שמתם לב שבשנים האחרונות השתרש לסופגניה שם נוסף? מין MIDDLE NAME כזה, כנהוג במדינות נאורות, כמו נניח, יוהאן-סבסטיאן-באך, או ג'ון פיטצ'רלד קנדי. גם אצלנו, במטרה להראות נאורים, לוקחים לעצמם אנשים חשובים מאד שמות אמצעיים כמו, אורלי-וילנאי-פדרבוש או, ג'ודי מוזס-ניר-שלום. על המשקל הזה מנסה כבר שנים, מי שמנסה להלבין את פניה הדשנות של הסופגניה וקורא לה: "סופגנייה-500 קלוריות-חמה ומתוקה".

כשמתקרב דצמבר, נפתח הדיון הזה בדבר מספר הקלוריות שלה. הקטע הוא, שככל שעוברות השנים, כך גדל מספר הקלוריות בסופגנייה. מחקר מהיר ופשוט שערכתי גילה, שהשנה יעמוד מספר הקלוריות שלה על בין 2007 ל-2008 קלוריות לסופגנייה אחת. אילו חיינו בשנת 100 לפנה"ס למשל, על מה היינו מדברים בחנוכה?

אז היום, בשם כל הסופגניות בעולם, אני באה לתבוע את עלבונן. מרוב עיסוק בקלוריות שהיא טומנת בחובה, אף אחד כבר לא מדבר על כמה שהיא מתוקה.  אף אחד כבר לא משבח את צבעה הזהבהב. מתי לאחרונה שמעתם שמישהו אמר עד כמה זוהרת נראית אבקת הסוכר המפוזרת מעליה, ממש כמו אבק של מלאכים. מדוע איש כבר אינו מזכיר את מגעה האוורירי, הספוגי משהו, הנעים, כשהוא בא במגע עם הלשון המשתוקקת כל כך לטעום ממנה?מדוע למשל, אף עיתונאי אינו מקדיש טור בעיתונו, במדור אוכל כלשהו, על מנת לשבח את טעמה של הריבה המוזרקת לתוך גופה העגלגל? ולמה שום אדם בעולם אינו סח בשבחם של הצבעים התואמים כל כך, המאגדים בתוכם את הסופגניה? זהוב לחייה עם לובן הסוכר ואודם הריבה המבצבצת, האם יש התאמה מושלמת מזו? כמה זמן לא שמעתם משפט, המתאר כיצד היא מתהפכת לה בתוך השמן הרותח והמהביל, ממש בדיוק באותה שניה בה היא אמורה להתהפך? ואיך היא יודעת את זה, הסופגניה? מישהו טרח לערוך מחקר אודות זיכרונה הגנטי? כיצד עוברת לה האינפורמציה הזו מדור לדור וכמה אלפי שנים אמהות-סופגניות לימדו את בנותיהן-סופגניות להתהפך בתוך השמן ממש בשניה בה צד אחד כבר הזהיב דיו?  

אבל, לא ביופייה ולא בטעמה ולא בחום גופה וגם לא בתבונתה רבת השנים דנים אצלנו. אצלנו מדברים רק על מספר הקלוריות. וזה מעליב מאד. "מביני הדבר", יעסקו רק בספירה. ואני שואלת: למה? למה? למה לקלקל את החג בפיטפוטי קלוריות במקום להלל את תכונותיה הרבות והנדירות? למה לספור במקום לטעום וליהנות? מדוע עוסקים כל ברי הדעת המלומדים בניסיון למצוא שוב ושוב את הדבר המוזר הניקרא "דל קלוריות". האם נשמע למישהו הגיוני לנגוס בתחליף עלוב רק למען החיסכון הקלורי? תחליפים רבותיי ובעיקר גבירותיי, הם אינם המקור ולכן גם לא שווים ניסוי. לכשעצמי, כל תחליף שניסיתי בחיי היה זיוף עלוב של מקור כלשהו. אז תגידו אתם, שווה להשקיע אנרגיה ובסוף לקבל חיקוי שאין בינו לבין המקור ולא כלום?

ויש לי גם הצעה... כל שנה, בהתקרב חג החנוכה, עשו כמוני. כשבוע לפני פרוץ החג וכולל שמונת ימי הנס החלים עלינו לטובה, אני אינני פותחת עיתון.  מוספי האוכל המציפים כל עיתון, מושלכים לפח עוד בטרם נפתחו. איני מקשיבה לרדיו והטלוויזיה נכבית, שמא באחת מתוכניות ה"טוק שואו" והריאליטי הרבות, תוזכר המילה סופגניה. לא אודטה, לא שגב משה, לא חיים כהן, לא צחי בוקשתתר, ואפילו לא גיל חובב, לא יוכלו לקלקל לי. אני קוראת לכם להחרימם לאלתר. להוציא אותם מהאג'נדה ה"חֳנוּכִּית" שלכם עד שיסופרו וישוררו נפלאותיה האמיתיים של הסופגניה, בימים ההם ובזמן הזה, אה-ה-מ-ן!

בכלל לא משנה לי, אם במהלך השבוע הזה אינני מעודכנת בביטחון המדינה, ובכלכלת המדינה, בנסד"ק ובמעו"ף, במדיניות החוץ, בחינוך, בפלילים, בקסאמים, או בעוני, בצפיפות בעזה, וגם לא בהתחמשות הגרעינית של אחמדיניג'אד. אז מה? העיקר שיש לי סופגניות חמות ומתוקות ללא MIDDLE NAME, חסרות קלוריות מבחינתי, ואני זוללת את עצמי לדעת, עד-דלא-ידע ועד בכלל...ואני תובעת היום, בשם כל השמנמנות, העגולות, החמות והמתוקות הללו, תיפסקנה ההשמצות לאלתר ויבוא לסופגניות גואל והלאה, הלאה הקלוריות.