צמח בראש אצל מילאה עציץ נפלא של פרוטופיאה,
כשאת הראש היא חפפה, ישר את הצמח השקתה.
כשעצובה היתה מילאה, נבלו פרחי הפרוטופיאה
גבעול נתן עדות כנה על מצב נפשה העדינה
היה גבעול טיפה נפוח- גועש היה מצב הרוח,
היה נפול ומכופף- דמעה מילאה על הדף,
מכתב לריקוס החייל אשר נלחם בשדה הקרב,
‘בשדה פרחו פעם סביונים, וגם עכשיו פורחים לבטח’,
חשבה מילאה וכתבה שלוש מילים: וגם אני אותך.
דמעות לאף היא אז משכה, ועוד הפעם: וגם אני אותך.
וגם אני וגם אני וגם אותך וגם אותך,
שלוש מילים כל המכתב, והוא נלחם בשדה הקרב.
צמח בראש אצל מילאה עציץ נפלא של פרוטופיאה
עלים נישקו את צווארה עונגים לילות של תחרה,
עונגים נוגעים ומלטפים ומבריחים עטלפים,
בריח עז של פרוטופיאה, חריף יותר מריח דם.
וגם אני אותך וגם וגם...
כיסו פניהם עם הכנפיים צמח לו פיקוס מכתפיים
חייל טיפש קראו לו ריקוס ומכתפיו צמח לו פיקוס.
עם אהבתו בבית בלי גג היה פעם גר לבד נורא.
ובבדידות הצמיח פיקוס והיא עציץ של פרוטפיאה.
ומחשבות עטלפים היו עפים ומחריפים
ומחריבים את עולמם אז למה ו אז למה גם?
מכתב חתום ומבוייל נשלח לריקוס החייל
שרק יחזור עייף חצוף, יעוטו פרפרים על צוף
אל תוך פרחי הפרוטופיאה- חשבה התחננה מילאה.
|