זה קרה לפני קצת יותר מחודש, שאלתי משכני לטיסה את מוסף השבת של ידיעות אחרונות, והגעתי לטור של גברת פלס שסיפרה על ד' המסכן. הטור מאד ריגש אותי ומאד רציתי להגיד לדני (יותר נוח לי לקרוא לך כך, כך אתה יותר מוחשי בשבילי) משהו. דני תקשיב, זה אפשרי לצאת מאותו מעגל כשפים שאתה נמצא בו. אני רוצה לספר לך על עצמי. גם אני לקחתי תרופות בנוסף למפגש שבועי עם פסיכולוגית ומפגש תקופתי עם פסיכיאטרית. זה התחיל ברצף ימים קטן ששכחתי לקחת את התרופה בבוקר (מיהרתי לעבודה, היה לחץ) ואז בצהרים פשוט התאהבתי באישה שעמדה לפני בתור למסעדה. איזה כייף היה להרגיש כך, חי, ויטלי, אני בטוח שיש לאותה אישה יש אישיות, משפחה וחיים משלה, אבל באותן דקות שעמדנו ביחד בתור והיא אכלה בשולחן ממולי בהתחלה לבד ואחר כך עם חבר לעבודה, אני קיבלתי זרם של רגשות שלא חשתי הרבה זמן, ואז באותה ארוחה לקינוח, החלטתי להמשיך בהפסקה... הפגישות השבועיות עם הפסיכולוגית פסקו כי העבודה החדשה, לא איפשרה לנו להפגש בשעות שהיא יכלה (בהיטק עובדים בשעות הנורמליות וגם מעבר לך...) ומה שנשאר הוא פגישה עם הפסיכיאטרית עוד כמה חודשים (אני חושב שהיא תופתע ממה קרה מאז הפגישה האחרונה). דני אתה לא חסר ערך. להיפך אתה מזין "שרשרת ערך" המפרנסת את חברות התרופות, המטפלים למינהם וספקי שירותי הבריאות. כך שלפחות עבורן הסבל שלך משתלם ברמה הפיננסית. וברמה הזו, הם לא רוצים שתפסיק לסבול, הם רוצים להמשיך להתפרנס (כמו כל אחד אחר...). אני מאמין שבעבודה עצמית אפשר לצאת מזה ולחיות חיים נורמלים (הם לא יעשו זאת עבורך). אני בטוח שיש לך הרבה דברים להגיד על העולם ולשתף אותם עם כולנו, אבל אנשים לא בנויים לכך. רובם לא יכולים לקבל ולהקשיב לרעיונות שלך. ואם כבר, למה רק לך ולא לאחרים. אני לא יכול לשתף אחרים בכל מה שעובר עלי, ואני מרגיש זה יפחיד אותם ויטלטל את חייהם, אפילו את זוגתי ואם שלושת ילדי אני לא משתף ברבע ממה שאני מרגיש וחווה. זה יפרק את מרקם החיים שבנינו. וגם חברים, ידידים ובני משפחה אני משתף במעט במה שאני מרגיש שאפשר לשתף, כי אחרת הם יברחו ממני ואשאר לבד. חשוב לי להיות מוקף באנשים שאני אוהב, ואותה אהבה היא זו שגורמת לי לצנזר את עצמי כדי שאותה אהבה תתקיים. אני חושב שזה הדבר הבוגר והנכון לעשות, אני עדיין מפנטז שאפגוש את אותו אדם שאיתו אפשר יהיה לשתף הכל (אני מחייך עכשיו) ואבל באופן מודע אני מניח שלא אמצא אותו. הרבה יותר טוב לי איך שאני חי עכשיו, ואני רוצה להמשיך. אם החלטת לשתף עשה זאת באופן מחושב, ופחות איפולסיבי, זה אפילו עשוי לעשות את העבודה ולשכנע או לרגש, וזו הרי אחת המטרות. תספור עד עשר, תגלגל את הניסוחים בלשון עד שתגיע למשהו שאפשר לתקשר למשל כמו מה שאני מנסה עכשיו... אני מרגיש כמו אחד שחווה את מה שאתה חווה (אני כמעט דומע עכשיו) ומקווה שתצליח לצאת מזה. שלך, .... |