הסדקים שנוכחים בין קירות הבית לעמודים נחשבים לנקודת החולשה המועדת לפורענות. בנקודת החיבור בין שתי הנקודות אמורים להתמזג הבלוקים והבטון של הבית, וכדי למנוע את היצירה של סדקים מסוכנים קיימות שתי שיטות לבנייה של קירות חיצוניים.

בשיטה הראשונה, והישנה יותר, מתבצעת הרמה של העמודים לפני שיוצקים את הרצפה. עמודי הבטון שהורמו נושאים את משקל התקרה שנשענת על העמודים, ולאחר מכן ממלאים בבלוקים את החלל שבין העמודים. הבלוקים נחתכים בקו ישר על מנת להתאים אותם לקו של העמוד, כך שיתבצע חיבור בקו יישר של הבלוקים.

ואולם, השילוב בין שני החומרים השונים יוצר בעיה בנקודת החיבור. הבלוקים והבטון, עם הערבוב ביניהם, יוצרים את הבעיות המדוברת בנקודות החיבור מה שעלול לגרום להיווצרות של סדקים. בשיטה זו נהוג להשתמש בפיתרון המכונה ע"י קבלנים "שטראובה" – יציקה של רצועות בטון צרות על קו התפר שבין הבלוקים לעמודים, וכך נמנעים הסדקים.

השיטה השנייה נחשבת חסכונית יותר – היא לא דורשת את חיתוך הבלוקים בקו יפר, ואולם עדיין מתקבלת צורה מושלמת שמונעת את הסדקים המדוברים. תהליך העבודה בשיטה זו מתנהל כך שמתבצעת בנייה של קירות הבלוקים אחרי שרצפה מתייבשת, תוך השארת מקום ליציקת העמודים לאחר מכן. לא מנסרים את הבלוקים בקו ישר אלא משאירים אותם בצורתם השלמה, וחלק מהבלוקים אף נכנסים לחלל שמיועד ליציקה של העמודים. עם סיום הבנייה של הקירות נוהגים ליצוק את העמודים. בסיום תהליך זה הבטון ממלא את החלל של העמוד וכן הוא מכסה גם את הבלוקים שנשארו בולטים.

למרות שאין כמעט הבדלי עלות בין בתי השיטות, בשיטה השנייה יש חיסכון מבחינת העבודה הנדרשת. לא מתבצע חיתוך של הבלוקים בקו ישר, אולם בכל זאת מתקבל קו תפר מושלם המונע את הסדקים בחיבור שבין הבלוקים לעמודים. כמו כן, צורת היציקה של העמודים בשיטה זו תופסת את הבלוקים ומחזיקה אותם בצורה הטובה ביותר. זה מאפשר לבנות שכבת חוזק נוספת של קירות הבלוקים לאחר מכן. בגלל האפשרות לתוספת חוזק המונעת סדקים עתידיים, השיטה השנייה והחדשה יותר הופכת לאהובה יותר על ידי רבים.