מושב מסוכן

הסטוריה פוליטית: מושב החורף השלישי הפיל ממשלות בזו אחר זו

מושב החורף שנפתח השבוע, אמור היה להפחיד את נתניהו. בכל שש הקדנציות האחרונות, לא הצליחו הכנסת והממשלה לסיים ארבע שנות כהונה ופוזרו קודם לכן. המשבר הגיע במושב החורף השלישי בכל קדנציה.

בעשרים השנים האחרונות, היה מושב החורף השלישי של הכנסת, גם המושב שבישר את בוא הבחירות. מלבד יצחק רבין שהצליח לעבור אותו בשלום (עד שנרצח), נכשלו כל יורשיו לצלוח את המושב הזה, או שנפלו קודם לכן.

נתניהו מכיר את הדברים מקרוב. הוא לא הצליח לעבור את מושב החורף השלישי בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה. כך לכאורה צריך לקרות לו, גם במושב החורף הזה, עקב גל המחאה, דו"ח טרכטנברג, וכל הדוחו"ת המצפים לו ממבקר המדינה. אלא ששחרור שליט, שיחרר גם את נתניהו מאימת "המושב השלישי".

אם מחפשים ראיה לכך שנתניהו מרגיש בטוח, אין צורך לנסוע עד מצפה הילה. די להביט בפניהם ולשמוע את דבריהם של אנשי ראה"מ. כאשר מזכירים לידם את שמה של מנהיגת האופוזיציה, הם פורצים בצחוק ומיד שואלים: מי זו? כאשר מדברים על דפני ליף וגלי המחאה, הם אומרים: "לא שמענו, חזור שנית"!... האופוריה שלטת (בעקבות שליט).

נתניהו חש בטוח בעצמו, והדבר מתבטא בסקרים. ולמרות כך מושב החורף השלישי עדיין מביא עימו את ריח הבחירות והדבר צפוי להשפיע על תפקוד הממשלה והכנסת.

מועד הבחירות הרשמי הוא אוקטובר 2013, אולם הדעה הרווחת היא שהמועד יוקדם. ההליכים הפנימיים בתוך המפלגות הם שיגרמו לכך. העבודה כבר בחרה יושבת ראש, ולמרות חילוקי הדעות בינה לבין עמיר פרץ (סביב המשך כהונת עופר עיני כמזכ"ל ההסתדרות), ינסו חבריה להפיל את נתניהו.

גם מרצ צפויה להקדים את מועד הבחירות לראשות המפלגה, וגם כאן צפויה חברת כנסת לזכות בתפקיד היושבת ראש. מדובר בח"כית זהבה גלאון. במקביל, אפילו במפלגת השלטון — הליכוד, יחולו תמורות פנימיות במהלך מושב החורף. מדובר בועידת הליכוד שאמורה להתכנס בעוד כחודשיים וחצי.

ואי אפשר בלי להזכיר את קדימה, שם יגבר הלחץ על לבני (כבר גובר), והיא תיאלץ להקדים את הפרימריז ולערוך אותם במהלך המושב הנוכחי.

הנושאים שעל הפרק, אלו שאמורים לעלות במהלך המושב, אינם פשוטים ובכל אחד מהם טמון חומר נפץ פוליטי. במערכת הפוליטית מעריכים, כי הסיעות השונות בקואליציה, ינסו לקדם חקיקה פופוליסטית כדי לרצות את ציבור הבוחרים, על חשבון הליכוד, בטרם תפוזר הכנסת. לכל סיעה האינטרסים שלה, כפי שנראה בקטע הבא.

מי מאיים?

הליכוד לא חושש, קדימה תמשיך להתגושש, וליברמן — קולות מקושש

בליכוד לא חוששים מבחירות. אדרבה. הסקרים מראים כי הליכוד מתחזק ומקבל תוספת מנדטים.

עד שחרורו של שליט, היו בטוחים בליכוד, שהנה מגיע קץ שלטונם. גל המחאות בקיץ, גרם לחלק מהשרים והח"כים להכריז כי עומדים לאבד את מקומם בכנסת הבאה. חלקם התבטאו (בשקט-בשקט) נגד נתניהו וטענו, כי הוא זה שיגרום לליכוד לאבד את השלטון. והיו מהם שחזו כי כוחו של הליכוד יצטמק באופן משמעותי.

אלא שהמחאה נרגעה, האוהלים פורקו, ראשי המפגינים רבים זה עם זה, (ראו בהמשך) ונתניהו זוכה לנקודות זכות רבות בדעת הקהל, לאחר שהחזיר את גלעד שליט הביתה. לפיכך עושה רושם כרגע, שאין מי שיכול לאיים על מעמדו בציבור.

אם בליכוד יש אופוריה, הרי שבקדימה המצב בדיוק הפוך. המפלגה הגדולה ביותר בכנסת, מתפוררת ומתקשה להתאושש. מדובר במשבר השלישי הפוקד אותה מאז היווסדה. הראשון היה לאחר ששרון אושפז בעיצומה של מערכת הבחירות. קדימה שהיתה מפלגה של איש אחד, לא ידעה מה לעשות. אולמרט הגיע ונבחר.

המשבר השני היה לאחר מלחמת לבנון, כאשר הסקרים חזו לאולמרט ומפלגתו שבעה מנדטים בלבד. קדימה התאוששה מאז, אולם עתה היא נמצאת במשבר השלישי שלה, הנראה קשה מכל קודמיו. יחימוביץ נוגסת מקדימה משמאל, הליכוד מימין, בתוכה רבים, ואין מנהיגות פנימית שיכולה להשקיט את הרוחות.

בניסיון לצאת מהמשבר הזה, תנסה קדימה להיבנות על המאבק החברתי כדי להתחבר אליו. לצורך כך הוקם בסיעה צוות היגוי בראשות רוני בראון, שתפקידו יהיה לבחון ולהגיב לסעיפים בהמלצות טרנטנברג שיובאו לאישור הכנסת.

גם במפלגה השלישית בגודלה — ישראל ביתנו, מתכוננים למושב חם וסוער, אבל יודעים גם, שהכל יכול להיגמר בשקט ובנינוחות. לא רבים זוכרים, אבל מושב הקיץ של הכנסת, ננעל בריב מתוקשר ופומבי בין ראה"מ לבין שר החוץ, אביגדור ליברמן, שזעם על התנגדות ("יפי הנפש") בליכוד, להקמת ועדות חקירה פרלמנטריות לבדיקת ארגוני השמאל.

העניין ירד אמנם מסדר היום, אבל לא נעלם. בסיעתו של ליברמן מבטיחים, כי מיד לאחר שיסיימו להעביר את המלצות טרכטנברג, יגשו לטפל בחוקי הנאמנות.

בסיעת העבודה התחילו את מושב החורף, כאשר לראשונה מזה שנים רבות, ניצב סדר היום שלה בכותרות הראשיות. בחירתה של יחימוביץ´ לראשות המפלגה הכניסה אנרגיות חדשות לסיעה ולכנסת. אולם השאלה היא, אם יצליחו פרץ ויחימוביץ לשתף פעולה, או שהקרבות המרים הצפויים ביניהם, שוב יגרמו לעבודה לשיתוק פרלמנטרי.

יבוא השלישי

בעוד לבני ומופז רבים, יש מועמד שלישי שיכול להדיח את שניהם

השם החדש שמוזכר לראשות קדימה, הוא שם של פשרה. צחי הנגבי. הח"כ לשעבר, עומד לחזור לזירה הפוליטית לאחר שנגמר פסק הזמן של השעייתו מהכנסת בעקבות הרשעתו (ללא קלון).

בעוד לבני ומופז רבים ביניהם, פועל הנגבי בשקט בשקט, ומבסס את כוחו הפוליטי. בכל שבועיים הוא מכנס את הוועדה לענייני המפלגה, בראשה הוא עומד, ומראה בכך על כוונותיו. בד בבד, פועל הנגבי כפי שהוא יודע, עוד בימיו בליכוד. הכל נעשה בשקט, בלי הרבה פירסום, אך בהגיע היום, הוא יפרוץ החוצה.

עד שיפרוץ, החל השר לשעבר לאסוף תרומות, להיפגש עם פעילים ובקיצור לעשות לעצמו פרימריז. הוא לא מחכה שלבני תקדים את הבחירות הפנימיות. הוא כבר נמצא בהן. בדיוק כמו מופז ואנשיו שהכריזו, שהם לא נערכים לפרימריז, אלא ערוכים להן, גם הנגבי במצב זהה.

במשך השנים קיבץ הנגבי סביבו מקורבים רבים. אלו אינם נמנעים לדבר בשמו, והשבוע צוטטו בתקשורת באומרם, כי אם הוא יראה ששני המועמדים המובילים, לבני ומופז, אינם מצליחים להעלות את קדימה מעלה בסקרים, הוא יציג את מועמדותו. לדבריהם, הנגבי יכול לזכות בתמיכה רחבה ברחוב של קדימה, וכן להביא לה גם תומכים מהליכוד, הזוכרים לו את ימיו היפים במפלגה.

הנגבי כאמור כבר פועל ואינו ממתין. על פי הפרסומים, הוא נערך כספית, וגייס שני יהודים אמריקאים שהעבירו לו סכום ראשוני לצורך פרסום ברשת האלקטרונית. הנגבי שכבר ניזוק בעבר מתרומות וממקורבים, פנה למבקר המדינה כדי לקבל הרשאה חוקית משפטית מראש.

בפרימריז הקודמים נבחר הנגבי במקום השני לאחר דליה איציק. הדבר מראה כי הוא נחשב לפופולרי במיוחד בתוך קדימה. רבים מחברי המפלגה, שמאסו במריבות הפנימיות בין שני היריבים בראש, פונים אליו כדי שיציג את מועמדותו. הנגבי, שומע, מהנהן בראש, מחייך ורץ הלאה.

"אין לי עניין להתמודד על ראשות קדימה", הוא אומר, למי שמתעקש לחלץ ממנו אמירה. בכך מבקש הנגבי לשמור על לויאליות כלפי מנהיגת מפלגתו לבני, בה תמך בפרימריז הקודמים מול מופז. עם זאת מופז אינו כועס עליו. הנגבי, הוא שהמליץ עליו כמחליפו בתפקיד יושב ראש ועדת חוץ וביטחון. "הוא מתנהג בממלכתיות פוליטית", אומרים בקדימה.

הפעילים שסובבים את הנגבי משוכנעים, כי ברגע האמת, הוא יגיח ו"יקבל את דין התנועה". עד אז ימשיך לרוץ, לטפוח על שכם הפעילים, לאסוף תרומות ולבנות את המועמדות שלו. אם בכל זאת יחליט שלא להתמודד על ראשות המפלגה, הוא לבטח יזכה באחד מחמשת המקומות הראשונים בקדימה.

"הנגבי תמיד היה בולדוזר פוליטי, והוא נכס לקדימה, בדיוק כמו שפואד נכנס לעבודה", אומרים סובביו.

קרע מחאתי

"שיח" פוליטי: מדוע מנהיגי המחאה החברתית מתקשים לדבר זה עם זה?

זה היה כה צפוי וזה אכן קרה. גלי המחאה וההצלחה להוציא המונים לרחובות, גרמו למנהיגיה להתחיל במריבות זה עם זה. כל אחד זוקף לעצמו את ההצלחה, ומבקש למנוע אותה מהשני.

מצד אחד עומד איציק שמולי — יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, שהצליח להצטייר כמנהיג המחאה השקול, וכמי שסחף את ההמונים בנאומים מלהיבים. התקשורת אהדה את דרכו של שמולי וכל המפלגות מחזרות אחריו. עד כה טרם הודיע האם פניו לפוליטיקה הארצית.

מהצד השני נמצאים מארגני המחאה הצעירים, שלפתע קיבלו אור זרקורים וקשה להם להשתחרר ממנו. בראש הקבוצה הזו עומדת דפני ליף, יחד עם סתיו שפיר ורגב קונטס. הם אלו שהחלו את מאהל האוהלים ברוטשילד, והם לא מוכנים ששמולי יגזול מהם את התהילה התקשורתית.

בין שתי הקבוצות יש הבדלי גישות מהותיים. בעוד שמולי וחבריו מציגים עמדות ריאליות, וקוראים להידבר עם הממשלה, למצוא סעיפים חיוביים בדו"ח טרכטנברג ולנסות להציג אלטרנטיבה לסעיפים הבעייתיים, הרי שהמחנה השני, דוגל במלחמה עד הסוף.

בין דרישותיו: קביעת תקציב חדש, דחייה מוחלטת של טרכטנברג, ואי הגעה לשיח ודיבורים עם הממשלה. דרישות אלו הן כמובן לא ריאליות ומעידות כי המחנה השני רוצה להמשיך במחאה, ללא קשר לפתרונות, העיקר כדי להמשיך ולהנות מכתבות ותמונות בתקשורת.

הקרע בין שתי הקבוצות, ובעיקר בין מנהיגיה — שמולי וליף, בולט וניכר לעין. יש הטוענים שאפילו בתוך מפלגת קדימה כיום, אין כזה קרע, מה שמוכיח שמנהיגי המחאה הפכו לפוליטיקאים במובן הרע של המילה. קשה להפגיש בין מנהיגי הקבוצות, וכאשר זה קרה, לקח המון זמן למצוא מקום ששניהם הסכימו לו.

שמולי סבור שתם עידן ההפגנות הגדולות ויש להתמקד במאבק בתוך הכנסת, ובוועדת הכספים והכלכלה. ליף והמחנה שלה פחות רגועים, ורוצים להמשיך בהפגנות ענק. בדרך זו יזכו הלאה לתקשורת.

בשבוע שעבר לפני ההפגנה הגדולה, כינסה ליף מסיבת עיתונאים הזויה, כשהיא יושבת במרכז שולחן שהוצב לו בודד במרכז כיכר רבין בת"א. ליף נזפה בנתניהו, גערה בו על שהשתמש במילה "אני", בנאום שחרור שליט, ולא השגיחה שהיא עצמה משתמשת כל הזמן באותה מילה.

המחלוקת בין מנהיגי המחאה התבטאה גם בעת פתיחת מושב החורף בכנסת (בקצרצרה) ותלווה הלאה את המאבק, או שתגרום לכך שהוא יפסק. ככה זה כאשר הופכים מאבק חברתי למאבק פוליטי, בדיוק כפי שנטען כל הזמן נגד מנהיגי המחאה. שמולי יגיע לכנסת באופן ודאי. כל מפלגה רוצה בו. את ליף מעדיפים לראות בחוץ.

אין אמון

סקר אירופי: אמון הציבור בישראל במשטרה מהנמוכים במערב

בשנתיים האחרונות נערך סקר באירופה שהוגדר "חברתי" ועסק במגוון נושאים, חלקם קשורים למדינת ישראל. מהסקר עולה, כי מידת שביעות הרצון של הציבור במדינת ישראל מהמגע עם המשטרה, היא הנמוכה ביותר בהשוואה ל-20 מדינות שנבדקו באירופה.

רק 22 אחוז מהציבור הישראלי סבורים, ששופטים לא מקבלים אף פעם שוחד. הרוב הגדול סבור ששופטים מקבלים שוחד בתדירות נמוכה או נמוכה מאוד. נתונים אלה מבוססים על מחקר ענק בהשתתפות 20 מדינות באירופה, שכלל בין השאר מדגם מייצג של 1,700 נבדקים במדינת ישראל.

הסקר נערך כחלק ממחקר במסגרת פרויקט שמבצע האיחוד האירופי, באמצעות הקרן האירופית למדע וגופים מדעיים אובייקטיביים במדינות האיחוד. במחקר נכללו לראשונה שאלות הקשורות לאמון ולעמדות כלפי מערכת החוק והמשפט במדינות שנבדקו.

המשתתפים במחקר נשאלו בין השאר, באיזו תדירות לדעתם שופטים מקבלים שוחד. מדינת ישראל מוקמה במקום התשיעי מתוך 20 מדינות, ובמקום הראשון דנמרק. בשאלה נוספת על מערכת המשפט, התבקשו המשיבים לדרג את המידה שבה לדעתם בתי משפט מקבלים החלטות הוגנות ובלתי מוטות על סמך ראיות.

בשאלה זאת נמצאת מדינת ישראל בשליש התחתון של הדירוג, דנמרק, פינלנד ונורווגיה מובילות את הטבלה, בעמדה כי בתי המשפט שלהן מקבלים החלטות הוגנות ובלתי מוטות על סמך ראיות. ואילו בולגריה, פורטוגל ורוסיה נמצאות בתחתית הטבלה. הנחקרים נשאלו גם לגבי הסיכוי של נאשמים בעלי רקע שונה למשפט הוגן. אחת השאלות היתה "עשיר ועני ששניהם חפים מפשע, עומדים לדין פלילי בנפרד בשל עבירה זהה שלא ביצעו. מי לדעתך סביר יותר שיימצא אשם?".

על פי התוצאות, במדינת ישראל סברו הנשאלים באופן מובהק, כי לעשיר סיכוי גדול יותר להיחלץ מהדין מאשר לעני. שאלה נוספת נגעה למידת שביעות הרצון מהמגע עם המשטרה. בנושא זה קיבלה מדינת ישראל את הציון הנמוך ביותר מבין 20 המדינות. נתון עגום נוסף נוגע לאמון שרוחש הציבור במשטרה. המשיבים דירגו את מדינת ישראל במקום השלישי מהסוף, כשהיא מקדימה רק את בולגריה ורוסיה.

במשטרה עקבו אחר הנתונים והגיבו: "משטרת ישראל נמצאת בעיצומם של מהלכים רחבי היקף במטרה לשפר את השירות ולקרב את שירותי המשטרה לאזרח. המשטרה תמשיך להפנות לכך משאבים רבים וקשב גם בשנים הקרובות".

חגיגת המנויים

מספר משרות האמון עלו בהדרגה מממשלת פרס ועד ממשלת נתניהו

עוד לפני שהחל מושב החורף, דובר כי אחד המוקשים שעשויים להיות בדרכו של נתניהו קשור לדו"ח הצפוי של מבקר המדינה בעניין ריבוי המינויים במשרד ראה"מ. ואכן מבקר המדינה מותח ביקורת קשה על משרד ראה"מ ונציבות שירות המדינה, לאחר שמצא ליקויים חמורים שרק הלכו התעצמו.

הביקורת מצאה כי עשרות עובדים מונו ללא מכרז ורבים כלל לא עמדו בדירשות התפקיד שקיבלו. שיאן המינויים, הוא שר הביטחון ברק, שהגדיל את מספר משרות האמון במשרדו ביותר מפי שניים.

מהממצאים עולה כי במהלך 15 השנים האחרונות חלה עלייה משמעותית של פי שישה במספר משרות האמון במשרד, במועד הביקורת נרשמו 53 משרות אמון של עוזרים ויועצים, כאשר התקן המומלץ עומד על משרות בודדות בלבד.

הביקורת במשרד ראה"מ בוצעה אמנם רק לאחרונה, אך עסקה בתקופה שבין השנים 2010-1995. בתקופה זו כיהנו במדינת ישראל שבע ממשלות וחמישה ראשי ממשלה (בנימין נתניהו ואריאל שרון נבחרו לתפקיד פעמיים). הנתונים מדלים, כי בכל פעם שנכנס ראש ממשלה חדש לתפקיד, עולה כמות משרות האמון במשרד.

הנה הנתונים: בתקופת כהונתו הקצרה של שמעון פרס, כראש ממשלה במשך שבעה חודשים אחרי רצח רבין, היו במשרדו תשע משרות אמון. נתניהו, גבר על פרס בבחירות וכיהן בתפקיד משך שלוש שנים בקירוב. הוא הוסיף שבע משרות אמון נוספות והגדיל את מספרן ל-16. שיאן המינויים היה אהוד ברק, שבתקופת כהונתו (הכי) קצרה כשנה וחצי, גדלה כמות משרות האמון גדלה ביותר מפי שניים והגיעה ל33-.

אריאל שרון, שכיהן בשתי קדנציות רצופות בין 2006-2001 עד שחלה ואושפז, הוסיף בכל קדנציה ארבע משרות אמון, והעלה את המספר ל-41. בתקופת כהונתו של אהוד אולמרט בין 2009-2006 התווספו 11 משרות אמון נוספות, ומספרן עלה ל-52. נתניהו, בכהונתו הנוכחית, הוסיף משרת אמון אחת בלבד, אך לאחר מכן המיר שבע מתוך 53 המשרות למשרות מקצועיות מהמניין, כך שמספרן למעשה ירד ל-46.

מבקר המדינה מציין כי על פי תקנון שירות המדינה, ראש הממשלה, שרים ומנכ"לי משרדים יכולים למנות ממלאי תפקידים במשרות אמון אישיות, לפי שיקול דעתם וללא צורך במכרז. על העובדים הללו מוטלות מגבלות מסוימות, ובראשן האיסור להשתלב במדרג הניהול של משרד ממשלתי, איסור על הנחיית עובדים ואיסור על קבלת תפקיד של סגל מקצועי קבוע.

אולם, בביקורת נמצא כי התקן של מרבית משרות האמון אושר שלא בהתאם להוראות, וכי מספר גדול של עובדים במשרות אלה עסקו בניהול וביצוע בפועל — בניגוד להוראות. לסיכום קובע מבקר המדינה כי האחריות לליקויים שנמצאו מוטלת על משרד ראה"מ ועל נציבות שירות המדינה, עליה נכתב כי היא "כשלה בתפקידה כגורם בעל סמכויות ביצוע מרכזיות וכשומר סף" בנוגע למשרות האמון.

מלשכת ראה"מ נמסר בתגובה לדוח: "בעוד בממשלות הקודמות גדל מספר משרות האמון, הרי שמאז כניסתו לתפקיד של ראה"מ, בנימין נתניהו, קוצץ מספר משרות האמון בשישה תקנים, זאת על אף הגידול המשמעותי בהיקף העבודה. בלשכת נתניהו ביקשו להוסיף כי בבית הלבן יש כ-3,500 משרות אמון, פי 150 במדינת ישראל ביחס משרת אמון לאזרח.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

 מתנה מהאוויר — הנה מה שעבר השבוע בקרב "מקורות בכירים" והגיע גם לידינו. במסגרת פעילות של חיה"א נגד חוליות הטרור המשגרות טילים מעזה, הצליח חיה"א לסכל את השיגור באמצעות ירי ממוקד לעבר החולייה. כל חבריה חוסלו. לאחר שנודע הדבר בעזה, פורסם כי לאחד המחוסלים היה בדיוק באותו יום — יום הולדת. בתגובה אמרו אותם "מקורות בכירים" (בצחוק או ברצינות), כי הצבא החליט לשגר לאותו מחבל, לכבוד יום הולדתו — מזל"ט...

רחוק מהח"כים — המשבר שפרץ בין מובילי המחאה החברתית בלט השבוע לעין בעת פתיחת מושב החורף בכנסת. נציגי המחאה הוזמנו להשתתף כאורחים. אלא שגם כאן ניכרו הבדלי המעמדות והיחס אליהם. יו"ר התאחדות הסטודנטים, איציק שמולי, הוזמן לשבת ביציע האח"מים שהוא חלק מאולם המליאה, בעוד דפני ליף ואנשי המחנה שלה ישבו ביציע העליון מאחורי הזכוכית המשוריינת. ליף תירצה את מעמדה הפחות משמולי, בכך שהוזמנה גם כן לשבת ביציע האח"מים, אך בחרה לשבת כמה שיותר רחוק מחברי הכנסת... נראה כמה זמן תחזיק האמירה הזו...