של התלמדות וההסמכה הוא בעצם המבחן שבו השף מכין לעצמו את הדג ואוכל אותו..לכל מסעדה כזאת ביפן יש אישור מיוחד ממשלת יפן

המקום היה מלא והאווירה היתה מקסימה... לבעלי אומץ בלבד. חוויה.