כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך אחר

    אוטונומיה בית-ספרית - סיכויים וסיכונים

    0 תגובות   יום שישי , 4/11/11, 12:05

    משרד החינוך כידוע חולש על המערכת באמצעות "שלט" פשוט אבל יעיל: בחינות סטנדרטיות רבות, שמחייבות את בתי-הספר להתיישר לפיהן. פגמיה של השיטה הם רחבים מני ים, ובעיקר הופכים את המורים והתלמידים לטכנאי שינון של ידע מיותר ולא עדכני: משננים ושוכחים. משרד החינוך קבע שלושה מבחנים אפשריים לתלמיד בשבוע, ובבתי-ספר רבים זה מה שקורה רוב הזמן. חווייתם המרכזית של התלמידים היא למידה חוזרת ונשנית לקראת מבחנים.

     

    המצב העגום הזה, שמונע פיתוח כישורים גבוהים אצל התלמידים – והללו מפורטים במספר מחקרים חשובים מן השנים האחרונות – ממאיס את המערכת על לקוחותיה. מחקר בן חצי שנה הראה שמרבית ההורים הצעירים מעדיפים את החינוך הפרטי, אף אם יעלה להם עוד כסף. התשובה למצב הקיים, המחייב הוראה פרונטאלית בכיתה, שינון ומבחנים, היא צמצום דרמטי של הסטנדרטיזציה, כולל מקצועות הליבה, והעברת האחריות לבתי-הספר, כלומר – מתן אוטונומיה רחבה. כך זה למשל בפינלנד, בעלת מערכת חינוכית מצטיינת.

     

    ויתור על השליטה המרכזית ומתן סמכויות נרחבות לבתי-הספר – לגבי תוכניות הלימוד, צורות הלמידה והערכת התלמידים – מעוררים חששות בקרב מקצת העוסקים בתחום החינוך. בין טענותיהם נמצאים רמאות בהערכות התלמידים, "טרור" של המנהל/ת כלפי מוריו, ובאופן כללי – בלגן שאין עליו שליטה.

     

    הטענות הללו מביאות אותנו לדיון רחב בשינויים הדרושים בכלל למערכת החינוך, החל מבחינות הבגרות. את אלו צריך להעביר להערכה בית-ספרית למעט השפות והמתמטיקה (שיש להופכה לבחינת רשות למוכשרים ומעוניינים), שיוסיפו להימדד בסטנדרט ארצי. את מספר מקצועות הלימוד יש לצמצם מ-14 תחומי-דעת ספציפיים לאשכולות כלליים אלו: מדעי החברה והרוח, מדעים, תרבות הגוף ואמנויות, מורשת, מתמטיקה וכאמור – שפות. שבעה זה הכל. השינוי הזה יעניק לבתי-הספר את הסמכות לבנות תכניות לימוד משלהם, פדגוגיה רצויה ודפוסי ההערכה של תלמידיהם התואמת את החזון הבית-ספרי.

     

    האם זה כרוך בסיכונים לרמת ההשכלה הלאומית? במצב של היום קשה לראות מה עוד יכול לסכן את רמת ההשכלה הלאומית; ודאי לא מתן אוטונומיה לבתי-הספר. החשש המרכזי נוגע לאפשרות של דיווחים בלתי-אמינים על הצלחות תלמידים מצדם של בתי-הספר. התשובה לדאגה זו היא בהשארת השפות – שמהוות כלים לחשיבה וביטוי – והמתמטיקה (רשות) כבחינות ארציות. מעבר לכך, יש כאן תפקיד חשוב לפיקוח, לבחון האם האג'נדה החינוכית של בית-הספר ברורה, ושהיא אכן מתממשת. יש להניח ולקוות, שכלי הערכת התלמידים במצב החדש יהיו מגוונים ושונים מאד מאלה של היום, בעקבות פדגוגיה עדכנית שמטרתה פיתוח כישורים גבוהים.

     

    ישנה שאלה, מה תעשה האוטונומיה למערכת היחסים הפנים בית-ספרית. כיון שאוטונומיה היא אוטונומיה היא אוטונומיה, היא אינה יכולה להיגמר ברמת מנהל בית-הספר. המנהלים בתקופתנו – בשל גודש המשימות והלחצים, וירידה בסמכות שהיתה להם בעבר – זקוקים למורים שמזדהים עם בית-ספרם, שהם בעלי ראש גדול ומוכנים לתרום למערכת ככל יכולתם. אי-לכך הם ירבו בהעצמה, שיתוף וביזור סמכויות של המורים. בכל מקרה, ארגוני המורים נשארים להגן על מורים שנפגעו, כפי שעשו עד כה.

     

    במהלך העשור הקרוב עלינו להתקרב אל המצב המתואר כאן, שאם לא כן, רבים הסיכויים ששקיעתה של המערכת החינוכית תואץ. בינתיים, יש לומר ביושר, זה לא נראה באופק.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין