כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    לגדול והפחד ליפול

    ארכיון

    מי הזיז את האשמה שלי

    8 תגובות   יום שבת, 5/11/11, 11:36

    אני אבא ואין לי שליטה על החיים של הילדים שלי.

    אני עוזר להם לזקק את הרצונות והצרכים שלהם, אני עוזר להם להגיע לאן שהם רוצים ועדיין אין לי שליטה.

    אני יכול להיות לידם כשהם יפלו בצורה קשה ויכול גם לא להיות לידם באותו הרגע.

    הנוכחות שלי אולי מרגיעה אותם ואותי ועדיין ברגע האמת, מה הסיכוי שאוכל לעשות משהו?

    מה לי שזה עולה בי כרגע?

    ורד העלתה בי את זה עם הפוסט שלה על האשמה שהיא מרגישה סביב המוות של טל והזכירה לי את הפוסט שלי בעניין האשמה.

    הרי אני לא באמת אשם במה שקורה ויקרה בחוץ, או במה שקרה כבר.

    אם נהגתי בצורה רשלנית וגרמתי לתאונה או לא קשרתי את הילדים באוטו והייתה תאונה והם נפגעו, אז יש לי אשמה ברורה במצב.

    ועכשיו, אני לא נהגתי בצורה רשלנית, אני לא הייתי בכלל באזור, אני לא קשור בשום אופן ישיר למקרה והנה אני עדיין סוחב עלי אשמה. כנראה שהאשמה היא דרך לבטא את חוסר השליטה שלי בחיים של הסובבים אותי, אפילו של הילדים שלי שלא נדבר על חוסר השליטה בחיים שלי עצמי.

    כשאחד מהשובבים שלי עושה משהו גרוע, אני אשם?

    כששירי טועה אני אשם?

    מה זה אומר עלי כשמשהו קורה להם?

    מה זה אומר על היותי אבא ובעל ובנאדם שאמור להגן עליהם?

    הם הרי מייצגים אותי בעולם, הם השגרירים של היכולות שלי כאבא וכאדם ואם הם עושים טעות אז מה זה אומר עלי כמחנך וכמוביל החיים שלהם?

    האם יש להם אופציה להיות אדם בפני עצמם ולא רק הילדים שלי? האם יש להם את המקום להיות הם עצמם ולא השגרירים שלי כאדם מחנך?

    ברור שלא, רק אני חשוב ורק אני קיים והם השתקפות שלי בלבד, לטובת הייצוג שלי בעולם כדי לגרום לעוד ועוד אנשים לאהוב אותי.

    באופן טבעי אנחנו מיד מבטלים את המשפט האחרון, הרי ברור שיש להם חיים משלהם, לפחות לכמה רגעים קצרים בחיים J. ועדיין אנחנו מרגישים אשמים בכל מה שקורה לילדים שלנו, להורים שלנו, לאחים שלנו ואפילו לנו עצמנו.

    גם ורד וגם אני כתבנו שככה אנחנו מרגישים, אשמים, אז מה באמת מתקיים, החיים שלהם לעצמם הם, או החיים שלהם לנו הם?

    מי לטובת מי חי פה?

    ואיפה לעזאזל זה גו (עם חולם בקצה הוו למעלה)?

    לגבי גו צריך לשאול את פיני צ'רנוחה הסוכן הסמוי של זהו-זה

    ולגבי האשמה, התשובה ברורה.

    החיים שלהם לנו הם!

    סתתתתתתתתתתתם, ניתן להם קצת גם, אבל רק לרגע קצר כדי שבטעות לא יקרה להם משהו ואז נרגיש אשמים שלא הצלחנו לשמור על החתול ששמר על הגבינה ששמרה על העובש שגרם לה להתקלקל ובגלל זה החתול משלשל והכלב מקשקש והבלאגן חוגג.

     

    אז איך אני משחרר אותם לדרכם שלהם? ד"ר רונית רוט חנניה (תגגלו אותה)?

     

    ההבנה שהם אחראים לחיים ולקצב שלהם, גם כילדים וגם כבוגרים, מחלחלת לתוכי, ומתחילה לתפוס חלק חשוב בחיים שלי.

    לשחרר את הגמילה שלהם לקצב שלהם, לשחרר את הלמידה שלהם לקצב שלהם.

    שבמילים מדויקות יותר, זה אומר לשחרר את עצמי לגמילה שלי בקצב שלי, ולשחרר את הלמידה שלי לקצב שלי ולקבל את זה שאני טוב באחד ופחות טוב בשני ושזה בסדר והגיוני.

    לקבל אותם זה אומר קודם לקבל אותי... או כמו שאומרים - באש ובמים בית"ר ירושלים

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/1/12 22:39:

      צטט: curley 2012-01-05 21:42:50

      Excepting ourselvs with the weaknesses and strength. To see, To except and to know that we do the best. And when we do not do our best....To know that too, admit and forgive.

       

      i`ll vote for that :-)

        5/1/12 21:42:
      Excepting ourselvs with the weaknesses and strength. To see, To except and to know that we do the best. And when we do not do our best....To know that too, admit and forgive.
        7/11/11 00:22:

      צטט: שאולית 2011-11-06 09:09:23

      מי הזיז את הגבינה שלי? "נפרדות" בכללי ו"נפרדות" מהילדים בפרט היא נושא מורכב אין ספק. ההכרה בכך שהם ישויות נפרדות עם פוטנציאל להפוך לכל דבר,עם קשר,אבל לא בהכרח, לכיוונים שאנחנו מנטווים אותם. ההבנה שיש להם את הנתיב שלהם,את הדרך וגם בחירה היא לא פשוטה. אני מאמינה שאהבה אמיתית של הורה לילד היא היכולת לשחרר אותו ולקבל אותו כמות שהוא ולא משנה לאיזה כיוון הוא הולך ומה הבחירות שלו בחיים.

       

      איזה מזל שאני מסכים איתך :-)

      אוהב אותך אישה יפה שלי

        7/11/11 00:21:

      צטט: אורי אביבי 2011-11-06 13:01:19

      ואני בכלל אומר שלאהוב את עצמך ללא תנאים יפתור את הכל. אבל לי אין ילדים, אז זה לא נחשב.

       

      אתה נחשב וזה מה שחשוב

        6/11/11 13:01:
      ואני בכלל אומר שלאהוב את עצמך ללא תנאים יפתור את הכל. אבל לי אין ילדים, אז זה לא נחשב.
        6/11/11 09:09:
      מי הזיז את הגבינה שלי? "נפרדות" בכללי ו"נפרדות" מהילדים בפרט היא נושא מורכב אין ספק. ההכרה בכך שהם ישויות נפרדות עם פוטנציאל להפוך לכל דבר,עם קשר,אבל לא בהכרח, לכיוונים שאנחנו מנטווים אותם. ההבנה שיש להם את הנתיב שלהם,את הדרך וגם בחירה היא לא פשוטה. אני מאמינה שאהבה אמיתית של הורה לילד היא היכולת לשחרר אותו ולקבל אותו כמות שהוא ולא משנה לאיזה כיוון הוא הולך ומה הבחירות שלו בחיים.
        5/11/11 17:05:

      צטט: אורה .ה. 2011-11-05 14:21:31

      למד להכיר בערך עצמך , מזאת לא תצא לעולם אשם !

       

      I`ll vote for that

      זה בדיוק התהליך שאני עושה בשנים האחרונות, להכיר בערך עצמי ולהכיר את עצמי.

      תודה על התגובה ועל הכיכוב

        5/11/11 14:21:
      למד להכיר בערך עצמך , מזאת לא תצא לעולם אשם !