כולנו התרגשנו לפני מספר חודשים שקראנו את המכתב של יעל גרינשפן שזעמה על העונש הקל להחריד שקיבל האיש שדרס את אחותה שחר גרינשפן כאשר חצתה את הכביש (הוא דרס אותה על המדרכה) תוך שהוא נוהג שיכור.
נזכרתי בסיפור כי קראתי שלשום בעיתון שלא מספיק שבית המשפט לקה ברשלנות פושעת ונתן לדורס עונש/פרס אלא עכשיו
ש"דמם מותר" גם חברת הביטוח מנסה להתעלל במשפחה המסכנה ולצמצם נזקים גם במחיר שקרים וציניות שאין כדוגמתם. ובכן על חברות הביטוח יש לי בטן מלאה ואולי הגיע הזמן שהרגולטור (המדינה) יתחיל לטפל גם בארגונים האלו (שהרבה פעמים מתנהגים כארגונים פושעים) אבל על זה נדבר בהזדמנות אחרת. בפוסט הזה אני רוצה להעלות את נושא הענישה המוזרה של בתי המשפט בכלל ועל עניין תאונות הדרכים בפרט.

אני מקשר הרבה מהפוסטים שלי למחאה החברתית שהייתה פה (מחאת האוהלים) כי למען האמת למרות שהיה בה שמץ של אמת אני ממש חושב שזה עצוב שדווקא מחיר הקוטג' שעולה מ 4 ל6 ש"ח זה הדבר שמוציא חצי מליון ישראלים לרחובות בעוד שעוולות שנעשות כמעט כל יום למשפחות ולחברה כולה לא ממש מטרידים אותנו אפילו כאשר מדובר בחיי אדם ובהריסת משפחות, בין עם זה ברצח (פלילי ובכביש כן חלק מתאונות הדרכים צריכות להיקרא רצח ולא תאונה) ובין עם זה בהתעללויות מיניות וכדומה.

אני אישית אינני מצליח להבין כיצד השיטה עובדת כיצד פעם אחר פעם אנו שומעים על מקרים בהם אנשים הורגים, אונסים , מתעללים וכל זאת במחשבה תחילה ולפעמים כחלק מהתנהגות חוזרת ונשנית ועדיין יוצאים בעונשים קלים שמשאירים את המשפחות מזועזעות מחד ואת החברה עם פושעים שמבינים כי הפשע כן משתלם כי מקסימום עם ניתפס נשלם מחיר קטן ונחזור לחיים שלנו.

כך גם במקרה של שחר גרינשפן , נכנס אדם לרכבו כאשר הוא שיכור, ביודעין כי אין לנהוג תחת השפעת אלכוהול , ודורס ילדה קטנה שכל מה שעשתה הוא לחצות את הכביש או ללכת על המדרכה, כך גם במקרה של לי זייתוני (לפי הפרסומים גם שם היה הנהג תחת השפעת אלכוהול/סמים) וכך כנראה גם במקרה של אותה צעירה וחברתה בתל אביב שנדרסו באלנבי (סליחה שאני לא זוכר את שמן) אחת נהרגה והשניה נפצעה קשה.

נהיגה תחת השפעת אלכוהול היא מתכון לצרות, אתה יכול להרוג את עצמך במקרה "הטוב, ואחרים במקרה הגרוע וכאשר כל אחד מחליט לעשות זאת הוא צריך לדעת כי במקרה של תאונה הוא יענש כאילו הוא פגע בכוונת תחילה (כמובן במידה ולא יברח מהמקום). לא ארצה להישמע צבוע גם אני נהגתי תחת השפעת אלכוהול שהייתי צעיר יותר, אני מתבייש בזה ולמזלי לי לא קרה כלום אבל זה היה רק מזל. לצערי גם היום בגיל 35 אני עדיין מכיר יותר מדי אנשים שנוהגים תחת השפעת אלכוהול (כולל חברים ואנשים קרובים מאוד) שרובם אנשים חכמים ואינטיליגנטים אבל בכל זאת לא מבינים שעדיף לשלם 100 ש"ח מונית מאשר לאבד את החיים או גרוע מכך לקחת חיים של משפחות שלמות.

לכן לפני שאני ממשיך אני קורא מכאן לכל מי שקורא "אל תחכו לתאונה לפני שתבינו כי לא נוהגים תחת השפעת אלכוהול" , נשמע זקן אבל ביום ראשון ה 6.11 אהיה בן 35 אז אני מניח שזה בסדר להתנהג בהתאם .

אבל מעבר לכך הדבר שהכי מרתיח את הדם זה התנהלות בתי המשפט בכול הנוגע לגזרי הדין בפשעים שלטעמי הם מהחשובים ביותר לחברה מתוקנת: תאונות שיכלו להימנע, רשלנות, פשעי מין שללא ענישה חמורה גם אם יורידו את מחירי הקוטג' והדיור יהיה ממש קשה לחיות במדינה.

בכלל כל השיטה בה אין שום סקאלה קבועה ומידתית של על פיה השופט צריך לגזור את דינו של הפושע נראית לי תמוהה ביותר. כן לרוב הפשעים ישנם עונשי מקסימום ומינימום אבל בין לבין זו החלטתו של השופט (או הרכב השופטים) האם להחמיר או להקל ולבסוף לקבוע את העונש. אני מכבד את שופטי בית המשפט אם כי אינני מאמין כי יש "אדם אשר מורם מעם" כפי ששופטי בית המשפט נוהגים לחשוב שהם, ובכל זאת נראה לי בלתי נסבל מצב שבו אותו הפשע עם אותן עובדות בדיוק יוכל לקבל גזר דין שונה (ולפעמים שונה דרמטית) וזה רק כי השופט היה אדם אחר בעל השקפות עולם אחרות ושיקול דעת שונה.

תמיד מצחיק אותי הדימוי הנמוך שיש לנו למושג עורך דין שברוב המקרים מקושר לתחמנות ורדיפה אחר כסף אבל כאשר אנו חושבים על המושג שופט עולה לנו לראש חכמה, הגינות וצדק , אך בואו לא נשכח כי הרבה (אם לא רוב) השופטים הם בעצם עורכי דין לשעבר. הם אנשים לכל דבר אשר מונעים מהרצון לכוח , הם ניתנים להשפעה גם כלכלית וגם תודעתית, יש להם מצבי רוח, והם בעלי דעה בנושאים שונים אשר נכנסת לשיקולי העבודה שלהם בדיוק כמו בכל מקצוע אחר ולא מכיוון שמשהו לט טוב בהם להיפך כי הם כמו כולנו בני אדם.מי שטוען אחרת כי הם אנשים החכמים ביותר אשר אינם נותנים לשיקולים זרים להיכנס לפסקי וגזרי הדין פשוט טועה ומטעה ואת זה ראינו לא מעט לאחרונה.

אני מאמין כי יש להפריד בין מנגנון השפיטה עצמו בו יש להגיע לפסק דין ברור ונחרץ לפי כללי המשפט לבין מנגנון הענישה שצריך להיות מופרד. שופטי בית המשפט צריכים להיות כפופים לסדרת החלטות שיקבעו את סקאלת העונשים מראש פר סוג פשע לפי חומרה, תפקידו של השופט צריך להיות ווידוא כי הליך המשפט יעשה בצורה הוגנת וע"פ כללי המשפט ואף לקבוע האם האדם הנשפט צריך להימצא אשם לנוכח העובדות שהובאו בפניו, העונש עצמו צריך להיקבע בהתאם לסוג העונש והחומרה וחשוב ששני אנשים שפשעו באותו הפשע ובאותה החומרה יקבלו את אותו העונש. כך אם אדם דרס אדם תחת השפעת אלכוהול ו/או סמים הרג אותו וברח מהמקום הוא יקבל את אותו העונש בדיוק ולא משנה עם הוא דרס בן של שופט בית משפט העליון או בת של "ישראל ישראלי" מחולון.

יתרה מכך אני חושב כי העונשים צריכים להיקבע מראש ע"י ועדה ציבורית שתשקף את חומרת העונש ואת חשיבותו לחברה באותה תקופה של זמן, קרי בתקופות בהן יימצא כי ישנה עליה בתאונות פגע וברח היא תוכל להתכנס ולהחמיר את העונש ובכך לוודא כי מאותה הנקודה כל הנשפטים על עבירה זו יקבלו את העונש החמור בצורה שוויונית ומיידית במידה ונמצאו אשמים. היום יש יותר מדי דרגת חופש לשופטי בית המשפט ולצערי דרגת החופש הזו אינה מצדיקה עצמה אלא ההיפך הוא הנכון! יותר ויותר אזרחים מאבדים את האמון בבתי המשפט וכבר מזמן יש תחושה שהקשר בין צדק למשפט הוא
רק בתיאוריה.

כך גם בכל הנוגע לעסקאות הטיעון שגם הן נעשות בין עורכי דין של התביעה וההגנה ואמורות להיות מאושרות ע"י שופט שלצערנו ברוב המקרים משמש כחותמת גומי וגם כאן אנו רואים עוולות שמרעידות את הנשמה של כל אדם שוחר צדק. גם עסקאות טיעון צריכות להיות מחוייבות להיגיון ולאחידות למען צדק ושיוויון ולמען מניעה כי רק מכיוון שלפושע יש כסף ועורך דין נחשב הוא ישיג עסקה טובה. מנגנון של סקאלת ענישה ציבורית שתכלול גם הנחיות לעסקאות טיעון ועונשים מקובלים תעשה המון צדק ותאפשר לעם ולחברה להשפיע על הדרך בה היא מאמינה כי פורעי חוק צריכים להיענש , כן העם ולא רק חבורה קטנה של אנשים שרובם פעם היו עורכי דין והיום הם נקראים שופטים.

ונחזור למחאה , מדוע אנו לא יוצאים לרחובות כנגד בתי המשפט שמשחררים רוצחים, ואנסים לאחר פרקי זמן קצרים לזהם את החברה שלנו ולפגוע באנשים תמימים? האם זה לא יותר חשוב מהורדת מחירי הקוטג'? אני חושב שזו שאלה שכולנו צריכים לשאול עצמינו ולקוות שיום אחד יתעוררו הרגב קונטס וסתיו שפיר של מחאת בתי המשפט ויקימו אוהלים אל מול בית המשפט העליון כנגד אי הצדק והשיוויון השורר בישראל בתחום המשפט ויחד נילחם לשינוי השיטה!

פה נמצא המפתח בשינוי השיטה ולא במאבקים לשינוי של תוצאות משפט ספציפי כזה או אחר, כי שינוי השיטה יוודא שינוי גורף לאורך זמן (עקרון זה מתאים גם בתחום הכלכלי וגם בתחום המשפט עליו אני מדבר פה).

ונסיים באיחולי החלמה לשחר גרינשפיין ותקווה כי אכן בג"צ יחמיר את עונשו של הנהג הדורס למען יראו ויראו וכי כולנו נפנים כי "לא שותים ונוהגים אחרת את המחיר משלמים !".