הקרב של לבני

יו"ר האופוזיציה וקדימה, ציפי לבני, החלה השבוע בקרב הגדול למניעת סיום הקריירה הפוליטית שלה. במערכת הפוליטית יש לא מעטים המתייחסים אל לבני כ"פגר פוליטי", אבל כלל נקוט הוא שבפוליטיקה הכל אפשרי, ולעולם אין להספיד אדם טרם זמנו. עד שלא נגמר לא נגמר, ואצל לבני זה בהחלט לא נגמר.

הלחץ בתוך "קדימה" להקדים את הפריימריס הולך וגובר, ככל שהסקרים המעניקים למפלגה בין 17 ל-19 מנדטים בלבד, חוזרים על עצמם שוב ושוב על ידי סוקרים שונים. בתחילה היה מי שחשב שם שמדובר בסקר חד פעמי, באפיזודה חולפת. אולם בפועל אין הדבר כך. המספרים הללו קנו מקום של קבע לצד שמה של קדימה בסקרים, וחברי, ובעיקר בכירי קדימה, מודאגים מאד.

בישיבת סיעת קדימה ביום שני, ירתה לבני את יריית הפתיחה בקרב הגדול שלה, גם נגד חבריה וגם על לבם של מתפקדי קדימה. לבני דפקה על השולחן והודיע לחברי הסיעה חגיגית: "על פריימריס רק אני אחליט. אני שומעת את הקולות בתקשורת בתקופה האחרונה בעניין הפריימריס. אם מישהו חושב שהדבר הראשון שקדימה תעשה במושב זה פריימריס, הוא טועה, ואני לא אתן לזה יד. פריימריס יתקיימו בזמן המתאים ובמקום המתאים. זה לא יקרה כי יפעילו עלי לחץ, ולא כי מישהו דורש ממני את זה . אני אקבל את ההחלטה בהתבסס על הערכת מצב שתשקול מה טוב לקדימה ואך ורק לקדימה. זו תהיה החלטה שלי, בזמן שאני אחליט".

הקרב של לבני הוא רב זרועות וערוצים. היא נאבקת גם נגד יריביה מבית, אך גם נגד מקורבים וכאלה שנמנו על מעגל תומכיה, וכעת איבדו את אמונם בה ומחפשים מועמד ראוי אחר, בשל חוסר רצונם לתמוך ביריבה הגדול, שאול מופז. השם החם הוא ח"כ לשעבר צחי הנגבי, הנהנה מפופולאריות רבה ביותר בתוך קדימה, ויש הסבורים כי אם יתמודד, ביכולתו לנצח את מופז ללא קושי. יש אף הטוענים כי אם יתמודד, לבני תפרוש.

ואולם, הנגבי לא ימהר לקפוץ מהר כל כך למים העמוקים. הוא יודע שזמנו טרם הבשיל, ואין לו די ניסיון כדי להתמודד לראשות ממשלה. הוא יודע שעליו למלא קודם כל תפקיד בכיר כמו שר ביטחון או חוץ, ורק לאחר מכן לקפוץ למדרגה העליונה.

בנוסף, עם כל הכבוד לפופולאריות הרבה שלו בקרב מתפקדי קדימה, הוא נשכח מלב הציבור הרחב, מאז אולץ לפרוש מן הכנסת. כדי להיבחר לראש מפלגה גדולה ולהתמודד מטעמה לראשות הממשלה, עליו לחזור קודם לזירה הפוליטית לתפקיד מרכזי, להוכיח את עצמו, לצבור כוח, ואז להתמודד על ראשות הפירמידה.

לבני יודעת את זה, לכן מהנגבי היא לא כל כך חוששת. היא גם משוכנעת שפעילות אופוזיציונית תקיפה בכנסת, תחזיר לה את המנדטים והתמיכה הציבורית.

לבני גם משוכנעת שהנסיקה בסקרים של מפלגת העבודה, מאז נבחרה יחימוביץ´ לעמוד בראשה, היא זמנית. ויש צדק בכך. יחימוביץ´ מקבלת 20 מנדטים ויותר בסקרים, ולבני 17-18. אבל אסור לשכוח שבכנסת יש ליחימוביץ´ 8 חברי כנסת בלבד, וגם הם מסוכסכים ומפולגים בתוכם, ואילו ללבני יש 28 מנדטים. והמהומות, המלחמות והמאבקים האופוזיציוניים שמסוגלים לחולל 28 חברים, הם לאין שיעור לעומת 8 מפולגים ומסוכסכים.

לבני משוכנעת, שבעזרת התקשורת, שמן הסתם תבליט את המאבקים האופוזיציוניים של קדימה ואת היוזמות החברתיות שלה ברוח המחאה החברתית, יושב לה כבודה ומעמדה, וגם לקדימה.

בנוסף, עד היום נאבקו לבני וקדימה בעיקר בנתניהו והליכוד. מהיום יש להם יריב, או יותר נכון יריבה, חדשה: שלי יחימוביץ´. בכוונתה של לבני וקדימה, להיאבק עם מפלגת העבודה ויחימוביץ´ בעוצמה לא פחותה מאשר עם נתניהו. משום שעל פי הסקרים, העבודה לוקחת ללבני מנדטים לא פחות מהליכוד.

בקרב זה הם החלו כבר השבוע, כאשר העירו את תשומת לב העיתונאים בכנסת להתנהלות האופוזיציונית המפוקפקת של אנשי העבודה, כשבהצבעות האי אמון הראשונות במושב, כולל על הצעת אי אמון שהגישה יחימוביץ´ עצמה, השתתף רק חברי כנסת אחד מהעבודה ו-7 נעדרו. כולל יחימוביץ´ עצמה.

השעמום של ברק

התקשורת מרבה לדבר בימים האחרונים על אפשרות של תקיפה ישראלית באיראן. על כך שהשמיניה עוסקת רבות בנושא זה בדיוניה, ועוד פרטים הדולפים ומתפרסמים ללא הרף בכל כלי התקשורת, בענין זה שכידוע השתיקה יפה לו.

הפרסומים הרבים בעניין האיראני, ללא כל ספק יצאו מפרופורציה ומכל הגיון וסבירות נורמאלית, והעלו את חמתו של בני בגין. הוא קרא לחדול מהפטפטת הציבורית, ולהפסיק לעסוק בפומבי בעניין. משום שהדבר גורם נזק אדיר לנושא. כן נזף בתקשורת קשות, ובצדק, על ההתנהגות חסרת האחריות שלה.

התקשורת פרסמה את דברי הביקורת של בני בגין ביום רביעי בבוקר. באותו יום, בסביבות השעה 11 לפני הצהריים, נראה בגין הולך הלוך ושוב, עצבני וכעוס, במסדרון שלפני הכניסה למליאת הכנסת, בין המזנון הכללי למזנון חברי הכנסת השמור והסגור בפני מי שאין ברשותו אישור כניסה מיוחד או הזמנה על ידי חבר כנסת.

בגין דיבר בטלפון. מה זה דיבר, הוא נאם בזעם ובקול גדול לתוך פומית הטלפון הסלולרי שלו. צמד המילים "ראש הממשלה", נשמע יוצא מפיו יותר מפעם אחת. הוא נראה עצבני, סוער, כואב. והיד השניה שלו, זו הפנויה שלא החזיקה בטלפון, נעה הלוך ושוב, למעלה למטה, וחוזר חלילה, ללא הרף.

מפני צנעת הפרט, ומאחר ולא ניטלה הרשות, לא יהיה זה מכובד לפרט מילים ומשפטים נוספים שנאמרו על ידו בקול רם, בצעקות של ממש. אך גם מבלי לדעת מי המאזין מעברו השני של הקו, לא קשה לנחש שמדובר היה בגורם בכיר, כזה שיש לו השפעה רבה בתחום האיראני. בגין פשוט רתח בפניו על כך שחייבים לעשות הכל כדי להוריד את הנושא האיראני מסדר היום הציבורי, ושהעיסוק הפומבי מפריע לראש הממשלה, תוקע מקלות בגלגלים, ויכול להמיט אסון ולהביא לפיקוח נפש.

לעומת בגין, שהנושא האיראני נראה כבוער בקרבו, עושה רושם שדווקא שר הביטחון אהוד ברק, האיש הבכיר ביותר אחרי נתניהו, זה הממונה על מערכת הביטחון והאיש שמלבד נתניהו כל האחריות בנושא האיראני, אם יוחלט לבצע תקיפה, מוטלת על כתפיו, מסתובב אדיש ושליו ואפילו קצת משועמם. נשמע ונראה מוזר? נכון. מה אפשר לעשות?

ביום שני, בדיון המיוחד לפתיחת מושב החורף של הכנסת, לאחר נאומו של נתניהו, עלתה לדוכן יו"ר האופוזיציה לבני, ופתחה במתקפה רבתי על הממשלה ונתניהו. על הדרך היא עקצה והשפילה את ברק, התייחסה אליו בזלזול, וכינתה אותו "משקיף". כלומר, לא שר ביטחון מתפקד, פעיל ומנהיג, אלא "משקיף" בלבד על הנעשה.

ברק כמובן נפגע. הוא ישב על מקומו, עטה על פניו ארשת קפואה כמי שמתעלם מן הדברים, ועשה מאמצים להראות כאילו מה שנאמר לא נוגע אליו בכלל. הוא הרי עסוק בדברים ביטחוניים ברומו של עולם. אז שלבני תפטפט... מה יכול כבר לקרות?

אך לא לזמן ארוך מידי. דקות אחדות בלבד לאחר שלבני עקצה אותו, קם ברק ממקומו ויצא מן האולם. עד כאן הכל בסדר. אך מה שקרה כעבור מספר דקות נוספות, זה כבר בהחלט סיפור מעניין.

ברק נכנס חזרה אל מליאת הכנסת מן הכניסה הפינתית הרחוקה ביותר מדוכן יו"ר הכנסת, והחל פוסע מעדנות, לאט לאט, לאורך הקיר שממול דוכן היו"ר ודוכן הנואמים, מאחורי כל הספסלים האחוריים של מליאת הכנסת, כשהוא מסובב את מליאת הכנסת. הוא פסע כמו משועמם, הגיע עד מאחורי הכיסאות שבהם יושבים חברי קדימה, והלך על המעבר הצר שקיים מאחורי אותם כסאות, נזהר לא ליפול במדרגות המובילות אל אולם המליאה. עד שהגיע אל הצד השני של המליאה, שם נעמד מול מחשבי הקצרניות והביט על עיסוקן. לאחר מכן הסתובב והחל לנופף בידו לעבר יציע העיתונאים הקרוב שמעליו, כשחיוך רחב מרוח על פניו.

ביציע העיתונאים התלחששו על הסיבוב המעניין של ברק, כבר כשהחל בפינה הרחוקה. אף אחד לא הבין מה בדיוק הוא עושה ולאן הוא הולך. האם נאומה של לבני כה שעמם אותו? אולי הוא חשב באותם רגעים על האופציות האיראניות? או שהטיול הזה היה הנקמה שלו בלבני על העקיצה ששיגרה כלפיו, כשמשך את תשומת הלב של העיתונאים מן הנאום שלה אל הטיול המוזר שקיים אל מול פני האומה.

ברק בוודאי היה ממשיך בטיולו ובמשיכת תשומת הלב מלבני. אך מי שקטע את הפרשה הקטנה והמוזרה הזו היה עוזרו הנאמן של שר הביטחון, ברק סרי, שהזעיק אותו החוצה. אולי סרי הבין שברק שם עצמו ללעג והבחין שהעיתונאים מגחכים, מה שברק עצמו לא הבין ולא ראה, גם כשנופף בידיו לעברם.

השורה של הרב גפני

באותה ישיבה נאם גם שמעון פרס. יום קודם לכן כבר פורסמו בתקשורת פרטים אחדים אודות הדברים שהוא מתכוון לומר, כשבאופן לא מפתיע בכלל, הם בחרו לציין יותר מכל את כוונתו של פרס לקרוא לחרדים לצאת לעבודה.

כמו כולם, גם הרב גפני, שבאחרונה הידק את קשריו עם פרס ואנשיו, קרא בתקשורת על כוונתו זו של פרס, והזדרז להתקשר לבית הנשיא ולבקש ממנו לדבר גם על הצרות והבעיות שמערימים מעסיקים לאנשים חרדים בעת שהם מבקשים להתקבל לעבודה. "אם לא", הבהיר, "אאלץ למחות על הדברים במהלך הנאום".

אנשי פרס העבירו לו את הבקשה, ופרס אומנם עדכן את נאומו והוסיף שורה. שורה שהתווספה בגלל הרב גפני. בשורה זו קרא פרס למעסיקים לא לדחות את החרדים המבקשים להתקבל אצלם לעבודה, בגלל השונות שלהם, המראה החיצוני או הרגלי החיים האחרים.

באותו יום, שעה קלה לפני הישיבה המיוחדת בה היה אמור פרס לנאום, התכנסה סיעת "יהדות התורה" לישיבה, והרב גפני סיפר לחברים את הבקשה שהעביר לפרס. הוא הבהיר כי אין לו מושג מה בדיוק, אם וכיצד, ייענה פרס לבקשתו, אך חברי הסיעה סיכמו שאם פרס לא יוסיף את הפרט שהתבקש ע"י הרב גפני, הם יקומו כאחד וימחו על הדברים.

בסופו של דבר פרס אמר את שאמר, ונאומו לא הופרע ולא נקטע על ידי נציגי "יהדות התורה".

אבל הסיפור טרם בא כאן על סיומו. למחרת, ביום שלישי בבוקר, הגיעה לוועדת הכספים בקשה להעברה תקציבית בשיעור של 3 מיליון שקל לבית הנשיא. אך כפסע היה בין הרב גפני ובין דחיית הבקשה, מהסיבה שבבית הנשיא אין עובדים חרדים בכלל. ואם פרס כל כך מדבר על הצורך של החרדים לעבוד ועל כך שמעסיקים צריכים לקבלם לעבודה בסבר פנים יפות ולא לדחותם, הרי שבית הנשיא צריך להוות דוגמא. נאה דורש נאה מקיים.

ואולם, כמחווה על היענותו של פרס לבקשה להכליל את השורה המדוברת בנאומו, החליט יו"ר ועדת הכספים שלא לעשות צרות לבית הנשיא ולאשר את הבקשה, לא לפני שדרש מנציגי משרד האוצר לקבל מידע על מספר החרדים העובדים בבית הנשיא, בהדגישו כי "שמעון פרס אמר בנאומו אתמול בכנסת שהוא קורא לחרדים להשתלב בעבודה. ואני שואל כמה חרדים הוא עצמו מעסיק בבית הנשיא. מתוך כל העובדים שם כמה חרדים יש?".

החרה החזיק אחריו דווקא חבר סיעת העבודה שבאופוזיציה, ג´אלב מג´אדלה, שהצדיק את דרישתו של גפני ואמר על פרס: "צדק מתחילים בבית".